צמוד

כשהבטן שלי נצמדת לגב שלו,

נצמדת אליו לכל אורכו ולכל אורכי.

היד הימנית שלי נמתחת למעלה, מונחת לצד ראשו, או מתחתיו.

היד השמאלית מחבקת אותו ומצמידה אותו אלי.

אחר כך היא פשוט מונחת עליו, בנינוחות רכה.

 

הוא משפר את תנוחתו כך שגופו יתאים בדיוק לשלי.

אני עושה תנועות של כיוונון עדין, כדי לא לפספס מגע אפילו בסנטימטר של עור.

כשאנחנו נצמדים ככה, אני מרגישה תחושה של הקלה ורווחה מיידיות,

וזו תחושה מדהימה.

כאילו הגעתי הביתה.

כאילו אני נטענת.

נרגעת.

נושמת.

לפעמים אני כמעט מייבבת מרוב נחמה.

 

זה כמו לשים כויה מתחת למים הקרירים, שהכאב נעלם כהרף עין.

זה כמו לשתות מים כשהגרון יבש עד צריבה.

זה כמו להכנס למים חמים במקלחת, כשהחום מדויק בול.

זה כמו לקחת נשימה עמוקה אחרי צלילה ארוכה מידי מתחת למים.

 

ואני לא מבינה מה פתאום, הרי מעולם לא אהבתי להתכרבל.