Note to self

לא למדוד חליפת צלילה כשאני לבד.

 

בת הזוג לצלילה היתה בדקטלון וקנתה לעצמה וגם לי חליפות צלילה במחיר מגוחך. היא מדדה ולפי זה קנתה גם עבורי. היום זכרה להביא לי את השקית עם החליפה. החליפה, היא חליפה קצרה בעובי של 2 מ"מ, בגוון אפור עם רוכסן קדמי ורוד. עד כאן הכל טוב, בעיקר המחיר.

אחרי שחזרתי מביקור אצלי אבא שלי, יצאתי להליכה מאוחרת, החושך יורד עכשיו כל כך מוקדם שבחמש וחצי זה כבר לילה של ממש. היה קצת מפחיד ללכת לבד בחושך, ולכן הלכתי ממש מהר והזעתי לא מעט עד שהגעתי הביתה.

 

בבית נחתי קצת ונתתי לעצמי להתייבש, ואז החלטתי, בהחלטה תמוהה, שלא לומר חסרת אחריות, למדוד את החליפה לפני שאני נכנסת להתקלח. פשטתי את בגדי ההליכה ונשארתי בתחתונים וחזיית ספורט.

השחלתי את הרגליים לפתחים המתאימים, ומשכתי למעלה, במאמץ קל, אבל סביר לגמרי, חליפה צריכה להיות צמודה לגוף, ובסך הכל היא ישבה טוב על האגן והירכיים, ואז ניסיתי להכניס את הידיים לשרוולים ולהרים אותה אל הכתפיים.

זה כבר היה קשה יותר, נראה כאילו החליפה קצרה וצרה מידי, לוחצת לי על הכתפיים והזרועות. סגרתי את הרוכסן הורוד, ניסיתי לזוז איתה קצת, לאפשר לה להתארגן טוב יותר על הגוף…לא, לא יותר טוב. צריך להודות בכשלון או בצורך לרדת כמה קילוגרמים טובים לפני שאנסה להכנס אליה שוב.

 

ואז ניסיתי להוריד אותה.

אבל לא הצלחתי.

השלב הפשוט של הסרת החליפה, או קילוף שלה, מהכתף אחורה, לפני שחרור היד מהשרוול הלוחץ, פשוט לא הצליח. ניסיתי להוריד מכתף ימין ומכתף שמאל, ושוב מפה ושוב משם. כופפתי את הכתפיים קדימה ואחורה, הרמתי והורדתי, אבל החליפה כאילו נדבקה אלי ולא הצלחתי למשוך אותה ולשחרר את הכתפיים.

התחלתי להרגיש תחושת קלסטרופוביה עולה בי, פאניקה חסרת ביסוס והגיון, ובלתי נשלטת באותה מידה.

הדופק שלי עלה, הנשימות השתטחו והוחשו, וכנראה גם הזעתי קצת, מה שהקשה עוד יותר את הפרדת החליפה מהעור שלי.

 

יהיה בסדר, יהיה בסדר, יהיה בסדר, אני לא אשאר בחליפה הזאת לנצח – אמר החלק השפוי שלי.

בעוד החלק ההיסטרי צורח – תוציאו אותי מפה!!! תוציאו אותי מפה!! אני בחיים לא אצליח לצאת מפה, אני אמות עם החליפה הזאת עלי!!

החלק השפוי – בואי ננסה לדחוף את הגומי מהכתף עם קולב הבגדים.

החלק ההיסטרי – זה לא זז, זה לא זז. אני יוצאת החוצה והולכת לשכנים, לא אכפת לי שאני לובשת רק חזית ספורט ותחתונים ושאני מסריחה מזיעה. 

החלק שפוי – הנה הצלחנו להזיז קצת את הגומי, עוד טיפה מאמץ…

החלק ההיסטרי – אבל הוא חזר למקום מייד, לא התקדמנו בשיט! תוציאו אותי כבר מהדבר הזה, עכשיו!!!!

החלק השפוי – תיכף נצליח, אף אחד לא נשאר בחליפת צלילה לנצח.

החלק ההיסטרי – אולי אני אהיה הראשונה? יצטרכו לאשפז אותי במחלקה פסיכאטרית ואני עדיין אלבש את החליפה המחורבנת הזאת!

החלק השפוי – בואי ננסה להעזר בידית של הדלת…

החלק ההיסטרי – זה לא יצליח זה לא יצליח, כלום לא יצליח….

החלק השפוי – הנה, רגע….עוד קצת…יופי, כתף אחת הצלחנו, עכשיו זה רק עניין של כמה שניות.

החלק ההיסטרי – אני הולכת לשרוף את החליפה הזאת.

 

כמובן שכל העסק לקח אולי ארבע דקות, אבל אלה היו ארבע דקות מלחיצות מאד.

