ארגון מחדש.

אני לומדת להתארגן מחדש.

דברים שעשיתי כלאחר יד , בין לבין, בלי להשקיע בהם יותר מידי מחשבה , נדרשים עכשיו לחשיבה מאומצת.

צריך למצוא זמן לנקות, לכבס, לערוך קניות, לעשות שיעורים, לנוח.

את הנקיונות אני מפזרת לאורך השובע כולו, בכל פעם קצת. ועדיין הבית לא מגיע לרמת הנקיון שמניחה את דעתי.

את הקניות אני מרכזת ליום שישי אחרי הלימודים, עוברת בסופר חדש בדרך מהלימודים הביתה. 

מרגישה שזה מצריך לימוד מחדש, כי השפע העצום, על המדפים הארוכים מבלבל אותי ומסיח את דעתי.

אני רגילה לסופר שלי שבו אני יודעת איפה מונח כל דבר ואני הולכת בצורה מסודרת ותכליתית ממקום למקום בלי לבזבז זמן או כסף.

בסופר החדש, שבו אני דבקה בגלל שהמחירים שבו מעט זוליים יותר, המוצרים עוד אינם ממופים במפה הפנימית שלי ואני עוברת ממקום למקום מתבוננת סביבי ולומדת את התכולה שלו, ששונה לא מעט מהסופר הרגיל שלי, לטוב ולרע.

מחליטה אם לקנות לנסיון מוצר לא מוכר כזה או אחר. שוכחת מה רציתי ומה אני צריכה, ממלאה עגלה ענקית במוצרים ועוד מוצרים ועוד מוצרים.

לאט לאט אני מרגישה שאני מתחילה להיות קצת יותר מאורגנת. 

מפת הסופר מתחילה לקבל את הנ"צ שלה, המקומות שאליהם אני יודעת שאני רוצה ללכת. לזיתים המיוחדים שמוכרים שם, לגבינה המצויינת במעדניה, ללחמניות המאד מאד טריות. לחומרי הניקוי.

 

אני עוברת על פני המדף של חומרי הניקוי בטינה מסויימת, בכל מקום מזכירים לי השלטים וקידמוי המכירות שחג הנקיון מתקרב, מארזי וחומרי ניקוי מוצעים כאילו היו חבילות טיפוח ובישום. כאילו שאם מישהו ינקה ביותר חומרי ניקוי הבית שלו יהיה נקי יותר.

לא חשוב, ממילא אני לא מנקה במיוחד לפסח. ממילא אני בקושי מספיקה לעמוד בסטנדרטים הפנימיים שלי.

 

העכבישים טווים אצלי קורים במהירות מדהימה, יש מאין, בתוך שבוע. אני לא מכירה חומר נקיון שיודע לטפל בקורי עכביש.

בכלל כל הרעיון של לנקות טוב במיוחד בעונת השרבים והאובכים הוא מטופש לחלוטין. רגע אבק- רגע גשם, ובינהם הכלבות שמשירות כמויות לא סבירות של שיער לקראת החום של הקיץ.

הרומבה עובד קשה ומיכל הלכלוך שלו מתמלא כבר באמצע ההפעלה מכל השערות האלו. למרות שהוא עובד כל יום.

 

גיליתי שפסח מגיע ועובר גם אם לא מנקים במיוחד בשבילו.

אפילו אם לא חוגגים אותו.

את זה עוד לא היה לי אומץ לנסות, אבל יום אחד אני אעשה את זה.

אצטרף למאות האלפים שבורחים מפה בחג ואסע למקום שבו הכבישים לא פקוקים , ויש לחם ומאפים ואף אחד לא מאחל לך חג כשר.

 

 

 

 

נראה לי שחזרתי לבלוג פתוח.

בנתיים.