סדנא # 2

בסופו של דבר הסדנא לא נפתחה.

למרות שניסיתי עד הרגע האחרון לגייס מספיק משתתפים. אמנם לא הייתי סגורה על עצמי שאני באמת רוצה להתעסק בסדנא הזו, אבל אמרתי לעצמי שאם כבר התחייבתי, אני מחוייבת לעשות הכי שאני יכולה כדי לקיים אותה, ואם היא מתקיימת, כדי שזה יצליח.

התקשרתי למועמדים אפשריים, לכאלה שאמרו כן או אולי, לאלה שעברה להם מחשבה בראש ולכאלה שאף פעם לא חולפת להם מחשבה בראש.

הצלחתי להשיג שני משתתפים וודאיים. וזהו.

הייתי אומרת – איזו אכזבה, אבל לא באמת התאכזבתי, אפילו הוקלתי.

 

הלכתי לאחראית בקלבו"ש ואמרתי לה – סורי, ניסיתי, עשיתי ככה וככה וככה ולא הלך…

היא אמרה, את יודעת, משנה שעברה אנחנו לא מצליחים לגייס מספיק אנשים לסדנא הזו, בואי נכתוב להנהלה הבכירה, תכתבי לי בדיוק מה שאמרת, שהכל יהיה מתועד, בעיקר הנסיונות שלנו לקיים את הסדנא.

כתבתי לה והיא העבירה את זה הלאה.

 

התגובה הראשונה היתה של אחראית הסדנאות בארגון. היא אמרה, טוב לא נורא, אולי חם לאנשים, כדאי לחכות קצת ולנסות שוב.

התגובה השניה היתה של אגף הפרסום בארגון – והתגובה הזו כבר הציעה שניתן להם תאריכים חדשים והם יפרסמו.

 

התבאסתי קשות, כי כבר ארגנתי לי בראש מנוחה מההתעסקות העקרה הזו בסדנאות.

חשבתי על זה איזה יום וחצי, אבל אז פנתה אלי האחראית בקלבו"ש ושאלה מה הם התאריכים החדשים שנוכל למסור לאגף הפרסום.

מייד התייצבתי אצלה בחדר ואמרתי:

אני חייבת לשתף אותך. אני מתגייסת גם לנסיון השלישי להקים את הסדנא הזו, אבל אם זה לא מצליח, זו הפעם האחרונה.

כל שריון תאריכים כזה משבש לי את החיים. אני לוקחת בחשבון שאהיה עסוקה ומבטלת או דוחה דברים. מתכננת את החיים שלי לפי הסדנא הזו. ואז היא מתבטלת ואני צריכה לדחות או לבטל דברים גם בחודש הבא… ועוד לא אמרתי כלום על ההתכוננות, התכנון, איסוף והכנת החומר, בניית המתח של לפני שמסתיים בלא כלום כבר פעמיים ברציפות. ועוד לא דיברתי על מאמצי הגיוס, על השעות המבוזבזות, הטלפונים, השיחות, נסיונות השכנוע.

אז אם הפעם זה לא מצליח, אני רוצה לרדת מזה.

 

היא קיבלה את דברי לחלוטין ואני הלכתי לקבוע תאריך חדש. מבואסת מתמיד.

הפעם זה מתנגש לי התנגשות חזיתית עם עבודה נוספת שאאלץ לקחת על עצמי בעבודה הרגילה לשלושה ארבעה חודשים הקרובים. ואם הסדנא תתקיים, זה אומר שיהיה לי חודש אחד שאעבוד עד סף התמוטטות, ימים ארוכים ומתישים במיוחד של 12-13 שעות פעמיים בשבוע.

עכשיו תחזיקו לי אצבעות שלא נצליח לגייס משתתפים גם הפעם, כי בפעם הזו אין אמביוולנטיות , לא בא לי בכלל.

14 תגובות בנושא “סדנא # 2

    1. אני לא חושבת שחרדה זו ההגדרה הנכונה. מועקה אולי יותר. כי אני לא מפחדת לא מהסדנא ולא מהעבודה הקשה, אבל לא בא לי. פשוט לא בא לי.
      זה אמנם אמור להכניס לא מעט כסף וברור לי שאם זה יתקיים אני אפילו עלולה ליהנות מההדרכה, אבל לא בא לי.
      העבודה הנוספת תכניס לי מספיק כסף (שילך למיסים ברובו) והעומס של יומיים ארוכים בשבוע שכולו 8-9 שעות עבודה…לא בא לי. פשוט לי בא לי.

