זיקנה מנוולת

התולעת הזקנה שוברת את הלב.

לפני שבועיים התחילה לנענע את הראש ערב אחד, לנסות להתפלש ברצפה – אוזן שמאל קודם- ולילל באי שקט גדל והולך.

בהצצה לאוזן ראיתי כמות אדירה של הפרשה, משום מה אצל כלבים זה לא מגעיל כמו אצל בני אדם, ניקיתי את האוזן כמיטב יכולתי וטיפטפתי לה טיפות אוזנים נגד כאבים, אבל זה לא ממש שינה את המצב, היא עדיין ניסתה לזרוק את עצמה על הרצפה ולילל באי שקט.

בסוף נתתי לה את אחד מהכדורים נגד כאבים שנשארו לי מהאפיזודה של כאבי המפרקים שהיתה לה ואחרי חצי שעה היא נרגעה.

 

למחרת לקחתי אותה לוטרינר שבדק את האוזן ומצא שאכן יש הפרשה מאסיבית, לקח משטח וקבע שיש זיהום פטרייתי וחיידקי גם יחד ושהיא צריכה טיפות אוזניים ושטיפות אוזניים. על הדרך רצוי לתת תילוע לה ולדוגמנית ואני ביקשתי שיתן לי עוד כמה כדורים נגד כאבים לכל צרה שלא תבוא.

נפרדתי מ600 שקלים וחזרתי הביתה עם שתי כלבות, אחת עולצת על היציאה מהמרפאה והשניה עולצת כי היא אהבלה עולצת בלי קשר לכלום.

 

עשרה ימי טיפול בטיפות שיפרו את מצבה, אני מקווה שהדלקת לא תחזור אחרת נצטרך לשלוח תרבית מהאוזן ולהתחיל לטפל בצורה יותר מאסיבית. אבל כך או אחרת, הכלבה שגם מקודם לא היתה חדת שמיעה במיוחד, לא שומעת אותי עכשיו בכלל. לא שומעת בכלל כלום.

ואובדן השמיעה המוחלט הזה הופך אותה למבוהלת ולתלותית כמו שלא היתה אף פעם.

היא לא רוצה לצאת החוצה. הכלבה שאהבה יותר מכל להיות בחוץ לא מוכנה לצאת כמעט בכלל. 

בימים של הגשם היא סרבה לצאת למרות כל נסיונות השכנוע ועשתה פיפי בבית, פעמיים. 

והשתן שלה מסריח וחריף  כל כך שלמרות סבון הרצפות נשאר ריח עז בבית ואת סמרטוט הרצפה הייתי חייבת לתלות בחוץ ולכבס בהרתחה.

כל כך לא מתאים לה לעשות פיפי בבית. אף פעם היא לא עשתה. ועכשיו, כאילו שטיון של זקנה משתלט עליה. לפעמים יותר לפעמים פחות.

לפעמים היא הולכת אחרי כשאני בבית, עוקבת אחרי לכל מקום, כאילו מפחדת שאעלם לה. יושבת ומביטה בי בעיניים קהות, בריכוז עצום. מתקתקת בציפורניה בהליכה רובוטית ממקום למקום.

 

כשהיא כבר יוצאת החוצה, היא ממהרת לבקש להכנס. עומדת בתחתית המדרגות ונובחת נביחות חדות ודוחקות, אני מעלה אותה למעלה, והיא מקפצת בקושי רב לספה שלה ונרדמת מייד. ישנה בעיניים עצומות, שינה חזקה ועמוקה ולא מתעוררת מהקולות והתנועות של הבית.

היא אוכלת ממש לאט. אמנם אוכלת בתאבון, אבל לוקח לה בערך פי ארבע יותר זמן מאשר לדוגמנית ששואבת את האוכל היבש בערך במהירות שבה אני שופכת אותו לכלי שלה.

