יש מסעדה אחת שהיא מסעדת הבית של הגמל ושלי.
אמנם היא ממש לא קרובה לבית שלי ועוד פחות לבית של הגמל, אבל היא מסעדה ששנינו אוהבים במיוחד.
מסעדת שף קטנה וחמודה שהשף בכבודו ובעצמו מבשל בה.
היו שנים שהיינו מגיעים אליה פעם בחודש וחצי-חודשיים. ושנים, כמו השנה, שבהן הצלחנו להגיע רק פעמיים שלוש.
למרות שזו מסעדת שף, המחירים בה סבירים לגמרי, היא קטנה ואינטימית ואנחנו מרגישים בה בבית.
יצא לנו לדבר כמה פעמים עם השף, פעם אחת אחרי שהמלצרים הלשינו לו שאמרתי שמנה שאכלתי היא אלוהית, והוא יצא מהמטבח וניגש לשולחן לשמוע מה אהבתי.
בפעמים אחרות החלפנו איתו כמה מילים כשיצאנו מהמסעדה בסוף הארוחה.
איש נחמד, השף.
כשנסענו למסעדה בפעם האחרונה, אמרתי לגמל בדרך שמה שממש בא לי, זה שהמסעדה תהיה ריקה ונוכל לבקש מהשף שיכין לנו מה שבא לו.
מה פתאום, הגמל אמר, אני יודע בדיוק מה אני רוצה לאכול, אני מפנטז על המנות המדוייקות מהבוקר כבר.
אוף, אמרתי לו. אני אוהבת שהשף נותן חופש לדמיון שלו, כמה פעמים אכלתי מנות מחוץ לתפריט שהיו מופלאות.
כשהגענו למסעדה עצרנו רגע בחוץ, כמו תמיד הגמל הוציא ג'וינט קטן ואני לקחתי שאכטה אחת.
תזהרי, זה חומר טרי, הוא אמר, תחזיקי כמה שניות, לא יותר מידי.
אבל זה היה כל כך טרי שהתחלתי להשתעל מיד עם השאיפה. לא נורא, שיעול הוא המדד שלי לטיב החומר. אם השתעלתי, כדאי לי להפסיק כדי שלא אעוף גבוה מידי ואלך לאיבוד.
כשנכנסנו למסעדה, המלצר היחיד הפנה אותנו לשולחן וניגש להציע לנו תפריטים.
עוד לפני שהניח את התפריטים, הגמל אמר לו, אני יודע מה אני רוצה, ומסר לו את ההזמנה למנה ראשונה ולעיקרית.
גם אני יודעת מה אני רוצה, חייכתי. אשמח אם תשאל את השף ואם הוא יסכים – שיכין לי מה שבא לו.
מנה ראשונה ועיקרית ולבחירתו. הסייג היחיד שלי הוא שאני לא אוכלת דגים ופירות ים, חוץ מזה הכל הולך.
זו המשאלה שלך להיום? שאל המלצר, אני כבר הולך לשאול עבורך.
ואל תגיד לי מה הוא מכין, ביקשתי, שיפתיע אותי.
למנה הראשונה קיבלתי סלט מקסים שהיתה בו חסה, נענע, סוג של צננון, אבוקדו, פלחי אשכולית אדומה, עדשים, סוג של גבינה ועוד כמה דברים.
סלט מושלם למנה הראשונה.
הסלט הורכב במיוחד בשבילך, אמר המלצר, אין אותו בתפריט.
הגמל אכל קלמארי וטעם מהסלט שלי.
דיברנו, בהתחלה הגמל ואחר כך אני, ניסיתי להעביר לו איזה רעיון על תחושה שהיתה לי בצלילות שלנו המשותפות, משהו על הציפיה שלי שמתחת למים התחושות יהיו שונות, כי אנחנו נמצאים במימד שונה שמצריך תקשורת אחרת והחושים עובדים בו בצורה אחרת לגמרי, ושבסופו של דבר התחושה היתה שונה אבל דומה.
לא הצלחתי להעביר את הרעיון והגמל ביקש שאסביר.
אני לא יכולה להסביר, אמרתי לו ברצינות רבה. אני לא זוכרת מה אמרתי ממש עכשיו.
אבל זה היה משפט די קצר, הוא אמר.
כן, אבל אפילו את נושא המשפט אני לא זוכרת, הבהרתי לו.
נכון, הוא הסכים איתי, גם אני לא זוכר על מה דיברנו.
שיח מסטולים.
המלצר שאל אם אנחנו מוכנים לעיקריות ושאל אותי אם אני רוצה לדעת מה המנה העיקרית או להשאיר כהפתעה?
הפתעה, אני לא רוצה לדעת כלום.
הוא הביא לגמל את צלעות הטלה שהזמין ולי הביא צלחת עם פסטה טריה ברוטב עם זוקיני וגבינה מלוחה.
עכשיו, אני לא אוכלת קישואים למינהם, אפילו אם קוראים להם זוקיני.
אבל את זה הכינו במיוחד בשבילי. אז החלטתי שאני מנסה, מה יש לי להפסיד?
הפסטה היתה מדהימה, לזוקיני היה טעם מופלא, ולא הצלחתי לפענח מה עוד היה שם, אבל לא השארתי בצלחת אפילו פירור.
הגמל הציע לי בנדיבות, שלא לומר בהקרבה, מהצלעות שלו, אבל אני ויתרתי במידה דומה של נדיבות והקרבה, ואפשרתי לו להתמוגג מעונג.
ושאלתי את עצמי אם אני מרוצה מההחלטה שלי לתת לשף להחליט עבורי.
התשובה היתה בעקרון כן. המנה היתה טעימה להפליא ואפשרה לי להתנסות במשהו שלעולם לא הייתי בוחרת לבד מהתפריט. מצד שני, צלעות טלה שכבו לגמל על הצלחת.
המסקנה שלי היא שבפעם הבאה, אם ארצה הרפתקאה כזו שוב, אצטרך להגדיר יותר טוב. ולהגיד שאני רוצה שהמנה העיקרית תהיה בשרית. כי למרות שהיה טעים להפליא, הרגשתי טיפה מרומה עם מנת הפסטה שלי.
כשיצאנו מהמסעדה השף עמד ליד הדלת והיתה לנו הזדמנות להודות לו.
הוא לא שאל אם אהבתי את המנות שבחר להכין לי ולכן פשוט אמרנו תודה והגמל אמר שבשביל האוכל שלו, הוא בא מרחוק רחוק, במיוחד.
האויר הקר בחוץ עזר לנו להצליל מעט את הראש והמחשבות.
אתה יודע, אמרתי לגמל, אני לא חושבת שהמסעדה הזו ראתה אותנו פעם אחת כשאנחנו לא מסטולים.
תכלס, הגמל אמר, ממש ממש נכון.
על קצות האצבעות 