רוחניות ואני

רוחנית אני לא.

 

משזה נאמר אפשר לפרט: אני חוטפת כלבת כשאני נתקלת בגילויי רוחניות.

לא שאני יודעת להסביר למה. זה דורך לי על כל כך הרבה יבלות.

 

בגיל 23 הפעוט, עוד לפני שידעתי משהו על החיים, ידעתי שאני ממש לא מעונינת ללכת לאחת מסדנאות הI am שליבלבו אז כמו פטריות בין האצבעות של הרגליים. מהמעט שסיפרו לי אלה שהיו וחוו את האושר הגדול הזה, הבנתי שזה לא בשבילי.

אני ממש לא התכוונתי להתנסות, אבל מי שהתעקש אז ללכת היה הגרוש, שאז עוד לא היה נשוי לי.

זה לא מצא חן בעיני, אבל לא יכולתי להגיד לו מה לעשות ולכן הוא הלך לסדנא כזו. די נגעלתי מהרעיון כולו ולא מאד תקשרתי איתו בימים של הסדנא. לא שאפשר היה לתקשר איתו, הוא היה יוצא מוקדם מאד בבוקר וחוזר מאוחר מאד בלילה. הרי חלק אדיר מהסדנאות האלה היה ההתשה המאסיבית ואי מתן אפשרות לאנשים לחשוב בשקט ובבהירות. כמו גם חוקים נוקשים מאד בנוגע לאכילה שתיה, רגעי פנאי ומנוחה והליכה לשירותים.

 

לקראת סיום הסדנא הוא ביקש ממני לבוא לטקס הסיום. ממני ומאמא שלו, חמותי לעתיד, אז.

היא עודדה אותי לתמוך בו ולבוא, ואני אכן באתי, חרוקת שיניים וחסרת שקט.

טקס הסיום היה בדיוק מה שחשבתי שיהיה, נסיון גיוס של משתתפים חדשים על ידי סיפורים חושפניים עד לתחושת צפיה בפורנוגרפיה של המשתתפים בסדנא הנוכחית, מחיאות כפיים, חיבוקים ואהבה, הו כמה אהבה. תועפות של אהבה.

למרות פעוטותי המובהקת הרגשתי בוודאות שמדובר בזיוף. בתוצר מלאכותי של דריכה על בלוטות הרגש והפעלה אגרסיבית שלהן. והבנתי שאני מתעבת את הזיוף הזה על אמת. כמעט ביטלתי את החתונה על רקע הסדנא ההיא, ובסוף חזרתי בי.

 

ביום כיפור, אתמול, התקיים אצלנו יום כיפור אולטימטיבי, במהלכו היו מפגשים והרצאות בנושאים הקרובים למהות של יום כיפור במקום תפילות בבית כנסת. בין השאר היו שלושה מפגשים עם איזו מישהי שנחשבת לגורו של רוחניות באזורנו. היא מתיימרת לטפל, לרפא, לנבא עתיד וליעץ לגבי כל נושא בחיי המתייעצים איתה. היא מטפלת באופן אישי ועורכת סדנאות שמושכות אליהן לא מעט אנשים. היא גם קרובת משפחה של זו שארגנה את היום האלטרנטיבי, מה שמסביר את ריבוי המפגשים שלה עם הקהל.

 

בשבת בבוקר היתה הרצאה ראשונה של פרופסור למחשבה יהודית שדיברה על – יום כיפור ואלוהים לאונרד כהן ומאיר אריאל.

כמובן שלא יכולתי לעמוד בפיתוי השם של ההרצאה וקמתי בבוקר די מוקדם כדי לשמוע אותה.

ספויילר – זו היתה אחת ההרצאות הטובות והמרתקות ששמעתי. אחרי שעה וחצי של בניית טיעונים בצורה מסודרת ורהוטה ותצורה של מעגל מתרחב ומקיף, הצטערתי צער עמוק ואמיתי שנגמר הזמן ושעוד לא הספיקה לסיים לשוחח על הכל. זה היה כל כך פוקח עיניים ומלמד. רעיונות חדשים ותיקוף של רעיונות ישנים התפוצצו לי במוח כמו זיקוקי דינור. היה מדהים.

