למצוא חליפה מתאימה

זה לא פשוט כמו שזה נשמע.

 

לכל חליפה יש את הגזרה שלה, העובי שלה, הצבעים, הנוחות, יכולת ההצפה שלה במים, לכן יש משמעות לחליפה שבוחרים, ולקביעות של אותה חליפה. וכאשר משאילים חליפה ממועדון, הרי היא בהכרח לא החליפה האידאלית. מעבר למתאימה או לא, היא חליפה שכל פעם לובש אותה מישהו אחר. מה שדי מגעיל את נפשי האיסטניסית האנינה, העדינה.

בקורס עצמו לבשתי את אותה חליפה במרבית הפעמים, זו היתה חליפה שהתאימה לי בול והיתה נוחה מאד, וגם הלבישה הרציפה נתנה לי תחושה כוזבת של בלבדיות. אין על הדחקה טובה ובריאה.

 

ומאז שאני צוללת עם הגמל במועדון שלו, אני לובשת מה שיש, כל פעם חליפה אחרת. בגלל התקררות מזג האויר והמים, זה אומר חליפה ארוכה, של חמישה מילימטר, שזה אומר, להדחק לחליפה שתצמד אלי ותלחץ לי על הגוף בתחושה של חנק, מעורב בתחושת איירון מן מינוס יכולות התעופה.

בכלל ללבוש חליפת צלילה זה לא איזה כייף גדול. זה אומר למשוך את הנאופרן הספוגי במעלה הרגל, גם כשהוא נתקע, לא להתייאש. להמשיך למשוך, סנטימטר אחרי סנטימר במעלה המותניים, למרות החששות שהחליפה אולי קטנה וכל המאמץ לשווא, ואז להתלליין עם הכתפיים קדימה ואחורה, למעלה ולמטה, על שהחליפה עולה והרוכסן נסגר. ואז לנשום, לראות שאפשר לזוז ושמחזור הדם עדיין מתפקד. אחר כך להדס בכבדות מסויימת לסירה וממנה להתגלגל בחינניות של דוב קוטב למים, שם באה הרווחה וכל הסרבול ואי הנוחות נעלמים. וזה השלב המדוייק בו אני מודה לאלוהי החליפות העבות והמחממות.

 

אחרי התנסויות פחות מוצלחות עם חליפות במועדון, גם הגמל הסכים שיהיה כדאי לקנות לי חליפה משלי. הוא היה עד להשתחלויות המיוסרות לחליפות שהיו בסופו של דבר גדולות או קטנות מידי, או ארוכות בידיים וברגליים טיפה, לצורך בשינוי כמות המשקולות עם כל חליפה ולמצוקה הבסיסית שלי.

אבל הוא חשב שיהיה נכון לחכות לקיץ הבא ולהתאים אז חליפה למידות הגוף שלי. צודק.

 

אבל אז הגיע בלאק פריידי, וחנות הדגל שלו עשתה מבצע של הנחה של שליש במחיר על חליפה של מארס.

הראיתי לו את המבצע וראיתי איך נדלקות לו העיניים.

אבל עדיין זה חתיכת סכום, ולכן התלבטתי, כי לא היתה לי אפשרות להגיע לחנות בתל אביב עד לסיום המבצע וכבר הבנתי שחליפה צריך למדוד.

אני אלך לשם ואביא לך חליפה למדידה, התנדב הגמל, אם לא יהיה טוב, אפשר להחליף, מכירים אותי שם.

ואכן הלך, והתקשר אחרי שיצא מהחנות, תארתי אותך למוכרים ובחרנו מידה, אמר בגאווה. אמר לי את המידה ואני אמרתי, נראה לי שיהיה קטן.

את סתם קטנת אמונה, אמר הגמל, את לא גדולה כמו שנדמה לך.

הוא היה כזה חמוד שלא התווכחתי, אבל בדקתי את טבלת המידות של מארס והבנתי שהחליפה תהיה קטנה עלי.

יומיים אחר כך הגיע אלי בערב כדי לאכול ארוחת ערב ולתת לי למדוד את החליפה.

נדלג על המדידה, כמו שחשבתי החליפה היתה קטנה עלי. היו מעורבות שם הרבה התפתלויות , משיכות ודחיפות שהסתיימו בקביעה שזה לא זה.

אין בעיה אמר הגמל, אלך מחר לחנות ואחליף לך את החליפה למידה גדולה יותר. ידענו שזה יכול לקרות, הכל בסדר.

לא מידה אחת יותר גדולה, אמרתי לו, שתי מידות יותר גדולה. למידה אחת יותר גדולה אני אכנס, אבל לא בנוחות, שתי מידות למעלה יהיו מושלמות עבורי. ונפגש ביום שישי, אני אבוא אלייך למדוד ואם זה לא טוב נוכל לחשוב מה הלאה, להחזיר ולהזדכות והכל.

למחרת הוא היה אצלי שוב. שאל אם זה בסדר ובא אלי לעבודה. למזלי היה שקט מאד בעבודה אותו יום. הביא חליפה במידה אחת גדולה יותר, כי בחנות חסרה המידה הבאה ואמרו לו שזה יהיה בסדר.

אמרו ובא עד אלי? מדדתי.

אין לתאר כמה שצדקתי, החליפה עלתה עלי בקלות גדולה יותר ועדיין היתה צמודה מידי, עוד מידה אחת היתה יכולה להיות בול.

טוב, הוא הבין שאין ברירה, וקבענו שאבוא אליו בשישי בבוקר.

 

בשישי בבוקר קמתי ממש מוקדם ונסעתי אליו.

