בת מצווש

לאחר שהוזמנה לארוחת יום ההולדת שלי, הפתיעה אותי עגלגלית בהזמנה לבת מצווש של הבת שלה.

כמובן שהדחף הראשון שלי היה לילל על מר גורלי. וכך גם הדחף השני והשלישי. אבל התגברתי, בעיקר בגלל שלא היה מי שישמע וירחם עלי. איזה באסה עולמית. מה לי ולבת מצווה של ילדה שאני לא מכירה וראיתי פחות או יותר, די מרחוק, שלוש או ארבע פעמים בחיי? ועוד בשבת אחר הצהריים, ועוד בכיוון של הפקקים של שבת אחר הצהריים. ועוד במסעדת דגים. אני שונאת דגים. למה אנשים אוכלים דגים???

אחר כך ניחמתי את עצמי בעובדה שהמהנדס והדביקה יהיו שם (הדביקה חברה קרובה מאד של עגלגלית) ושבסופו של דבר אני אבוא, אפגין נוכחות סמלית, אשלם את הקנס ואלך. אחרי הכל , אני באה בשביל האמא ולא בשביל הבת ותהיה לי הצצה נדירה על הגרוש המטורלל של עגלגלית, סוג של בונוס. חשוב למצוא נקודת אור בכל אפלה, לא?

 

יומיים לפני האירוע ניסיתי לחשוב עם המהנדס אם עדיף שאצטרף אליהם לאוטו באיזו חבירה בדרך או שאבוא לבד. והוא אמר – אני צריך להזהיר אותך, הגרושה שלי תהיה שם. היא באה לעזור לצלמת המגנטים באירוע.

 

[תקציר הגרושה של המהנדס למי שלא מכיר: לאחר שהתגרשתי, היא הרגישה שאני מאיימת עליה. למרות שהיינו בחברות מדהימה במשך שנים אני והיא והוא והגרוש – כל אחד לבד וכולם יחד – חברות של משפחות שנמשכה המון שנים. ולמרות שהכרתי את המהנדס עשרים שנה ולמרות ולמרות… היא הודיעה לו שאו אני או היא וכפתה עליו לנתק את הקשר איתי. זה היה משבר אדיר בחיים שלי וכאב שלקח לו המון זמן לעבור. כעבור ארבע שנים, גם הם התגרשו והדבר הראשון שהמהנדס עשה בערב הראשון שיצא מהבית, היה לחפש אותי, לבקש את סליחתי ולבקש שנחזור להיות חברים. כך שניתן להבין שאני לא ממש מהאוהדות הגדולות שלה]

 

תוספת הנוכחות של הגרושה לא שיפרה את החשק שלי להגיע לאירוע. אבל כבר אמרתי כן. ובכל מקרה, היא מיררה לי מספיק את החיים, אין סיבה להמשיך לתת לה להכתיב את ההתנהלות שלי. עברתי על תסריטי מפגש אפשריים, אמירות ואמירות נגד, רק שלא אשאר ללא מילים. ובעיקר החלטתי שהכל יהיה בסדר, אני הולכת להנות עם חברים שלי באירוע של חברה שלי, לא שלה.

וכך, משהבשילה השעה לבשתי שמלה, סנדלתי סנדלים ויצאתי לדרכי. משהגעתי קרוב למקום האירוע התקשרתי למנהדס והדביקה, הם היו באיחור של חצי שעה, כמובן. אז חיכיתי בצד הדרך. בסופו של דבר הם הגיעו, נסענו עד למקום, חנינו בחניה ונפגשנו מחוץ למכוניות. ואז גם ראיתי שחברים נוספים מתקופת הנעורים, החבורה הישנה, באו לאירוע. כשנכנסתי פנימה ראיתי את כולם, ומייד נעשה לי שמח. אין כמו לפגוש את כולם.

ראיתי שעגלגלית חילקה אותנו לשולחנות, על כל שולחן היה מונח פתק כתוב בכתב יד, עם שמות המוזמנים המצוותים יחדיו, והושיבה אותי יחד עם המהנדס והדביקה ועוד שתיים מהבנות של החבורה עם בני זוגן, כמובן. רק שבפתק היה כתוב מהנדס+פועה וזה הצחיק אותי. הרי זה בדיוק מה שגרושתו של המהנדס פחדה ממנו. תראה מה זה, אמרתי לו, עגלגלית עשתה מאיתנו זוג. היי דביקה, קראתי לה, תראי תראי מה נהיה פה.

היא כמובן התגלגלה מצחוק ובירכה על הזיווג החדש.

 

הלכנו לקחת משהו לשתות קישקשנו קצת עם האחרים ובאיזשהו שלב הלכנו הצידה ואני ביקשתי ממנו שיצביע קודם כל על הילדה בעלת השמחה כי לא זיהיתי אותה בין שלל הילדות החגיגיות ואחר כך על אבא שלה, אשתו החדשה ושאר מריעין בישין. הוא אכן הצביע בחשאי וכיוון אותי לכל הדמויות החשובות ועדכן אותי במיני פיסות רכילות ואז אמר: זאת שעומדת פה עם החולצה הזאתי זו הצלמת מגנטים והגרושה שלי שאותה את בטח מזהה, עומדת לייד שולחן חיתוך המגנטים עם הגב אלינו, אגב, הן זוג.

