לכי תצטייני

ההחלטה להגיע לטקס ההסמכה נפלה סופית כשקיבלתי את המכתב שהודיע לי שאני מצטיינת.

כאילו עד לאותו הרגע לא לגמרי הייתי בטוחה שכל הלימודים האלה שווים משהו.

הנטיה הזו שלי להפחית בערכי לא זרה לי בכלל.

השותפה שלי לפרוייקט הגמר התחילה מייד עם סיום הלימודים לחתום על כל מייל שלה בתוספת הMA של התואר. אני לא העליתי בדעתי.

כשקיבלתי את המכתב המכריז עלי כמצטיינת התרגשתי למדי, אפילו כתבתי פה פוסט נרגש, אבל די מהר כיביתי את ההתרגשות וחזרתי לשגרה. כל העניין נראה לי כאילו לא יאה להתרגש ממנו כל כך. מה קרה? כולה תואר שני נידח ואיזו הצטיינות.

 

המהנדס והדביקה שמחו מאד לשמוע על טקס הסיום וביקשו שאשלח להם את התאריך, כדי שינסו להגיע. לא שלחתי להם. לא שכחתי לשלוח להם, התביישתי , כי היה נראה לי שאני קצת משוויצה ואולי הם הציעו מתוך חביבות ואולי לא יתאים להם להגיע בכלל. סיפרתי לעצמי סיפורים בלי סוף, עד שהגיע היום עצמו ואז חשבתי שהם אולי יצטערו לשמוע שהטקס עבר ולא אמרתי להם, לכן כתבתי למהנדס שהטקס מתקיים באותו היום ושזה בסדר גמור אם לא יוכלו להגיע כי זה ממש ברגע האחרון. הוא אמר שזה אכן ברגע האחרון אבל הם ינסו להגיע בכל זאת.

 

בסוף הוא הגיע, הדביקה לא הצליחה. הייתי מופתעת ושמחה מאד.

הוא הצטרף למי ממשפחתי שבאו לעודד אותי, ישב איתם בקהל וצחק עלי בחיבה כשלבשתי את הגלימה והכובע והרגשתי מטופשת וחגיגית ביחד. 

 

לפני הטקס קיבלנו בנוסף לגלימות ולכובע גם תגי שם ממוספרים. המצטינת היתרה היתה מספר 1 , אני הייתי מספר 3, ביננו היתה שמחה המקסימה שהיתה הטרמפיסטית הקבועה והאהובה שלי.  איזו שמחה גדולה.

שמחה, תגידי, שאלתי אותה, המשפחה שלך יודעת שאת מצטיינת?

איך את יודעת??

כי את מספר שתיים

אז גם את!

 

התרגשנו בשקט אחת עם השניה.

 

הטקס התחיל בברכות של הפרופסור המנחה שלי ושל פרופסור לא מוכר שהחליף את המכובד ושל הרקטור ושל נציגות הסטודנטים. היה שיר והיתה מצגת שהכינה אחת הבנות מהתמונות שצילמנו במהלך הלימודים. תנחשו של מי היתה התמונה הראשונה?

של פועה ושל פינת הקפה שארגנה לכולם.  

מסתבר שזה היה משמעותי מאד לסטודנטים ויותר מזה – ביסס מסורת שנשמרת גם במחזורים שבאו אחרינו.

אחר כך הזמינו אותנו לבמה.

לפי הסדר המספרי.

המשפחה והמהנדס ליוו אותי במחיאות כפיים ושריקות וקריאות שהיו אמורות לפדח אותי, אבל בעיקר שימחו אותי וריגשו מאד.

 

ביציאה מהמבנה הסנדלים שלי התחילו להתפרק, בבת אחת. שתי הסוליות התחילו להתפורר. אולי זה קשור לזה שהן שכבו בארון כמה שנים? טוב שלפחות החזיקו מעמד עד לסיום הטקס, זה היה יכול להיות מצחיק לו נאלצתי לעלות לבמה יחפה.

הלכנו לשתות קפה ולאכול משהו, ואני חלצתי את הסנדלים וזרקתי אותם לפח. הביתה כבר נהגתי יחפה.

 

כשהגעתי הביתה פרסמתי בפייסבוק תמונות נבחרות מהאירוע וצילום של תעודת ההסכמה, כתבתי משהו על התחושה המוזרה עם הגלימה והכובע.

המהנדס הגיב בין הראשונים וציין בתגובה את העובדה שסיימתי בהצטיינות. מאותו רגע הפוסט צבר לייקים ותגובות כמו שלא קרה לי מעולם עם שום פוסט קודם. ולאט לאט התחיל ליפול לי האסימון שזה באמת ביג דיל ושאנשים שמחים בשבילי מאד. וגאים. בי.

