מתקפת יתושים

אין לי מושג מאיפה באו כל 10,000 היתושים שהתעופפו בחדר השינה שלי אתמול בערב.

כמות בלתי סבירה לחלוטין, כמעט בלתי אפשרית, ומה שהכי גרוע, כל פעם שהרגתי שלושה, הופיעו עוד חמישה.

 

זה התחיל מזה שזמזם לי יתוש לייד האוזן. קורה.

 

לפעמים בקיץ יתושים מזמזים לי לייד האוזן.

זה בטח יותר טוב מלהתחיל להתגרד נמרצות בגלל איזו עקיצה או שבע, ועל ידי זה לגלות שאני נמצאת תחת מתקפה.

בכל מקרה, במקרים כאלו אני מגייסת את הכרית השלישית (מתוך ארבע) שיש לי במיטה, ויוצאת למתקפת המטות המשולבים. הדרך הכי טובה להרוג יתושים, בלי להשתמש בחומרים רעילים, זה לזרוק עליהם כרית – עדיף אנכית, ישר למעלה, לתקרה. הם לא מצליחים להתחמק, בעיקר אם עצרו לנוח על התקרה. אם אין ברירה והם עומדים על הקיר, אפשר להכות בהם בכרית והם מתים באותה מידה של הצלחה.

 

לכן כשזמזם לי יתוש לייד האוזן לא הססתי וקמתי מייד לתנוחת קטילת יתושים.

כלומר, עמידה על המיטה, בברכים כפופות קלות, צוואר מוטה כלפי מעלה, עיניים סורקות את התקרה, והכרית השלישית ביד ימין, בהיכון להנפה.

מייד ראיתי שלושה יתושים, אחד עומד ושניים מעופפים מסביב.

הנפה והטחה של הכרית, פעם, פעמיים, שלוש. שני כתמי יתושים מספקים על התקרה ועוד גווית יתוש על הסדין. חייכתי לעצמי בסיפוק וטפחתי לעצמי על הכתף, מטאפורית, אין עלי, לוחמת יתושים.

עוד מבט למוד קרבות סביב לתקרת החדר, סורקת את התקרה בצורה שיטתית לוודא שהקרב הסתיים.

לא. הנה עוד שניים מרחפים להם הלוך ושוב.

עוד כמה הנפות כרית, עוד גוויות נופלות, עוד מבט סורק.

הנה עוד יתושים!

ועוד ועוד ועוד…

התחלתי להרגיש כלוחמת בהידרה. הורגת אחד ומופיעים עוד שניים.

בסופו של דבר, אחרי שלושת רבעי שעה ומיטה מרופדת בגוויות של יתושים (בטח גם על הרצפה, אבל את אלה שעל הרצפה לא רואים כמו את אלה שעל הסדין) החלטתי להכריז על סיום המלחמה. למרות שעדיין ראיתי שני יתושים מעופפים מפה לשם.

הכרזתי על כניעה חלקית והלכתי למרוח על עצמי חומר דוחה יתושים.

 

התעוררתי בארבע וחצי לפנות בוקר , רק כדי לגלות ששכחתי למרוח את גב כף היד ושהיתושים גילו את זה.