מתקפה מזרחית

בעודי נוהגת בדרך מעבודה אחת לשניה ומהרהרת נוגות בפסח המתקרב על השלכותיו העגומות על יציבותי הנפשית, חלון הרכב פתוח, לאפשר לאויר האביבי להכנס פנימה עם ריחות הפריחה של צד הדרך, עם קרעי ניחוחות של פרדס מזדמן. כי אם כבר לשקוע בהרהורים נוגים אז לפחות שריחות הרקע יהיו נעימים.

 

לפתע חלף בזזזזזז נמוך ומאיים לייד האוזן הימנית שלי, נגע בשערותי והמשיך אחורה.

בזזזזז בטון נמוך אינו מבשר טובות כשהוא מתרחש בתוך מרחב קופסת המכונית הקטן מאד, קטן מידי.

הצצתי במראה האחורית וראיתי, למרבה האימה, צרעה מזרחית , דבור, בשבילכם. מתהלכת לה להנאתה על מסעד הראש של המושב האחורי. התפלצת החומה צהובה נשאבה לתוך האוטו שלי בחסדי החלון הפתוח ומייד החלה לחוש כאילו היא בבית. גם דרך המראה האחורית היא נראתה ענקית במיוחד.

 

בתור דבר ראשון פתחתי את כל החלונות באוטו, שתוכל לעוף החוצה.

כמובן שכל דבר שהיה לי באוטו התחיל להתעופף בחלל המכונית, כולל השקית שבה אני אוספת את כל מה שנדרש שיזרק לפח. אבל השקית לא סתם התעופפה לה החוצה לזהם את הסביבה, קודם כל הקפידה ופיזרה את תוכנה על גבי המושבים האחוריים בטרם נמלטה מן החלון האחורי ועפה לדרך של חירות חדשה. הייתי מתביישת בעצמי על לכלוך הסביבה ככה, אם לא הייתי שקועה בבעתה מוחלטת מפני החיה שעלולה לתקוף אותי בכל רגע נתון.

אחת לשלוש שניות הצצתי במראה האחורית על הכסאות מאחור. לא ראיתי כלום עד שעצרתי ברמזור. כיוון שפסקה סופת הרוחות שבתוך המכונית יצאה הצרעה מאחורי מעטפה גדולה שמונחת מזה כשנה מאחורי המסעדים האחוריים והמשיכה לטייל בהליכה מאיימת, זקורת כנפיים שקופות חומחומות, מעכסת לה כה וכה.

 

מייד כשהתחלף הרמזור פתחתי בנסיעה מהירה ככל שאיפשרו לי תנאי הכביש, כדי לייצר את אותה סופת רוחות שמדביקה את הצרעה האיומה למקומה ומונעת ממנה לתקוף אותי, מתחילה להבין שככה לא אגיע בשלום לעבודה, כי ההצצות התכופות אחורה כמעט עלו לי בפגיעה ברכב שהאיט בפתאומיות לפני. תשומת הלב אמורה להיות מוקדשת לכביש ולא לאיום מבית.

ולכן החלטתי לעצור במפרץ העצירה הקרוב ולסלק את האיום מהאוטו.

 

עצרתי לייד תחנת עצירה של טרמפים, קצת הרחק הלאה, כדי לא להתחיל להסתבך  עם האיש שעמד שם, עם עור שזוף מאד, כבן שישים או קצת יותר, לבוש בחולצת תמיכה באיתן כבל מאיזה שהן בחירות.
יצאתי מהאוטו פעור החלונות ופתחתי בזהירות את הדלת האחורית. בזהירות אין סופית הפכתי את האשפה שהותירה השקית המתעופפת על המושבים האחוריים ועל רצפת האוטו. הפכתי את המעטפה שהצליחה לשרוד את הסופה רק בגלל המילוי הכבד שלה, הצצתי על הרצפה, על הכסאות, בכל מקום ו…כלום. הצרעה נעלמה.

 

האיש מהטרמפיאדה שאל אותי מרחוק אם אני צריכה עזרה. בדרך כלל אני לא צריכה עזרה ובטח לא מאנשים שלובשים חולצות ממערכות בחירות ישנות, אבל הייתי ממש מבוהלת, אז אמרתי לו שיש לי דבור באוטו ושאני מפחדת.

אל תפחדי הוא אמר, אני אעזור לך.

במחי יד הפך שוב את מגוון פריטי האשפה שקישטו את אחורי האוטו, חיטט פה ושם ולא מצא כלום.
הכל בסדר, השארת את החלון פתוח והיא עפה החוצה, הוא אמר.

לאן את נוסעת, את יכולה לקחת אותי לצומת של המושב שלי?

 

נו, מה, בטח שאני יכולה לקחת מישהו כמוהו שהציל עלמה פרועת שיער וקרועת עיניים ממצוקה שחלפה עוד קודם.

הוא נכנס לאוטו והתחלנו לנסוע.