נגשתי להגיד לה תודה ושמתי לב שהיא נמוכה מאד. כמעט עכברית. אי אפשר היה לשים לב בזמן שדיברה בבטחון ובלהט ובאהבה גדולה.

 

אחריה התחיל המקום להתמלא באנשים שבאו למפגש הבא, עם הגורו הרוחנית.

כיוון שכבר הייתי שם, אמרתי לעצמי שהגיע הזמן להתבגר ולהתגבר על טראומות עבר ודעות קדומות. שאני צריכה להרשות לעצמי להתפתח לדברים חדשים ושזו הזדמנות נהדרת לחוות משהו חדש שיכול גם להיות טוב. אם יש יום שמתאים לשינוי ולהתפתחות, הרי זה יום כיפור לא?

חוץ מזה, החדר התמלא כמעט עד אפס מקום באנשים שבאו במיוחד בשבילה, וישבו בציפיה שכמעט היה ניתן למשש, לדברי החוכמה והמוארים שלה. עד כמה יכולים אנשים מבוגרים לטעות?

כוח הצלה שישבה שלוש שורות לפני, סיכמה איתי שבמידה ולא יתאים, נסמן זו לזו ונעזוב. מה שבטוח בטוח.

 

הגורו התחילה את ההרצאה שלה באמירה שהדברים שתאמר יכולים להראות מוזרים ולקומם חלק מהאנשים היושבים בחדר, עד פה בסדר.

ומייד אחר כך ביקשה לזמן את רוחו של רבי משה בן מימון – הרמב"ם בשבילכם, והסבירה שהאנרגיות שלו עוזרות לה לריפוי פעמים רבות. החזקתי את עצמי בכוח על הכסא ואמרתי לעצמי שאני חייבת להתעלם מהממבו ג'מבו כדי להרוויח איזה פירור של הבנה או תובנה חדשה, אולי.

אחר כך עברה לנושא ההרצאה – הכעס כגורם למחלות והריפוי – המחילה.

היא קבעה שכעס אינו רגש אלא תחושה פיזית שמורכבת מרגשות שונים כמו חוסר אונים, יאוש, פחד ועוד.

עוד קבעה שכעס הוא כמו קקי (מילים שלה) תוצר לוואי טבעי וחשוב של רגשות, כמו שקקי הוא תוצר לוואי טבעי וחשוב של אוכל.

ושעל הכעס להתפנות מהגוף בתוך פרק זמן קצר על מנת לא לגרום נזקים, בדיוק כמו קקי.
טוב, אמרתי לעצמי, אולי יש פה רעיון נחמד, מעניין, שאפשר להתקדם איתו. נגיד. צריך להשאר חיובית כדי להפיק משהו מההשארות פה. השתדלתי, באמת.

ואז עברה הגורו לדבר על תינוקות. היא אמרה משהו על התינוקות שחיים את הרגע, אין להם רגשות, כי עדיין לא למדו להרגיש, כמו המבוגרים, הם חווים את הכאן ועכשיו. ומשם עברה לקביעה נחרצת חדשה- כל התינוקות חווים כעס, קבעה. הם כועסים על הפרידה מהרחם המגן וזה מתבטא בצהבת שבה לוקים כל התינוקות. ומפה אפשר להבין שכל הכעסים שלנו הם תגובה לפרידה. ממשהו או ממישהו.

