בש"ח

שאלתי את עצמי אם בא לי סקס. כי הגוף לא מרגיש כאילו הוא רוצה משהו כזה. ועבר די הרבה זמן מאז הפעם האחרונה, אולי הגיע כבר הזמן.

אז הנחתי את הקלפים על השולחן ואמרתי נעשה ניסוי. נברר את זה מעשית.

חיטטתי במעמקי המספרים הלא משומשים בטלפון שלי ומצאתי את המספר של הבש"ח , אותו בחור לשעת חירום שגייסתי לשירות אי אז בשנים הראשונות שאחרי הגירושין. בחור מקסים, קליל, נראה טוב, חברה נעימה וסקס טוב. והכי חשוב, בלי מעורבות של טיפת רגש, מלבד חיבה בסיסית לאדם הבאמת חביב שהוא. מעולם לא התגעגעתי אליו או רציתי בחברתו מעבר לכאן ועכשו הנקודתי.

היינו נפגשים כשהיה מתאים לשנינו, מבלים יחד כמה שעות והולכים איש ואישה לדרכם בלי לתהות על טיב הקשר והיחסים, בלי לצפות ובלי לדרוש.

 

כיוון שאני מונוגמית מטבעי, איבדתי בו עניין לחלוטין ברגע שהגמל הפך להיות משהו קבוע. אבל עכשיו, בכל זאת מדובר כבר בארבעה חודשים בלי שמץ של כלום והגמל לפחות באופן רשמי מחוץ לחיי, אני פנויה לחלוטין.

 

שלחתי לו הודעה ושאלתי לשלומו.

הוא הופתע לשמוע ממני, החלפנו כמה שאלות מה נשמע כאלה ואחרות ואז פניתי לשאלה שהעסיקה אותי – האם הוא בזוגיות.

הוא כתב שכן ואני הרגשתי בעיקר שמחה. 

טיפה התאכזבתי, ממש טיפה. כי אין לי כוח לחפש מישהו אחר לבדוק אם אני צריכה סקס או לא. אבל בעיקר שמחתי בשבילו. הרבה שנים לא היתה לו זוגיות רצינית.

חשבתי שבזה נגמר הסיפור, אבל כמובן שטעיתי.

 

לפני כמה ימים הוא שלח הודעה, אמר שיהיה באיזור ושאל אם יוכל לקפוץ לקפה. 

זה היה בזמן מאד לא מתאים מבחינתי ולכן דחיתי אותו.

אתמול ניסה שוב.

שאל אם יוכל לבוא לקפה קצר, ואני תהיתי לעצמי איזה סוג יחסים הוא רוצה לחדש איתי.

לא הייתי צריכה לתהות הרבה, כי אחרי שאמרתי לו שזה לא זמן טוב הוא הציע לקפוץ לקחת אותי עם האוטו לסיבוב קצר.

שאלתי למה הוא מתכוון, והוא כתב שישמח לסקס ספונטני איתי.

טוב, יותר ברור מזה לא יכול להיות.

 

אמרתי לו שלא הפעם, והבנתי שממש לא בא לי סקס, לא איתו ולא עם אף אחד אחר.

זה ממש לא מה שחסר לי עכשיו.

כנראה שזה בכל זאת לא הפתרון להכל.