הליכה, תנים

אחרי שהתבטלתי יותר משנתיים בתירוצים כאלה ואחרים, הזמינה אותי יוגה להליכה של בוקר שהיתה כשלון חרוץ. או כשלון עצל, או כל כשלון אחר.

אבל כשלון שהדהד בעצב בכל נימי נפשי.

מה תעשי? שאלתי את עצמי, מעכשיו תשבי בבית ותחכי שמזג האויר יתקרר? (להזכירכם האירוע המכונן התרחש במחצית חודש יולי) לא הגיע הזמן לזוז קצת? (התשובות, אגב, היו: לא יודעת, כן- מה יש, לא נראה לי.)

בכל מקרה, לקח לי עוד שבוע עד שההחלטיות הבשילה בתוכי, וגם הידיעה שאני רוצה להתחיל קורס צלילה, ונראה היה לי שכדאי להגיע בכושר מינימלי. למעשה, זה היה הדחף העיקרי שלי, וכך, בחלוף שבוע, התחלתי ללכת. 

בחום הגדול של הקיץ, בלי כושר בשיט, אבל מלאה במוטיבציה. אומרת לעצמי שלהזיע זה מצוין, זה אומר שאני עושה פעילות משמעותית, וגם שחם בחוץ בטירוף. אבל אין ברירה, מתישהו חייבים להתחיל.

 

מאז עברו כמעט ארבעה חודשים ואני עדיין הולכת. 

זה היה קשה בהתחלה, כמו שתמיד קשה להתחיל מחדש, אבל הלך והשתפר בהדרגה.

שלוש-ארבע פעמים בשבוע, 50 דקות של הליכה מהירה. לרוב במישור , אבל לפעמים אני מחליפה קצת את המסלול ועולה להר, מרגישה איך מחודש לחודש אני יותר מצליחה לסיים את העליות הקשות בלי רצון מובהק למות, כלומר, נכנסת לכושר.

 

מידי פעם מצטרפת אלי כוח הצלה. אבל זה לא משהו שאפשר לסמוך עליו. אז אני סומכת בעיקר על עצמי ומתעקשת ללכת.

ובזמן האחרון, על מנת להפוך את ההליכה לאתגרית יותר, למרות התקררות מזג האויר, נוסף איום התנים והכלבת.

 

יש התפרצות של כלבת בקרב תנים בהיקף שלא נראה כבר המון המון שנים.

עד כה היו יותר משלושים מקרים של תקיפות של תנים חולי כלבת בכל מיני מקומות, חלקם ממש לא רחוקים ממקום מגורי.

מה גם שאני הולכת באיזורים חקלאיים, ושומעת היטב את התנים מיללים לעת ערב, בשעות שבהן אני הולכת.

 

אם פעם יללות התנים היו קול אהוב, ובאופן מוזר מרגיע ומנחם, מהילדות, הרי עכשיו הן הפכו לסוג של איום, כי אי אפשר לדעת מאיפה יגיע התן חולה הכלבת הבא.

הצועדים מתחלקים לשלוש קבוצות:

אלה שהולכים עם מקל גדול, שיוכלו להניס את התן, אם יבוא.

אלה שהולכים עם תרסיס פלפל או גז מדמיע.

ואלה שהולכים בלי כלום.

 

הקבוצה השלישית הולכת ומצטמצמת.

אפילו אני אימצתי לי מקל עץ משובח.

אמנם אומרים שמכות מקל עלולות רק להרגיז את החיה מוכת השגעון, אבל נראה לי שגם תרסיס פלפל יכול להביא לאותה תגובה ובנוסף להשאיר אותי עומדת בידיים חשופות מול השיניים.

בנתיים עוד לא פגשתי תן, חולה או בריא. אני לא מוטרדת ממחלת הכלבת, קיבלתי חיסון נגד כלבת, וואו, עברו כמעט שלוש שנים מאז, אחרי שנשרטתי מחתול ויש לי את החיסון הבסיסי. אבל להנשך ממש לא בא לי.

 

המעבר לשעון חורף הקדים את שעות החשיכה, ואני, שמשתדלת לא לדלג על הליכות, אם רק אפשר לא, הולכת גם בשעות האפלות של חמש אחר הצהריים והפחד החדש מתנים מעלה את הדופק, מגביר את מהירות ההליכה, והופך את ההליכה הפשוטה והטובה לפעילות כמעט אקסטרימית.

 

 

19 תגובות בנושא “הליכה, תנים

  1. כל הכבוד! את מופת למישהי שמחליטה משהו, ועושה. כך בקורס הצלילה, וכך בהליכות ובכושר. זה מאוד יפה בעיני, איך שאת מסמנת מטרות ומסתערת עליהם, בידיים חשופות או עם מקל 🙂 ואשר לתנים, אני תוהה אם זו סכנה אמיתית או סוג של שמועה על בת הדודה של הרב שתן מוכה כלבת הסתכל עליה. אם האפשרות הראשונה, אולי כדאי לשנות את שעת ההליכה לשעות הבוקר? בכל מקרה אני לא מקנאה בתן המסכן שיפגוש את פועה חדורת הרצון ובעלת המקל. 