 

השתנקתי, פרצתי בצחוק בלתי נשלט ואחר כך אמרתי לו , לפני שאתה בא עם כזו בשורה, אתה חייב:

1. לוודא שלשומע אין בירה בפה.

2. לוודא שלשומע אין כוס שבירה ביד.

3. להגיד לשומע לשבת רגע לפני שאתה מתחיל.

4 מה??? איך? למה??? אל תענה לי, זה לא חשוב, אני מתה פה רגע מצחוק.

 

אחר כך כבר ישבנו בשולחנות עם סוג של כסאות מוזיקליים, היו כמה אנשים שעברו ממקום למקום וככה יצא לדבר כמעט עם כולם. דיברנו וצחקנו, התעדכנו ונזכרנו בעבר, ובעיקר התרפקנו על חברות ותיקה, אמיתית ונקיה. חלק מהחבורה הגיעה לעמדות בכירות מאד ורוב האנשים בחייהם רוצים מהם משהו, בחברות של פעם זה פשוט לא קיים וזה הייחוד. אנחנו זוכרים את מי היינו פעם לפני כל התארים והמשרות הותפקידים ואת הסיבה האמיתית שכולנו עדיין חברים.

התברר לי שיש קבוצת וואטס אפ של החבורה ומייד צורפתי אליה, הרגשתי מאד רצויה, מחובקת ואהובה.

כמובן שלא הלכתי כל כך מהר. למעשה נשארתי עד שהרוב הלכו. את הגרושה ראיתי בעיקר מהגב, אם בכלל ראיתי, חותכת ומכינה מגנטים לאורך הערב.

 

לקראת סוף הערב הלכתי לשירותים וכשיצאתי ראיתי את הגרושה עומדת שם ומדברת עם אחת הבנות מהחבורה. היא ראתה אותי ופניה הוארו. היא אמרה היי בקול מתרונן. ואני, שהתכוננתי בראש לאלף תרחישים אחרים, פשוט אמרתי היי, די קודר. לא מתרונן ולא נעליים, והלכתי לשטוף ידיים. היא מיהרה לצאת מהחדר.

כשבאה צלמת המגנטים לצלם, המהנדס אמר – בתור אשתי החדשה, אנחנו חייבים צילום זוגי, והצטלמנו.

אני לא אוהבת להצטלם, אבל הערך המוסף הבלתי ניתן לערעור היה שגרושתו מכינה וחותכת את המגנטים והיא תאלץ גם להכין ולצפות במגנט הזוגי שלנו מביטים זה בזו במבט אוהב. IN YOUR FACE.

(כן , כן, נקמנות היא תכונה עלובה וקטנה, אבל מה-זה כייפית, אני מבטיחה לכם) אחר כך הצטלמנו ביחד עם הדביקה ועם עגלגלית, אני חושבת שהמהנדס היה מרוצה מהסיטואציה.

לא חיכיתי למגנטים שיהיו מוכנים, כי זה ממש לא היה חשוב לי ונסעתי הביתה שמחה מאד.

בעיקר מחיזוק הקשר המתחדש עם החבורה, אבל גם קצת מתהפוכות הגורל.

 

25 תגובות בנושא “בת מצווש

    1. לא יכולתי לעמוד בפני האירוניה. גם המהנדס לא, למרות שעל פניו הוא ביחסים טובים עם הגרושה, יכולתי לחוש שמץ רשעות בהזמנה שלו להצטלם איתה, דווקא בקול רם שזוגתה תשמע (ותדאג לספר לה אחר כך, בודאות) וזה היה נעים בצורה מביכה

      אהבתי

  1. אנשים אף פעם לא יפסיקו להפתיע אותי, מאישה קנאית וקטנונית היא הפכה פתאום ללסבית? (לא שיש משהו רע בזה כמובן)
    מוזר מאוד 
    היא בטח לא זוכרת כבר שביקשה מבעלה לשעבר לנתק אתך קשר, או שאולי היא מקווה ששכחת? לך תדע

    אהבתי

    1. היא לא רק קנאית וקטנונית, היא גם חיפשה באופן מובהק גברים ממין זכר, גם אחרי הגירושין. מבחינתי זה לגמרי out of the blue אבל לגמרי, היא אחת האחרונות בתור שהייתי חושבת עליהן כעל לסביות או דו מיניות, לא נראה היה לי שהיא אוהבת נשים עד כדי כך…או בכלל.  וכמובן שאין בזה שום רע, רק שההפתעה היתה כל כך גדולה ומושלמת שלא יכולתי להפסיק לצחוק.
       
      ואני באמת לא מבינה מה היא חשבה לה, שאני אתנהג כאילו לא היו דברים מעולם? מה שמצחיק הוא שאם היא היתה ניגשת אלי ומבקשת סליחה, הייתי סולחת, כנראה וסוגרת את הסיפור. אבל אני לא מעריכה במיוחד את ההתעלמות שלה מההתנהגות הכלבתית המנוולת ומהצער והכאב שגרמה לי.

