קניה גדולה.

בדיוק השבוע שילמתי באופן סופי את כל הסכום וקניתי את הבית שלי.

מה שהשאיר אותי עם 500 ש"ח בחשבון הבנק והלוואות לא ענקיות, אבל קיימות מאד.

 

זה מאד מרגש מצד אחד. סוף סוף יש לי בית שלי, לא בחסדי איש, לא ירושה ולא מתנה – בית שלי שקניתי בעצמי לגמרי. כמו שאני הכי אוהבת , אני-לבד.

אני לא יודעת אם זה בגלל שאני דור שלישי לשואה, או סתם בגלל שבילדותי לא הרגשתי שיש לי בית, אבל הצורך בבית שיהיה שלי היה הצורך הכי חזק לאורך כל השנים. לשם כיוונתי ואת זה רציתי. והנה הצלחתי להשיג את המטרה. עכשיו אני אמורה להרגיש שלווה ובטוחה יותר. יש לי קורת גג מעל הראש שתשאר שלי יותר מכל בית אחר שהיה לי אי פעם.

 

אבל  מצד שני, בנתיים אני לא מרגישה ככה, כי רשת הבטחון הכלכלית שלי נעלמה. כל הכסף שהיה לי הועבר לטובת התשלום על הבית, ועוד לקחתי הלוואה שידרשו לי כמה שנים להחזיר ועוד נאלצתי לקחת סכום קטן מחמותי, כי החישוב שעשיתי לא היה נכון ולא רציתי להכנס למינוס.

כן, הגמל הוא סוג של רשת בטחון, הבטיח לי שוב ושוב שאם רק ארצה, יתן לי כמה שאצטרך, מתוך מה שיש לו. אבל גם ככה אני מתה מהמחשבה שאני חייבת כסף לשני גורמים שונים. אני מעדיפה לא, אלא אם ממש לא תהיה ברירה (כלומר אצטרך לברוח מהנושים, נגיד).

 

עכשיו אני חייבת להכנס למשטר הוצאות קפדני.

לא נורא קשה, הרי חייתי כך את רוב חיי, רק בשנים האחרונות הרשיתי לעצמי קצת יותר חופש קניות.

אז אין קניות ספונטניות.

לא קונה בגדים, לא קונה שטויות באינטרנט, לא מתפתה לדברים שהם לא הכרחיים לקיום. קונה בסופר את מה שצריך בלי להתפתות לקניות מיותרות יקרות, לא חושבת על חו"ל.

לפחות עד שאחזיר את ההלוואה לחמותי (שהתחננה בכמה הזדמנויות שונות שאגיד לה שאני מבינה שאני לא צריכה למהר להחזיר את הכסף) ואצליח לצבור לפחות חמשת אלפים שקלים בחשבון הבנק, כסף שיאפשר לי לשחק ולהעביר מפה לשם, לכסות ולהמנע ממינוס.

שיהיה לי כסף למקרה של משהו שידרוש תיקון, או לטיפול באוטו, או אם אחת הכלבות תזדקק לטיפול רפואי או כל אחת מההוצאות הבלתי צפויות הרגילות שהחיים מפילים על כל אחד מאיתנו פעם בכמה זמן.

 

כמובן שלאור המצב, מייד אתמול התקלקל הטוסטר אובן.

כי אסור לשכוח את מרפי , כמובן.

אלא מה?

 

36 תגובות בנושא “קניה גדולה.

  1. ראשית מזל טוב גדול על השלמת הרכישה. אני מבין את הדילמות בלקחת הלוואה כזאת או אחרת.
    גם אנחנו כמוך מתנהלים במשטר כלכלי מתוכנן,לא משתגעים למרות שלעיתים זה מאוד מפתה
    אנחנו מחזיקים 2 מכוניות על כל מה שכרוך בכך,שלושת הילדים גרים בבית,מצידי שימישיכו לגור עד שיתחתנו,מעבר לזה זו הוצאה נוספת שצריך לקחת בחשבון ואני לא מקטר אלא עושה את זה בשמחה ועדיין אנחנו מהדקים חגורה באופן קבוע כי מאוד מפחיד ההוצאות האלה שנופלות עליך מהרגע להרגע

