פורים ומגפיים

אני שמחה, קניתי מגפיים מדהימות במיוחד:

הכי נוחות שיש. ראיתי אותן על מישהי והן היו כל כך מקסימות בעיני, שבלי להתבייש שאלתי מאיפה ולמה ומיד הלכתי לברר איך אני משיגה לי כאלה. התברר שבחנות האינטרנטית הן עולות 750 ש"ח. אני גאה לומר שלא התעלפתי, אלא פניתי לחפש היכן אוכל להשיג אותן בפחות כסף. בסוף מצאתי שאיזה סוכן שעובד עם תלם מוכן למכור לי אותן ב585 ש"ח, אבל יש לו רק שתי מידות – 42.5 ו43 , שום בעיה בכלל בשבילי, הרי יש לי רגל גדולה במיוחד, הזמנתי את ה42.5 מתוך מחשבה שגם אם יהיו גדולות בחצי מספר, זה רק יתרום לנוחות. אף פעם לא קניתי נעליים בלי למדוד קודם וקצת חששתי, אבל לא טעיתי בכלל, הן מתאימות בול ונוחות בדיוק כמו שהן יפות, כלומר, אפשר לגור בתוכן מרוב נוחות והן שוות כל שקל במחיר המוגזם לאללה שלהן. תלם הביא לי אותן בערב וכמעט הלכתי לישון איתן מרוב שהן נוחות לי.
האוסטלים האלה מבינים בנעליים ובנוחות ובאיכות.

תלם עובר זמן לא קל בפרידה משמונה המיתולוגית. ואני, ששנים לא מבינה מה הוא מתאמץ עליה ומגלגלת עיניים כשהוא מתלונן על התנהגותה (הצפויה, הידועה מראש, שהזהרתי אותו מפניה) אני תומכת בו במיטב יכולתי כי באמת לא פשוט לו. החלטנו שהשנה נלך לרקוד ושפורים יהיה שמח יותר מבשנה שעברה.

ואכן, פורים נחגג השנה כחוויה מתקנת לשנה שעברה, שאז ממש חליתי אחרי השתיה במסיבת פורים (גם תלם חלה ממש כמוני). השנה שמתי לב לסוג האלכוהול שאני שותה ושתיתי בזהירות. בסופו של דבר שתיתי כמות דומה מאד לשנה הקודמת ולא השתכרתי ולא הקאתי ולא הרגשתי חולה, רק רקדתי ושמחתי המון.
כשהלכתי הביתה בסופו של דבר, זה היה כי הגיע הזמן ולא כי הרגשתי גוססת מרוב אלכוהול.
השנה הגמל לא חיכה לי בבית, אבל הבטיח שיפצה אותי על כך בקרוב.
הערב היחיד שבו לא נעלתי את מגפי החדשות השבוע היה ערב מסיבת פורים, ליתר בטחון לא נעלתי, מה אני צריכה להסתכן בללכלך אותן?