או כמו שאמרה לי הדביקה בהתנצלות שלא יכלה להגיע – זה לא ביג דיל, זה היוג' דיל.

אז כנראה שמותר לי להתרגש, סיימתי תואר שני בהצטיינות, כל הכבוד לי חיוך עוד יום יומיים ההתרגשות תשכך והשגרה תחזור, בנתיים אני צפה קצת על גלים של שמחה וגאווה. ואתם יודעים מה? זו הרגשה נעימה מאד.

46 תגובות בנושא “לכי תצטייני

  1. נפלא! הנה ריגשת גם אותי. הרי היינו שותפים גם לקשיים ולטרוניות, למרצה עם הוראות סתומות ולחברים לכיתה, אז בהחלט מגיע לנו גם להיות שותפים לכבוד ולהוקרה, ולתחושת ההישג הנהדרת. וכל הכבוד על פינת הקפה, ועל ההצטיינות המופלאה  (איך זה לחבוש את הכובע ולהתעטר בגלימה?)

    אהבתי

    1. אתם שותפים להצלחה, לחלוטין. התמיכה והעידוד שקיבלתי פה עזרו לי לא פעם במשברים ובקשיים הלא מעטים לאורך הדרך. 

      הגלימה והכובע…כמו שאמרתי למהנדס, התחושה היא על קו התפר בין הוגוורטס לקלימרו, מטופשת וחגיגית.
      הפרופסור המנחה לא חבשה כובע, כנראה חסה על הפן שעשתה ועל הצבע החדש, אבל עטתה את הגלימה ברוב טקס, ושאר המרצים לבשו כולם גלימות, חבשו רוב הזמן את הכובע ונראו מגוחכים, בדיוק כמונו. אבל יחד עם הגיחוך של הזרות היתה גם תחושת חגיגית וייחוד. 
      קצת כמו ששמלת כלה היא משהו שמעיד על השינוי מהיום יום אבל מרגיש כמו תחפושת.

      אהבתי

  2. קודם כל, כל הכבוד לך, גם על ההצטיינות וגם על הפרגון לעצמך. כמו שכתבת, חלק גדול מהכיף (ואולי רובו) נעוץ בכך שכל כך הרבה אנשים שמחו בשמחתך והראו לך שהם אוהבים אותך. ההצטיינות היא פרי של כישרון ומאמץ, וזה חשוב, אבל החברות והחברים שלך הם פשוט בגלל מה שאת, וזה עוד יותר חשוב. 

    אהבתי

    1. לא להאמין עד כמה אני זקוקה למראה שמציבה לי הסביבה על מנת להעריך את עצמי בצורה מקבלת ומפרגנת יותר.
      וכן, גם העובדה שהרבה אנשים הרגישו קרובים מספיק כדי לכתוב מילים מרגשות מאד, האהבה שלהם. כן , הורס לי את הפוזה הצינית לחלוטין. תודה על המילים היפות

      אהבתי

  3. הפוסט עצמו מאוד מרגש, וגם מעביר יפה את ההתרגשות שהייתה באוויר.
    תהני מההתרגשות, מהפירגון, מגלי האהבה והגאווה. זכית בהם ביושר ובעבודה קשה שהשתלמה.
    לא יודעת למה "לנוח על זרי הדפנה" קיבל כזו משמעות שלילית – זה נראה לי כמו כיף גדול 🙂 
    והסנדלים המתפוררות – הכי סימבולי. גם לצניעות ולענווה, וגם לתקופה החדשה (למרות שהלימודים בעצם נגמרו מזמן).

    אהבתי

    1. זה סוג של ללמוד משהו חדש, לפרגן לעצמי ולהרשות לעצמי להניח רגע את הציניות בצד ולהתמסר לשמחה ול-רחמנא ליצלן- גאווה ותחושת הישג.

      הסנדלים האלה, זה ממש מוזר, החומר שהרכיב את הסוליות היה חומר נקבובי שנתן רכות נעימה להליכה ופשוט התפרק לחתיכות בבת אחת. זה היה מצחיק מאד, בעיקר ההגעה החלטה שאני חולצת אותן וממשיכה יחפה ואולי זה באמת סימבולי, שהן התפוררו בדיוק אז, בסיומה של תקופה.

      אהבתי

  4. אני חושב שלהצטיינות יש ערך ענק אם אהבת את מה שעשית, את הלימודים והמקצוע (ולא סתם "חרשת"), ואז זו תעודה שאומרת שאת ממש טובה בתחום שהחלטת להתעמק בו. כל הכבוד!