    אהבתי

    1. דווקא כשהייתי נשואה לא היינו מאוזנים, הלכנו ושקענו בחוב שגדל לאיטו. כשנפרדנו חילקנו ביננו את החוב, סגרתי אותו תוך מספר חודשים ומאז (טפו טפו טפו) לא הייתי במינוס. נראה לי שקשה יותר לשמור על איזון כלכלי כשיש יותר מרצון אחד ויותר ממחליט אחד על ההוצאות. 
      מה שמוזר הוא שלא הוא ולא אני היינו בזבזנים גדולים. אין לי מושג לאן הלך אז הכסף.
      מאחר והמאזן הכללי שלי הוא של פלוס ולא של מינוס, אני יודעת שאתאזן ואתחיל לחסוך שוב בקרוב, זה רק המצב הספציפי הזה של שום רשת בטחון שקצת מבהיל אותי.

      אהבתי

  2. תתחדשי על השלמת הרכישה,  היא באמת מאוד חשובה.  מחזיקה אצבעות שלא יהיו הוצאות פתאומיות ומעיקות,  ומאחלת שיקרה מה שסביר שיקרה:  שהחשבון בבנק יתמלא בהדרגה עם כל חודש שאת עובדת,  ושתוכלי להחזיר את ההלוואות באופן שירגיע אותך וייתן לך הרגשה טובה ועצמאית.  (ואני חושבת שאת יכולה להאמין לחמותך שזה פחות דחוף.)

    אהבתי

    1. אני מאמינה לה לגמרי, ברור לי שמבחינתה זו היתה יכולה להיות בכלל מתנה. היא היתה מופתעת מכמה מעט ביקשתי.  אבל אני זו אני ועד שלא אחזיר את השקל האחרון לא אהיה רגועה. 
      אני רק רוצה לראות שהאיזון חוזר ושאני מתחילה לצבור כסף, שיהיה קצת רזרבות בבנק, ואז ארגע.

      אהבתי

  3. דברים טובים קורים – תהני מזה! זוכר את ההתלבטויות סביב הקנייה והכסף מחמותך. אני חושב שבחרת נכון ומאוד שמח בשבילך. שיהיה בשעה טובה ( מחייב ארוחה חגיגית לדעתי…)

    אהבתי

    1. ארוחה חגיגית זו הוצאה גדולה…בדיוק מסוג הדברים שאני מנסה להמנע מהם כרגע  אבל היום חמי וחמותי יבואו לארוחת ערב ונרים כוסית או משהו, נציין את האירוע בדרך זו או אחרת.אני מכינה להם דברים שהם אוהבים לאכול.

      אהבתי

  4. שני עניינים עלו בי במהלך הקריאה: א. שהאושר לא קשור בהכרח לגודל החשבון בבנק. מילה טובה מהגמל (כן, ’מילה’ היא לשון נקיה להרבה מאוד מגעים), מבט מהדוגמנית, שקיעה אחרי גשם שניקה את האוויר – לא חסרים מצבים שמרחיבים את הריאות ואת הלב. ב. שהחרדה שלך, המאוד אישית אבל גם מאוד מוכרת (לא לחינם קשרת את זה בדור שלישי), צריכה אוויר גם כן. כי היא לא קשורה לבית או לחשבון הבנק (בינינו, אין מצב שתזרקי לרחוב אפילו אם הבית לא יהיה שלך או אם חשבון הבנק שלך יהיה במינוס). יש מצב שתצליחי לשבת בשקט עם עצמך ולטפל בבעיה ולא בסימפטומים שלה?

    אהבתי

    1. האושר לא קשור לחשבון הבנק, אבל קל יותר להתפנות אליו כשאין דאגות כלכליות דוחקות. ואין ספק שאפילו לצאת החוצה ולראות את העציץ הפורח בגינה שלי גורם לי אושר אדיר, או להזכר בתחושה העצומה, הכמעט גדולה מלהכיל של פליאה, במבט הראשון לכחול הצלול המהמם לחלוטין של הים דרך המסכה.
      את לגמרי צודקת, ואין קשר בין התחושות שלי למציאות. אבל אני לא שקועה בחרדות במידה שמפריעה לי לתפקד, וממילא עוד כמה חודשים הכל יסתדר. או שאעשה מגבית פה בין הקוראים, נראה כבר.

