למצוא חליפה מתאימה

זה לא פשוט כמו שזה נשמע.

 

לכל חליפה יש את הגזרה שלה, העובי שלה, הצבעים, הנוחות, יכולת ההצפה שלה במים, לכן יש משמעות לחליפה שבוחרים, ולקביעות של אותה חליפה. וכאשר משאילים חליפה ממועדון, הרי היא בהכרח לא החליפה האידאלית. מעבר למתאימה או לא, היא חליפה שכל פעם לובש אותה מישהו אחר. מה שדי מגעיל את נפשי האיסטניסית האנינה, העדינה.

בקורס עצמו לבשתי את אותה חליפה במרבית הפעמים, זו היתה חליפה שהתאימה לי בול והיתה נוחה מאד, וגם הלבישה הרציפה נתנה לי תחושה כוזבת של בלבדיות. אין על הדחקה טובה ובריאה.

 

ומאז שאני צוללת עם הגמל במועדון שלו, אני לובשת מה שיש, כל פעם חליפה אחרת. בגלל התקררות מזג האויר והמים, זה אומר חליפה ארוכה, של חמישה מילימטר, שזה אומר, להדחק לחליפה שתצמד אלי ותלחץ לי על הגוף בתחושה של חנק, מעורב בתחושת איירון מן מינוס יכולות התעופה.

בכלל ללבוש חליפת צלילה זה לא איזה כייף גדול. זה אומר למשוך את הנאופרן הספוגי במעלה הרגל, גם כשהוא נתקע, לא להתייאש. להמשיך למשוך, סנטימטר אחרי סנטימר במעלה המותניים, למרות החששות שהחליפה אולי קטנה וכל המאמץ לשווא, ואז להתלליין עם הכתפיים קדימה ואחורה, למעלה ולמטה, על שהחליפה עולה והרוכסן נסגר. ואז לנשום, לראות שאפשר לזוז ושמחזור הדם עדיין מתפקד. אחר כך להדס בכבדות מסויימת לסירה וממנה להתגלגל בחינניות של דוב קוטב למים, שם באה הרווחה וכל הסרבול ואי הנוחות נעלמים. וזה השלב המדוייק בו אני מודה לאלוהי החליפות העבות והמחממות.

 

אחרי התנסויות פחות מוצלחות עם חליפות במועדון, גם הגמל הסכים שיהיה כדאי לקנות לי חליפה משלי. הוא היה עד להשתחלויות המיוסרות לחליפות שהיו בסופו של דבר גדולות או קטנות מידי, או ארוכות בידיים וברגליים טיפה, לצורך בשינוי כמות המשקולות עם כל חליפה ולמצוקה הבסיסית שלי.

אבל הוא חשב שיהיה נכון לחכות לקיץ הבא ולהתאים אז חליפה למידות הגוף שלי. צודק.

 

אבל אז הגיע בלאק פריידי, וחנות הדגל שלו עשתה מבצע של הנחה של שליש במחיר על חליפה של מארס.

הראיתי לו את המבצע וראיתי איך נדלקות לו העיניים.

אבל עדיין זה חתיכת סכום, ולכן התלבטתי, כי לא היתה לי אפשרות להגיע לחנות בתל אביב עד לסיום המבצע וכבר הבנתי שחליפה צריך למדוד.

אני אלך לשם ואביא לך חליפה למדידה, התנדב הגמל, אם לא יהיה טוב, אפשר להחליף, מכירים אותי שם.

ואכן הלך, והתקשר אחרי שיצא מהחנות, תארתי אותך למוכרים ובחרנו מידה, אמר בגאווה. אמר לי את המידה ואני אמרתי, נראה לי שיהיה קטן.

את סתם קטנת אמונה, אמר הגמל, את לא גדולה כמו שנדמה לך.

הוא היה כזה חמוד שלא התווכחתי, אבל בדקתי את טבלת המידות של מארס והבנתי שהחליפה תהיה קטנה עלי.

יומיים אחר כך הגיע אלי בערב כדי לאכול ארוחת ערב ולתת לי למדוד את החליפה.

נדלג על המדידה, כמו שחשבתי החליפה היתה קטנה עלי. היו מעורבות שם הרבה התפתלויות , משיכות ודחיפות שהסתיימו בקביעה שזה לא זה.

אין בעיה אמר הגמל, אלך מחר לחנות ואחליף לך את החליפה למידה גדולה יותר. ידענו שזה יכול לקרות, הכל בסדר.