וכמובן שמהיום אני לא מודדת או לובשת חליפת צלילה כשאני לבד, ובאופן עקרוני אני מעדיפה חליפות שנסגרות ברוכסן מאחור, מהן קל יותר להחלץ.

29 תגובות בנושא “Note to self

    1. אף פעם לא לבשתי חליפה מתחת למים זורמים וגם לא ראיתי אף אחד אחר עושה את זה, זה נשמע לי ממש מוזר.
      לבשתי חליפות בהיותן (בשאיפה) יבשות, ותמיד נתקפתי קלאסטרופוביה קלה בהסרה שלהן, מלבד אלו עם הרכיסה האחורית שקל הרבה יותר להסיר. בכל מקרה עד עכשיו אף פעם לא הייתי לבד ותמיד היה מי שעזר ונתן יד להסרת החליפה.

      אהבתי

      1. החליפה בסרטון שאליו אתה מפנה, היא חליפה קריפית לגמרי… אין לי מושג מאיזה חומר היא עשויה, אבל זה לא דומה לחליפות הנאופרן שיש בשני מועדוני הצלילה שהייתי בהם.
         

        אהבתי

  1. חליפת לחץ של ממש (לא יכולתי להתאפק). אהבתי את דו השיח בינך הרציונאלית וההיסטרית. זה היה משעשע, למרות שברור לי שבזמן אמת זה לא היה משעשע בכלל. מה החלטת? תחזירי אותה? תחליפי את החליפה (שוב. לא יכולתי להתאפק)?

    אהבתי

    1. זה הצחיק גם אותי לאחר שהכל בא על מקומו בשלום, למרות שאני עדיין יכולה לחוש את שרידי הפאניקה אם אני נזכרת בתחושה החונקת.
      אני לא יכולה להחליף, עבר יותר מידי זמןמהקניה, מה גם שקיבלתי אותה בלי הקבלה של הקניה. אבל במחיר שהיא עלתה, זה שולי לחלוטין.
      אני אשמור אותה ואראה מה קורה בקיץ הבא, אם לא ארד במשקל, או אם ארד והיא עדיין תלחץ אמסור אותה למישהו אחר.

      אהבתי

  2. אני חושב ככה: זה היה יותר מלחיץ מהטוסטר שהתקלקל, אבל פחות מלחיץ מהתקרית עם הילד בצלילה. 7 בסולם פועה:)
    ועכשיו ברצינות: בסופו של דבר, דיכאון וכאב נפשי – כבודם במקומם מונח, אבל אין דבר קשה יותר מסטרס פיזי, ולפעמים דברים קטנים יחסית יכולים ממש להוציא מהדעת.

    אהבתי

    1. אני קוראת מה שכתבת וחושבת לעצמי שהשארתי עלייך רושם של היסטרית חסרת מנוחה

      תלוי על איזה סטרס פיזי מדברים ועל איזה עומק כאב נפשי ודכאון…

      אהבתי

  3. איזה פוסט ויזואלי קורע… סיינפלדי כזה.
    פעם ננעלתי בתוך ג’ינס עם ריצ’רץ’ תקוע – אבל חליפת צלילה זה הרבה יותר מפואר.
    ואגב – גם מחטבים וחזיות ספורט מסוימות עלולים להיות לוכדניים מאוד.

    אהבתי

    1. ביום יום אני מקפידה ללכת עם בגדים רחבים  ונוחים. חולצות בד מכופתרות, למשל נמצאות אצלי מחוץ לתחום, כי התחושה שהן לוחצות לי על הגוף ומגבילות לי את התנועה, מאד לא נעימה לי.
      חליפות הצלילה, ברובן היו לי נוחות באופן יחסי. בעיקר החליפות הדקות והרכות יותר. ועדיין שלב הורדתן מהכתפיים וחילוץ הידיים מהשרוולים תמיד מלחיץ אותי.

      עם חזיות ספורט אני בסדר, מראש לא קונה את אלה שלא נוחות ללבישה או הורדה, ומחטבים, לא ניסיתי מעולם, כך שאני לא יודעת.

      אהבתי

      1. לא נראה לי שיש חשש או סכנה שאנסה משהו שמועך לי את הצורה. אני מעדיפה להראות פחות טוב מאשר לסבול…

        אהבתי

  4. טיפ קטן ממני אלייך
    (ועוד משהו שהמדריך הפלגמט לא לימד)
    כשאת רוצה להוריד חליפת צלילה וקשה לך
    לכי למקלחת תפתחי את המים תירטבי כהוגן, החליפה תרד… לא צריך אפילו לריב איתה

    אהבתי

    1. לא היה עובד במקרה הזה. החליפה היתה הדוקה בצורה קיצונית. הייתי צריכה למתוח אותה על מנת להעלות אותה על הכתפיים והיא לחצה בצורה מאד לא נעימה, כאילו שמישהו תפר אותה קצרה מידי לגו, הכתפיים היו צריכות להיות מוגבהות בעוד 2-3 סנטימטרים.
      בכל מקרה, כמה פעמים הורדתי את החליפות במקלחת ולא הרגשתי שיפור בהסרה שלהן, בדרך כלל הייתי צריכה עזרה בשרוולים או בכתפיים.