בנסיעה הקצרה למדתי שהוא מושבניק מאז ומתמיד שנהג לתפוס ולהרוג צרעות מזרחיות בידיים חשופות ושהוא אפילו אוהב להעקץ על ידי דבורים, זה עוזר לו לטפל בכאבי פרקים. שאני לא צריכה לדאוג , הדבור בטוח עף החוצה והוא פה לשמור עלי, אם לא.

למדתי שהוא חקלאי זעיר ושהוא מתפרנס בדוחק. לא קל להיות חקלאי.

אני סיפרתי לו על הרגישות שלי לארס של צרעות ודבורים ועד כמה אני מפחדת מעקיצה של דבור.

רציתי למצוא דרך להודות לו על ההתגייסות לעזרה ולכן שאלתי אם הוא מגדל ירקות אורגניים, סיפרתי לו על הקו אופ, ואחרי שקיבלתי ממנה אישור, נתתי לו את הטלפון של כוח הצלה, היא תחליט אם אפשר לשווק את הירקות שלו בקו אופ. ככה אולי הפרנסה שלו תשתפר במעט והסביבה תרוויח עוד חקלאי זעיר שמדביר קצת פחות.

 

הוא ירד בצומת של המושב שלו ואני המשכתי בדרכי, מקווה שיצא משהו טוב, בשבילו, מכל הסיפור הזה.

את הצרעה המזרחית לא ראיתי , למרות שחיפשתי אותה שוב כשהגעתי לעבודה.

אני עדיין לא רגועה לחלוטין ולא משוכנעת שאכן עפה מהאוטו. אני מקווה שכן. יש לי עוד את הדרך הביתה לגלות.

 

בכל מקרה חשוב לדעת שבתחילת האביב כל צרעה מזרחית וכל צרעה רגילה שאתם רואים היא מלכה המחפשת מקום לבנות קן. ולכן כל צרעה שתושמד בחודשים אלו של השנה תחסוך לכם קן צרעות מאיים ומטריד ליד הבית.

קוראים לזה הדברה טבעית.

21 תגובות בנושא “מתקפה מזרחית

  1. בקריאה חתרנית משהו וממש לא לפי ה’פשט’ נשמע לי שהצרעה היא פרסוניפיקציה של הדאגות שלך מ’פסח המתקרב על השלכותיו העגומות על יציבותך הנפשית’. והנה רכשת לך ידיד חדש שישתלב אולי במערך השיווק של הירקות האורגניים, ועשית מצווה, או תיקון אם תרצי. מה שאומר שהקארמה של היקום ישיב לך כגמולך. צפי לדברים טובים 

    אהבתי

  2. אוי האופטימיות שלך, אין לה גבול, בחיי.
    להבדיל ממך אני משוכנעת שהיא עדיין אורבת לי באוטו, בטח מתחבאת מתחת לאחד המושבים (שלי!!) ותצוץ משם בדיוק כשארד במורד הכביש המתפתל חדות ותבהיל אותי כל כך שבמקום להסיט את ההגה עם עיקול הכביש, אמשיך ישיר לתוך איזו תהום ואתרסק לתוך בית של הכפר ששוכן פה.

    אבל בסופו של דבר, אפילו מקרה כזה יביא לאותה תוצאה מבורכת שהצעת פה – הקארמה של היקום תשיב לי כגמולי ותלאות הפסח יחסכו ממני.

    אהבתי

    1. אני פשוט נהנית כל פעם לחשוף את חליפת האופטימיות שמסתתרת מתחת למסכה העגמומית שאת מציגה לעולם. או שאני באמת פשוט נהנית לסתור אותך . 
      אגב, כשלי ’בורחת’ תגובה, אני מעתיקה אותה, מוחקת ו’שותלת’ אותה במקום הנכון. אבל גם הפתרון שלך מקובל. 

      אהבתי

      1. אני לא מצליחה להעתיק ולהדביק את התגובה, על המחשב בעבודה מושתות כמה מגבלות וזו אחת מהן, כמובן שאוכל לעשות את זה כשאגיע הביתה, אבל עזבי, כבר ענית לי פה…

        אם למות בתאונת דרכים, בהתרסקות לתוך בית בכפר (לכי תדעי, אולי זה הכפר שאת גרה בו) כדי להמנע מפסח זה אופטימי בעיניך, אני חוזרת בי, את פסימית ומורבידית ממני פי אלף

        אהבתי

      2. האופטימיות שלי אכן חסרת גבולות, ולפעמים אני מרגישה שהיא קצת כמו איזה כלב דינגו שאיבד בעלים והוא מסתובב לו בר בשטח. מצד שני, דיר בלאכ תכנסי בבית שלי! עוד לא גמרנו לפרוק את הארגזים, ואת לא רוצה למצוא את עצמך מתרסקת לתוך קן של חולדה, נכון? (במילים אחרות, גם פסימיות צריך לרסן!)

