שיעור צלילה שלישי (2)

לא התקיים.

 

אמנם התעוררתי לפני השעון בשש בבוקר וקמתי שמחה להתארגן לנסיעה.

אבל בשש וחצי המדריך שלח לי צילום וידאו קצר של הים בתוספת הסבר על כך שהים לא מתאים.

אני הייתי עשר דקות לפני יציאה מהבית, ולכן לא נותר אלא להפסיק את ההתארגנות ליציאה ולהתחיל להתארגן חזרה לשבת בבית.

 

להגיד שהייתי מאוכזבת זו חתיכת אנדרסטיימנט, הייתי מאוכזבת, מבואסת, מדוכדכת ומרירה. התחשק לי לבכות.

והמחשבה שלפני שבוע הייתי יכולה להרוויח את הצלילה, אם לא היה קובע איתי לשעה מאוחרת כל כך חזרה לזמזם לי בראש.

בסוף השבוע הבא אין שום סיכוי, כי הוא נוסע לחו'ל, הוא אמר מראש. רק שלא ידעתי ששני השיעורים עד לנסיעה שלו לחו'ל שלו לא יתקיימו, ועכשיו זה כבר שלושה שבועות רצוף. מה שוות כל המיומנויות שלמדתי עד כה אם אני לא יכולה לתרגל אותן ולהמשיך להקדם?

אני כבר חודש בקורס ועוד לא נגעתי אפילו בקצה האצבע בים.

 

שלחתי לגמל הודעת שאלה, האם הוא בדרך לים, הוא אמר שכן ואני איחלתי לו צלילה מהנה ואמרתי שעבורי זה כבר לא יקרה היום.

הוא התקשר לשאול למה וניסה לנחם אותי.

אולי נפגש לקפה אחר כך, הצעתי.

הוא אמר שבשמחה ושיתקשר אלי לקבוע מקום אחרי שיצא מהמים. 

 

אחרי שיצא מהמים התקשר אלי וקבענו מקום מפגש באמצע הדרך, פחות או יותר.

הגעתי קצת לפניו ותפסתי מקום. וכשהוא הגיע וסיפרתי לו כמה שאני מאוכזבת ומתוסכלת, כמעט התחלתי לבכות.

כיוון שלא הצלחתי לעצור את הדמעות, ביקשתי ממנו להפנות את הראש ולהפסיק להסתכל עלי. אני לא יכולה לסבול שרואים אותי בוכה. לקח לו יותר מידי זמן להפנות את הראש ומאחר וזה הרגיז אותי, יכולתי להחליף את הבכי בכעס ולא לעשות סצנה בבית הקפה.

הראתי לו את צילום הוידאו של הים מהבוקר, כי לי אין שום דרך לשפוט מה נחשב לים טוב ומה נחשב לים גבוה והוא אמר שאכן הים גבוה ולא מתאים. ושהוא שמח שהמדריך לא מקל ראש. טוב שהוא שמח. גם אני הייתי שמחה אם הייתי אחרי צלילה. כמוהו.

 

ביקשתי ממנו שיברר אם אני יכולה לעשות צלילת נסיון בשבוע הבא במועדון שלו, הוא ברר, והתשובה היתה כן, בכפוף לים, כמובן.

טוב, לפחות יש לי תוכנית פעולה שהיא יותר מלחכות שבועיים לשובו של המדריך מחו'ל בתקווה שאז הים יהיה טוב ואוכל לקיים סוף סוף את השיעור השלישי. 

מה שלא אמרתי לו, זה שאני רוצה לבדוק איך אני מרגישה עם המדריכים במועדון שלו ולשקול לעבור לסיים את הקורס שם.

לא הייתי צריכה להגיד לו, הוא אמר שהמדריך שאיתו הוא דיבר חשב שעל זה מדובר. מסתבר שכל המדריכים במועדון שלו כבר מכירים אותי דרכו.