הדוגמנית מנצלת את החולשה של התולעת הזקנה ומבריחה אותה מהאוכל שלה, אם במקרה אני לא שמה לב ושומרת עליה. היום הייתי צריכה להרחיק את הדוגמנית למקום שלה ולהשלים לתולעת את האוכל שנגזל ממנה. אני כועסת על הדוגמנית במקרים האלו, אבל בסך הכל זו דרכו של עולם, הצעיר והחזק הוא זה ששורד.

 

הלב נשבר על הזקנה הזאת, קשה לראות אותה הולכת ומתכלה, מאבדת כל פעם עוד קצת מעצמה.

עם אנשים אין ברירה, ועם כלבים יש לנו את הפריבילגיה לקצר את הסבל.

 

אבל מצד שני, היא עדיין בעלת תאבון ושמחת חיים. היא עדיין נובחת על אנשים וכלבים חצופים שעוברים לייד הבית שלנו ולא נראה שהיא סובלת מכאבים במיוחד כרגע.

אז עם כל הכבוד לפריבילגיה, עוד לא הגיע הזמן. אני מקווה שיהיה לי האומץ לזהות את הרגע הנכון ולחסוך ממנה סבל, כשיגיע היום.

 

 

37 תגובות בנושא “זיקנה מנוולת

  1. מניסיון אישי וכואב אין מנוס מזריקת הרדמה
    אבל לפי מה שתיארת אכן היא מבוגרת והזיקנה כבר מורגשת אבל יש לה עוד קצת זמן 
    חימם לי את הלב לראות שלא זרקת אותה כמו אנשים שלא יכולים להתמודד עם הקשיים הכלכליים והנפשיים שמצב זה מביא עמו 
    אהבתי לראות את הטיפול המסור שלך בקטנה הזאת

    אהבתי

    1. לא מבינה את אלה שזורקים את הכלב הזקן שלהם מהבית. כלב זה לא חפץ או רהיט ואפילו לא צעצוע. זו התחייבות מלאה לכל חייו של הכלב מהרגע שהובא הביתה עד ליום מותו. כמו אימוץ של ילד.
      ככה בעיני.
      זה נורא כשכלב נזרק מהבית המגן והמטפל שלו ועוד יותר נורא כשמדובר בקשיש חלש וחולה.

      אהבתי

  2. מכמיר לב 
    יום יבוא וגם אותנו יהיה ניתן להרדים. פשוט לא הגיוני אחרת. מהבחינה הזאת הכלבים הם ברי מזל, ושלך בפרט, שאת מרפדת ככה את דרכה לעולם הבא. אף אחד לא ילטף אותך ככה, כשתהיי במצבה 

    אהבתי

    1. גם היום מרדימים, בעיקר חולים קשים. עושים את זה בחדרי חדרים ובעיקר בהסכמה שבשתיקה, בלי להגיד דברים מפורשים מידי.
      אבל בטח לא עושים את זה מספיק והכי לא מספיק בקשישים שהסוף שלהם יכול להמשך כמו מסטיק חסר טעם, חסר הנאה וחסר מודעות.
      אני בהחלט מקווה שיהיה מי שיטפל בי אם אגיע למצב כזה בזקנה. 

      אהבתי

  3. ללא ספק זיקנה מנוולת, גוזלת אחד אחרי השני את היכולות שעושות את האדם או הכלב. והיא באמת משתנה, חרדתית, תלותית יותר. ועדיין, כמו שאמרת, עוד לא הגיע הזמן להפרד. כואב הלב. 

    אהבתי

    1. זקנה של בעלי חיים, כשמתאפשרת להם זקנה, דומה מאד לזו של בני אדם. הרי בטבע היא לא היתה מצליחה להגיע לאוכל והיתה מתה ממחסור במזון הרבה לפני שהיתה מאבדת את השמיעה לגמרי.