        אהבתי

      3. לכלבי דינגו יש בעלים? 🙂

        הצלחתי להתפתל בכביש מבלי שתתקיף אותי הצרעה המזרחית המדוברת. כך שנחסך מאיתנו הדיון על למה נכנסתי לך בארגז עם הקערות ולא בארגז עם החולדה.

        אהבתי

  3. אני שונאת צרעות 
    שונאת אותן עוד יותר מאשר גרגמל שונא דרדסים 

    הן אוכלות דבורים ואין לג’ינג’י הנאה גדולה יותר מאשר להרוג בהן ככל האפשר.
    מאחר והן מקננות בחור באדמה צריך לחכות עד שהשמש תשקע וכל הצרעות תיכנסנה לקן ואז לשפוך לתוכו רעל ולהיפר מהן לתמיד.

    למה את שונאת את פסח?

    אהבתי

    1. גם דבורים(צרעות מזרחיות) אוכלים דבורים?
      אני מבינה למה את שונאת אותן.

      לפני כמה שנים בבית הישן צרעות בנו קן בתוך הקיר, מתחת לציפוי העץ ופלשו לבית דרך צינור שהעביר חוט חשמל . ניסיתי לרסס אותן לבד והן רדפו אחרי בבית ועקצו אותי, זה ממש לא היה נעים. אחר כך הזמנתי מדביר שחיסל אותן עם איזו אבקת קסמים.

      פסח זה חג מתועב שסוחב איתו מטענים רגשיים לא פשוטים.

      אהבתי

    1. אני לא מפחדת מעכברים, חולדות, נחשים, שממיות, עקרבים.

      אני מבועתת מעכבישים, עכשובים, ג’וקים וחרקים שרוצים לעקוץ אותי….

      אהבתי

  4. חיי כפר 🙂
    בגבעתיים יש לא מעט יצורים, אני ממש מופתעת לגלות. כנראה שרידים מהתקופה שהיא הייתה גבעות נטולות בתים. בדירה הנוכחית ראיתי חרדונים, עקרב, מרבי רגליים מוזרים, חלזונות ענק, דבורים, פרפרים. צרעות אני מקווה שלא אראה לעולם. 
    תעדכני מה קורה, אני רואה שלא הגבת לכמה תגובות ומקווה שזה לא בעקבות גילוי של צרעה נחבאת 😦

    אהבתי

    1. בעלי חיים מוצאיםפ דרך לחיות גם בסביבה עירונית, למרות שנסיעה בכבישים בין עירוניים מזמנת הרבה יותר הזדמנויות להתקלויות עגומות כמו זו שקרתה לי אתמול וגם כאלה משמחות יותר.

      בנתיים לא ראיתי סימנים לדבור באוטו שלי, למרות זאת אני נכנסת לאוטו בחשדנות. לכי תדעי אם היא לא מתחבאת מתחת לכיסאות.
      לא הגבתי אתמול כי קרו לי החיים עצמם והייתי עסוקה רחוק מהמחשב 🙂

      אהבתי

  5. פעם לא סבלתי את פסח
    החלק המעיק שבו אין לחם וכל האוכל חייב להיות כשל"פ
    מאז שאני אלרגית לגלוטן אני כשל"פ כל השנה
    אז אני לא סובלת מכל ההכנות לפסח כמו פעם

    לא ידעתי את מה שאמרת על צרעות
    במושב שאני גרה בו יש מעופפים מוזרים שלא ראיתי בכל שנות ילדותי פה
    וגם עכבישי ענק, שאין לי מושג איך הם הגיעו לגודל כזה
    החתולה שלנו אוהבת לתפוס כל מה שזז ככה שאין לאף אחת מהחיות האלה יותר מדיי סיכויי כל עוד היא בסביבה

    אהבתי

    1. דווקא עניין הכשרות לפסח לא מזיז לי מהסיבה הפשוטה שאני לא מקפידה ואוכלת בשמחה חמץ גם בפסח.
      ההכנות גם לא הפריעו לי , כי אין לי כאלה. (בפסח שעבר גיליתי בערב החג שאפילו לא הספקתי לנקות את הבית נקיון שבועי רגיל).
      אני מתעבת את החג עצמו על המשפחתיות המעיקה וכל המתחים הנלווים.

      הבית שלי מלא עכבישים, בתוך שבוע הם טווים את הקורים שלהם וכל שבוע אני נדהמת מחדש מהמהירות שבה נוצרים הקורים.
      בבית הקודם מצאתי פעם אחת נחש ושלוש פעמים עקרבים פעם אחת עכשוב ופעם אחת מרבה רגליים צהוב ומפחיד. אז דווקא היו לי חתולים , אבל הם לא מנעו את כניסתם והמצאותם של היצורים בבית.

      אהבתי

  6. טוב שנזהרת בהיותך רגישה לעקיצות וטוב שמצאת איש שעזר לך ואת אולי לו, אני לא ממש חושש מצרעות ודבורים וכל מיני כאלה אבל בחלל קטן כמו אוטו, זה ודאי לא נעים

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s