הכלבה התולעת חלתה

הכלבה התולעת חלתה.
בהיותה כלבה מעורבת ועמידה ביותר לתלאות החים וטלטלותיהם לא התרגשתי מכמה הקאות. חשבתי לעצמי שטוב שזו לא הדוגמנית העדינה, היא כל כך שברירית, שפחד אלוהים איתה. בכל אופן, התולעת הקיאה יומיים שלושה ולא ממש אכלה. שכבה לה מתחת לשיח, סרבה להכנס הביתה וכשכשה חלושות בזנבה כשהייתי חוזרת הביתה.
אחרי שלושה ימים התגנבה דאגה קלה אל ליבי וכבר החלטתי שהגיעו מיים עד נפש ושהגיע הזמן לקחת אותה לוטרינר ובדיוק אז היא קמה לקראתי והלכה להריח את האוכל שלה. כך עברו עוד יומיים עד ששמתי לב שהיא לא אוכלת כלום כבר חמישה ימים ולמרות שהיא שותה, זה קצת קיצוני לכלבה בגילה לדבוק בדיאטה נטולת מזון.
מייד נקטתי בנשק יום הדין והקרבתי קופסת טונה לצורך נסיונות פיטום. הייתי צריכה לפלס את דרכי החוצה כי הדוגמנית הריחה את הטונה והיתה יותר ממוכנה להתחזר ולדגום אותה בעצמה. אחרי מאבק קצר והחלטי הצלחתי לדחוק את הדוגמנית לתוך הבית ויצאתי אל התולעת שמהמבט שלה יכולתי לראות שהיא חושדת שפני מועדות אליה ושאני זוממת משהו, ושהיא לא בטוחה שהיא רוצה להשתתף בכל האירוע המתעתד לקרות.
אכן, כשחינחנתי בקולי וזימרתי את שמה היא עשתה נסיון כושל לחמוק עמוק יותר לתוך השיח שלה. בואי, אמרתי, תראי מה הבאתי לך, טונה! בואי חמודה,בואי כלבה טובה,  בואי, בואי, בואי…
התולעת בהיותה טובה יותר ממרדנית, באה בסופו של דבר, הריחה את הטונה והסיטה את מבטה הצידה באנינות, מה לה ולדברים ארציים כמו אוכל?  קרבתי את הטונה אל פיה, מרחתי על שפתיה קצת משמן הטונה, שתלקק ואולי יתעורר בה בתאבון ו… כלום.
טוב, עד כאן. מי שלא אוכל טונה הולך לוטרינר, הודעתי לה, שתדע שזה באשמתה ושאם היתה אוכלת , המהלך הקיצוני היה נחסך מאיתנו.
הלכתי להביא את הרצועה והתגנבתי אליה חזרה לתפוס אותה לפני שתראה במה מדובר.
התולעת יודעת שעם רצועה הולכים להליכה (היא ממש לא אוהבת לצאת איתי להליכות ארוכות ומהירות) ויודעת שבהליכה הולכים מהר ולכן התקדמה במהירות שהפתיעה אותי לאור העובדה שעד לאותו רגע לא רצתה לקום ממתחת לשיח שלה. כשהגענו למרפאה היא סרבה להכנס פנימה. אולי היא לא הכלבה הכי חכמה בעולם, אבל את עובדות הקיום הבסיסיות היא יודעת והראשונה שבהן היא – שום דבר טוב לא יקרה לך אצל הוטרינר.  עמדה בחוץ, נטעה רגליה באספלט ולא הסכימה להכנס. לעומתה, הדוגמנית האהבלה שליותה אותנו, דילגה פנימה ללא חשש. אין שכל, אין דאגות.
בסופו של דבר אני יותר גדולה וחזקה ממנה וניצחתי במשיכות החבל. היא נגררה פנימה בלית ברירה והושמה על שולחן הנירוסטה של הבדיקות, הוטרינר מישש אותה ואמר שמלבד ברגישות קלה בגרון אין שום ממצא חריג, אבל אם היא לא תתחיל לאכול נצטרך לעשות לה צילום ולחבר אותה לעירוי. מכר לי אוכל רפואי מיוחד בפחית שימורים בשקלים רבים וסיכמנו שאם היא לא מתחילה לאכול אני חוזרת לעירוי וצילומים.
הורדתי אותה מהשולחן, ושיחררתי אותה מהרצועה. התולעת זינקה לדלת, יצאה החוצה ונעמדה במרחק בטחון, מחכה לי שאצא גם אני. את שארית הדרך עשתה בדילוגים נלהבים שלא ראיתי כדוגמתם כבר שנים רבות אצלה.
בבית פתחתי פחית אחת, והצעתי לה את האוכל הרפואי המצחין. היא סרבה כמובן. אמרתי, זה רפואי זה, וזה עלה הרבה כסף. אז תאכלי. פתחתי לה את הפה והכרחתי אותה לבלוע חתיכה מזון, כמו שמכריחים כלבים לבלוע תרופה. היא בלעה ובאורח פלא מייד רצתה עוד ועוד.
כבר למחרת היה אפשר להכריז עליה ככלבה בריאה לחלוטין שאוכלת הכל ומדלגת ושמחה יותר ממה שהיתה לפני מחלתה.

