פוסט ראשון

לנטוש את כוכב האם הגוסס

התגובה הראשונה להודעת הסגירה של ישראבלוג היתה בהלה גדולה. מסוג האני-לא-מאמינה-שעושים-לי-את-זה, בהלה, פאניקה, זה באמת קורה! אשר יגורתי בא לי וכן הלאה. ואני בכלל עוד פוסט טראומטית מסגירת יואל… מה אעשה? לאן אלך?אני כבר מבוגרת מידי לשטויות האלה. אני בישרא כבר שלוש עשרה שנים, בדיוק חגגתי בלוגולדת….

אז עשיתי את הדבר היחיד שיכולתי לעשות, סגרתי את המחשב ויצאתי להליכה.

בדרך חישבתי את האופציות שלי:

1. להשאר בישרא ולקוות שהאתר ינצל ברגע האחרון, שוב.

2. להשאר בישרא ולהעלם מהבלוגיה עם העלמות האתר.

3. לעבור למקום חדש.

אין לתאר כמה שלוש האפשרויות דיכאו אותי עד עפר. מזל שהלכתי על דרך עפר ולכן לא הייתי צריכה להתדכא יותר מידי כדי להגיע עד אליו.

אחר כך שאלתי את עצמי האם אני יכולה/מעונינת/רוצה להמשיך לכתוב או שזהו, עם סופו של ישרא תגמר גם הכתיבה?

והתשובה היא שאחרי שלוש עשרה שנים של כתיבה, אני לא רואה את עצמי מפסיקה.

אז אין ברירה אלא לעבור. ולקוות לטוב.

היתרונות של ישרא הם שזה אתר שאני מכירה, שיש קהילה מדהימה שאני לא חושבת שיש במקום אחר, שאני אוהבת את הדרך שבה עבדו הדברים.

ולהתחיל במקום חדש, עם חוקים וכללים חדשים, בלי קהילה…לא קל לעבור.

עכשיו אני צרכיה לעזוב את הבית, את כוכב האם שלי וללכת להתיישב במקום אחר.

ואם אני כבר עושה את זה, אז כבר עכשיו, כדי שמי שרוצה להמשיך להיות איתי בקשר, יוכל לעקוב אחרי לפה.

התלבטתי איפה לפתוח בלוג והחלטתי שזה לא ממש משנה, אני לא מתה על אף פלטפורמה אחרת ולכן החלטתי שבבלוגגר , שיהיה. מקסימום אעבור, זה לא שיש לי סנטימנטים למקום.

אז כזו אני, שורדת, כשצריך אני ממשיכה הלאה.

ומקווה לטוב.

מקווה שלא אתייאש ואקמול לאט במקום החדש, לא כל צמח מצליח לשרוד כששותלים אותו מחדש.

לפה עברתי. עוד לא מסודר, לא הבנתי איך לעצב ולארגן, תהיו סבלניים איתי.