      אני מקווה שיהיה לי האומץ והשכל להפרד בזמן הנכון. זו מחשבה שאני מתחבטת בה כל הזמן. מתי יגיע הזמן הנכון.
      בנתיים החלטתי שכל זמן שהיא מצליחה בתפקודים הבסיסיים הווה אומר- לעמוד, ללכת, לעשות צרכים לבד, כל זמן שהיא לא סובלת מכאבים שלא ניתנים לטיפול וכל עוד יש לה תאבון ושמחת חיים- סימן שזה עוד לא הזמן.

      אהבתי

  4. זקנה זה לא דבר יפה אצל אף אחד
    במיוחד לא כשפתאום צצות כל מיני בעיות בריאותיות שפוגעות באיכות החיים
    (לבעלי חיים ולבני אדם כאחד)

    אחת מהחתולות שאצל ההורים שלי בת 23 והיא לא שומעת בשנתיים שלוש האחרונות
    בשנה האחרונה התחילו להיות לה ראסטות, בקיץ כנראה נצטרך לספר אותה בגלל זה

    עכשיו בחורף היא נמצאת הרבה בתוך הבית ולפעמים היא מטיילת בין החדרים ו"הולכת לאיבוד" (לא זוכרת איפה היא נמצאת)  ואז מתחילה ליילל עד שמישהו מאתנו מוצא אותה (לפעמים היא נכנסת מתחת למיטות או לתוך ארון שהושאר במקרה פתוח)

    אני חושבת שבכל הקשור לבעלי חיים
    כל עוד הם לא סובלים, זה בסדר
    ברגע שכרוך בזה סבל וסוף ידוע מראש
    צריך לדעת להיפרד
    לפעמים פשוט כלבים מגיעים לגיל מופלג וזהו

    אהבתי

    1. עד כמה שאני זוכרת, אף אחת מהחתולות אצלכם לא ממש צעירה.וכן זה ממש לא פשוט לראות אותם מאבדים את החושים ואת היכולות.

      האמת היא שזו אולי ברכה שהתולעת לא מסתובבת בחוץ עכשיו, היא הרי לא יכולה לשמוע עכשיו כלי רכב שמתקרבים אליה. 
      את מדברת על תספורת לחתולה ואני חושבת שאני לא יודעת מה אעשה השנה. בכל קיץ אני מספרת את התולעת לבד, עם מכונת תספורת שקניתי פעם,אבל זה תהליך ארוך ומפחיד בשבילה. אני לא בטוחה שספר כלבים יפחיד אותה פחות, אבל לפחות זה יקח פחות זמן מאשר אם אני אספר אותה…יש לי עוד קצת זמן להתלבט, אני לא אספר אותה לפי שיעשה ממש חם.

      אהבתי

      1. החתולה המבוגרת אצלינו היא בת 23
        ואחרי יש חתולה בת 12
        ואחריה בת 7
        ואחריה בת 5
        השתיים האחרונות הן חתולות שזרקו פה במושב
        אחת הייתה בכלל חתולת רחוב, שעד היום לא נותנת שילטפו אותה (אבל נאמנה כמו כלב)
        והשניה הייתה חתולה של בית, שמשום מה הבעלים שלה זרקו אותה פה וחשבו שהיא תצליח להסתדר לבד או משהו כזה

        אני לעולם לא אבין את האנשים שזורקים בעלי חיים במושבים קיבוצים וכדומה
        ועוד פחות את אלה שזורקים אותם ביער

        לנו לא נראה לי שתהיה ברירה כי הרסטות חלק מהן ממש צמודות לעור שלה
        אז נחכה שיהיה קיץ
        המזל שהיא לא שומעת
        נראה לי שהרעש של מכונת תספורת יכול להפחיד אותה

        אהבתי

      2. אני חושבת שחתולים מגיבים הרבה יותר קשה להתערבויות כמו תספורת. אני מקווה שלספר חיות המחמד יש שיטה להתמודד עם חתולה זקנה וחששנית.
         
