השיעור הבא

לאחר השיעור הטראומתי התקשרתי למדריך ושוחחתי איתו על האירוע כולו. הסתבר לי שהוא ראה או זוכר דברים שונים למדי ממה שאני זוכרת וחויתי. חלק מהאחריות על חוסר ההתאמה היא שלי, אני לא זוכרת חלק נרחב מהתקרית מלבד טשטוש מעורפל – תוצאה של שטף האדרנלין המטורף. אבל ברור לי שכמה מהפרטים שהוא זוכר פשוט לא יכולים להיות נכונים. לא חשוב.

אמרתי לו שאני לא רוצה שהשיעור הבא, שיעור של צלילת עומק, יהיה עם הילדים, שאני מרגישה שזה מסכן אותי לצלול איתם. הוא הסכים. וקבענו לדבר יומיים קודם לשיעור המתוכנן הבא, לתאם ולאשרר אותו.

 

ואכן, יומיים קודם הוא התקשר לתאם.

הוא קבע איתנו לשעה מוקדמת בצורה קיצונית, שש וחצי בבוקר. שזה אומר שאני צריכה לקום להתארגן קצת אחרי ארבע וחצי בבוקר.

לוקח לי כחצי שעה להתארגן, ואז לצאת לאסוף את בת הזוג ולהגיע כמה דקות קודם. אני הרי שונאת לאחר.

אבל זו היתה הבעיה הקטנה שלי, מסתבר.

מרגע שנקבע המועד לשיעור נכנסתי ללחץ מטורף.

הגוף שלי התנהג בתגובה קלאסית של FIGHT OR FLIGHT עם בחילות, שלשול, קוצר נשימה, דפיקות לב, מחשבות של בהלה וחוסר יכולת מוחלטת לישון. כמה שלא ניסיתי לדבר עם עצמי ולהבטיח לעצמי שיהיה בסדר, לא ממש עזר לי.

 

את הלילה הבא לא ישנתי יותר מכמה דקות לפרקים פה ושם. קמתי עייפה ליום עבודה ארוך שהתמשך לסידורים שנמשכו עד לערב ואחריהם צנחתי מסוחררת מעייפות, בחילה ודופק מהיר למיטה.

ידעתי שככה לא אוכל לצלול מחר, לכן לקחתי שני כדורי רגיעון והתקשרתי לגמל.

תקשיב, אמרתי לו, אתה חייב להרגיע אותי כי אני בחרדות מטורפות. כל מה שחשבתי שהתגברתי ועבר ליידי, ממש לא קרה. אני צריכה שתספר לי מה אמור לקרות מחר בצלילת העומק, מה ארגיש ובעיקר שתבטיח לי שאצא בשלום מהמים.

הגמל לקח את התפקיד ברצינות ונאם לי קרוב לחצי שעה, שלקראת סופה, הקול שלו והכדורים התחילו לעשות את העבודה, והתחלתי להרגיש רגועה קצת יותר. בעזרת חצי כדור שינה הצלחתי לישון את רוב הלילה והתעוררתי רק בארבע בבוקר באופן סופי. ולא, לרגע לא עלה על דעתי לוותר בגלל החרדות ולהפסיק את הקורס.

 

בדרך למועדון דיברתי עם בת הזוג ואמרתי לה שהלקח העיקרי שאיתו אני יוצאת מהאירוע הזה, הוא שאני חייבת לזכור בכל תחילת צלילה, להניח את היד על וסת החירום, ללמוד ולזכור בגוף, ולא בראש, איפה הוא נמצא. שהיד שלי תדע ללכת אליו אוטומטית אם יקרה מקרה חירום דומה. אם כבר עוברים כזה אירוע, לפחות להפיק ממנו לקחים ולהרוויח משהו מלבד חרדות.

 

במועדון, ההתארגנות כבר לא השאירה לי הרבה זמן לפחדים. אין זמן לחרדות כשעסוקים.

אבל מצאתי רגע פנוי, נגשתי למדריך שעמד לבד ואמרתי לו בשקט – אני מבקשת שתשמור עלי היום. האירוע של הצלילה הקודמת היה לי טראומטי ואני קצת מפחדת. תשמור היום עלי ועל בת הזוג.

הוא חייך והבטיח שישמור עלי.