 

פה המוח שלי עצר בחריקת בלמים ואמר – שניה. אם תינוק כועס, זה אומר שהוא חווה חוסר אונים, יאוש , פחד, והיי, לא אמרת לפני רגע שתינוקות חיים את הכאן ועכשיו ושכעס הוא תולדה של רגשות שהם לא אמורים להרגיש לפי מה שאמרת ממש עכשיו? ומאיפה לעזאזל הקביעה שכעס מתבטא בצהבת? לאן נעלמה התובנה המדעית שמדובר בחוסר בשלות של הכבד ופירוק לא יעיל של הבילירובין בדם? למה הקביעה החד משמעית הזו? ולמה כולם יושבים ומביטים בה בעיניים של ג'אנקים שמחפשים את המנה הרוחנית הבאה שלהם? לא מהרהרים ולא מערערים אחריה.

בבגרות לא אופיינית לא אמרתי מילה, כי יום כיפור ואני מוקפת בעדר שוטים, ובמקום זה נעצתי מבט באחורי ראשה של כוח הצלה, והיא, צדיקה שכמותה, סובבה אלי את הראש וסימנו זו לזו לכיוון היציאה.

היא אמרה שיצאה בעיקר בגלל שההרצאה הקודמת היתה התרוממות רוח אמיתית ולא היה לה סבלנות לגורו. היא הרבה יותר סבלנית וסלחנית ממני לחולשות האנושיות.

 

ישבנו אצלה, שתינו קפה על המרפסת, ואני תהיתי איך כל כך הרבה אנשים מעדיפים את המנה הפסאודו רוחנית שלהם ישר לוריד במקום לשמוע הרצאה מרתקת ומלמדת ומופלאה כמו ההרצאה הראשונה הנהדרת? ואיך כל כך הרבה אנשים מוכנים לאכול כל בולשיט בתנאי שנאמר בקול רך ובפסקנות?

לא, אני באמת לא אשה רוחנית, אבל אני מצליחה לקבל תחושות של התעלות הרוח מרעיונות חדשים ושירים של לאונרד כהן.

41 תגובות בנושא “רוחניות ואני

  1. You had me at Leonard Cohen.

    שאגב, היה בנאדם רוחני מאוד, אבל לפעמים ביטא את רותה רוחניות באופן הכי בוטה ומקורקע שרק אפשר.

    אהבתי

    1. לאונרד כהן היה רוחני הרבה לפני שהיה זמר והיא דיברה על הרוחניות הגשמית שלו. על גילום האלוהות ביצרים הכי ארציים. את ידעת שהוא הוציא ספרי שירה לפני שהלחין שני שירים וראה כי זו דרך טובה ומוצלחת יותר להעביר את המסר?
      אני נורא מצטערת שהיא לא הספיקה לדבר על מאיר אריאל שהוא גאון בפני עצמו.
       
       

      אהבתי

      1. וגם אז הגיע במקרה לשירה, רק כי הוא לא מצא מישהו שהצליח לבטא את הרגש שבמילים שלו כמו שהוא ראה אותן.

        ללא ספק לא מהעולם הזה.

        אהבתי

      2. נכון שזה מרגש עד צמרמורת?
         
        היא דיברה על קולו של החזן, שליח הציבור, כקולם של המתפללים כולם, לעומת קולו של הטרובדור, לאונרד כהן כמייצג את כל קולתיו שלו עצמו.
        על החזרתיות של פזמון חוזר מול חזרתיות של מילים או משפטים בתפילה.. (אני כמובן עושה לה עוול כשאני מפשטת את דבריה). ההשוואה וההבדלים , אין מילים. ניתחה חלק מהשירים שלו מול כל נדרי ומול ונתנה תוקף.
        היה מרתק ומהמם ומדהים.

        אהבתי

    1. או אם נשתמש בדימויים של הגורו – כמו קקי בנשמה.
       
      מה שקשה לי לתפוס זה איך אנשים שאני מכירה כאינטלגנטיים, בעלי נסיון חיים ומה לא, יושבים שם כמו אהבלים ובולעים את הבולשיט הזה בעיניים פעורות.
      הקשקוש הזה של- לכל שאלה תשובה, למות.

