אני חנונית

בתור אחת שסיימה בית ספר בלי בגרות, 

בתור אחת שבילתה את מרבית התיכון שלא בכיתה,

בתור אחת שחשבה שהיא טיפשה, המון שנים,

בתור כשלון חינוכי מהדהד,

אני מרוצה מעצמי שאין לתאר פשוט.

אני גאה בעצמי בצורה מגוחכת ומביכה.

זה לא cool להיות גאה בכזה דבר, בטח לא ברמה כזו.

בטח לא בגילי.

בטח לא עם כל ההישגים האחרים, הלא אקדמאיים שלי.

אבל אני מתפוצצת מרצון לפתוח את החלון ולצעוק, שכולם ישמעו:

אני פועה, סטודנטית מצטיינת.