 

כשהגענו לחוף, הגברים שבחבורה(כולם מלבדי ומלבד בת הזוג) הכניסו את הסירה למים, העברנו את הציוד לתוכה וקיבלנו עזרה אדיבה בעליה לסירה מהצוללים האחרים (מילה על הצוללים האחרים שהיו ממוצא רוסי-אוקראיני והאמינו בכל ליבם שאין סיבה ששתי נשים ירימו דברים כבדים ויתאמצו יותר מידי, ועזרו לנו כל הזמן ומכל הלב, שאין לתאר. בתמורה הם קיבלו המון מילות תודה מתובלות במילות התפעלות ועוגת שמרים-שוקולד תוצרת בית שהבאנו איתנו) שטנו קצת לים הפתוח, עד שהגענו לעומק מספיק.

ופה הגיע הרגע הכי כייפי של כל היום, הגלגול לאחור מהסירה למים. תשמעו, זה כיייייף! אם זה לא היה קשה מידי הייתי עולה לסירה ועושה את זה שוב ושוב. כמו מתקן בלונה פארק. חבל שזה נגמר כל כך מהר. כשהוצאתי את הראש מהמים, אני די בטוחה שעד החוף שמעו את הצחוק המתגלגל שלי.

 

הצלילה עצמה היתה קצרה מאד, ירידה לאורך חבל העוגן עד לקרקעית, המדריך ירד מולי לאורך כל הדרך ולא עזב אותי לרגע, הסתכל עלי ועל התגובות שלי, הזכיר לי לפמפם אויר למניעת מעיכה של האוזן, וניפח את המאזן שלי בכל פעם שהיה נראה לו שאני שוקעת מהר מידי. עוזר המדריך ירד מול בת הזוג וליווה אותה באותה דרך. על הקרקעית, צללנו קצרות ביותר ועלינו חזרה לאט ובהדרגה לאורך החבל.

בקושי הספקתי להבין מה עשינו. לא הרגשתי שאני מבינה איך לשמור על איזון וציפה נייטרלית, שזה אומר שזה עוד משהו שהגמל יצטרך לחזור וללמד אותי.

חזרנו לחוף והמדריך העלה את הקבוצה הבאה לסירה. הם כבר חיכו על החוף.

 

אנחנו הבנו שאין צלילה נוספת באותו היום, מה שמרמר אותנו מאד, כי היינו בטוחות שזה השיעור האחרון. שאלנו את המדריך אם נוכל לבוא לצלול מחר ולסיים כבר את הקורס והוא אמר שלא יוכל כי הוא עמוס מאד. בת הזוג נעצה בו מבטים כל כך רושפים, שפלא שהוא נשאר ללא פגע. בכל מקרה הוא ביקש שנחזור למועדון ונעשה את המבחן התיאורטי שם.

זה היה טיפה יותר מעודד כי זה הבטיח לנו שנשארה רק צלילה אחרונה ואחריה – זהו.

 

אחר הצהריים הוא התקשר פתאום ואמר שהוא בכל זאת הצליח להכניס אותנו לתוכנית הצלילות למחר. המינוס היחיד הוא שהצלילות יהיו עם הילדים, אבל כל מה שהוא רוצה זה שלעבור איתנו על כמה תירגולים הכרחיים, ליישר קו, לדבריו, ולאחר מכן עוד שיעור תיאורטי קצר וסיימנו.

מעולה, אמרתי לו. מצויין. נגיע.

ואז שמתי לב שאין אצלי שום תגובת חרדה. הכניסה למים והיציאה מהם בשלום עשו את שלהם וניקו אותי מכל מה שהפחיד ואיים עלי.

 

למחרת הגענו בבוקר למועדון, העמסנו ציוד ונסענו לחוף, חיכינו עד שסיים עם הקבוצה שאיתה היה במים ונכנסנו עם הילדים שהגיעו קצת אחרינו. כרגיל בתרגולים עם הילדים, עשינו מה שהיינו צריכות ואז התפנה לנו זמן לעקוב אחרי דגיגים ולחפש צדפים ריקים על הקרקעית עד שהם סיימו באיטיות רבה את התרגול שלהם.

אחרי שסיימנו לתרגל, הילדים יצאו להחליף מיכלים והמדריך הציע לנו להצטרף אליהם לצלילה הנוספת, או להחליט שסיימנו, לצאת מהמים ולחזור למועדון, להצטלם שם לתעודה שהוא ישלח בתוך יומיים וללכת הביתה.

בת הזוג החליטה שמספיק לה ושאנחנו יוצאות מהמים.

וכך עשינו. יצאנו, העמסנו את הציוד על האוטו ונסענו למועדון.