      אהבתי

  2. אבל הכי אהבתי שכוח הצלה הרגישה מיד שאת נועצת בה מבטים מאחור,  למרות שלא ראתה אותך.  הייתי אומרת שיש בזה רוחניות כלשהי 🙂

    אהבתי

  3. אני משערת מי היא אותה דמות, ואם זו אכן היא – אני חיבת לספר, שהייתי אצלה בפגישת יעוץ והיה מביך אפילו עוד יותר. הגעתי אליה בעקבות המלצה של חברה שאני מעריכה, אך מלבד משחקי מילים בדומה לאלו שציינת (כמו בין מחלה למחילה), לא היה שם כלום. היא ניסתה לטעון שרואה כל מיני תמונות מחיי הנשמה שלי, אבל זה היה מופרך לחלוטין.

    אהבתי

    1. אני מניחה שרוב הטוענים לכתר גורו מתנהלים באותו אופן פחות או יותר, מפזרים ססמאות ואמירות שהשומע מעוניין לשמוע.
       
      אנשים במצוקה מוכנים להאמין לכל מי שיבטיח להם תשובה. אני יכולה להגיד שלחברתי יוגה היא אמרה פעם אחת שהגרוש שלה (לפני שהתגרשו) הוא תאום נשמה שלה ושאסור לה להפרד ממנו, אחר כך אמרה משהו דומה מאד בהפרש של כמה שנים על בן הזוג הנוכחי, שבא אחריו.
       
      בכל אופן, אני בטוחה שהביקור אצלה עלה לך לא מעט כסף…

      אהבתי

  4. אנשים במצוקה מוכנים להאמין לכל מי שיבטיח להם תשובה, כתבת בתגובה למעלה. זו כנראה התשובה לשאלתך – "איך אנשים שאני מכירה כאינטלגנטיים, בעלי נסיון חיים ומה לא, יושבים שם כמו אהבלים ובולעים את הבולשיט הזה בעיניים פעורות". בתור מישהי שהסתובבה לא מעט בחוגים "רוחניים", אני יודעת לומר בוודאות שאנשים מחפשים תשובות. אנשים מחפשים אבא ואמא שירגיעו אותם, יתנו להם תשובות, ויותר מכך: יגידו להם מה לעשות. אנשים גם יהפכו כל מורה טוב לגורו אם הוא יאפשר זאת (בד"כ האגו שלו יאפשר זאת). מה שאני תמיד עשיתי זה להרגיש בבטן מה נכון לי ומה שטויות, מה מתאים לי ומה מהדהד לי כשמשהו שאולי ידעתי ורק הזכירו לי כרגע – וכך לקחתי מכל מורה "רוחני" כזה את מה שהתאים לי. המשך

    אהבתי

    1. המשך
      וסיננתי המון. בחיים לא הלכתי ל I am ושכמותו, ולעולם לא שכחתי שכל מורה שעומד מולי הוא בסופו של דבר בן אדם – עם ה"חבילות" שלו והמגבלות שלו. דווקא את ההרצאה של הפרופסורית למחשבה יהודית הייתי מתה לשמוע – ועד הסוף. 
      נראה לי פועה יקרה שאת לא חוטפת כלבת מרוּחָנִיּוּת דווקא, אלא אולי מתופעת ה"רוּחְנִיוּת" שאת קולטת כמזויפת – ובצדק רב. 

      אהבתי

      1. אני חושבת שהיית נהנית מאד מההרצאה הזו כי היא היתה מאד נגישה והגיונית ובנויה בצורה מקצועית, כך שהיא הסבירה מונחי יסוד לפני שטיפסה לשלב הבא וקשרה בין מונחים, ורק אז השוותה, תוך הדגמות ותיאורים. 