אחרי חווית המצעים המיטיבה, נסענו לחנות, שם הציעו לנו למדוד דגמי גברים, כי הם גדולים יותר.

מדדתי, ונכון, הם גדולים יותר, אבל פחות מתאימים למבנה הנשי שאני אוחזת.

מדדתי שתי חליפות משני דגמים, נדחקתי לתוכן בתא ההלבשה המזערי, היה לי חם בצורה מזעזעת, ובסוף זה גם לא הצליח.

הן עלו עלי, אבל לא היו מספיק נוחות בשביל להצדיק את המחיר. לא, אמרתי לגמל, לא מספיק טוב. עמדתי מתחת למזגן וחשבתי לעצמי שטוב שאני לא מודדת חליפה באוגוסט. אז מה הלאה? 

אפשר להזמין את המידה אחת כלפי מעלה מחנות באינטרנט בחו'ל, עכשיו שאנחנו יודעים את הדגם ואת המידה המדוייקת, או לחכות שבחנות יזמינו עבורי.

אבל הגמל כבר היה חדור מטרה. הוא לקח זיכוי והודיע לי שנוסעים לחנות אחרת שיש לה חליפות צלילה מחברה אחרת לגמרי.

נסענו לשם, וכשהגענו שוב נדחקתי לחליפה שהיתה מגושמת ומכוערת, אבל מה, עלתה וישבה טוב על הגוף, חוץ מבידיים וברגליים שהיו מקומות שהיא היתה רפויה או גדולה מידי. גם אותה היה צריך למשוך במעלה הרגליים והאגן, הצלחתי לשבור ציפורן בתהליך והגמל התחלחל למראה הדם. אבל בסופו של דבר היא היתה עלי וברובה ישבה בנוח, צמודה אבל בלי לחץ. וחמה כמו בגהינום.

זה לא בעיה אמר המוכר, עושים אצלנו תיקונים במקום, תיכף נקרא לתופרת.

בנתיים עמדתי מזיעה את נשמתי בחליפה והיה לי חם שרציתי למות. תחושת הסטרס שאני מרגישה ממילא כשאני דחוקה בחליפות הצמודות האלה גברה עם המאבק החוזר בלבישה שלהן בתאי ההלבשה הקטנים ועם תחושת החום וההזעה המאסיבית. לדעתי איבדתי חצי ליטר נוזלים רק בלבישת החליפות האלה.

 

[אני לא סובלת בגדים צמודים, מלבד כמה מכנסי ג'ינס צמודים יחסית, אך גמישים, אין לי בגדים צמודים, ובעיקר לא בגדים צמודים נוקשים. אני לא מבינה איך אנשים לובשים חולצות כפתורים צמודות או מקטורנים שיושבים על הכתפיים ומגבילים את התנועה. בגדים כאלה, בעיקר בפלג הגוף העליון מכניסים אותי לתחושת קלאסטרופוביה היסטרית, ואחת ההתמודדויות הלא פשוטות שיש לי בצלילה זה עם חליפות שלוחצות אותי, בעיקר החליפות העבות יותר של החורף ]

 

המוכר הלך לחפש את התופרת ואני חישבתי את קיצי לאחור.

לא יכולה יותר, אמרתי לגמל, אני מורידה את החליפה.

בסוף התפשרתי על להוריד רק את החלק העליון שלה וללבוש חולצה עד שתבוא התופרת. הפשרה היתה על ללבוש חולצה. היה לי כל כך חם שלא היה אכפת לי מי בחנות ומה הוא רואה.

בסופו של דבר בא עוזר לתופרת וסימן את החלקים שצריך לקצר ולהצר. לא דיקדקתי בפרטים כי רק רציתי להפטר כבר מהחליפה הזו.

הוא סימן מה שסימן, השארנו את החליפה שם לתיקונים, והלכנו לדרכנו.

הגמל ניצל את העובדה שלקח לי כמה דקות לצאת מהחליפה והלך לשלם עליה. הייתי אומרת, חמק ומיהר לשלם לפני שאשים לב ואטיל וטו. יצא שהחליפה הזו שלא היו עליה שום מבצעים עלתה לא מעט.

 

אז עכשיו אני מחכה שהחליפה תחזור מההתאמות, בחרדה קלה, אני מודה, כדי למדוד אותה. מקווה שהסימונים היו מדוייקים ושלא אגלה פתאום שאחרי התיקונים היא לא מתאימה.

ואני מתעוררת בלילה וחושבת על להחזיר את הכסף לגמל שבנתיים לא רוצה לשמוע על זה. (תחזירי בתשלומים, לאט לאט, אבל לא עכשיו, קודם תקבלי את החליפה, תראי שהיא טובה ואז נדבר, היום אני לא מוכן להתעסק עם כסף).

 

[מה אכפת לי שהוא משלם עלי?

אכפת לי.

גם ככה אני נותנת לו לשלם על הצלילות שלי, כל פעם.

והוא גם נוסע לקחת אותי ולהחזיר אותי, שעה לכל כיוון.

הכל מרצונו, כלום לא ביקשתי ולרוב גם ניסיתי להתנגד ללא הצלחה מרשימה.

אז מה אכפת לי כל כך ?

לא יודעת, אבל אכפת לי.]

 

בצלילה האחרונה דיברתי עם אחד הצוללים הותיקים כשחזרנו לסירה.

החליפה האלה של 5 מ"מ, הוא אמר, ממש מגושמות, אני מרגיש איתן כמו רובוט. תחשבי איך זה יהיה בינואר עם החליפות של 7 מ"מ …

לא יהיה, אמרתי לו, אין סיכוי שאני נכנסת לחליפת 7 מ"מ. אני אחכה לקיץ.