שלום כיתה א'

אין כמו היום הראשון ללימודים.

וזה מרגיש, ארבעים שנה אחרי, בדיוק כמו היום הראשון בכיתה א'.

 

אולי הצעד נראה בטוח, אבל החששות הם אותם חששות-

האם אצליח למצוא את הכיתה שלי? האם אמצא לי שם מקום? האם אמצא לי חברים חדשים? האם ישעמם לי? האם יהיה לי קשה או שאצליח בלימודים?

 

באורח מאד לא אופייני לי, לא הכנתי את התיק מראש ולא סידרתי לי את הדברים.

אספתי באקראי כמה כלי כתיבה ואיזה אביזר שישמש כקלמר. מצאתי לי קלסר ישן ומשומש ודאגתי שיהיו דפדפות בבית.

לא הדפסתי סילבוסים לקורסים ולא את המצגות של שיעורי היום הראשון.

לזכותי יאמר שעד אתמול לא היו באתר המכללה את כל אלה. אני אדפיס מחר. ואארגן את הקלסר כמו שצריך. ואקנה טיפקס ועטים צבעוניים וחוצצים. 

 

כאמור, בגלל הזמן הקצרצר שחלף בין ההכרזה על פתיחת התואר ועוד להתחלה הממשית הכל נעשה במהירות וברגע האחרון.

למשל, התברר לי היום שחלק מהנרשמים עוד לא הספיקו לשלם את שכר הלימוד. ושעד היום לא היה ברור כמה סטודנטים יתחילו את הלימודים.

 

בבוקר התעוררתי בשעה שבה אני רגילה לקום והיה לי פנאי של שעתיים עד שאצטרך לצאת. אולי בגלל זה קמתי לאיטי והתארגנתי בעצלתיים.

עד שגיליתי שהקלסר לא נכנס לתיק.

אחרי התרוצצות תזזיתית מעט ברחבי הבית, משכתי כסא ופתחתי את הארון הגבוה שבתוכו מצאתי את התיק הותיק אך המעולה שקניתי בתחילת התואר הראשון, לפני כשמונה שנים, שפשוט חיכה, תחוב לאחורי הארון ומעט מקומט, שאוציא אותו לאור.

אחר כך כמעט שברתי ציפורן במאמץ להצמיד לו בובת מכשפה קטנה. לכל תיק שלי מוצמדת איזו בובה. 

בזבזתי עוד 7 דקות בהתלבטות אם לקחת תיק אחד שיהיה בו את ציוד הלימודים ותיק רגיל או לדחוס הכל לתיק אחד ולוותר על חלק מהחפצים שאני לא יכולה בלעדיהם.

בסוף התפשרתי והכנסתי לתיק הלימודים, בנוסף לציוד הלימודים, את הארנק, משקפי השמש, כדורים לכאב ראש וריטלין, ועוד כמה דברים קטנים.
כמובן שלאורך היום גיליתי שחסרים לי המון דברים. 

כן, אני בטוחה שעם התיק הרגיל שלי אני יכולה לשרוד שבועיים במדבר. יש בו הכל.

עשיתי רשימה של דברים שאני חייבת שיהיו לי בשני התיקים, אני לא יכולה לסמוך על הזכרון שלי בלהעביר דברים מתיק לתיק.

 

ואז הלכתי להכין אוכל וגיליתי שאין לי מה למרוח בכריכים. המקרר ריק לגמרי.

בסוף התפשרתי על כריכים ממה שיש.

אחד עם עלה נבול של חסה (אורגנית! מהגינה!) וטחינה.

והשני עם טחינה וזיתים חריפים.

יצאו כריכים מעולים. באמת.

חוץ מזה, מלאת מרץ ועזוז חתכתי ירקות ומילאתי קופסה שלמה, נחושה בדעתי שבלימודים האלה אני לא אעלה במשקל.

 

לא לקחתי בחשבון את הפקקים של הבוקר ולכן הגעתי לכיתה שלוש דקות לפני תחילת השיעור הראשון במקום עשר דקות , כמו שהייתי מעדיפה.

התיישבתי איפה שהיה פנוי , אפילו לא חשבתי על כך שהישיבה האקראית הזו כנראה תקבע את מקום הישיבה שלי לפחות עד שיחליפו לנו כיתה.

למזלי יש לי שכנות נחמדות מאד , הימנית זוכרת אותי מהתואר הראשון. השתיים מאחור מכירות אותי מלימודים מוקדמים עוד יותר.

 

אוירת הזרות שאפפה את הכיתה בבוקר, הלכה והתפוגגה במהלך היום.

בשיעור השלישי כבר הועברה רשימת שמות לצורך יצירת קבוצת ווטסאפ כיתתית, נאסף כסף לקניית קפה לפינת קפה בכיתה וקופסאות הירקות התחילו לעבור מיד ליד.

עם חלוף השיעורים, הדממה שאפיינה את השיעור הראשון הלכה ופחתה, לאט לאט אנשים אזרו אומץ ושאלו שאלות, או העירו הערות, מה שהביא את האחרים להרגיש נוח יותר להשתתף ולדבר.

 

המרצה לסטטיסטיקה ושיטות מחקר לימדה את השיעור הראשון והשני. אני מכירה אותה מהתואר הראשון ואני שמחה שזו היא, בדרך מסויימת היא הופכת את הלימוד לנעים יותר. 

גם היא, כמונו , התרגשה מהיום הראשון של המחזור הראשון של התואר השני. וגם היא, כמו המרצים האחרים הדגישו שתואר שני זה משהו אחר ושהם מתייחסים אלינו אחרת לגמרי מהיחס לסטודנטים לתואר ראשון. ושהעובדה שאנחנו המחזור הראשון הופכת אותנו לקרובים במיוחד לליבם. גם זה תרם לתחושת הגאווה והיחוד שלנו.

אחריה היו עוד שני מרצים שאני מכירה מהעבר, שניהם מהסוג שמעלה חיוך על השפתיים ומעלים את אי השקט והמתח שיש לא פעם בכיתה.

באמצע היום היה מרצה פחות מוצלח, בתחום של חשבונאות , שרחוק ממני מאד.

חשבתי שבגלל זה אני לא מבינה מה הוא אומר, אבל הסתבר לי שאני לא לבד, הוא כל כך לא ממוקד שאף אחד לא הצליח לעקוב אחרי דברייו. הלוואי שהיה קצת פחות נלהב ומאוהב במקצועו וקצת יותר ברור. אני מקווה שאצליח להבין את המצגות שלו, אם לא אותו בשיעור.

ואולי אני צריכה לקחת ריטלין שיעזור לי להתרכז בשיעורים שלו. היום זה היה קשה עד בלתי אפשרי.

 

בסוף היום הכיתה כבר הגיעה להסכמה עם המרצה האחרון שמקצרים את ההפסקה האחרונה והשיעור מתחיל ומסתיים בהתאם.

יצאתי הביתה בתחושת אופוריה קלה.

היה יום ראשון מוצלח ממש. 

אני לא יודעת אם זה יחזור על עצמו, אבל ממש נהניתי בלימודים.

אני. נהניתי בלימודים. מדהים.

 

מסתבר שלא רק אני ככה כי  בקבוצת הווטסאפ הכיתתית כתב מישהו – 

 

בהצלחה לכווווולם , קבוצה נהדרת, נהנתי מכל רגע…