אחרי החגים

כמה התעצבתי אל ליבי כבר אתמול במחשבה המצערת שהיום נגמרים החגים המופלאים ביותר שהיו מאז ימי בית הספר.

כן, אני שייכת לחלק הזה באוכלוסיה, החלק שנהנה עד בלי די מהחופש ולא רוצה, ממש ממש לא רוצה לחזור לעבודה.

מה גם שימי החג הצטרפו בצורה מופלאה לסופי השבוע ואיפשרו ימי חופש ארוכים כמו חלום. אושר אמיתי, שקט , שחרור, שלווה, רוגע. כייף. כייף. כייף.

אפילו שיעמם לי לפרקים, שזו בכלל היתה תחושה מבורכת של עושר, שהרי רק אדם שעיתותיו בידיו יכול להרשות לעצמו לבזבז זמן בשיעמום. 

 

הרבה עשיתי בחגים האלו, אבל לא יותר מידי. קצת נסעתי למשפחה, קצת באו אלי חברים, קצת ראיתי תערוכות, קצת חגגתי חגים. 

אני לא חובבת תערוכות באופן כללי, אבל הוזמנתי לחיפה , לבת גלים לתערוכות שנערכו בבתים של אנשים, של יצירות אישיות שלהם שזה הרבה יותר מעניין בעיני מתערוכות מוזיאוניות שמישהו אצר ואני לא מבינה בשיט מה רצו להגיד שם. ולתערוכה הזו הזמינו אותי אישית, אז באתי.

היה דביק, ולח וחם כמו שיכול להיות קרוב קרוב לטיילת. הלכתי מבית לבית, מחצר לחצר וראיתי המון עבודות קרמיקה שלא היה ניכר שנדרש כשרון מיוחד ליצור אותן, בעיקר כיוון שחזרו על עצמן מחצר לחצר ונראו כמו שיעור בסיסי בעבודה באובניים. אבל היו גם דברים יחודיים ושונים. היו גם פסלים ודמויות שנוצרו מדמיון ורגש והיו מיוחדות בעיני. היו מעט תכשיטים ומעט ציורים ואפילו עבודות לא רעות בכלל בעיסת נייר.

סיימתי את הסיור בתחושה ברורה שאני מאד רוצה ללמוד לעבוד עם חימר. שאני רוצה להכין לי המון כלים, קערות וקעריות וצלחות וכוסות, אבל שיותר מכל אני רוצה ללכת לחוג קדרות ולפסל המון המון צפרדעים מחימר.

 

כל כך התעצבתי אל ליבי אתמול, על כך שנגזר עלי לקום בבוקר ולנסוע חמישים וחמש דקות ארוכות, להגיע לעבודה ולעשות דברים שמתוך החופש נראו לי לא מאד קורצים. יותר מכל הצטערתי על אובדן החופש ועל התחושה שאני חוזרת לעמל חסר תוחלת שלא מביא אותי לשום מקום טוב יותר ושאני לא רואה את הסוף שלו לעולם. עבודה סיזיפית שאין שום חופש בקציה. הבנתי שהמינון הזה של ארבעה ימי חופש ושלושה ימי עבודה הוא המינון המושלם עבורי ושהוא לא יחזור יותר.

כה אומללה הייתי שאת רוב היום אתמול ביליתי בשכיבת פרקדן חסרת אונים במיטה ובבהיה מתמשכת (לאורך 8 פרקים) בדקסטר.

התחשק לי לבכות מרוב יאוש, אבל לא היה לי כוח אפילו לזה.

 

בסופו של דבר, השעון צלצל היום כרגיל בחמש וחמישים בבוקר, ואני זינקתי מהמיטה כלביאה שמפחדת שאם תחזיר את הראש לכר- תרדם ולא תתעורר – התקלחתי, הכנתי קפה ונסעתי לעבודה. מאחר וציפיתי לגרוע מכל, הופתעתי לגלות שזה היה פחות נורא ממה שדמיינתי שארגיש.

גם כן סוג של נחמה. 