        אני לא יודעת איזה סיפורים אנשים מספרים לעצמם כשהם זורקים חיית בית להסתדר לבד. לפעמים זה עובד, כמו עם החתולות שלך והתולעת שלי. גם הן וגם היא נזרקו בתקווה שמישהו יאמץ אותן.
         
        לגבי התולעת אני באמת לא יודעת איזה חיים היו לה לפני שמצאה אותי. היא עברה התעללות בשלב כלשהו של חייה הצעירים מאד, היא הגיעה אלי בגיל שנה (בערך, לפי הערכה שלי ושל הוטרינר) וכבר היתה אחרי שבר ברגל שהתאחה לבד והתעללות אחרת שגרמה לה לצלקת סביב כל הצוואר. מסכנה. מאז ומתמיד היא מסכנה.

        אהבתי

      3. 2 החתולות שזרקו פה ואימצנו
        אז אחת מהן נכנסת להיסטריה כשהיא נכנסת בטעות למקומות סגורים
        למשל אם היא תיכנס לבית שלי, כל עוד דלת הכניסה פתוחה הכל בסדר
        אם אני אסגור את הדלת… בלאגן
        אז אירגנתי להן לחורף בתי חתולים מרופדים בכל מיני מגבות ובגדים ישנים שלא יהיה להן קר
        ה2 האחרות (המבוגרות יותר) ישנות בחדר כביסה שיש להורים שלי
        גם שם יש להן מקומות נעימים שסידרנו להן עם סמיכות וכו’

        אף אחד מאתנו לא יודע איזה חיים היו לבעל חיים לפני שהגיע אלינו

        אמא שלי אומרת על קיצי (זו החתולה הפחדנית) שכשהיא הגיעה אלינו היא הייתה חתולה שנראתה כמו ניצולת אאושוויץ
        רזה רזה ואחרי המלטה
        ריחמתי עליה לכן נתתי לה לאכול
        ומאז היא כאן, וכמובן נראית לגמרי אחרת, פרווה מבריקה בטחון וכו’
        (היא קצת כמו כלב לפעמים)

        אני בחיים לא אבין אנשים שזורקים בעלי חיים
        זו התעללות לשמה

        אהבתי

      4. זה אחד הדברים המדהימים של חתולים, אפשר לקחת חתול רזה ומדובלל שנראה הכי גרוע בעולם ולתת לו קצת אוכל וקצת אהבה, ודי מהר הוא נעשה לחתול יפה, עם פרווה סמיכה ומבריקה שנראה כמו ממגזין.

        לפני שבועיים שכב איזה כלב לייד העבודה שלי. לא כל כך התייחסתי אליו כי יש לא מעט כלבים שמסתובבים. יצאתי פעמיים החוצה באותו היום ובפעם השלישית, כשהלכתי הביתה, פתאום נפל לי האסימון שהכלב שוכב באותה תנוחה ובאותו מקום כבר שלוש שעות לפחות.
        ניגשתי אליו ודיברתי איתו, הוא פקח עיניים אבל לא הרים את הראש, ומקרוב ראיתי שהוא רזה מאד. היה לו קולר על הצוואר, אז התלבטתי ובסוף החלטתי שהוא בטח של מישהו ונסעתי הביתה. מייד אחרי שהגעתי התחלתי להתחבט בשאלה אם היה נכון להשאיר אותו שם.

        אהבתי

      5. המצפון שלי ייסר אותי, כי הוא היה רזה ברמות מחרידות.
        לקחתי שקית עם אוכל של הכלבות, רצועה וסדין (לכסות את המושבים של האוטו) ונסעתי לקחת אותו הביתה. החלטתי שאחרי שיאכל ויתחזק טיפה, אחפש לפי השבב ואראה אם יש לו בעלים.