הצטלמנו ויצאנו לדרך, לפני שהמדריך יחזור למועדון ויזכר פתאום שרצה להעביר לנו עוד חומר תיאורטי (אחרי שכבר עשינו את המבחן, כן?)

 

הלכנו לאכול ביומנגוס בנשר, כי אם כבר לחגוג באוכל, אז שיהיה טעים.

משם סימסתי לגמל ואמרתי לו שיתחיל לברר כמה יעלה לנו הכוכב השני במועדון שלו.

 

 

23 תגובות בנושא “השיעור הבא

  1. כל הכבוד לך על הנחישות. אם לא היית מכריחה את עצמך, הטראומה הייתה מתעצמת וזה היה הרבה יותר קשה בהמשך. והצלחת אפילו להנות! עכשיו קדימה לכוכב השני, ולצלילות לעבר האופק עם הגמל התת-מימי 

    אהבתי

    1. לא היה מצב שאפסיק את הקורס רק בגלל שאני מפחדת. ואני בטוחה שאתה צודק ושהפחדים היו מתעצמים אם לא הייתי מצליחה לייצר חויה מתקנת חיובית יותר. לא סתם אומרים לחזור לאוכף לאחר נפילה מהסוס.
       
      הצחיקו אותי הצלילות אל האופק עם הגמל, למרות שבסך הכל זה הגיוני, הרי כולם יודעים שהשמש שוקעת בים, אז הכי סביר זה לצלול לשקיעה

      אהבתי

  2. כל הכבוד לך! 
    את משהו. מתחשק לי לקחת קורס מזורז אצלך להתגברות על חרדות (רק שיהיה מעל המים, כן? ).
    כיף שסיימתם, שיהיה המשך מוצלח במועדון אחר!

    אהבתי

    1. אני לא חושבת שיש פה עניין של התגברות על חרדות כמו שיש עקשנות קשת עורף להצליח ויהי מה, לא משנה איך ובאיזה מחיר.
      אז אם יש חרדות בדרך, מטפלים בהן וממשיכים. מה קרה? קצת קשה אז נשברים?

      תודה, אני מקווה שההמשך יהיה מהנה ונעים הרבה יותר.

      אהבתי

  3. גאוווה! חלק מהקשיים היו מיותרים לגמרי, אבל איכשהו ככל שהמכשולים רבים יותר השגת המטרה מתוקה יותר. אהבתי את הרוסים האוקראינים שלא נתנו לכם להרים דברים. ושנתתם להם עוגה תוצרת בית בתמורה. לפעמים הסטריאוטיפים עובדים לגמרי, לשני הצדדים 

    אהבתי

    1. יש משהו בחינוך הרוסי, שמתייחס לאשה אחרת מלגבר ומצפה ממנו להגיש לה עזרה וממנה להיות ענוגה ונשית. 
      עכשיו, אני לא ממש ענוגה ונשית, אבל הגישה שלהם כמעט גרמה לי לחנחן בקולי ולעפעף. כמעט. בכל מקרה השתדלתי למלא את חלקי והתפעלתי בקול רם מהעזרה ומכמה שהם חזקים (אחד מהם לקח את המשקולות שלו, של בת הזוג ושלי ביחד על זרוע אחת, שנראה כמה הוא חזק. ולכן ראינו וציינו את זה בקול רם, שיהיה שכר לעמלו). 
      אני מקבלת את זה בתור שיעור, ללמוד לשחרר ולתת לאחרים לעזור לי. לא קל לי אבל אני משתדלת 

      אהבתי

    1. חרדות, אם רק אפשר, צריך לטפל בהן לפני שהן מתפתחות למפלצות. במקרה הזה היה לי ברור שאני חייבת להמשיך את הקורס, שאין מצב בעולם שאני מפסיקה אותו. פחדתי ממש, אבל ידעתי שהחרדות, למרות שהיו מבוססות על מקרה אמיתי שקרה לי, לא יכולות לנהל אותי וידעתי שאם תהיה חויה חיובית, אצליח להקטין או למחוק את השלילית. למזלי צדקתי.

      תודה מקסימה אחת, מקווה שאצלך ממשיך להיות טוב יותר 

      אהבתי

  4. מהממת שכמוך, עשית זאת! ועשית זאת כמו גדולה. בעצם את גדולה, לא "כמו". איך הצלחת (בשפה שלי) לטפל בגוף ולהשלים את מה שרצית למרות הפחדים….ממש "לעלות בחזרה על האוכף" או ההגה או האופניים….
    מטרידה אותי העובדה שבקושי הספקת להבין מה עשיתם באותה צלילה – הרי חשוב שאתם תדעו בעצמכם לטפל במאזן וכו. אבל התברר שזו לא היתה הצלילה האחרונה, וממילא עכשיו אני יודעת שאת נרשמת לכוכב שני במועדון של הגמל – שם בטוח תתרגלי שוב הכל באופן יותר נינוח ותתחילי באמת להרגיש בצלילה "כמו דג במים". והבונוס – צלילות עם הגמל. כבר מתרגשת בשבילך, וגם….גאה בך נורא!!!