    אהבתי

    1. ממש לא שמועות, בישוב במרחק 4 קילומטרים ממני ננשכו שלושה בני אדם, בישוב במרחק 10 קילומטר ממני הותקפו אנשים ואחד ננשך. יש אזהרות מאד דרמטיות של המועצה המקומית ומשרד הבריאות.
      וסביב הישוב שלי אני שומעת תנים כל ערב וכל לילה ורואה אותם בנסיעות לצדי הכביש, או דרוסים, עליו. יש עליה מטורפת בכמות התנים בשנים האחרונות. זה רק עניין של זמן עד שבאחת הלהקות מסביב תן ידבק בכלבת.
       
      אין מצב ללכת בבוקר, הנסיון האומלל שלי מלמדני שאני לא אדם של בוקר בכלל. אני הולכת, לבד או עם כוח הצלה, ומקווה לטוב. לא נכנע לטרור וכל זה…

      אהבתי

  2. תנים חולי כלבת נשמע ממש מפחיד.
    אני הולכת כמעט כל יום, אם כי די לאט וממש לא בנחישות, אבל חייבת בגלל הכלבים, ופוחדת ללכת בחושך בגלל חזירי בר שמשוטטים בלילות.
    הם אמנם פוחדים מאתנו בני האדם יותר מכפי שאנחנו פוחדים מהם אבל חזירה עם גורים עלולה להיות תוקפנית ובכלל, לא נעים להסתובב בחושך לבד ביער 
    למזלי יש לי די זמן לטייל בשעות אחרי הצהריים.
    כל הכבוד על הנחישות והאומץ, במקומך הייתי לוקחת גם מקל וגם תרסיס ומוסיפה שוקר חשמלי ליתר בטחון.

    אהבתי

    1. תבדקי אם אין אזהרות גם באיזור שלך, כי הכלבת מתפשטת.
      חזירה עם גורים זה ממש מסוכן ובאמת עדיף לא להתקל בה, לא בלילה ולא ביום. אגב, אני מכירה מישהו שעסק בדילול אוכלוסיות חזירי בר, באופן חוקי ומוסדר, ונפלט לו כדור שפגע באבן והותז לרגל שלו, הוא נשאר עם צליעה ונכות קלה לכל החיים…. סוג של קראמה.
       
      בכל אופן, אני מציעה לך להצטייד במקל ליתר בטחון גם כן, לכי תדעי מה תפגשי בייער.

      אהבתי

  3. שמעתי בחדשות על התנים. ולמרות שאת מחוסנת, נשיכה זה מפחיד ומסוכן. אבל כל הכבוד על ההתמדה בהליכה. עכשיו כבר נעים אבל כשהתחלת זה היה ממש סיוט של חום ואני ממש מעריצה אותך על ההחלטיות ועל ההתמדה! השבוע יחד עם החזרה לתלם הדיאטה התחלתי להוסיף הליכה קצרה (בין 30-45 דקות) בימים שאני לא נוסעת (פקקים, חניה) לקאנטרי לחדר כושר. זו הרגשה טובה באמת. מקווה להתמיד… 

    אהבתי

    1. נשיכה מחיה חולה זה ממש לא תענוג, אני עושה מאמץ אמיתי להמנע מזה 
      בתחילת הקיץ ולאורכו זה היה ממש סיוט לפעמים, ללכת, אבל אין כמו לחזור הביתה אחרי ההליכה ולדעת שעמדתי במה שהחלטתי. וגם, עם השבועות שחלפו, זה נעשה קל יותר מבחינת שיפור הכושר ומבחינת מזג האויר.
      ההתמדה כרגע קלה לי כי אני רואה את השינויים בגוף שלי ואני רוצה לשמר או אפילו לשפר אותם, זה בהחלט משהו שנותן מוטיבציה.

      זה נהדר שהוספת הליכה לדיאטה שלך, זה עושה פלאים לירידה במשקל. מה שאני אוהבת בהליכות, זה שזה לא מתקן שאפשר לרדת ממנו כשמתעייפים, מרגע שיצאת את אולי יכולה לקצר את ההליכה, אבל את לא יכולה להפסיק, את חייבת לחזור הביתה…

      אהבתי

  4. תופעת התנים מוכרת מאוד ואף נשמעת מאוד גם איפה שאני גרה
    יש תקופות בהן שומעים אותם יותר ויש שפחות

    אני לא מכירה אנשים מהמושב בו אני גרה שהולכים בשדות או בשטחים חקלאיים כאלה ואחרים – ויש
    רק כאלה שהולכים בתוך תחומי המושב עצמו או המושב השכן

    ואה כן כולם התחילו פתאום ללכת עם מקלות טיולים (דקים כאלה) כאילו הם מטפסי הרים או משהו, וזה נראה לגמרי מגוחך (הם טוענים שזה עוזר להם לשמור על היציבות או משהו כזה).