לא מידה אחת יותר גדולה, אמרתי לו, שתי מידות יותר גדולה. למידה אחת יותר גדולה אני אכנס, אבל לא בנוחות, שתי מידות למעלה יהיו מושלמות עבורי. ונפגש ביום שישי, אני אבוא אלייך למדוד ואם זה לא טוב נוכל לחשוב מה הלאה, להחזיר ולהזדכות והכל.

למחרת הוא היה אצלי שוב. שאל אם זה בסדר ובא אלי לעבודה. למזלי היה שקט מאד בעבודה אותו יום. הביא חליפה במידה אחת גדולה יותר, כי בחנות חסרה המידה הבאה ואמרו לו שזה יהיה בסדר.

אמרו ובא עד אלי? מדדתי.

אין לתאר כמה שצדקתי, החליפה עלתה עלי בקלות גדולה יותר ועדיין היתה צמודה מידי, עוד מידה אחת היתה יכולה להיות בול.

טוב, הוא הבין שאין ברירה, וקבענו שאבוא אליו בשישי בבוקר.

 

בשישי בבוקר קמתי ממש מוקדם ונסעתי אליו.

אחרי חווית המצעים המיטיבה, נסענו לחנות, שם הציעו לנו למדוד דגמי גברים, כי הם גדולים יותר.

מדדתי, ונכון, הם גדולים יותר, אבל פחות מתאימים למבנה הנשי שאני אוחזת.

מדדתי שתי חליפות משני דגמים, נדחקתי לתוכן בתא ההלבשה המזערי, היה לי חם בצורה מזעזעת, ובסוף זה גם לא הצליח.

הן עלו עלי, אבל לא היו מספיק נוחות בשביל להצדיק את המחיר. לא, אמרתי לגמל, לא מספיק טוב. עמדתי מתחת למזגן וחשבתי לעצמי שטוב שאני לא מודדת חליפה באוגוסט. אז מה הלאה? 

אפשר להזמין את המידה אחת כלפי מעלה מחנות באינטרנט בחו'ל, עכשיו שאנחנו יודעים את הדגם ואת המידה המדוייקת, או לחכות שבחנות יזמינו עבורי.

אבל הגמל כבר היה חדור מטרה. הוא לקח זיכוי והודיע לי שנוסעים לחנות אחרת שיש לה חליפות צלילה מחברה אחרת לגמרי.

נסענו לשם, וכשהגענו שוב נדחקתי לחליפה שהיתה מגושמת ומכוערת, אבל מה, עלתה וישבה טוב על הגוף, חוץ מבידיים וברגליים שהיו מקומות שהיא היתה רפויה או גדולה מידי. גם אותה היה צריך למשוך במעלה הרגליים והאגן, הצלחתי לשבור ציפורן בתהליך והגמל התחלחל למראה הדם. אבל בסופו של דבר היא היתה עלי וברובה ישבה בנוח, צמודה אבל בלי לחץ. וחמה כמו בגהינום.

זה לא בעיה אמר המוכר, עושים אצלנו תיקונים במקום, תיכף נקרא לתופרת.

בנתיים עמדתי מזיעה את נשמתי בחליפה והיה לי חם שרציתי למות. תחושת הסטרס שאני מרגישה ממילא כשאני דחוקה בחליפות הצמודות האלה גברה עם המאבק החוזר בלבישה שלהן בתאי ההלבשה הקטנים ועם תחושת החום וההזעה המאסיבית. לדעתי איבדתי חצי ליטר נוזלים רק בלבישת החליפות האלה.

 

[אני לא סובלת בגדים צמודים, מלבד כמה מכנסי ג'ינס צמודים יחסית, אך גמישים, אין לי בגדים צמודים, ובעיקר לא בגדים צמודים נוקשים. אני לא מבינה איך אנשים לובשים חולצות כפתורים צמודות או מקטורנים שיושבים על הכתפיים ומגבילים את התנועה. בגדים כאלה, בעיקר בפלג הגוף העליון מכניסים אותי לתחושת קלאסטרופוביה היסטרית, ואחת ההתמודדויות הלא פשוטות שיש לי בצלילה זה עם חליפות שלוחצות אותי, בעיקר החליפות העבות יותר של החורף ]

 

המוכר הלך לחפש את התופרת ואני חישבתי את קיצי לאחור.

לא יכולה יותר, אמרתי לגמל, אני מורידה את החליפה.