עם כל הכבוד לחביבות של המדריך הנוכחי, אם הוא לא יוכל לספק את הסחורה שעבורה שילמתי, אני אלך למקום אחר. עדיין מרגיז אותי שפספסתי שיעור לפני שבוע. שהייתי יכולה להתקדם לפחות בשיעור אחד. אין לי ספק שהייתי מקבלת את הים הלא מתאים היום הרבה יותר בסלחנות לו היה מתקיים שיעור בשבוע שעבר. אבל לפני שבוע הוא נכנס עם אנשים אחרים ולא איתי.

 

שאלתי את בת הזוג אם היא רוצה ללכת לצלול צלילת נסיון במועדון של הגמל בשבוע הבא והיא מתלבטת, כי כבר צללה צלילת נסיון באילת ובעקבותיה החליטה שהיא רוצה לעשות את הקורס. בנוסף הצלילה תעלה לא מעט כסף ולא תחשב כחלק מהקורס ולא תתן לנו שום התקדמות בו.

אמרתי לה שכך או אחרת, איתה או בלעדיה אני אלך לצלול ושהיא תחליט ותעשה מה שמתאים לה. הגמל יבוא לצלול איתי בצלילת הנסיון הזו. 

 

אחרי שעה בבית הקפה הרגשתי רגועה קצת יותר.

לפחות אני יודעת מה אעשה בשבוע הבא. או לפחות מה אני מקווה לעשות בשבוע הבא.

תחושת חוסר האונים התחלפה בעשיה.

וגם, עד אז יגמר לי המחזור ואני לא אהיה על סף דמעות כל הזמן מכל שטות.

 

 

22 תגובות בנושא “שיעור צלילה שלישי (2)

  1. האקדח (המדמם. סליחה, לא יכולתי להתאפק ) שהנחת בסוף המערכה הקודמת על השולחן, יורה בסוף המערכה הזו שנית. שילוב של אכזבה שניה, עשר דקות לפני היציאה מהבית (ויכולתי לכתוב משהו מטופש על זה שתארי לך שזה היה עשר דקות אחרי) ומחזור = דמעות. טוב שהגמל היה שם ועזר לך להמיר את האכזבה לרוגז (עליו, אני מניחה. כרגיל אני מחבבת אותו במיוחד כשהוא עושה את המחוות האלה). וסתם כך לאור חוויותי השבוע, מה עם איזה סופש צלילה בקפריסין?

    אהבתי

    1. אני חייבת לומר זאת לזכותו של המדריך ששאל מתי אני יוצאת בבוקר כדי שיוכל לבדוק את הים ושלא אבוא את כל הדרך לחינם. לא בא לי להגיד שום דבר לזכותו, אבל אין לי ברירה. ולכן אני די אסירת תודה שזה קרה לפני שיצאתי מהבית ולפני שהבת זוג יצאה מהמיטה אפילו.
      בטח שעליו התרגזתי, אבל לא ממש ברצינות. אין לי בעיה להרגיז אותו בחזרה, אני רק צריכה להגיד לו שרואים עליו כמה שהוא מחכה כבר לצלול איתי. קשה לו להודות בזה.
      ודיברנו על צלילה ביוון/קפריסין, סיפרתי לו על קיפודי הים שמעליהם שנירקלתי בירח הדבש שלי וסביבת הר הגעש הימי בסנטוריני וישר נדלקו לו העיניים.

      אהבתי

  2. אוי ההורמונים…
    עכשיו מסתדרת לי התגובה לתגובה שלי בפוסט הקודם.
    מה אני אגיד לך? תזרמי עם הים כי ללכת נגדו יש מצב שעם כל העצבים שלך והבאסה עוד תביאי לנו לכאן הוריקן…

    אהבתי

  3. להחליף תחושת חוסר אונים בעשייה – עם זה אני מזדהה מאוד. (אצלי זה עלול אפילךו להיות עשיית סרק, אבל חוסר אונים זה הכי גרוע. במיוחד בשילוב המתנה.