        אני מודה שאני כל כך חושדת בכל מי שמציג את עצמו כמורה רוחני שיכול להיות שאני מפסידה משהו. זו בעצם היתה הסיבה שהחלטתי להשאר למפגש הגורו הרוחנית, אמרתי לעצמי שאסור לי לתת לבוז ולסלידה שלי לעצור אותי מללמוד משהו חדש. יכול להיות שאני מפסידה דברים בגלל שאני לא מסוגלת לשמוע את הבולשיט, אבל למען האמת, בשלב מסויים זה ממילא כל כך מעצבן אותי שאני מתחרשת ולא שומעת כבר מילה ממה שאומרים…

        אהבתי

  5. אוי, הזדהות מלאה. ולפני הכל אני רק שאלה: 10:00 בבקר זה מוקדם? 
    זוכרת גם זוכרת את קדחת ה I am. אחרי הצבא יצאתי להשתלמות כדי לתחזק את רשיון מדריך התיירים שלי שקיבלתי במתנה (כי עברתי את הקורס של החברה להגנת הטבע בצבא). כל הסיור נטפל אלי בחור אחד שמטרתו היתה אחת – לגייס אותי לI am. אני ממש זוכרת את ההרגשה הדביקה הזו של ה’משוגע לדבר’ ואת הדחייה האוטומטית שזה עורר בי. 
    וההרגשה שכל כך הרבה אנשים נופלים בפח של הבינוניות והכלום, ומה, הם לא רואים שזה שטויות מלווה אותי כל כך הרבה פעמים, שזה מביך. הפסקתי לומר מה אני חושבת, אבל, אומרים לי שאני לובשת את הרגשות שלי על הפנים, כך שלפעמים אני יושבת בעל כורחי בהרצאות כאלה וניגשים אלי אחר כך אנשים ושואלים למה כעסתי/נמלאתי בוז וגועל כל כך 

    אהבתי

    1. היה Iam והיה הפורום וסדנאות המשך שנועדו לשמר את ההתלהבות וההתרגשות או לפחות לשחזר אותן אצל אלה שחוו נפילה קשה מידי מההיי של הסדנאות. בסיום של הגרוש היתה אשה שסיפרה שבסדנא היא התמודדה עם שלוש ההפלות שעברה שהיו עבורה טרואמה כל כך קשה שלא היתה מסוגלת לחשוב עליהן אפילו, והנה בסדנא העזה להתמודד איתן. ואני חשבתי- ומה עכשיו כשתצאי מהמון האוהבים המחבקים האלה? מי יטפל לך בפצע שפתחת פה?

      לא להאמין כמה אנשים בעלי אינצלגנציה נופלים במלכודות הדבש מוחקות המוח האלה…
      למען הפרוטוקול, עשר בבוקר בשבת זה מוקדם לכל הדעות למי שצריך ממש לצאת מהמיטה. אבל איפה כתבתי שזה התחיל בעשר? 
      וגם אני כמוך, אי אפשר לטעות במה אני חושבת ומרגישה, הכל רואים עלי, לכן יצאתי מהר, לפני שהגועל שהיה מרוח לי על הפנים יהיה יותר מידי מוחשי.

      אהבתי

      1. לא כתבת שזה התחיל בעשר, אבל היי, מהפרטים שכן סיפקת אפשר היה להגיע מהר מאוד לכל התוכנית של היום, כולל מיקום. אם אני יכולה, כל אחד יכול. 

        אהבתי

    1. לחשוב זה קשה יותר מלהיות מואכלים בכפית, אבל זה מתגמל… אני חושבת שאנשים פשוט מחפשים בטחון ונחמה ומישהו שיגיד להם שהכל יהיה בסדר. שהכל ניתן לתיקון, שהם לא אבודים.