    אהבתי

    1. האמת היא שרוב הזמן לא אהבתי את הלימודים, בגלל ענינים טכניים. התעודה אומרת בעיקר שאני סטודנטית טובה. השלישית הכי טובה בכיתה, מסתבר.
      ובכל זאת זה הישג ראוי בעיני, למרות שלא היה לי קל ונעים ונוח ולמרות שאני לא מרגישה מומחית עולמית בתחום.

      אהבתי

      1. ניסיתי בעיקר להבין אם את אוהבת את מה שלמדת ואת ממשיכה בכיוון המקצועי הזה. ואז, למרות שאת עדיין לא מומחית בין גלקטית, תוכלי להיות…

        אהבתי

      2. מה שלמדתי כרוך בתחום המקצועי שלי, לא ממש מעניין אותי ברמה של קידום, אבל פותח לי אופציות ברמה העקרונית, מעלה לי טיפה את המשכורת ונותן לי כל מיני הטבות קטנות כמו תשלום מוגדל במידה ואני מרצה או מדריכה.
        לא מסוג הדברים שמזיק בחיים. גם אם התועלת לא עצומה.

        אהבתי

  5. אני כל כך שמחה לפוסט הזה שלך !
    כל הכבוד
    יש שכר לעמלך !
    ( ולכי לקנות סנדלים חדשים , גם אצלי התפרקו הסוליות לסנדלים ששכבו זמן ארוך במגרת הנעליים)

    אהבתי

    1. תודה נ*גה יקרה.

      באמת גם לך התפרקו סוליות סנדלים? אלו היו דווקא סנדלים של בן ישי, על פניו סנדלים איכותיות, בעלות סוליות קצת פלטפורמיות מחומר רך יחסית ונקבובי, מסתבר. לא יועת כמה שנים יש לי אותן, אבל בודאות מעל שבע שנים. אולי פשוט הגיע זמנן.

      אהבתי

  6. מתרגשת בשבילך! דווקא משום שאת לא רואה את עצמך ככה ברגיל, דווקא משום שהיה לך קשה עם הלימודים הספציפיים האלה – הפרופסור הבעייתי והטפילה ש"עשתה איתך את העבודה" ועוד ועוד. דווקא עבורך זה חשוב שיש הכרה, ולא רק בהצטיינות האקדמית, אלא גם הכרה בתרומה שלך לאיכות זמן השהות שלכם יחד בלימודים, אני בטוחה שפינת הקפה היא רק דוגמא. זוכרת שאת גם היית הדוברת של כולם כשעלו בעיות….בקיצור – תיהני מהאישור הזה להצטיינותך, מהמשוב החיובי, מהחיבוק הזה שלא כל יום מקבלים גם כשמגיע. ומגיע. כל הכבוד למצטיינת!!!! 

    אהבתי

    1. את ממש זוכרת את העליות והירידות היו דברים שלא הייתי רוצה לחזור אליהם, כמו קורסים מסויימים ועבודות עם שותפות טרמפיסטיות, אבל אני כן מתגעגעת לחברותא הנחמדה וליציאה מהשגרה. 
      אני מרגישה מאד מחובקת ומוערכת וזו הרגשה נהדרת. 
      זו הרגשה שהולכת ודועכת כי אי אפשר להשאר בשיא ההתרגשות, כמו שאי אפשר להשאר בשיא הכעס או הפחד, וזה בסדר, יש לי את התעודה המוזהבת עם המילה "בהצטיינות" ויש לי את הזכרון המבעבע משמחה בגוף

      אהבתי

  7. בטח שזה עניין גדול
    מעט,
    ממש מעט אנשים,
    מקבלים תעודה בגין הצטיינות במשהו.
    לא משנה מה.
    אבל ברגע שקיבלו,
    הרי שדבקה בהם ההצטיינות
    ועתה
    הם מצטיינים בכל.

    אהבתי

  8. כל הכבוד!!!
    כל הכבוד לך, וכל הכבוד לסביבה שמכירה אותך מספיק כדי להזכיר לך כמה את נפלאה, נהדרת וצריכה להכיר ביכולות שלך.
    סיימת תואר שני ועוד בהצטיינות! איזה יופי!!!!!!!!!

    אהבתי

  9. זה לא עניין של מה בכך לסיים תואר בהצטיינות
    בהחלט היוג’ דיל!
    וכל הכבוד! מגיע לך אחרי כל ההשקעה הנכבדת הזאת

    אהבתי

    1. תודה יקירתי.

      משהו מצחיק- אתמול שלחה לי שמחה המצטיינת הנוספת תמונה שצילמה מאיזה עיתון מקומי של אחד הבוגרים שלמדו איתנו, צולם על ידי כתב רכילות מקומית ונכתב שם שהוא סיים בהצטיינות (כמובן שהוא לא, הוא אפילו נכשל בקורס אחד והיה צריך חזור עליו). היא ממש נעלבה מזה , אותי זה הצחיק.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s