      אגב אחד הדברים שנראה לי שיהיה לי הכי קשה להגביל זה הצלילות בים. תחביב יקר מאד למי שחייבת לשמור על הכסף שלה…

      אהבתי

  5. מזל טובבבבבבבבבבב  או בשעה טובה או כל איחול שמתאים לאירוע חגיגי שכזה. לי יש הרגשה שבית משלך יש לו משמעות הרבה מעבר ל"בית משלך". רכוש. מקום לגור בו שלא תלוי ברצונם של אחרים (בעלי בית משכירים וכו). יש הרגשה של חופש ועצמאות שהם מעבר לפרופורציה של "אני בעלת בית משלי". ולכן מזל טובבבבבבבבבבבבבב! הרגשה נהדרת. ונכון, יש החזרי הלוואות וחשבון הבנק התרוקן – אבל נראה לי שעשית את כל החישובים נכון, ולאט לאט הכסף יחזור להצטבר, וזה דווקא טוב להמנע מקניות או לפחות לצמצם אותן – ולהקפיד על סדרי העדיפויות (צלילות כן, תיק חדש מהאינטרנט לא) – ולגבי רשת ביטחון כבר נאמר כאן: גם לחמותך לא בוער בכלל, וגם הגמל מוכן ומזומן לעזור………

    אהבתי

    1. היי על זה לא חשבתי, אני בעלת הבית, איזה כיף זה!
      ותודה תודה תודה יקירתי, זה באמת משמח מאד.
      בית הוא באמת חופש ועצמאות מפחדים מסוג מסויים. 
      הקפדה על סדרי עדיפויות זו ברירת המחדל שלי, זה רק בשנים האחרונות שהרשיתי לעצמי לחרוג ולהרשות לעצמי גם דברים שהכותרת שלהם היא "רוצה" ולא רק"צריכה".
      אז צלילות, ממילא נגמרת העונה ומתחיל להיות קר מידי, אז הפיתוי הזה לא ימשך זמן רב, בתקווה שעד תחילת הקיץ הבא, כבר יהיה לי מספיק כסף צבור כדי להרשות לעצמי פעם פעמיים בחודש.
      כל השאר? לא מעניין אותי, סובבתי את המתג בראש וזה פשוט לא נמצא בתחום הראדר שלי. זה קל 

      אהבתי

    1. משמעת עצמית בתחום ההוצאות זה החלק הקל. ככה אני רגילה להתנהל ממילא. אף פעם לא היתה לי בעיה של חוסר יכולת לשלוט בהוצאות שלי, רק רופפתי את המשמעת בשנים האחרונות ועכשיו אני מחזירה אותה.
      ותודה 

      אהבתי

  6. בשעה טובה!!! זוכרת שכתבת על הוצאה גדולה צפויה ועל הדילמה שבהלוואה מחמותך. שמחה מאוד שמדובר בבית – אין דבר ראוי ומשמח מזה.

    יש משהו מאוד מחזק ועצמאי בתחושת הביטחון שבחיים מנוהלים היטב והדוק מבחינה כלכלית. כשחושבים על כל הוצאה פעמיים איכשהו יש יותר תשומת לב והוקרה של כל קנייה.
    אני מאמינה שמהר מאוד תמצאי את עצמך עם עו"ש תפוח, מאפשרת לעצמך בהנאה לקנות שוב כיופים מהאינטרנט.

    אהבתי

    1. נגעת פה בנקודה חשובה ומשמעותית מאד- יש משמעות גדולה לכל הוצאה כאשר היא מחושבת, יותר תשומת לב והוקרה לכל קניה. לגמרי. גם כי היא מחושבת ולכן יקרה יותר וגם בגלל שהיא באמת נדרשת ויש לה ערך אמיתי מעבר לסיפוק הקליל והחולף של קניה אימפולסיבית.