אצל בני אדם , הרבה פעמים מספיק להם ללכת לרופא שיגיד להם איזו מילה של הרגעה או חמלה כדי שירגישו טוב יותר, לפעמים הם צריכים לעשות בדיקות דם או צילום כדי להרגיש מטופלים וזה לכשעצמו מספיק כדי לרפא אותם, ומסתבר שפלצבו זה לא רק לבני אדם, והתולעת היא ההוכחה החיה שכלבים נהנים מאותו אפקט ואפילו חזק יותר.

17 תגובות בנושא “הכלבה התולעת חלתה

    1. אני לא חושבת שבגלל זה היא חלתה, אבל אני משוכנעת שתשומת הלב שקיבלה עזרה לה יותר מכל דבר אחר להחלים. מאז אנחנו בירח דבש מחודש, היא ואני 🙂

      אהבתי

  1. אני שמחה שלסיפור הזה יש סוף שמח.  ואכן,  כלבים הם כנראה הרבה יותר אנושיים ממה שנהוג לחשוב.
    (הקטע שבו תיארת את הכניסה אל הווטרינר מאוד משעשע). 

    אהבתי

    1. היה איזה מאמר מרתק בכלכליסט על הקשר בין בני אדם <a title="לכלבים" href="לכלביםhttp://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3552834,00.html">לכלבים</a>, אני מסכימה עם רוב מה שכתוב שם ומאמינה שבאמת קיימת שפה משותפת ושהקשר תורם מאד לשני הצדדים. רק בעלי כלבים יסכימו איתי שהכלב יודע לעשות פרצופים ושאפשר להבין בדיוק מה הוא רוצה ולמה הוא מתכוון, חבל שלא ראית איזה פרצוף היא עשתה בכניסה לוטרינר 🙂

      אהבתי

    1. לאנשים מסויימים זו אכן יכולה להיות קללה איומה, לתולעת עצמה זו עובדה, אם אזכור, אצלם אותה אחרי תספורת הקיץ ותבין במה מדובר.

      אהבתי

  2. קראתי וחששתי, חששתי וקראתי ואני כל כך שמחה שהסוף הוא טוב. הלב שלי לא היה עומד עכשיו בסוף אחר.

    זה כל כך נכון מה שכתבת בסוף לגבי זה שלפעמים עצם ההליכה לרופא היא חצי רפואה. גם אצלי זה הרבה פעמים היה ככה. הכל פחות מפלצתי כשזה לא רק בינך לבין עצמך. להוציא את זה לאור לאדם הנכון זו כבר ישועה.

    אחרי שתנגבי לתולעת את שומן הטונה מהשפתיים תני לה גם ממני נשיקה ושתמשיך להיות בריאה.

    אהבתי

    1. למה הלב שלך לא היה עומד בסוף אחר עכשיו, עדיין רגישה בשל אותו עניין מפחיד עם הרגל?

      דייקת בניסוח, להוציא לאור, זה בדיוק זה. באותו עניין, תמיד בלילה הכל מפחיד יותר והדאגות מקבלות מימדים מפלצתיים. בכל אופן, ללכת לאיש מקצוע שישמע את הדאגות ויגיד שהכל יהיה בסדר, זה תשעים אחוז מהרפואה. גם ההקשבה, גם ההרגעה וגם הידיעה שמישהו מתעניין באמת בי ובדאגותי. 

      אין סיכוי בעולם שאני מנשקת אותה אחרי האוכל הרפואי המצחין, אין לי מושג מה שמו בו, אבל הריח בקושי ירד לי מהידיים בכל פעם שפוררתי אותו עבורה.
      אבל אני מלטפת אותה בכל פעם שאני עוברת ליידה, והיא מחייכת אלי את החיוך הדבילי חשוף השיניים שהיא יודעת לחייך.

      אהבתי

  3. אהבתי את כלבתך החכמה  ואת היחס הרחום שלך אליה .
    כנראה עשתה לך הצגה עבור עוד טיפת תשומת לב , מה שנקרא תשומי….

    חג שמח לכן .

    וההבלא שמחה בחלקה , אם הבנתי נכון .

    אהבתי

    1. אנחנו חושדים שהיא אכלה עצמות עוף ושאחת מהן פצעה את הושט שלה וגרמה לנפיחות ודלקת די רצינית. היא לא מאד חכמה התולעת, יש לה סוג של חוכמת רחוב, היא יודעת להסתדר, אבל היא לא גאון הדור. הדוגמנית לעומתה היא אהבלה מוצהרת.
      שתיהן מכירות את המילים – רוצה, אוכל, חטיף, בואי, לכי, החוצה, טיול, קחי, שבי, לא, טובה.
      וואו, יש להן אוצר מילים לא קטן שהן מבינות, די מרשים, לא חשבתי על זה עד עכשיו.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s