    אהבתי

    1. מזל שלא רואים אותי, אחרת הייתי מסמיקה…

      באופן כללי היתה לי הרגשה שהמדריך מסמן וי על ביצוע חובות הקורס ולא ממש מלמד כמו שהייתי מצפה. לתפיסתי, אחרי כל שיעור צריך להפגש ולעבור על מה שהיה ומה אפשר ללמוד, על אחת כמה וכמה לאחר התקרית (כמו שהמדריך קרא לה) וזה לא קרה. מצד שני, אני יודעת שתהליך הלימוד מתרחב במעגלים ואי אפשר להכיל כל במבט ראשון. לכן ההתיחסות שלי לקורס היא כאל רשיון רכב שלאחריו מתחיל לימוד הנהיגה האמיתי. הגמל נראה להוט ללמד אותי ולהעשיר אותי מנסיונו, כך שנראה לי שאלמד ממנו הרבה יותר טוב ומקיף.

      תודה יקירה, על המילים החמות והמחבקות, זה מחמם את הלב והלחיים.

      אהבתי

    1. אני מניחה שהיו כאלה שלא היו חוזרים לצלול אחרי האירוע עם הילד, אבל הדרייב שלי היה חזק מאד והסיכוי הסטטיסטי שזה יקרה שוב הוא לא גדול, אפילו קטן מאד. 
      עכשיו אני רוצה להתקדם לכוכב השני ובעיקר להתחיל לצלול בשביל הכייף ולא בשביל ללמוד.

      אהבתי

  5. כל הכבוד פועה. ובהצלחה עם התוכניות לכוכב השני!
    נראה לי שפספסתי משהו כי לא קיבלתי עדכון לפוסט הקודם אני הולך לראות מה קרה לך שם מתחת למים.
    אם יש משהו שאני לא אעשה לעולם זו צלילה. הים מפחיד אותי מילדות כשחבר טבע בים ואני ראיתי הכל מהחוף, טראומה גדולה. למרות זאת אני אוהב להיות בים אבל להכנס אליו לשחיות…פחות. 

    אהבתי

    1. אני יכולה להבין את הטראומה. זו באמת טראומה קשה ביותר.
      אני מודה שגם אני מפחדת מלטבוע, אבל בגלל שזה לא ברמה של טראומה, החלטתי שזו המתנה שלי לעצמי, להתגבר על הפחד הזה…ולהנות מהצלילה עצמה.

      אהבתי

  6. אווו!!! איזה כייף כוכב שני בדרך!!!

    אני לא זוכרת את הצלילת עומק של ה20 מטר
    אני כן זוכרת את הצלילה של ה30 מטר
    זה היה לאיזו סירה טרופה במפרץ אילת
    וזו גם הייתה הצלילה שלי עם נייטרוקס (אוויר מועשר בחמצן) – שאם יש לך הזמנות לעשות תעודה גם בזה אני ממליצה כי נייטרוקס נותן לך עוד זמן במעמקים ופחות זמן התאוששות (אם אני זוכרת נכון)
    ואני זוכרת שהמדריך שלנו שאל אותנו מה יקרה אם הוא יפתח ביצה בתוך המים מה יקרה לה, והאמת שלא קרה לה כלום עד שאיזה דג שם ביס בחלמון
    ואפשר היה להסתכל למעלה ולראות מים צלולים ונקיים ודגים שוחים וגם כמה אנשים

    בכל עומק יש דגים שונים

    אני גם זוכרת את הצלילת ללילה שזו חוויה שווה

    אהבתי

  7. בלי שום קשר אני לא חושבת שזה משנה אם את צוללת עם קבוצה של ילדים או מבוגרים. טעות שקרתה לילד בצלילה הקודמת הייתה יכולה לקרות גם למבוגר שלא שם לב מספיק. זה לא תמיד קל לכולם להתמצא כמו שצריך במים. יש אנשים שזה בא להם באופן טיבעי ויש כאלה שזה בא להם עם הזמן והאימונים