בסוף התפשרתי על להוריד רק את החלק העליון שלה וללבוש חולצה עד שתבוא התופרת. הפשרה היתה על ללבוש חולצה. היה לי כל כך חם שלא היה אכפת לי מי בחנות ומה הוא רואה.

בסופו של דבר בא עוזר לתופרת וסימן את החלקים שצריך לקצר ולהצר. לא דיקדקתי בפרטים כי רק רציתי להפטר כבר מהחליפה הזו.

הוא סימן מה שסימן, השארנו את החליפה שם לתיקונים, והלכנו לדרכנו.

הגמל ניצל את העובדה שלקח לי כמה דקות לצאת מהחליפה והלך לשלם עליה. הייתי אומרת, חמק ומיהר לשלם לפני שאשים לב ואטיל וטו. יצא שהחליפה הזו שלא היו עליה שום מבצעים עלתה לא מעט.

 

אז עכשיו אני מחכה שהחליפה תחזור מההתאמות, בחרדה קלה, אני מודה, כדי למדוד אותה. מקווה שהסימונים היו מדוייקים ושלא אגלה פתאום שאחרי התיקונים היא לא מתאימה.

ואני מתעוררת בלילה וחושבת על להחזיר את הכסף לגמל שבנתיים לא רוצה לשמוע על זה. (תחזירי בתשלומים, לאט לאט, אבל לא עכשיו, קודם תקבלי את החליפה, תראי שהיא טובה ואז נדבר, היום אני לא מוכן להתעסק עם כסף).

 

[מה אכפת לי שהוא משלם עלי?

אכפת לי.

גם ככה אני נותנת לו לשלם על הצלילות שלי, כל פעם.

והוא גם נוסע לקחת אותי ולהחזיר אותי, שעה לכל כיוון.

הכל מרצונו, כלום לא ביקשתי ולרוב גם ניסיתי להתנגד ללא הצלחה מרשימה.

אז מה אכפת לי כל כך ?

לא יודעת, אבל אכפת לי.]

 

בצלילה האחרונה דיברתי עם אחד הצוללים הותיקים כשחזרנו לסירה.

החליפה האלה של 5 מ"מ, הוא אמר, ממש מגושמות, אני מרגיש איתן כמו רובוט. תחשבי איך זה יהיה בינואר עם החליפות של 7 מ"מ …

לא יהיה, אמרתי לו, אין סיכוי שאני נכנסת לחליפת 7 מ"מ. אני אחכה לקיץ.

18 תגובות בנושא “למצוא חליפה מתאימה

  1. הצצה למוח הגברי: הגמל סופר-משימתי ואוהב אותך מאוד, והוא נורא רוצה להוכיח לך שהוא מצא לך את החליפה האולטימטיבית. את פרפקציוניסטית במובן החיובי של המילה, אבל אולי  לא נעים לך להגיד לו שאחרי כל המאמצים שלו (והוא גם שילם…) את עדיין לא מרוצה. אני חושב שאת צריכה לומר לו בערך כך: "גמל יקר. אתה מקסים ואני אוהבת אותך (אם זה יביך אותו אז לא) ואני נורא מעריכה את זה שקנית לי חליפה, אבל אני עדיין מרגישה שזה לא זה. אז בוא נמשיך לחפש בנחת עד שנמצא משהו שאהיה ממש שלמה אתו. ואני נורא מבקשת שבשבילי – תתן לי לשלם הפעם". חשוב שלא תתני לו הרגשה שהוא לא בסדר ותעבדי על עצמך בקטע של לקבל את העובדה שהוא שילם. בהצלחה!

    אהבתי

    1. אני חוששת ששנינו נכנסנו לאיזה הלך רוח של -לצאת עם חליפה, היום! – כי במחשבה שניה, היה הרבה יותר הגיוני להזמין מהאינטרנט או דרך החנות הראשונה את החליפה הראשונה במידה הגדולה יותר ולקבל חליפה מצויינת במחיר שהוא חצי מהמחיר של זו שבסוף לקחנו. 
      בכל מקרה, זה שהחליפה פחות יפה, זה ממש לא נורא. אני רק מקווה שאחרי ההתאמות והתיקונים היא תהיה בול עלי ותהיה לי נוחה במים ועד אליהם עד כמה שאפשר.
      קשה לי עם התשלום כי זה מצטבר לסכומי עתק. על שתי החליפות וחגורת משקולות שקנה לי בהפתעה הוא הוציא קורב לאלפיים שקלים. אז נכון שהוא יקבל זיכוי או החזר על הראשונה, אבל לא הכנסתי לחישוב את מחיר הנסיעות שעשה הלוך חזור, ולא את הצלילות שהוא מתעקש לשלם כל פעם ועוד ועוד ועוד…