      אהבתי

  5. אני מתפדחת לומר שחשתי את אותה התחושה כמה פעמים, אפילו רק שכמעט נתקעתי בשמלות וחולצות. 

    חשה את כאבך.

    אהבתי

    1. בבגדים רגילים לא קרה לי שנתקעתי, אולי כן ואני לא זוכרת, אבל מספיק לי ללבוש בגד מבד שאינו אלסטי ולו במעט, כדי שאתחיל להרגיש רע.
      חולצות כפתורים, ז’קטים מחויטים, אפילו ג’קטים של ג’ינס צמודים מידי, כל אלה מעוררים בי את תחושת המחנק והבהלה של הקלאסטרופוביה.
       
       
       

      אהבתי

  6. תוך כדי קריאה גם הדופק שלי הואץ, פועה, וחשתי מחנק קל. ויחד עם זאת הצלחתי להזדהות גם עם החלק שהיה בפאניקה (משום מה לא אוהבת את המילה היסטרי ) וגם עם החלק שנותר רציונלי. 
    החלטה נבונה קיבלת, לא למדוד חליפות צלילה כשאת לבד. אבל באמת מניסיוני (הפעוט) החליפות שנסגרות מאחור לוקחות בקלות את כל השאר. כשהיינו שבוע שלם על סירה בגלפגוס לבשתי ופשטתי את החליפה כמה פעמים ביום בלי שום קושי. ואת יכולה לנסות למכור אותה ב-Ebay. בפועל היא חדשה, לא נעשה בה שימוש. ובאותה מחשבה – לכי לחנות שווה, בחרי את המידה והסוג שממש טובים לך, ואז חפשי כאלה למכירה יד שנייה ברשת. 

    אהבתי

    1. לא נראה לי שאני רוצה חליפה יד שניה. הנחת היסוד שלי והסיבה העיקרית שבגללה אני רוצה חליפה משלי היא שאנשים עושים פיפי בחליפות, ודי דוחה אותי להשתכשך בפיפי של אנשים אחרים. הסיבה השניה והעיקרית כמעט באותה מידה זו ההתאמה.
      אז נראה לי שאם אתמיד בצלילות, ארכוש לי חליפה חדשה שתהיה שלי, שתתאים לי בול ושרק אני אעשה בה פיפי
       

      אהבתי

  7. הצחקת אותי ולרגע היה נדמה לי שמדדת…………..קונדום 
    (גם אני לא יכולתי להתאפק).
    הייתה לי המחשבה כמו של n_lee להכנס למקלחת עם הרבה סבון עד שהיא תתקלף אבל אני מבין שזה ממש לא בכיוון.
    אני הייתי משתמש בסכין חיתוך או מספרים ושתלך החליפה.
    יפה לך הסטרס…

    אהבתי

    1. הייתי רחוקה שניות משימוש במספריים. אם התרגיל של ידית הדלת לא היה עובד, זה מה שהייתי עושה.
      או זה או לרוץ החוצה לחפש מישהו שיקלף אותה ממני.
      מה שכן, ביום למחרת התברר לי שמתחתי משהו בכתף/צוואר וכואב לי שם עד עכשיו, די מבאס.
       

      אהבתי

  8. וואו באמת מלחיץ!
    מכיון שמעולם לא לבשתי חליפה כזאת אין לי איך להבין את החווייה אבל כשאת מתאאת את זה כמו שתארת זה נשמע לא חביב בעליל.

    אהבתי

    1. אני חושבת שאני רגישה במיוחד לתחושה של לחץ על הגוף. כשאני הולכת למספרה ומניחים עלי את החלוק הזה שסוגרים סביב הצוואר, אני תמיד שמה שתי אצבעות בין צווארון החלוק לצוואר שלי, כי מגע צמוד יותר גורם לי להרגיש מחנק. אני לא סובלת בגדים צמודים בעיקר בחלק הגוף העליון, ולכן לא תההי לי ברירה, אצטרך לקנות חליפה שתתאים לי ולא תגרום לי להרגיש ככה….

      אהבתי

    1. זחרי הפאניקה זה באמת היה משעשע, עד שגיליתי בבוקר למחרת שמתחתי איזה שריר בכתף/צוואר מהלחץ ומאמץ ההשתחררות.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s