      שיהיה מספיק כסף להוצאות בלתי צפויות- זה יהיה משהו.

      אהבתי

  7. וואוו תתחדשי! אני גם עכשיו צריכה להדק מאוד את החגורה וסופר מתלבטת על הדברים הקטנים שהם לא חובה אבל מאוד רצויים (למשל אימון פעם בשבוע כדי לשחרר את הנפש קצת. הבעיה שבחישוב חודשי זה יוצא כמה מאות שקלים…)

    בהצלחה עם ההלוואה וההכנסות הנוספות 🙂

    אהבתי

    1. אימון פעם בשבוע זה דבר חשוב מאד, אבל שייך אצלי לתחום המותרות. כלומר, אם יש לזה תחליף זול או חינמי, אני אעדיף אותו. 
      במקום אימון אני יוצאת להליכות. זה לא עולה לי כסף בכלל ולכן בתקופה כזו אני מעדיפה את זה על פני אימון מסודר. מה שכן לאימון יש יתרונות שחסרים בהליכה לבד, ולכן בתקופה שיהיה לי יותר כסף, אולי אעשה את זה.
      בהצלחה לך!

      אהבתי

      1. אני מסתכלת בראי ורואה את השינוי שההליכה מחוללת בגוף, אני עולה על המשקל ורואה 200-300 גרם פחות ואני יודעת שאם אתמיד, אמשיך לעצב את הגוף לצורה שיותר תמצא חן בעיני וארד במשקל, גם.
        ומה שקורה ביום שבו אני לא יכולה ללכת, אני נכנסת לאי שקט ותחושת פספוס שרק הליכה מעלימה.

        אהבתי

  8. תתחדשי!
    למרות השיעבוד הכלכלי, בית משלך הוא סוג של חופש. השעבוד הוא זמני, והחופש ישאר.
    צריך המון כוח רצון ומשמעת להגיע לקניה כזאת לבד. אני מוריד בפנייך את הכובע. כל הכבוד. 

    אהבתי

    1. עשיתי עסקה טובה מאד בקנית הבית… אחרת לא הייתי יכולה לעמוד בקניה לבד.

      לפני כעשרים שנה הגרוש (שאז עוד לא היה גרוש) ואני כמעט בנינו בית בגוש משגב באחד הישובים, בעלות של כ 150 אלף דולר. גם אז זה לא היה סכום בלתי אפשרי. בסוף לא בנינו ובמקום זה התגרשנו כמה שנים אחרי. לא הפסקתי להצטער על הפספוס של הבניה הזו, ועכשיו נפלה לידי הזדמנות מצויינת לפחות באותה מידה. הפעם לא היססתי.

      אהבתי

  9. ואוו!!! בשעה טובה!
    אין כמו ההרגשה של בית משלך

    אני חושבת שאנחנו אחת המדינות שבהן קניית בית/דירה משלך זה חלק מה-to do list של רוב האנשים

    ולגבי משטר הוצאות קפדני
    אני חושבת שבימינו, מי שלא שם על עצמו משטר הוצאות קפדני, מצבו הכלכלי יכול מאוד מהר להתדרדר (מה שקורה אגב להמון אנשים במדינה שלנו, שחיים בלופ הלוואות כזה או אחר)

    שוב המון המון מזל טוב

    אהבתי

    1. אני מודה שאני לא מבינה את התפיסה שעדיף לשכור כל החיים במקום לקנות. כן יש תחשיבים כלכליים כאלה ואחרים, אבל יש תחשיבים שאינם כלכליים:
      בטחון לא להזרק לרחוב
      לא לעבור דירה כל כמה שנים
      לא להתמודד עם העלאות שכר דירה אופורטוניסטיות של בעל הבית
      נכס בר קיימא שערכו רק עולה עם השנים.
      נכס שאפשר להחליף בנכס אחר לפי הצורך.
      נכס שאפשר להוריש.