      אהבתי

  2. כבוד לגמל על ההשקעה אבל לדעתי הוא כבר היה צריך לדעת שהוא מתאמץ יותר מידי ובסוף לא פוגע בול במשהו שצריך נוחות מכסימלעת ולא על בערך.
    אבל בסדר אני מבין שיש קושי בלהסביר לו כי יש חשש שיפגע וגאי אחרי כל הריצות שלו אבל תאלצי מן הסתם לעשות זאת.בהצלחה

    אהבתי

    1. החליפה השניה, זו שבהתאמות עכשיו אמורה להיות בול ומצויינת אם ההתאמות יהיו טובות, ואם לא, נחזור להתאמות עד שתהיה בול. זה היתרון של החנות השניה, הם תופרים ומתאימים אישית לצולל. עם זה שהיא פחות יפה, אני אלמד לחיות ובתכלס, זה שנינו נכנסנו לאותו הלך רוח של – למצוא חליפה והיום.
      כשתחזור החליפה מההתאמות, אני אמדוד ואדווח, מבטיחה.

      אהבתי

  3. לא שהיה לי ספק קודם,  אבל עכשיו השתכנעתי סופית:  צלילה זה לא בשבילי 🙂
    תתחדשי ותיהני מהקנייה, ולא יקרה כלום אם הוא ישלם.

    אהבתי

    1. טוב, אז אני לא אכריח אותך…
      אני אחזיר לו לפחות את עלות החליפה אם לא שום דבר אחר מהדברים שהוא מוציא עלי בלי סוף ובחדווה לא מובנת בזמן האחרון.

      אהבתי

  4. פועה אהובה, 
    מהיכרותי המועטה מקריאה כאן על הגמל, הוא איש של מעשים.
    תני לו לפנק אותך ולפרגן לך, גם אם זה בתשלום או בטרחה עבורך. הוא הרי נהנה מההזדמנויות לעשות בשבילך ולמענך, לא כי הוא חושב שאת לא מסוגלת לבד, אלא כי הוא פשוט רוצה לאהוב אותך 🙂
    וגם את עושה למענו המון. המצעים, אבל בעיקר האכפתיות והרגש.
    יש לי תחושה שזו תקופה של מפגשים תכופים ושימוח הדדי.

    אהבתי

    1. ג’יין יקרה 
      הוא לגמרי איש של מעשים, ואין לי ספק שהוא נהנה לעשות בשבילי, זה רק שהסכומים מצטברים ויש לי תחושה של חוסר איזון. כמובן שיכול להיות שהתחושה היא רק שלי ושהוא מרגיש שהוא ’מקבל תמורה מלאה לכספו’ . אני מודה שאפילו בזה שהוא נתן לי דריסת רגל קטנה בארון שלו, הרגשתי שאני מרוויחה מזה יותר ממנו, ממש נהניתי מסידור המצעים.
      בכל מקרה, אנחנו מבלים בזמן האחרון המון באופן יחסי ביחד, ונעים לנו. 
      סביר להניח שזה לא ימשך, לא בתדירות הזו ולא ההיי הרגשי, אבל כל זמן שזה נמשך צריך להנות.

      אהבתי

      1. כסף זה רק כסף. זה שומדבר, זה בא והולך ואם לא משתמשים בו סתם שוכב ולא שווה כלום.
        אבל הכסף הוא אמצעי ומה שהגמל קונה זה לא אותך, או תמורה לכספו. הוא קונה לך זכרונות, תחושה של פינוק ותשומת לב. וגם לעצמו הוא קונה – את הריגוש שבלתת משהו נחמד לאהובה.

        קראתי גם בתגובות אחרות שאת חוזרת ואומרת שזה זמני ולא יימשך. למה, בעצם? זה לא שונה הפעם?

        אהבתי

      2. לא התכוונתי לקונה אותי וגם את ה’מקבל תמורה לכספו’ שמתי במרכאות, כי זו ממש לא הכוונה, הוא באמת עושה את זה משמחה ורצון אמיתי והנאה.
         
        למה זמני? כי אנחנו מכירים ונמצאים במערכת יחסים כזו או אחרת כבר כ 15 שנים ועד היום אלה היו פני הדברים, מינוס פלוס, אז אני לא רואה סיבה שישתנה. נכון שעכשיו זה קרוב מאי פעם, אבל היו לזה סיבות טובות וכשהסיבות יפחתו, יפחתו גם הפגישות התכופות. וזה ממש ממש בסדר.