      אהבתי

  6. ואולי רוחניות זה כמו קקי
    גם תוצר לוואי של משהו

    טוב נו אולי הגזמתי
    אבל בהחלט זה משהו שצריך לדעת להבדיל בין עיקר לתפל
    פשוט האנשים הרוחניים, מסתכלים בעיני עגל תמות ואוכלים כל מה שמגישים להם
    גם אם זה לא נשמע הגיוני ושפוי

    התפיסה שלי זה שאנשים רוצים וזקוקים למשהו להאמין בו
    ולאנשים יש נטיה לתלות את יהבם בדברים האלה
    כי הם זקוקים לדבר הזה שייתן להם יותר
    כשבעצם הם לא מבינים שמי שצריך לתת להם משהו זה רק הם עצמם

    אהבתי

    1. מה שנראה לי מוזר, זה שאנשים אינטלקטואלים, שאני יודעת שיש להם יכולות קוגנטיביות גבוהות מהממוצע נופילם בדיוק למלכודות האלה.
      אתמול הגיעו למפגש אנשים בעלי תוארים מתקדמים, אקדמאים, אנשי חינוך, מנהלים מי לא? והיום כבר התחילו לדבר על קורס עם הגורו הרוחנית, מה שמדכא אותי זה שאני בטוחה שיהיו מספיק נרשמים.
      בעצם במחשבה שניה, הלוואי שיתקיים קורס כזה והלוואי שמישהו יהיה מספיק טיפש לבוא ולשאול אותי אם אני רוצה להשתתף

      אהבתי

      1. אני אגיד לך משהו שמשעשע אותי
        בחיפושי אחרי מלגה בשבילי
        מצאתי שיש מלגה ע"ס 5000 ש"ח לשנה שאת זה את מקבלת אם את הולכת לאיזה מקום לשמוע הרצאות בנושאי יהדות פעם בשבוע לשעתיים שלוש משהו כזה

        סיפרתי על זה לאמא שלי והיא שאלה אותי אם גם היא יכולה ללכת

        אהבתי

      2. בתכלס, בשביל חמשת אלפים שקלים גם אני הייתי הולכת לכמה שיעורים. זה לא שיש חשש שאני אתחיל להאמין באלוהים ואתחיל לשמור שבת. וחמשת אלפים שקל… לא הולך ברגל.

        אהבתי

  7. ב1981 הלכתי לסדנת הest.משהו שיובא מאמריקה,2 סופי שבוע של סמינר עם בערך כ80 איש והנוסח היום מוכר לעייפה אבל אז זה היה די חדש ומלהיב. את יודעת החדר נותן כח למי שמקשיב לשיתופים של האנשים וכו’. יצאתי מ2 סופי השבוע האלה מוקסם ,חשבתי אז שאני יכול לשנות את העולם.
    עבר זמן ,התנדבתי לסדנאות במרכז הרוחני הזה ועליתי בסולם הדרגות די יפה. הייתי כשנה ומשהו בעסק הזה ואני לא זוכר כבר מה היה שהתחלתי להתרחק והפסקתי לגמרי להגיע למרכז. במרחק הזמן שנבר אני יכול לומר שגיליתי כמה חרטא היה שם ,מצד שני יש כמה דברים שלקחתי לעצמי לחיים שלי והל איתי עד היום.
    מה שאני רוצה לומר שראשית כנראה לא הייתי הולך לשום מקום איפה שמרצה מי שמכנה את עצמו גורו או מנהל מרכז רוחני כזה או אחר ושנית שאפשר לקחת מכל אדם משהו לחיים שלך ,לא צריך בשביל זה חדר מלא אנשים ושיפשטו את עורך ממך.ישרא היה פעם מקום כזה,אולי גם עכשיו ביותר קטן

    אהבתי

    1. מעניין אותי לדעת, מה אתה מרגיש שההשתתפות בקורסים של הest תרם לך? אגב, ההשתתפות בסדנאות תמיד בתשלום לא נמוך בכלל והעזרה להדרכה תמיד בהתנדבות, שמת לב? 
      אני מסכימה שהיתה אז תמימות גדולה יותר, ולכן באמת יש פחות סדנאות מהסוג הזה היום.