        כשהגעתי לעבודה בחזרה, הוא לא היה שם. הסתובבתי מסביב וחיפשתי אותו בכל מקום שעלה על דעתי ולא מצאתי אותו.
        מאז המצפון מייסר אותי, כי אם הוא באמת נזרק בתקווה שמישהו יקח אותו, אני לא מאמינה ששרד את הלילות הקרים ובכל מקרה האוכל, הרצועה והסדין עדיין באוטו, למקרה שהוא יחזור…

        אהבתי

  5. יש לה מזל שאת מטפלת בה, מקווה שתדעי מתי יגיע הזמן להיפרד ממנה. הכלבים שלי עדיין צעירים יחסית אבל אני כבר חוששת מהעתיד.
    מקווה שאדע איך לפעול כשיגיע הזמן.

    אהבתי

    1. זה באמת מפחיד, הפרידה הזו היא פרידה מובנית מעצם זה שהם חיים פחות שנים מאיתנו. ברגע שלוקחים כלב, צריך להתחיל להתכונן לפרידה. וגם, הזמן עובר כל כך מהר! אימצתי את הדוגמנית כשהייתה כמעט בת שלוש וזה היה לפני חמש שנים בערך, מפה לשם, גם היא כבר לא תינוקת 

      אהבתי

  6. עצוב.
    אין לי ספק שכשיגיע הזמן להיפרד, תדעי ותוכלי לעשות זאת. מעל הכל, זה מעשה שמגולמות בו חמלה ואהבה בשפע.
    באמת נשמע שעדיין לא הגיע הזמן. יש עוד קצת. זה משהו יפה בכלבים, הם סובלים נורא ואז, לרגע אחד שוכך הכאב והם כמו שוכחים שבכלל היה וחוזרים להיות מה שהיו, עד כמה שגופם מאפשר להם. תמימות כזו שמתרכזת בהווה ולא מודעת לעתיד ולמוות. 

    אהבתי

    1. צודקת, זה הקסם של בעלי החיים. שהם חיים את הרגע ולא חושבים על העתיד ולא מפחדים מדברים שאולי לא יקרו, כמונו.
       
      היא בדיוק ככה, כשטוב לה – טוב לה. שמחה ועליזה. מהדסת מפה לשם בהליכה המצחיקה שלה, נועצת בי מבט תמים ומלא תקווה.
      לפעמים אין לי סבלנות להעלות אותה במדרגות בפעם החמשת אלפים לאותו יום, אבל אז אני מגיעה לדלת ורואה אותה עומדת שם למטה עם המבט המאושר שסוף סוף באתי, והכשכוש הנלהב בזנב ואני סולחת לה על הטירטורים כולם.

      אהבתי

      1. זו אהבה מסוג נקי ותמים יותר מכל אהבה אחרת, ואהבה שלא נגועה בציפיות בדרך כלל. משני הצצדים.

        אהבתי

  7. אני בטוחה שתדעי לזהות מתי הגיע הזמן.  נורא עצוב כל העניין,  ויחד עם זאת מנחם לדעת שיש לה מטפלת חומלת כמוך.
    חיבוקים.

    אהבתי

    1. למזלי היא לא מבינה כל מה שאני אומרת לה. הטיפול הסיעודי הזה הוא לא פשוט כל כך. היא יכולה לשגע אותי עם הנביחות שלה, שלא תמיד ברור על מה ולמה הן, בבקשות שלה שאעלה אותה את המדרגות דקה אחרי שיללה בבקשה לצאת, או בלהגיע אחרי 11 שעות עבודה ולמצוא בית מסריח משתן (ולדרוך בו, כי לא שמתי לב שרטוב…) ואז לשטוף למרות שכל מה שאני רוצה זה לאכול ולנוח.
       
      למזלה היא כלבה ולא מבינה שאני אומרת לה שנמאס לי מהנביחות המעצבנות האלה ושבפעם הבאה שתנבח עד מאה, אני לא מעלה אותה, או כשאני אומרת לה שאם תעשה פיפי בבית עוד פעם אחת, אני עושה ממנה שטיח…
      אני מניחה שאם היתה בן אדם היתה מאשימה אותי בהתעמרות.
       