        אהבתי

    1. הוא ממש גרוע בלקבל מתנות, גרוע ברמות שזה לא עושה לו טוב.

      קניתי לו כובע צמר. אחרי שיוצאים מהמים במזג האויר הזה, ממש קר, וכובע צמר יכול לעשות את ההבדל בהרגשה. הוא קיבל אותו בשמחה וחבש לי אותו אחרי היציאה מהמים בטענה שהראש שלו יבש ושאני צריכה אותו יותר.
      אפיתי לו עוגיות ועוגה, עזרתי לו בסידור המיטה כמו שביקש, אני מכינה לו את הקפה שהוא אוהב במכונת הקפה שלי והוא אפילו ביקש שאזמין לו קפה של בנים, כלמור חזק יותר.

      מעבר לזה, אני רק צריכה לראות איך אני מחזירה לו את עלות החליפה בלי מלחמות מיותרות.

      אהבתי

  5. נראה לי שמבחינת הגמל – חליפה משלך משמעה צלילות קבועות שלכם יחד. הוא לגמרי הכניס אותך ללו"ז הצלילות איתו וזאת הצהרה, ככה שנראה לי שהוא באמת טורח וגם משלם בשמחה ומכל הלב. מקווה שהחליפה תתאים ושזו תזכר כקניה מיתולוגית.

    אהבתי

    1. כשהיינו בחנות הראשונה, אמרתי לו, פה קניתי לך פעם את תיק ציוד הצלילה שלך והוא אמר, בקרוב נצטרך לקנות גם לך, הציוד שלך הולך ומצטבר לאט לאט.
      אני חושבת שהוא ממש נהנה לצלול איתי, אבל הוא זהיר, הוא עושה מאמץ גדול לוודא שאני צוללת כי אני רוצה ולא כי הוא רוצה. וכל פעם שאני אומרת שאני רוצה לצלול הוא מבסוט שחבל על הזמן.

      אהבתי

  6. לא נראה לי שיש משהו שהיה מכניס אותי לים בינואר
    גם לא באילת
    קר מדיי!
    נראה לי שזה מתאים באמת רק ל"משוגעים" לדבר

    בכל מקרה
    ההתנהגות של הגמל לאחרונה מאוד מעניינת
    זה כל מיני שינויים, חלקים קטנים חלקים הרבה יותר מקטנים
    והדברים שהוא עושה, זה כי הוא רוצה

    לי באופן כללי היחס שלו אלייך עושה לי נעים בלב

    אהבתי

    1. השאלה מה טמפרטורת המים, כי כרגע היא בערך 22 מעלות, וזה היה סביר לגמרי עם חליפת ה5 מ"מ , רק לקראת הסוף של הצלילה, אחרי כארבעים דקות, התחלתי להרגיש שמתחיל להיות לי קר.
      היה לי קר ממש כשהפלגנו חזרה לחוף בסירה המהירה והרוח הקפיאה אותי. מצד שני, ראיתי שהותיקים באים עם מעילי רוח, פליזים, כובעים ומסתדרים גם בהפלגה חזרה.

      הצלילות המשותפות בהחלט עושות לו וגם לי טוב וההתעסקות סביבן מזמן לנו פגישות ובילוי משותף נעים מאד. כמו שכתבתי בתגובות למעלה, ימשך כמה שימשך, אני נהנית עכשיו מהרגעים האלה (וכותבת כדי שיחרטו בזכרון).

      אהבתי

  7. החיים, אמר לי פעם איש חכם, הם צבירה של ניסיון בלתי רלוונטי. עכשיו את מומחית בחליפות צלילה, אבל מה הסיכוי שתשתמשי במומחיות הזו שלך בעתיד? לפחות המומחיות שלך בסדינים וסטים למיטות אכן מצאה לה ביטוי גם בבית של הגמל. 

    אהבתי

    1. אני דווקא מוצאת שהידע הכי טריויאלי לפעמים מוצא מקום בגוף ידע משמעותי ומשתבץ בו כאנקדוטה או דוגמא, אם לא כעומד בפני עצמו.
      אם אתמיד ואצלול לאורך שנים, הידע הזה בוודאי ישרת אותי שוב ושוב ואוכל גם לעזור לאנשים שמתחבטים מתוך נסיוני שלי 

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s