      אהבתי

  1. אוי. בהתחלה עוד רווח לי כשהבנתי שלמרות מאמצייך "להיות בסדר", היקום התחשב ולא ניפק מספיק משתתפים וניצלת מהסדנא. ואז…..וואו. איזה גול עצמי. למה פועה עושה זאת לעצמה? ובמיוחד כשהבנתי שאת לוקחת על עצמך עבודה נוספת בתקופה הקרובה…..אז בשביל מה להעמיס על עצמך? ואז חשבתי: כל הכבוד לפועה. לא עושה לעצמה חיים קלים. משקיעה, מתכווננת….אז שוב אני מאחלת לך שהיקום יגמול לך על טוב לבך וכוונותייך ולא יספק מספיק נרשמים ובזה תסגרי עניין. או שאני מאחלת שכן יהיו מספיק נרשמים ושתצאי מאד מאד מסופקת (ומוערכת) מהסדנא הזאת. 

    אהבתי

    1. זה לא אני עשיתי לעצמי… עשיתי את החישוב שאחרי שני נסיונות לגיטימי לדרוש מאמץ אחרון ודי. כלומר, בתור מנהלת הייתי מצפה ממי שהסכים או התנדב לקיים כזו סדנא שישקיע לפחות את המאמץ הנוסף הזה.
      לטווח הקצר פחות נוח ונעים לי, אבל לטווח הארוך, הדעה של האחראית עלי חשובה, אין מה לעשות. זה חישוב שחייב להלקח בחשבון.
      והלוואי הלוואי הלוואי שלא יהיו מספיק נרשמים, אמן סלה.
       
      העבודה הנוספת היא בעבודה הרגילה, אני צריכה להחליף מישהי שיוצאת לחופשת לידה ולא מצאנו לה מחליף, וזה אומר להמשיך את אחד מימי העבודה שלי לעוד 6(!) שעות. למות.

      אהבתי

  2. אני אפילו לא זוכרת מה זו הסדנה הזו, אבל תחושת המועקה אכן עוברת היטב. אם כל כך לא בא לך, אולי אפילו כדאי לומר לממונה שגם הניסיון השלישי יעבור למישהו/י אחר/ת. לא נראה לי שהיא תחשוב עליך דברים רעים בעקבות זאת. לפעמים צריך לצייר את הקו באופן ברור. 

    אהבתי

    1. בנתיים היו התפתחויות חדשות, מאגף הפרסום ביקשו לדחות לעוד שבועיים לפחות כדי הפרסום יתפוס, כדי שיספיקו בכלל לפרסם. 
      מאחר ואני ממש לא רוצה לעשות סדנא בחודש אוגוסט, אז או שאדחה אותה לאחרי אוגוסט, או שאבטל את הרעיון כליל. יכול להיות שאצליח להשתמש בזה כמנוף לביטול.

      אהבתי

  3. אבל למה לא לומר שאת לא יכולה לארגן את הסדנה השנה??
    למה להתחייב ולהתפלל שלא יתקיים?יש לך חיים ,תוכניות ורצונות וזה נראה תקוע בגרון ומה שתקוע בגרון ולא מתאים מעיפים הצידה,אם לאנשים יש ציפיות ממך,זה נהדר אבל לא השנה,שמישהו אחר יארגן את זה

    אהבתי

    1. כי בסך הכל לפני כמה חודשים דיברנו וסיכמנו שכן נעשה את הסדנא, אז לסגת ממנה פתאום ולהגיד שלא מתאים לי, קצת פחות קביל בעיני. 
      כמו שכתבת ילמניפה למעלה, בנתיים חלו התפתחויות שאולי אוכל למנף לכיוון של לגיטימציה לא לקיים את הסדנא. או לפחות לדחות אותה בחודשיים או יותר. נראה. 

      אהבתי

  4. את לא חיה בשביל להקים סדנאות וניכר כי אין רצון רב להשתתף בהן אז למה בכלל לטרוח? אם זה לא מספיק חשוב למקום העבודה שלא יעשו את זה, לא כל דבר חשוב לעשות פעם אחר פעם.
    לפי ההתלהבות השואפת לאפס שלך מאחל שגם הפעם השלישית לא תסתדר ואז שיעזבו אותך במנוחה. שבת שלום פועה.

    אהבתי

    1. התחייבתי ולכן אנסה כמיטב יכולתי למלא את המחויבות. 
      ההתפתחויות האחרונות הן שמאגף הפרסום ביקשו לדחות ואני לא רוצה לדחות לאוגוסט, אני אדבר עם האחראית שלי השבוע ונראה לאן זה מתקדם.
      בכל מקרה נרא הלי שאחרי הפעם הזו, אם תתקיים או לא, אוותר על זה בצורה רשמית, כמו שכבר התחלתי להכין את הקרקע.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s