      אהבתי

  8. עצוב כל כך, אבל איזה יופי שיש לה אותך. וגם יופי שיש לך אותה. יש לי הרגשה שאיכות החיים שלנו כאנשים טובה יותר כאשר מישהו זקוק לנו ואנחנו יכולים לטפל בו. 
    מקווה שתדעי מתי יגיע הזמן לגאול אותה מייסוריה. בדרך כלל עם בעלי חיים זה חוסר שליטה בצרכים והפסקת אכילה. או שהם כל כך סובלים מכאבים שזו פשוט רחמנות. 
    מחבקת את שלושתכן….

    אהבתי

    1. בדיוק כתבתי לעדה איך אני פורקת את התסכולים שהטיפול בה מעלה.. זה לא רק קל ומנחם, זה גם מאתגר ומתיש לפעמים.
      מצד שני, היא כל כך עדינה ומסכנה שאי אפשר לכעוס עליה יותר מידי זמן, אפילו כשהיא עושה פיפי על הרצפה בסוף יום עבודה ארוך במיוחד… היא התחילה ללקק אותי, משהו שלא עשתה אף פעם, מן הכרת טובה על הטיפול בה. זקנה חמודה.
       
      בנתיים היא עוד משחקת איתי לפעמים, כבר לא קל לה, אבל עדיין יש בה את שמחת המשחק. וכמו שאמרת לא כואב לה והיא אוכלת ולרוב שולטת בצרכים.
       

      אהבתי

    1. אז אני אתן לך את השורה התחתונה:

      אבל מצד שני, היא עדיין בעלת תאבון ושמחת חיים. היא עדיין נובחת על אנשים וכלבים חצופים שעוברים לייד הבית שלנו ולא נראה שהיא סובלת מכאבים במיוחד כרגע.
      אז עם כל הכבוד לפריבילגיה, עוד לא הגיע הזמן. אני מקווה שיהיה לי האומץ לזהות את הרגע הנכון ולחסוך ממנה סבל, כשיגיע היום.
       

      אהבתי

  9. בתור מי שחוותה אובדן כלב(פתאומי, לצערי ומול זה אני תוהה אם לשמחתי ולטובתה, אם כי זה היה הרבה מוקדם מידי, היא הייתה מאוד בריאה ושמחה לפני למרות גילה הדי מתקדם…) כולי אהדה והערצה על המסירות שלך חברים על ארבע. אני כ"כ אוהבת כלבים!! וחסרה את שלי למרות הזמן שעבר. כל פעם שאני רואה כלב מאותו זן מתחרפן לי הלב.

    אהבתי

    1. בדיוק אותן דילמות כמו אצל בני אדם… האם עדיף למות בגיל צעיר יחסית ובלי להפוך לנטל מכאיב לכל אוהבייך או למות שבע ימים אחרי שמיצית עד תום?

      אין תשובה נכונה אחת. ובכל מקרה התשובותשלנו לא ממש משנות.
      למה את לא לוקחת כלב אחר?

      אהבתי

  10. באשר לאנשים שזורקים את הכלב שלהם, משהו שהוזכר פה בתגובות, וגרוע מכך מתעללים למינהם – מקוה שיעשו להם אותו דבר. כלב או כל חיה זה לא צעצוע, איזה אדם חרא צריך להיות…

    אהבתי

    1. יש הרבה אנשים חארות. למרבה הצער. ויש את אלה שמאזנים אותם בטוב שהם עושים.
      בשבילי הכלבות הן חלק מהמשפחה, הן חיות בבית ויש להן מיטה וכלי אוכל משלהן, מצופה מהן לשמור על כללי התנהגות בסיסיים. מעבר לזה, הן כבר שילמו את חובן לחברה אחרישהבריחו פורצים מהבית, האלופות שלי.

      אהבתי

כתיבת תגובה