    אהבתי

    1. חוסר אונים זו תחושה איומה, בלתי נסבלת. רק שלפעמים העולם מטיל אותנו לסיטואציות שאין לנו שליטה עליהן, או לפחות ככה זה נראה. 
      אני שמחה שהצלחתי למצוא משהו לעשות. זה נותן לי תחושה טובה.

      אהבתי

  4. קראתי את שני הפוסטים בבת אחת. את הקודם סיימתי עם חיוך, גם כי "תמימה כמו כפית" זה חמוד וגם כי המחשבה עלייך כעל פתיון לכרישים הייתה, צר לי לומר, מצחיקה עד דמעות. 
    והנה, שוב הוא מבטל עשר דקות לפני יציאתך מהבית… כל התחושות הקשות שתיארת עלו גם בי תוך קריאה וכולי קיוויתי שאחרי תמימה כמו כפית יש גם "דוקרת כמו מזלג" או "חדה כמו סכין". הכי לגיטימי לבכות בגלל זה, בבית ובבית הקפה וגם בזמן כתיבת הדברים. אני מהבכייניות 🙂

    הגמל ונוכחותו הם כמו נשיקה על מכה, ולעשות איתו את צלילת הניסיון נשמע לי כמו הדבר הכי רומנטי ומנחם בעולם. איך הוא ידע לטפטף חזרה לחייך בנקודה כלכך מתאימה.

    אהבתי

    1. עד כמה שאני רוצה לכעוס על המדריך, הפעם זו לא אשמתו. באמת שלא. אבל אשמתו או לא , נקלעתי למצב שלא מוצא חן בעיני. עכשיו אני צריכה לראות מה אני עושה עם זה. אם הצלילה של שבוע הבא תצא לפועל, אני אדע טוב יותר איפה אני עומדת. והגמל ירד איתי למים וזה יהיה כל כך כייף, אני פשוט יודעת.
      שני דברים מוזרים –
      1. עד שכתבתי את הפוסט לא קישרתי בין הנטיה לבכי היום למחזור.
      2. מה שכתבת על הנוכחות של הגמל. פתאום חשבתי שהוא כל כך מובן מאליו כאילו מעולם לא נעדר מחיי. כאילו אף פעם לא חשבתי שאולי לא יהיה ביננו קשר יותר.

      אהבתי

    1. אני עוד לא עוברת, רק בודקת את השטח. לעבור באמצע הקורס למקום אחר זו הברירה האחרונה שלי, ממש לא מה שאני רוצה לעשות, למרות שאני יכולה לקחת את כרטיס התלמיד שלי ולהמשיך מאיפה שהפסקתי. בכל מקרה זה יעלה יותר ויהיה כרוך באי אילו אי נעימויות שאני מעדיפה להמנע מהן.
      כמו כל דבר בחיים, הכל שאלה של כמה שווה לי להשאר אצל המדריך מוח כמה שווה לי לעבור. כרגי עדיין שווה לי להשאר…

      אהבתי

  5. מבאס, אבל טוב שהתעשתת ויש לך תכנית פעולה. אולי דווקא זה שהצלילה הופכת לנחשקת כל כך בגלל הנסיבות, זה לטובה. לפחות היה מפגש עם הגמל, וגם תהיה צלילת נסיון איתו, אז בכלל.

    אהבתי

    1. מרגע שהחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות, הצלילה נחשקת בעיני. אני מודה שזה התחזק, אבל בעיקר בגלל ההתלהבות וההתרגשות של הגמל, שלא יכולתי לצפות את עוצמתן. ממש בא לי כבר לצלול איתו.