    אם יש משהו שאני לא אוהבת בללכת בתוך המושב זה הקטע שנתקלים באנשים שמכירים אותך ואז הם מתחילים שיחה, או שפתאום את שומעת ששיחת השבוע היא על "ראית את ההיא הולכת במושב… רוצה להיכנס לכושר… הגיע הזמן שהיא תעשה קצת ספורט לא יזיק לה לרדת במשקל קצת" ואמרות נוספות מהסוג הזה
    אז באחד מימי השבוע שאני לומדת בת"א אחרי הלימודים אני עושה סיבוב סביב אוניברסיטת תל אביב. קריר בשעות האלה, נעים והכל מואר.
    וסביר להניח שאני לא אפגוש שם אף אחד שאני מכירה

    אהבתי

    1. הכי כייף ללכת בשטחי טבע. אין בכלל להשוות, אני הכי פחות אוהבת את שטעי ההליכה שבתוך הישוב, עד שאני יוצאת ממנו. למרות שבערבים חשוכים אני מקיפה את הישוב ולא יוצאת לשטחים החקלאיים בחוץ.

      אצלנו לא נהוג לעצור לדבר באמצע הליכה, בעיקר כאשר לא מדובר בהליכה איטית ונינוחה. מקובל להניד ראש לבא מולך, להגיד שלום, בוקר טוב, ערב טוב וכד’, ואם מדובר במישהו שאת מכירה מחליפים שנינויות מהירות שלא גורמות לך לעצור.כוח הצלה, אם הייתי נותנת לה היתה עוצרת לדבר, אבל אני לא נותנת לה.

      המקלות המגניבים האלה שהולכים איתם מגבירים את שריפת הקלוריות כי הם מפעילים גם את פלג הגוף העליון. למיטב ידיעתי. אבל הם לא רלוונטיים לי כי הם לא מספיק חזקים כדי להניס תן, במקרה הצורך.

      אין לי מושג מה מרכלים אצלנו, שירכלו עד מאתיים, מה אכפת לי.

      והעיקר שמצאת לך מקום שבו נוח ונעים לך ללכת. מה זה משנה איפה עושים את זה כל זמן שעושים.

      אהבתי

      1. גם תנים בריאים במציאות לא נושכים, אלה רק התנים החולים והמסכנים שנושכים. אבל תזהר על התנים שלך, מחלת הכלבת במגמה של להפוך למגיפה…

        אהבתי

  5. תמיד חשבתי שיש משהו מפחיד בתנים.  בילדותי היו שומעים אותם קרוב לבית שבו גרתי (מאז העיר התרחבה והתפשטה והתנים נסוגו),  והיללות שלהם תמיד הפחידו אותי.  אז עכשיו זה גם משתלב עם עניין הכלבת.  טוב שאת הולכת עם מקל.  ומחשש לחזור על עצמי עד זרא,  לא אגיד כלום על אליפותך (שהיא עובדה שאין עליה ויכוח).

    אהבתי

    1. תנים מטבעם לא יתקפו בן אדם, הם מפחדים מאיתנו מאד. היללות שלהם הם הקול הלילי המוכר והטוב של ילדותי, כשאני שומעת אותם מיללים, זה משמח אותי משום מה.

      אני לא כזאת אלופה, סתם נחושה, שלא לומר עקשנית ולא תמיד בטובתי…

      אהבתי

  6. כבוד על ההליכה ועל הדבקות במטרה. ראיתי את הכתבה על התנים המתרבים,אני כמובן מקווה שלא תתקלי באחד כזה.
    זוגתי חזרה תעשות הליהות ואני לפעמים מלווה אותה עם האוטו כי לא תמיד יוצא לה לעשות הליכות באור יום ודאי עכשיו ששעות האור התקצרו.
    אני מקווה יום אחד גם לחזור לזה ואז נלך יחד

    אהבתי

    1. הכי כייף זה ללכת יחד, זה הופך את ההליכה לקלה הרבה יותר. למרות שבהליכות לבד יש לי הרבה זמן לחשוב על דברים ולארגן אותם מחדש בראש.

      אהבתי

  7. אצלנו נתקלו בתנים גם אלה שיוצאים להליכה בבקרים בחוף הים
    יש לי חברה שכעת ברכב שלה באופן קבוע מקל כי ראתה תנים בחצר ביתה , גרה בסמוך לים .
    כל הכבוד להליכה שלך !
    אולי  גם אשוב לזה…

    אהבתי

    1. השאלה מה זה נתקלו, כי לראות מרחוק אני רואה כל הזמן. אבל להתקל פנים אל פנים זה לא משהו יום יומי, תנים יעדיפו לא להתקרב לבני אדם.
      תנים מעדיפים את הלילה, אבל אני מניחה שאלה שחיים ליד הים סיגלו להם שעות שקשורות יותר לשפל ולגאות שמאפשרות להם למצוא מציאות שהים פלט…

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s