מצעים

תעזרי לי להחליף מצעים במיטה? הוא שואל.

בטח, אני עונה. והולכת לחפש בארון שלו מצעים תואמים.

יש לו סטים של מצעים, אבל הוא משתמש בהם במעורבב.

אני אוספת סדין, ציפה, ציפיות של סט אחד מתוך ערימה מעורבבת של מצעים, ממששת אותם לראות שהם נעימים לי ומחליטה שכן.

הוא עוזר לי למתוח את הסדין והולך לקנות חלב לקפה בשבילי.

אני מבקשת רשות, והוא מסכים, ולכן כשהוא חוזר עם החלב, הוא מוצא את המיטה המסודרת עמוסה בסדינים, ציפות, ציפיות מכל הסוגים.

אני נהנית למשש את המצעים ולהחליט מי לחסד ומי לשבט ובעיקר למיין ולעשות סדר, מי שייך למי. אני נהנית לסדר לו.

מה עם הקפה? הוא שואל

רגע, חסרים לי פה מלא סדינים, יש עוד סדינים באיזה מקום?

אולי בדלת השניה בארון הוא עונה, ואנחנו הולכים לארון ושולפים ממנו עוד תועפות של מצעים.

אני עומדת מול המיטה ומזווגת זיווגים, מראה לו איך לעטוף את הסדין והציפיות בציפת האם ולשמור על סט ביחד.

אבל, מה עם הקפה? הוא שואל

שניה, אני אומרת ומראה לו איך להבדיל בין מצעים איכותיים למצעים זולים. הוא מבין שהוא יודע לעשות את זה, ממילא הוא אוהב את הסטים האיכותיים יותר מאשר את הסטים הזולים, רק צריך לשחרר את הזולים ולהעיף אותם מהבית.

יש לו כמה סטים באיכות מצויינת וכמה כאלה שהפח הוא מקום טוב מידי בשבילם. 

איך יש לך כל כך הרבה מצעים? אני תוהה, ערימות על גבי ערימות שהיו דחוסות בארונות ומפוזרות בבית, ועכשיו פרושות על המיטה, מכסות את כולה.

זה מצטבר עם השנים, הוא אומר, ומה עם הקפה? אנחנו לא נשתה היום?

נימת התלונה בקולו מלמדת אותי שהוא מאד מרוצה כי יש בה חיוך גדול.

 

בסופו של דבר נאספים המצעים ומצוותים זה לזה, יש כמה שנשארים בודדים, אבל הגמל נשבע לי שזהו, בדקנו בכל המקומות שיכולים להיות בהם מצעים. אני מסדרת אותם בחזרה בארון, מסבירה לו איזה סטים שמתי בצד שראוי לזרוק ואיזה בצד שרצוי לשמור, ושבכל מקרה ישאיר ציפיות חסרות סטים, כי יש לו יותר כריות מראשים להניח עליהן, ותמיד הוא יצרך ציפיות נוספות לכל סט מצעים. אני דוחסת לארון בצורה הכי מסודרת שאני מצליחה בתנאי הדוחק הקשים ושואלת את עצמי איך זה היה מסודר קודם? אני מבקשת שיבטיח לי שיזרוק חלק ויעשה מקום, אתה יכול להעביר לתרומה, אני מציעה והוא אוהב את הרעיון ומבטיח שיעשה.

אפשר לעשות כבר קפה? הוא שואל

ואני מחווה על המיטה המסודרת ואומרת – בטח.

 

אנחנו שותים קפה במיטה הנקיה והמסודרת, מתכרבלים קצת ביחד ומדברים בשקט.

אני מתפעלת מהסידור החדש של החדר, מהריהוט החדש, ומהטלויזיה הענקית החדשה שתלה מול המיטה.

הוא מרוצה, שותה את המחמאות המוצדקות בצמא.

כל כך חלמתי כבר שהחדר יהיה ככה, מסודר , עם מצעים נקיים וחדשים, ואת עזרת לי להשלים את זה. לא אכפת לי שעוד נשאר לסדר את כל הבית, החדר הזה הוא מה שחשוב עכשיו.

אני מבינה על מה הוא מדבר. החדר כל כך נעים והרמוני שיש הרגשה של בועה שקטה ומרגיעה בתוכו.

ואני מבינה עד כמה הוא שמח. ועד כמה הוא שמח שעשיתי את זה עבורו.

 

אחר כך אנחנו נוסעים לקנות לי חליפת צלילה, שזו בכלל הסיבה שבגללה הגעתי אליו.

בדרך החוצה אני קולטת בזוית העין מצעים של אחרי כביסה מונחים על אחד מכסאות פינת האוכל.

אני מושכת בכתפיים ויוצאת החוצה.