מי יתנני ארבעה ימי חופש בשבוע וזמן מספיק לכייר את כל צפרדעי החימר שארצה.

18 תגובות בנושא “אחרי החגים

    1. אני אוהבת צפרדעים. מאד אוהבת 🙂
      למה בפנסיה ולא עכשיו? למה לחכות עד אז?
      מה יש , שעה וחצי בשבוע לא אפשריות לבריאות הנפש שלך? תחשבי שזה במקום טיפול אצל פסיכולוג ומייד תראי איך את מפנה מקום 🙂

      אהבתי

  1. אני חייבת להגיד שבהתחלה תקופת החגים נראתה לי ארוכה מדי ומלאה בימי שבתון, ודי מהר התרגלתי לשגרה של שני ימי עבודה בשבוע. זו המצאה מעולה שבוע עבודה כזה (-:

    אהבתי

  2. אהבתי את המשפט :" בכלל היתה תחושה מבורכת של עושר, שהרי רק אדם שעיתותיו בידיו יכול להרשות לעצמו לבזבז זמן בשיעמום".
     
    העושר הזה מביא גם אושר 🙂

    אהבתי

  3. מזל שבכל שבוע יש שבת!

    (ואני מזמינה אותך כבר מעכשיו לתערוכה של האמנים המקומיים ביישוב שלי. זה נערך באופן מסורתי בחג שבועות אחת לשנתיים, אז הפעם הבאה תהיה ככל הנראה ב 2014. בתערוכה יש המון יצירות: ציורים, צילומים, תכשיטים, עבודות טקסטיל וזכוכית וגם צפרדעי חימר 🙂

     

    אהבתי

  4. ובעצם למה לא? למה לא גם וגם, גם לעבוד וגם לכייר צפרדעים? את נראית לי אישה נחושה, ואם תחליטי – כך יהיה.

    אהבתי

    1. נחושה נחושה, אבל מתעצלת לעשות למען עצמה, אז התחכמתי לי והטלתי את המלאכה על אחרים.

      הצלחתי להדליק שתי חברות לעבודה על הרעיון של חוג עבודה בחימר והטלתי על אחת מהן לעשות את הבירורים ולרשום אותנו. עכשיו נראה מה יצא מזה

      אהבתי

  5. צפרדעים זה מעולה!
    והן גם כל כך שימושיות: משקולת לניירות, מעצור לדלת, ו…. בטח עוד המון שימושים שימושיים שלא חשבתי עליהם…
    (כשאין כוח לבכות מרוב יאוש, את יודעת שהמצב ביש).

    אהבתי

    1. צפרדעים… מאז שהבנתי שהן מצטברות אצלי, פיניתי להן שידה שעליה הן שוכבות ומתרבות לאט לאט כל פעם שמישהו חוזר מחו’ל.

      היאוש כבר כמעט עבר לי ואז נזכרתי שאני עובדת ביום שישי, ומייד התאמללתי עד בלי די.

      אהבתי

  6. מצחיקה (:
    גם את תחושותיי היטבת לבטא בכל מילה שלך… החופש היה כל כך טוב ובמקום…. ויום לפני שחזרתי ישנתי 14 שעות מהדיכאון… אבל הנה חזרנו וגם אצלי היה פחות גרוע (אבל אני עובדת בספריה כך שנקודת הפתיחה היא טובה. לפחות הרבה מהסביבה מורכב מספרים, ולא צריך לראות רק אנשים). ואפילו לפסל גם אני רוצה (אבל מעדיפה צבים).
    היום חמישי, ואת יודעת מה זה אומר… שישי שבת!
    בתקווה שנעבור את ההלם של השבוע הבא בטוב. 
    סופשבוע טוב ושקט שיהיה.

    אהבתי

    1. תראי מה זה, עד שקיבלתי הודעה על התגובה שלך חלף לו הסוף שבוע כלא היה. ולא רק זה, הוא גם היה קצר מהרגיל, כי עבדתי ביום שישי  .

      מה שמרגיע אותי זה שהיום באה אלי חברתי יוגה והציעה שניסע לסופ"ש בחו’ל בחודש הבא.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s