      זו פעם ראשונה בחיים שלקחתי הלוואה, וזה לא קל לי. בעיני הלוואות זה מהשטן וצריך להמנע מהן אם רק ניתן, בטח לא להשתמש בהן כשיטה להמשיך לחיות מעל היכולות.

      תודה יקירה

      אהבתי

    1. מה שצריך לעשות – צריך לעשות.
      עוד לא קרה שבאה איזו קוסמת בלילה (למה תמיד הן באות בלילות?) ועשתה עבורי דברים. או במילים אחרות, אם אני לא אעשה , אף אחד לא יעשה בשבילי, לכן אני עושה ואני לא מכירה דרך אחרת.
      אבל יש לזה מחירים של נוקשות ופחדים ומה לא. 

      אהבתי

      1. זה מעניין מאוד איך שאת מציגה את זה. אני מלאת הערכה להתנהלות הזו, מצטערת על זה שאני כל כך לא כזאת, לא אחראית-משימתית-מנוהלת, אבל אני באמת רב הזמן חסרת חרדות ודאגות. ועכשיו אני כבר לא יודעת מה עדיף – אבל בכל מקרה – רספקט 

        אהבתי

      2. א. תודה. 
        ב. אבל רגע רגע רגע, אם את מעידה על עצמך שאת לא אחראית-משימתית-מנוהלת , איך את מקדת דברים שצריכים לקרות? כלומר יש דברים שדורשים תכנון מוקדם ואי אפשר לשלוף מהשרוול, או יותר נכון, על מנת שיהיה אפשר לשלוף מהשרוול, צריך הרבה תכנון מוקדם…

        אהבתי

      3. אני לא חסרת אחריות לגמרי… אבל משימות ארוכות נשימה כמו רכישת בית ובכלל התנהלות מנוהלת, עקבית, שיטתית, לאורך הרבה מאוד זמן – מפחיד אותי להיכנס לזה.
        (אחת הסיבות שאני לא מצליחה להיפרד-להתגרש כמו שצריך…)

        אהבתי

      4. לא צריך לחשוב על כל משך הזמן שצריך להתנהג בעקביות, זה ממש מפחיד ולא ממש מעורר תקווה (מה? כל החים אני אצטרך לחסוך ולא אקנה לעצמי כלום???)
        אלא לקבוע מועדי קצרי טווח: עכשיו אני חוסכת חודשיים ואחר כך אראה לאן זה הביא אותי. כמובן שהצלחה מעודדת להמשיך בדרך , אפילו אם היא לא קלה.
        לפחות אצלי…

        אהבתי

  10. מזל טוב פועה.
    רק כאן כולנו מתרגשים מקניית בית, לא חושב שזה בגלל דור כזה או אחר לשואה. אצל הרוב זה מרגיש כמו יציבות, כסף זמין ורכוש גדול כי בית זו הקניה הכי גדולה שאדם עושה בחייו (האדם הסביר לא תשובה שקונה מאגר גז).
    גם אנחנו לא תמיד עושים קניות ספונטניות ואבא שלי היה אומר שמינוס זו פריבילגיה של עשירים…תמיד צריך להיות מחושבים ולמרות זאת, אצלנו לפחות, אנחנו מרשים לעצמנו לעשות משהו ספונטני ב-500 שקליםבערך פעם בחודש. כל אחד חושב על משהו ואם זה לא קרה בחודש הזה, וזה קורה לא פעם, אז אין צבירה, זה נעלם.
    תמיד צריכים להיות מחושבים לא קשור לחשבון הבנק.

    אהבתי

    1. קניית בית זה דבר ענק, כמעט בלתי נתפס, בעיקר בשנים האחרונות כשהמחירים הולכים ועולים ומתרחקים מהישג יד של האדם המצוי.

      אנשים מחושבים חיים טוב יותר בסופו של דבר.
      אני בטוחה שאתה יכול לעמוד במבחן היציבות הכלכלית של 8000 ש"ח, שזה מבחן שבודק עד כמה משפחה יציבות כלכלית, אם היא מסוגלת לעמוד בהוצאה חד פעמית של 8000 ש"ח.
      אני מחכה שאובל לחזור לעמוד במבחן…

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s