      אהבתי

    1. לא פעם לאורך השנים אמרתי לעצמי שהלוואי שהייתי מעדיפה נשים, כי נראה לי שקל היה לי הרבה יותר להסתדר עם אשה (כנראה שזו הנחה שגויה, אבל קוסמת) לכן קל לי להבין קשר בין נשים. 
      אבל היא?? מה לה ולנשים אחרות?
       היא בן אדם כל כך תועלתני שיש בהחלט מצב שזה שווה לה מבחינות שונות שלא את כולן אני יכולה להעלות בדעתי.

      אהבתי

    1. נהניתי מאד, זה היה אחד הארוע השני הכי כייפי אחרי ארוחת יום ההולדת שלי, וזה המון.
       
      את נקרעת? אני כמעט התזתי בירה מהאף! לא יכולתי להפסיק לצחוק דקות ארוכות אחר כך, בעיקר מההלם

      אהבתי

  2. וואו. כל כך הרבה הפתעות טובות. להתחבר מחדש לחברים האמיתיים….זו מתנה סוכרייתית במיוחד. לפעמים אני נענית בחיוב לאירועים שאין לי כל חשק ללכת אליהם רק כח אני יודעת שאפגוש שם חברים אהובים שברגיל לא יוצא לנו להיפגש.
    ולגבי גרושתו של המהנדס גם אני כמו אמבטיה וכמוך חושדת במניעים זרים ולא טהורים 🤔 

    אהבתי

    1. החבורה הותיקה, בשנתיים האחרונות אני חוזרת ומתחברת אליהם לאט לאט שוב, וזה ממש עושה לי טוב. אחת הבנות אמרה שזו חברות מסוג אחר לגמרי ואני מאד מסכימה איתה.
      הגרושה היא האשה האחרונה שהייתי חושבת שיש בה צד שאוהב נשים, זו באמת היתה הפתעה מושלמת, כנה ומלאה. לפחות צחקתי והשלמתי את מכסת הצחוק השנתית

      אהבתי

  3. הגורל לקח אותך לשם להראות לך "הנה עשיתי משהו בבשבילך וגם שתהני מזה ממש מקרוב" 
    ואני עם אמבטיה בעניין שהעיקר שכולם היו הפים (מילה מצחיקה אבל מתאימה לאירוע)

    אהבתי

    1. ממרחק של זמן הדברים מקבלים פרופורציות אחרות, אם רק הייתי יודעת שזה מה שיהיה כשהיא הודיעה למהנדס שאו אני או היא, והוא אמר לי את זה ואני בכיתי שלושה ימים רצוף, אולי הייתי עוברת את המשבר ההוא יותר בקלות. אבל העתיד(לרובנו) הוא נסתר לחלוטין והמצוקות וההנאות שהוא מקנה הן אותנטיות לגמרי.
       

      אהבתי

  4. מותר משהו לא ממש קשור
    גם אני לא אוכלת דגים
    ואנשים מסתכלים עלי כ"עוף מוזר" ?
    אני מכינה ומבשלת , אבל לא אוכלת
    מלבד געגועי ל’גפילטע פיש’ של אמא שלי…

    וכמובן שמחה שנהית !

    אהבתי

    1. את צדיקה, אני לא מבשלת דגים, כי הריח שלהם…
      גם לשבת לייד אנשים שאוכלים דגים קשה לי כי הריח מפריע לי מאד.
      גפליטע פיש נראה לי אחד הדברים האיומים שהומאו אי פעם: גם דג, גם אפור וגם עטוף בג’לי רוטט. למות. אבל גם אבא שלי כמוך, לא סובל דגים וכן אוכל גפילטע.
      אני אוכלת טונה, מקופסא. ולא את כל הסוגים כי יש כאלה שיש להם ריח חזק.
      ולא אכפת לי איך מסתכלים עלי

      אהבתי

      1. כן, גם העניין הזה של הדג שמסתכל עלייך. לא, אין גבול לכמה שדגים הם לא אוכל מוצלח

        אהבתי

  5. אני אגיד משהו ותוסיפי לזה טון מזועזע: מה לא אוהבת דגים, איךךךךך? ברור לי שלא נתקלת בסביצ’ה טונה טריה, או בסשימי סלמון. או בלברק עדין טרי מהתנור, או הרד סנאפר גדול בתנור עם ירקות. מתנצלת אם נסחפתי: אני כותבת מחופשה משפחתית בקפריסין. רד סנאפר מאתמול, 

    אהבתי

    1. אני לא אגיד לך מה המחשבה על דג חי עושה לי… אם סלמון נראה לי כמו משהו שהיה יכול להיות טעים אם לא היה עשוי מדג, סביצ’ה מעורר בי חלחלה של ממש.
      לייד השולחן בבת מצווש היו דגים מכמה סוגים ובכמה אופני הכנה, לא האפוי, לא המטוגן, לא השלם ולא החתוך לא עשו לי את זה. הריח היה קשה לי.
      אני מקנאה באנשים שאוהבים דגים, כי מגוון האוכל שלי מצומצם פלאים עקב רתיעתי זו, התברכת

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s