אויר פסגות

 כמו בפעמיים הקודמות, אחרי בילוי במומלצים אני סובלת מתחושה אמביוולנטית לחלוטין. מחד חשיפת יתר ופלישה לפרטיות (תחושה אדיוטית לחלוטין, אני יודעת, הרי אני כותבת באינטרנט בבלוג פתוח)  מצד שני שמחתי לרגע. אבל השמחה עברה לי אחרי שגיליתי שפורסמתי, מלבד במומלצים של ישרא, גם בדף הראשי של נענע וגם של חדשות 10.

החשיפה הזו נמשכה הרבה זמן והביאה לבלוג שלי הרבה אנשים שחלקם אפילו הרגישו מותקפים אישית על ידי הבעת דעתי ואמרו את שלהם.

ברובם בצורה מכבדת ומכובדת ומיעוטם בצורה שלא מקובלת עלי. אין לי בעיה עם העובדה שאנשים חושבים בצורה שונה ממני, אלא רק בדרך שבה הם מביעים את דעתם.

האנונימיות המוחלטת, כידוע, מאפשרת לאנשים להתנהג בדרכים בהן לא היו מתנהגים במפגש פנים אל פנים עם אדם אחר.

כיוון שכך הוספתי הערה לפוסט לגבי ניסוח התגובות הראוי.

נאלצתי למחוק תגובות של שני מגיבים בלבד. אחת המחיקות היתה על פי בקשת המגיב, ומאד שמחתי לבקשתו, כיוון שהתגובה שלו שעמדה על הקו האדום של ההתנסחויות הלא מקובלות היא זו שהביאה אותי לכתוב את ההערה האמורה.

 

למרבה השמחה, רובם המוחלט של הקוראים ושל המגיבים לא יחזור לבלוג שלי לעולם, כי הגיעו לפה כמזדמנים אקראיים שלא ממש מעניין אותם לקרוא על החיים המשעממים שלי.

מאחר ולא נהניתי מהחשיפה אחרי שחלף חצי היום הראשון, שאלתי את עצמי מה שימח אותי מלכתחילה, אבל עדיין לא עניתי לעצמי. כי מה יש לשמוח בפרסום כאשר את לא מעונינת בו במימדים כאלו?

 

 

אתמול הפתיעו אותי בביקור המהנדס והצמודה שלו שפעם עלתה לי על העצבים, אבל היום היא הולכת ומשתפרת והפכה לפחות מעיקה ומציקה.

הם עברו באיזור ונכנסו לבקר, כיוון שידעתי על זה כמה שעות מראש הכנתי עוגה שתפקידה היה להאכל עוד באותו הערב ועד תומה. טוב שאפשר לסמוך עליהם שהם ימלאו את תפקידם עד הסוף המר (המתוק).

יחד עם הקפה הנחתי את העוגה בתבניתה, חתוכה בנוחות ולידה הנחתי גלדה וכפיות שיהיה קל לצרף אחת לשניה ולגמור הכל מהצלחת.

למרות שבאו מארוחת ערב שכללה גם קינוח, הם אכלו הכל ולא השאירו אלא פירורים בצלחת ומעט גלידה נמסה.

 

עוגת שוקולד צ´יפס:

החומרים:
100 גרם חמאה רכה

2 ביצים
1 כוס סוכר חום
2 כוסות קמח
2 כפיות אבקת אפיה
1/2 כפית סודה לשתיה
קורט מלח
1 שמנת חמוצה
3/4 כוס שוקולד צ´יפס מריר

אופן ההכנה:
מחממים תנור לחום בינוני. מערבבים כל החומרים פרט לשוקולד צ'יפס לעיסה אחידה. מוסיפים את השוקולד צ'יפס ומעבירים לתבנית כיכר משומנת. זורים מעל מעט סוכר חום. אופים כ-40 דקות.

מקור המתכון: בישולה, שולה מודן (החלפתי מרגרינה בחמאה)

 

13 תגובות בנושא “אויר פסגות

  1. אני מבינה את הדילמה.  אמנם במומלצים לא הייתי,  אבל לפעמים אני נקלעת לדף הראשי,  ואז פתאום מונה הכניסות מתחיל לרוץ בקצב שאני לא רגילה אליו,  ולרגע (או יותר מרגע)  זה ממש מבהיל.  כי אמנם אנחנו רוצים שיקראו אותנו,  אבל מצד שני אנחנו רגילים כאן לקהילה המצומצמת שלנו,  שמכירה אותנו וקוראת ומגיבה לעניינינו,  ופתאום:  זרים. רבים.
    אבל אז אני מזכירה לעצמי שזה אולי דומה קצת לכתיבת טור בעיתון:  שם הכותבים לא מכירים את הקוראים,  לא יודעים מי הם וכמה הם,  ובדרך כלל לא יודעים מה דעתם.  ואולי זה לא נורא כל כך גם ככה.

