מתקפה מזרחית

בעודי נוהגת בדרך מעבודה אחת לשניה ומהרהרת נוגות בפסח המתקרב על השלכותיו העגומות על יציבותי הנפשית, חלון הרכב פתוח, לאפשר לאויר האביבי להכנס פנימה עם ריחות הפריחה של צד הדרך, עם קרעי ניחוחות של פרדס מזדמן. כי אם כבר לשקוע בהרהורים נוגים אז לפחות שריחות הרקע יהיו נעימים.

 

לפתע חלף בזזזזזז נמוך ומאיים לייד האוזן הימנית שלי, נגע בשערותי והמשיך אחורה.

בזזזזז בטון נמוך אינו מבשר טובות כשהוא מתרחש בתוך מרחב קופסת המכונית הקטן מאד, קטן מידי.

הצצתי במראה האחורית וראיתי, למרבה האימה, צרעה מזרחית , דבור, בשבילכם. מתהלכת לה להנאתה על מסעד הראש של המושב האחורי. התפלצת החומה צהובה נשאבה לתוך האוטו שלי בחסדי החלון הפתוח ומייד החלה לחוש כאילו היא בבית. גם דרך המראה האחורית היא נראתה ענקית במיוחד.

 

בתור דבר ראשון פתחתי את כל החלונות באוטו, שתוכל לעוף החוצה.

כמובן שכל דבר שהיה לי באוטו התחיל להתעופף בחלל המכונית, כולל השקית שבה אני אוספת את כל מה שנדרש שיזרק לפח. אבל השקית לא סתם התעופפה לה החוצה לזהם את הסביבה, קודם כל הקפידה ופיזרה את תוכנה על גבי המושבים האחוריים בטרם נמלטה מן החלון האחורי ועפה לדרך של חירות חדשה. הייתי מתביישת בעצמי על לכלוך הסביבה ככה, אם לא הייתי שקועה בבעתה מוחלטת מפני החיה שעלולה לתקוף אותי בכל רגע נתון.

אחת לשלוש שניות הצצתי במראה האחורית על הכסאות מאחור. לא ראיתי כלום עד שעצרתי ברמזור. כיוון שפסקה סופת הרוחות שבתוך המכונית יצאה הצרעה מאחורי מעטפה גדולה שמונחת מזה כשנה מאחורי המסעדים האחוריים והמשיכה לטייל בהליכה מאיימת, זקורת כנפיים שקופות חומחומות, מעכסת לה כה וכה.

 

מייד כשהתחלף הרמזור פתחתי בנסיעה מהירה ככל שאיפשרו לי תנאי הכביש, כדי לייצר את אותה סופת רוחות שמדביקה את הצרעה האיומה למקומה ומונעת ממנה לתקוף אותי, מתחילה להבין שככה לא אגיע בשלום לעבודה, כי ההצצות התכופות אחורה כמעט עלו לי בפגיעה ברכב שהאיט בפתאומיות לפני. תשומת הלב אמורה להיות מוקדשת לכביש ולא לאיום מבית.

ולכן החלטתי לעצור במפרץ העצירה הקרוב ולסלק את האיום מהאוטו.

 

עצרתי לייד תחנת עצירה של טרמפים, קצת הרחק הלאה, כדי לא להתחיל להסתבך  עם האיש שעמד שם, עם עור שזוף מאד, כבן שישים או קצת יותר, לבוש בחולצת תמיכה באיתן כבל מאיזה שהן בחירות.
יצאתי מהאוטו פעור החלונות ופתחתי בזהירות את הדלת האחורית. בזהירות אין סופית הפכתי את האשפה שהותירה השקית המתעופפת על המושבים האחוריים ועל רצפת האוטו. הפכתי את המעטפה שהצליחה לשרוד את הסופה רק בגלל המילוי הכבד שלה, הצצתי על הרצפה, על הכסאות, בכל מקום ו…כלום. הצרעה נעלמה.

 

האיש מהטרמפיאדה שאל אותי מרחוק אם אני צריכה עזרה. בדרך כלל אני לא צריכה עזרה ובטח לא מאנשים שלובשים חולצות ממערכות בחירות ישנות, אבל הייתי ממש מבוהלת, אז אמרתי לו שיש לי דבור באוטו ושאני מפחדת.

אל תפחדי הוא אמר, אני אעזור לך.

במחי יד הפך שוב את מגוון פריטי האשפה שקישטו את אחורי האוטו, חיטט פה ושם ולא מצא כלום.
הכל בסדר, השארת את החלון פתוח והיא עפה החוצה, הוא אמר.

לאן את נוסעת, את יכולה לקחת אותי לצומת של המושב שלי?

 

נו, מה, בטח שאני יכולה לקחת מישהו כמוהו שהציל עלמה פרועת שיער וקרועת עיניים ממצוקה שחלפה עוד קודם.

הוא נכנס לאוטו והתחלנו לנסוע.

בנסיעה הקצרה למדתי שהוא מושבניק מאז ומתמיד שנהג לתפוס ולהרוג צרעות מזרחיות בידיים חשופות ושהוא אפילו אוהב להעקץ על ידי דבורים, זה עוזר לו לטפל בכאבי פרקים. שאני לא צריכה לדאוג , הדבור בטוח עף החוצה והוא פה לשמור עלי, אם לא.

למדתי שהוא חקלאי זעיר ושהוא מתפרנס בדוחק. לא קל להיות חקלאי.

אני סיפרתי לו על הרגישות שלי לארס של צרעות ודבורים ועד כמה אני מפחדת מעקיצה של דבור.

רציתי למצוא דרך להודות לו על ההתגייסות לעזרה ולכן שאלתי אם הוא מגדל ירקות אורגניים, סיפרתי לו על הקו אופ, ואחרי שקיבלתי ממנה אישור, נתתי לו את הטלפון של כוח הצלה, היא תחליט אם אפשר לשווק את הירקות שלו בקו אופ. ככה אולי הפרנסה שלו תשתפר במעט והסביבה תרוויח עוד חקלאי זעיר שמדביר קצת פחות.

 

הוא ירד בצומת של המושב שלו ואני המשכתי בדרכי, מקווה שיצא משהו טוב, בשבילו, מכל הסיפור הזה.

את הצרעה המזרחית לא ראיתי , למרות שחיפשתי אותה שוב כשהגעתי לעבודה.

אני עדיין לא רגועה לחלוטין ולא משוכנעת שאכן עפה מהאוטו. אני מקווה שכן. יש לי עוד את הדרך הביתה לגלות.

 

בכל מקרה חשוב לדעת שבתחילת האביב כל צרעה מזרחית וכל צרעה רגילה שאתם רואים היא מלכה המחפשת מקום לבנות קן. ולכן כל צרעה שתושמד בחודשים אלו של השנה תחסוך לכם קן צרעות מאיים ומטריד ליד הבית.

קוראים לזה הדברה טבעית.