      אהבתי

  6. כל כך קיויתי שזה יצא הפעם.אבל הים באמת גבוה בעונה הזאת. אוקטןבר נדמה לי שהוא מתחיל להרגע. ובינתיים צפויה צלילה עם הגמל בשבת הבאה…מרגש.
    מרתק אותי אגב דיבור כלשהו של נשים על המחזור, בכי, רגזנות, PMS מה שנקרא…מאז שקיבלתי לראשונה בגיל 12 ועד גיל המעבר שהתחיל בערך ב 49 ועדיין נמשך, לא שמתי לב לתהפוכות רגשיות שקשורות להורמונים. פיסיות כן …כאבי מחזור בטח. גלי חום נוראיים בגיל המעבר…וודאי…אבל שום הבדלים רגשיים בתקופות המחזור או לפניו. כל כך מוזר…. ואגב אני בוכה סופר בקלות. מהמון דברים. בלי קשר להורמונים. וכך גם אבא שלי….ואבא שלו לפניו…

    אהבתי

    1. אני כל כך מקווה שתצא לפועל ושאכן נצליח לממש אותה. במועדון של הגמל יש גיזה נוחה יותר ומאורגנת יותר למים, והם צוללים גם כאשר במועדון של המדריך נמנעים, כך שכולי תקווה.

      למען האמת גם אני לא הייתי ערה לשינויי מצב רוח עד גיל עשרים ושלוש שאז ביקרתי את דודה שלי בארה"ב והיא שאלה אותי באיזה יום אם אני במחזור והצביעה על זה כגורם לרגישות היתר שלי באותם ימים. מאז התחלתי לשים לב. בדרך כלל אני לא זוכרת לקשר את זה עד שאני מנסה לחשוב למה הגבתי כך או אחרת בצורה קיצונית ולא רגילה ומגלה – אה, נו, אני במחזור.
      לפעמים אני נוטה לכעס (רצחני) לפעמים לבכינות או עצב ולפעמים זה עובר ככה, כמעט בלי שום תנודה רגשית. כמובן שכאבי הבטן לא נחסכים ממני..

      אהבתי

  7. צלילת ניסיון זה מעולה!
    זה בתוך הים! הדבר האמיתי!

    ההתנהגות של המדריך צלילה הנוכחי אכן מעצבנת
    במיוחד לגבי הביטול של השיעור הקודם
    הביטול של השיעור הזה פשוט היה ברצף
    והאמת שמהצד זה נראה לא הכי מקצועי שבעולם לעשות דבר כזה
    על אחת כמה וכמה ששילמת כסף על שירות ואת לא ממש מקבלת אותו
    ועכשיו יש עוד דחייה

    אחזיק לך אצבעות שהים יהיה שקט ונוח
    ואני בטוחה שתהני מהצלילה בים
    זו ה-חוויה האמיתית

    לא סתם ברוב המועדוני צלילה עושים את כל ימי הקורס ברצף
    ככה את חיה ונושמת את החומר במהלך כמה ימים

    אהבתי

    1. חלק מכל ההתרחשות לא באשמתו. אני לא יכולה לעשות שבוע קורס רצוף כמו שתכננתי ורציתי בהתחלה. אבל אמרתי לו שאני יכולה רק בשבתות ולכן חורה לי שהוא העדיף לקחת אחרים בשבת שעברה. כמובן שאני לא יודעת מה מערכת השיקולים שלו, ולכן אני משתדלת לא להאשים אותו. השבת הזו זו באמת לא היתה אשמתו, רק צירוף נסיבות מרגיז במיוחד.
      בכל מקרה, אם הצלילה של שבת הקרובה תצא לפועל תהיה לי עמדה יותר ברורה לגבי המעבר למועדון של הגמל.
      בתכלס, עוד לא צללתי בים, אני אפילו לא יודעת איך ארגיש במים. אני ממש חייבת את זה.

      אהבתי

    1. אני עודלא יודעת מספיק על צלילה, אבל אם נכנסים מהחוף זה אחרת מאשר אם נכנסים עם סירה. וגם מתחת למים יש זרמים שיכולים לסחוף את הצוללים . יש ים שפשוט לא מתאים לצלילה…

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s