    קצת עיצבן אותי לקרוא את התגובה של המדריך, כאילו שהוא מאשים אותך בהתהלות לא נכונה וכו’. כשלמעשה האחריות הייתה אמורה להיות שלו. אתם עדיין לא הייתם צוללים מוסמכים. והוא היה צריך לטפל בסיטואציה הזאת, ולהתערב בה ולבדוק שהכל נעשה כמו שצריך והוא לא עשה. הוא גם לא שם לב לילד ומה שקרה לו
    והוא עוד בא ומאשים אותך

    אני שמחה שסיימת את הקורס
    ועוד יותר שמחה שבחרת לעשות את הקורס של הכוכב השני במקום אחר
    המדריך צלילה הזה מתנהג והתנהג מוזר לאורך כל הדרך

    בכל מקרה שאפו על סיום קורס כוכב 1
    מצפה לשמוע חוויות מהקורס הבא במועדון "של" הגמל

    אהבתי

    1. ההבדל בין מבוגרים לילדים הוא שלילדים יש הרבה פחות מודעות עצמית, הרבה פחות יכולת לראות ולהכיל את הסביבה ופחות מודעות לסכנות. עוד לפני התקרית הילדים שחו עלינו, נתקלנו בנו ולא ראו משהו מעבר לעצמם. בעיקר הילד הבוכה.
       
      המדריך לא ממש האשים אותי בהתנהלות לא נכונה כמו שנרתע מכך שתדבק בו אשמה. הוא בעיקר ניסה לשוות לכל העניין קלילות אגבית של משהו שבכלל לא קרה.
      אין מצב שאמשיך איתו לכוכב השני, הרגשתי שמעבר לחוסר האחריות הוא בעיקר סימן וי על המטלות של הקורס ולא ממש לימד אותנו. מה גם שלא ממש נהנינו מהצלילות איתו.
      לגבי הקורס הבא, אני לא יודעת אם אספיק לעשות אותו עכשיו כי העונה נגמרה או עומדת להגמר. עוד מעט יהיה קר מידי לצלול והמדריכים יוצאים לחופשת חורף, אבל אם לא עכשיו, אז בתחילת הקיץ הבא.

      אהבתי

      1. להרבה אנשים לא קל להסתדר במים
        אחרי הכל זה לא המקום הטבעי שלנו
        כשאני עשיתי את הקורס צלילה לא היו שם ילדים ועדיין היו אנשים שהמודעות העצמית שלהם הייתה ברצפה ולקח להם זמן לתפוס את העניין

        אני עדיין חושבת שלקחת קבוצה של אנשים, שחלק מכם מעולם לא היו במים פתוחים/ים, לצלילה ראשונה למקום סגור זה לא דבר שנכון לעשות
        זה מתאים יותר לצוללים מנוסים, ולא לכאלה שעוברים רק את הכוכב הראשון שלהם, שלא לדבר על זה שעוד לא סיימתם את הקורס

        אני זוכרת שעשיתי כוכב 1 היו לנו 3-4 צלילות ביום (בים)

        כבר במהלך הקורס זה היה נשמע שאת לא מרוצה בלשון המעטה מהמדריך הזה
        ההתנהגות שלו לא הייתה לעניין, גם לא מרגיש מקצועי

        את יכולה אולי לשקול לעשות את הקורס של שני כוכבים באילת
        אני עשיתי בנובמבר והיה בסדר, אם כי היה קר להיכנס למים (אבל המים באילת באותה טמפרטורה פחות או יותר כל השנה)
        וגם אם לא, זה לא נורא לחכות כמה חודשים לאביב
        בכל מקרה לצלול זו חוויה מדהימה

        אהבתי

      2. ברגע שסיימתי את הכוכב הראשון סיימתי את הקשר שלי עם המועדון והמדריך הזה ועברתי למועדון של הגמל. ממש אין לי כוונה להמשיך להיות מודרכת על ידי המדריך ההוא. אמרתי לגמל שלדעתי המדריך הוא איש טוב ונחמד מאד בסך הכל, אבל חסר אחריות בצורה קיצונית. והוא אמר לי שזה בדיוק מה שאורמים עליו במועדון השני.
        כרגע אני מרוצה שהצלחתי לסיים סוף סוף את הכוכב הראשון והכוונה שלי היא להמשיך לכוכב השני או לצלול ולצבור נסיון עם הכוכב הראשון. בסך הכל המטרה היא להינות, אז מה שיהיה לי יותר מהנה ומה שיסתדר, בלי לחץ.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s