      הגורו הרוחנית לא קוראת לעצמה גורו , יש לזה שמות מעודנים יותר. אבל המבע שהיה לאנשים שבאו לשמוע את ההרצאה שלה בעיניים, היה בדיוק אותו מבע של אלה מסדנאות Iam .

      אהבתי

      1. אני יכול לומר כמה דברים בולטים לגבי שודאי השפעו מהסדנא.
        כשאני לוקח אחריות על משהו אני משתדל לבצע אותו כמיטב יכולתי.
        כשאני נותן למישהו מילה,היא ברזל.
        זה אגב לא אומר שאלה תכונות או דברים שלא היו נרכשים אחרת,אני חושב שבסדנא הספציפית הזאתת ובתוכניות הסיוע שהתנדבתי במסגרת המרכז הדברים האלה חודדו והוטמעו בי חזק
        אני מסכים לגמרי שהשיטות האלה מנצלות אותך ,אבל כשאתה מבין  בדיעבד שיש שני צדדים למטבע וכשאתה יודע לעצור  איפשהו ולומר עד כאן למרות שמנסים ללחוץ שתמשיך,אתה שלם עם מה שנתת ומה שקיבלת

        אהבתי

      2. אני מסכימה שהבעיה העיקרית היא עם האנשים החלשים והתלושים שנשענים על הסדנאות והתמיכה החברתית ברמה כזו שכשהניצול גובר על התועלת הם נותרים מאד בודדים ומאד פגועים.
        בזמנו, בגלל ההתנגדות העזה שהיתה לי לסדנאות האלה קראתי מחקרים וקטעי עיתונות על נפגעי הסדנאות. ואכן, הרוב יצאו מהן בסדר, אבל היה אחוז מסויים שהאינטנסיביות של הסדנאות שברה אצלו את ההגנות ופירקה אותו נפשית, עד כדי פריצת מחלות נפש.
        ואין ספק שאפשר גם להפיק דברים חיוביים – אני מכירה מישהי שפגשה שם את בעלה…

        אהבתי

  8. יש גם סדנאות ויפסה או משהו בסגנון שזה דומה אני חושב עם רוחניות ומלא רוח במדבר. גם אני מכיר אנשים משכילים שהלכו לשם וסיפרו שזה פתח להם צ’אקרות ועוד חארטות למיניהם. נראה מטופש אבל כל אחד תופס נישה שבה הוא מרגיש טוב ואלו המסדרים את המפגשים האלו גורפים לכיסם כסף או סתם טובות הנאה.

    אהבתי

    1. לא חסרות מיני סדנאות רוחניות ש"משפרות" את האדם. השאלה היא איפה קו הגבול בין משהו לא מזיק למשהו מזיק. וקו הגבול הוא לא רק דק מאד, הוא גם נייד, כי דברים משפיעים אחרת על אנשים שונים.
       

      אהבתי

  9.  כנראה שאנשים מחפשים במה להאמין
    להתלות בכל מיני דברים
    והבטחות
    במיוחד כשמסביב יש כל כך הרבה מצוקות וקשיים
    פעם אחת הלכתי עם חברה שלצערי הרב !! נפטרה מהמחלה הארורה שהאמינה ( בלי קשר להשכלתה הרחבה ולאישיותה ) באדם מסויים  ( לא רוצה לציין את שמו כדי לא לפגוע במאמינים שלו, למרות שהוא כבר לא בין החיים)
    כל הקבוצה הזכירה את שמו וממש סגדה לו ( זה משהו בינלאומי)
    וכולם האמינו באמת ובתמים שהוא המושיע , הגואל.
    פעם אחת הספיקה לי…
    ההרצאה הראשונה אכן נשמעת מעניינת .
    הדבר היחידי שבו השתתפתי שאולי היה בו משהו מהרוחניות אבל גם יוגה וכד’ זה היה מזמן "פסטיבל סגול" – היתה חוויה מעניינת
    ( ובהקשר להערה של ’כמו מניפה’ – בשבילי 10 בבוקר זה מוקדם)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s