סדנא # 2

בסופו של דבר הסדנא לא נפתחה.

למרות שניסיתי עד הרגע האחרון לגייס מספיק משתתפים. אמנם לא הייתי סגורה על עצמי שאני באמת רוצה להתעסק בסדנא הזו, אבל אמרתי לעצמי שאם כבר התחייבתי, אני מחוייבת לעשות הכי שאני יכולה כדי לקיים אותה, ואם היא מתקיימת, כדי שזה יצליח.

התקשרתי למועמדים אפשריים, לכאלה שאמרו כן או אולי, לאלה שעברה להם מחשבה בראש ולכאלה שאף פעם לא חולפת להם מחשבה בראש.

הצלחתי להשיג שני משתתפים וודאיים. וזהו.

הייתי אומרת – איזו אכזבה, אבל לא באמת התאכזבתי, אפילו הוקלתי.

 

הלכתי לאחראית בקלבו"ש ואמרתי לה – סורי, ניסיתי, עשיתי ככה וככה וככה ולא הלך…

היא אמרה, את יודעת, משנה שעברה אנחנו לא מצליחים לגייס מספיק אנשים לסדנא הזו, בואי נכתוב להנהלה הבכירה, תכתבי לי בדיוק מה שאמרת, שהכל יהיה מתועד, בעיקר הנסיונות שלנו לקיים את הסדנא.

כתבתי לה והיא העבירה את זה הלאה.

 

התגובה הראשונה היתה של אחראית הסדנאות בארגון. היא אמרה, טוב לא נורא, אולי חם לאנשים, כדאי לחכות קצת ולנסות שוב.

התגובה השניה היתה של אגף הפרסום בארגון – והתגובה הזו כבר הציעה שניתן להם תאריכים חדשים והם יפרסמו.

 

התבאסתי קשות, כי כבר ארגנתי לי בראש מנוחה מההתעסקות העקרה הזו בסדנאות.

חשבתי על זה איזה יום וחצי, אבל אז פנתה אלי האחראית בקלבו"ש ושאלה מה הם התאריכים החדשים שנוכל למסור לאגף הפרסום.

מייד התייצבתי אצלה בחדר ואמרתי:

אני חייבת לשתף אותך. אני מתגייסת גם לנסיון השלישי להקים את הסדנא הזו, אבל אם זה לא מצליח, זו הפעם האחרונה.

כל שריון תאריכים כזה משבש לי את החיים. אני לוקחת בחשבון שאהיה עסוקה ומבטלת או דוחה דברים. מתכננת את החיים שלי לפי הסדנא הזו. ואז היא מתבטלת ואני צריכה לדחות או לבטל דברים גם בחודש הבא… ועוד לא אמרתי כלום על ההתכוננות, התכנון, איסוף והכנת החומר, בניית המתח של לפני שמסתיים בלא כלום כבר פעמיים ברציפות. ועוד לא דיברתי על מאמצי הגיוס, על השעות המבוזבזות, הטלפונים, השיחות, נסיונות השכנוע.

אז אם הפעם זה לא מצליח, אני רוצה לרדת מזה.

 

היא קיבלה את דברי לחלוטין ואני הלכתי לקבוע תאריך חדש. מבואסת מתמיד.

הפעם זה מתנגש לי התנגשות חזיתית עם עבודה נוספת שאאלץ לקחת על עצמי בעבודה הרגילה לשלושה ארבעה חודשים הקרובים. ואם הסדנא תתקיים, זה אומר שיהיה לי חודש אחד שאעבוד עד סף התמוטטות, ימים ארוכים ומתישים במיוחד של 12-13 שעות פעמיים בשבוע.

עכשיו תחזיקו לי אצבעות שלא נצליח לגייס משתתפים גם הפעם, כי בפעם הזו אין אמביוולנטיות , לא בא לי בכלל.