    אהבתי

    1. הוצאת לי את המילים מהפה, בדיוק זה. נדמה לנו שאנחנו יודעים מי קורא אותנו בגלל המגיבים הקבועים, אבל, לפחות אצלי יש עשרה עד שלושים קוראים על כל מגיב, כך שאמנם המגיבים שלי קבועים, מוכרים ומהווים קהילה חמימה ומוכרת, אבל באמת, אני לא יודעת מי קורא ומי לא…

      אהבתי

  2. אני מבינה את התחושה האמביוולנטית. גם אני מרגישה ככה כשאני מגיעה למומלצים. לפעמים נדמה לי שאני נמצאת בתוך סצנה ממלך האריות, כשעדר גנו שועט לכיווני…

    ובתמורה למתכון שלך אני אתן לך מתכון של ניקי ב. אתמול הכנתי ויצא כל כך טעים שכבר העברתי אותו הלאה פעמיים. זה לקח לי 5 דקות להכין את התערובת. התנור אפילו לא הספיק להתחמם והבלילה כבר הייתה מוכנה. 
    אז ככה: מקציפים 3 ביצים עם כוס סוכר (אני שמתי 3/4 כוס) עד שיש תערובת תפוחה. מוסיפים חצי כוס שמן (אני שמתי רבע כוס) קרטון של שמנת מתוקה, כף ברנדי וכף תמצית וניל (אני ויתרתי על התמצית וניל ושמתי 2 כפות ברנדי). אחרי שהתערובת אחידה (עניין של שניות) מוסיפים 2 כוסות קמח תופח (או קמח רגיל + אבקת אפיה) וכפית גדושה של קינמון. מערבבים עד שאחיד. (בשלב הזה עברתי לערבב ביד). יוצקים לתבנית אינגליש קייק משומנת ואופים ב 180 מעלות. יצא רך ועדין וקינמוני במידה מנחמת. 

    אהבתי

    1. אוי, אהבתי את הדימוי של מלך האריות, בדיוק תחושת אבדן השליטה המלווה בבהלה.. בדיוק ככה 🙂

      המתכון נשמע מעולה, חוץ מהקינמון, אני לא חובבת קינמון בכלל, אבל אני מניחה שאפשר להחליף חלק מהקמח בקקאו ולארגן עוגה דו צבעית, אני אנסה בהזדמנות 🙂

      אהבתי

  3. הייתי בזמנו כמה פעמים במומלצים, חוויה מתישה.
    מצד שני הרי לא חייבים באמת לענות לכל משועמם שמקשקש תגובה?

    ומי זה המהנדס שזולל בלי בושה עוגות כשאני פה מתענית בדיאטה?

    אהבתי

    1. אני מגיבה לכולם, או לרובם, אם מישהו הטריח את עצמו עד כדי להגיב לי, אני מרגישה מחוייבת לענות.

      אל תתקנאי במהנדס, יש לו כרס שאת לא רוצה ואפילו לא טיפת יכולת להגיד לא למשהו מתוק… 🙂

      אהבתי

  4. החשיפה מחמיאה, אי אפשר לחמוק מזה. אמנם בטבלה שהטיב שלה מפוקפק אבל עדיין עם אמירה מסוימת על הכתיבה העניין. מהצד השני, החשיפה הזאת תמיד מביאה את ההמון, וההמון, איך לומר? גם בינוני וגם צעיר וגם עם סף גירוי נמוך וגם מזמין את עצמו להעיר הערות שדורשות היכרות ואמון שנבנו לאורך זמן בקהילה מצומצמת. 

    אהבתי

    1. ההמון הוא זה שממליך מלכים וגם זה שמפיל אותם.
      וההמון מטבעו הוא ממוצע ומטה.

      אני מודה שחשתי הקלה ממשית כשיצאתי סוף סוף , אחרי יותר משבוע, מהפוקוס הציבורי.

      אהבתי

  5. פעם אחת, לפני שנים לא רבות, פוסט שלי עם סיפור על הטרדה מינית בעבודה הגיע למומלצים. ולנענע. ול MSN.  ונכנסו לי ביום כמה אלפי קוראים, לבלוג שביום רגיל מגרד בקושי את ה-30, ונכנסתי לאיזו חרדה משתקת שכל מי שקורא את זה ישר יודע מי אני. כי מי שהכיר אותי הכיר גם את הסיפור… ובכלל לא נהנתי מהמחמאה, פשוט כיביתי את המחשב וברחתי. כשפתחתי אותו שוב היו מגוון תגובות כולל כאלה שמאשימות אותי בזנות במעמד האישה ובחורבן בית שני.  אני מודה שאני עדיין לא למדתי לא להתייחס ומחקתי המון תגובות. דווקא עם שלך נראה היה לי שהתמודדת טוב יותר ממני. יום אחד תלמדי אותי איך:-)

    אהבתי

    1. תחושת איבוד השליטה היא לא פשוטה, מה שאת מתארת זו חויה חוזרת דומה מאד לחווית ההטרדה המינית, בעיקר בפלישה ואיבוד השליטה.

      ולגבי התמודדות, מזמן גיליתי שכאשר אני מציבה לעצמי גבולות ברורים שלא אהיה מוכנה שיעברו אותם, לרוב לא עוברים אותם.
      גם בעבודה וגם בחיים זה עובד לא רע. מי שמציב גבולות לעצמו כנראה מקרין אותם לסביבה ואנשים שפויים מכבדים אותם. בבלוג שאין בו נוכחות פיזית, הייתי צריכה לכתוב את זה. 

      או במילים אחרות, תגדירי לעצמך איזה סוג של התנהגות את לא מוכנה לקבל ומה תעשי במידה ומישהו ירשה לעצמו להתנהג כך כלפייך ותהיי מוכנה לעשות את מה שהחלטת.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s