ערב חג , הכלבה הזקנה מסכנה

אזהרת תמונה קשה בסוף הפוסט, לרגישים מומלץ לדלג. הפוסט ארוך ויש לכם הזדמנות לוותר על התמונה בסופו.

 

כאמור החלפתי מישהי בעבודה , ויתרתי על החופש שהיה אמור להיות לי ועבדתי בערב החג.

העבודה היה בסדר גמור,לא סבלתי במיוחד, וליוותה אותי הילת צדיקות. ממש יכולתי למשש את הבייגלה מעל הראש.

המוחלפת גם שלחה לי הודעות תודה רוויות לבבות ופרחים.

כשחזרתי הביתה מיהרתי ללכת לקניות אחרונות. בעיקר עטיפות למתנות חג ושטויות שאני תמיד שוכחת לקנות בזמן, כמו מתנה לחמותי.

הוצאתי את הכלבות מהבית והן ליוו אותי לקניות.

כלומר הדוגמנית ליוותה.

הכלבה התולעת (שאני מחליפה לה את השם לסבתוש מרגע זה) ליוותה אותי באופן סימלי, וחזרה הביתה. ככה זה לרוב לאחרונה. החרשות וקוצר הראיה שלה, יחד עם התחלה של דמנציה גורמים לה להעדיף להשאר קרוב לבית, במקום בטוח. היא בדרך כלל שוכבת על הדשא בשמש או מחכה לי לייד המדרגות שאחזור.

 

ואכן, כשחזרתי מהקניות עמוסה בשקיות מתנה המחכות להתמלא, מצאתי אותה מחכה בתחתית המדרגות.

היא הצליחה לעלות לבד את שלוש המדרגות ונכנסה איתי ועם הדוגמנית הביתה.

היא התהלכה הנה והנה בבית. מתקתקת בציפורניה על הרצפה ועל הפרקט בחדר השינה שלי.

הרהרתי בפיזור נפש האם באמת שמעתי אותה נכנסת לחדר השינה שלי, ומה הביא אותה לעשות את המעשה האסור הזה?

החלטתי באותו פיזור נפש שתיכף אגש לבדוק מה היא עושה. חשבתי שהדמנציה מתחילה להשתלט עליה, זו לא ההתנהגות הרגילה שלה.

אבל הייתי עסוקה בלסדר ולעטוף מתנות.

לכן כשראיתי שתי טיפות דם על הרצפה, רק חשבתי שהכלבות שלי מעוקרות שתיהן ואין סיבה שידממו על הרצפה.

 

אחר כך נפל לי האסימון שמישהו בבית מדמם.

עזבתי את המתנות ונגשתי לחשודה העיקרית, המועדת לפורענות, הדוגמנית. השכבתי אותה ובדקתי אותה מכל הכיוונים. שום דבר. לבנה ושלמה.

תהיתי אולי נחתכתי אני ולא שמתי לב. מבט מהיר על פני גופי, זרועות, רגליים, גם אני בסדר.

הלאה, לסבתוש. מבט אחד לכיוונה גילה לי שיש טיפות דם על הרגל הקדמית הימנית שלה.

נגשתי התכופפתי אליה והעברתי מבט מהרגל כלפי מעלה, לצוואר ולראש. 

ראיתי משהו ולכן הרמתי לה את הלסת כלפי מעלה כדי לראות יותר טוב… היא יללה יללה איומה ואני ראיתי בחטף קרע ענק, אדום, בעור ובפרווה מזווית הפה שלה לכיוון הצוואר.

יכולתי לראות את השרירים של הלסת מתחת.

מסכנה מסכנה מסכנה מסכנה מסכנה מסכנה.

 

מצאתי את הטלפון וחייגתי לוטרינר בידיים רועדות.

הוא ענה לי מייד.

סבתוש לא בסדר, אמרתי לו.

אני צריכה אותך דחוף, הכל קרוע בפה שלה.

הוא שאל מה ראיתי ואני שכחתי את כל המילים.

זה נקרע שם מהמקום של החיוך, אמרתי לו. לא הצלחתי לזכור מילים פשוטות כמו זוית הפה.

אני חושבת שזה מה שראיתי, אמרתי לו, היא לא נותנת  לי לגעת בה, זה נראה לא טוב. אני חושבת שזה מה שראיתי.

 

הוא אמר שיצא מייד למרפאה ושנפגש שם בעוד כמה דקות.

חיברתי רצועה לקולר של סבתוש בזהירות, לקחתי איתי גם את הדוגמנית בתור חיזוק (הנוכחות שלה מרגיעה הרבה פעמים את הסבתוש המבוהלת) ונסעתי למרפאה.

 

כשהוטרינר הגיע, הרמתי אותה לשולחן הטיפולים והוא הסתכל על הפצע.

וואו, הוא אמר. זה רציני.

לא היה נדמה לי שראיתי שהכל קרוע, נכון?

לא , ממש לא.

 

החזקתי אותה בזמן שהוא החדיר לה את מחט העירוי לרגל, והרגשתי את הנשימות המהירות המבוהלות שלה נרגעות כשחומר ההרדמה התחיל להשפיע. אחר כך כששכבה רפויה לגמרי, הוטרינר אמר שאין לי מה לחכות פה.

הוא יעשה הטריה של הפצע ויתפור אותו, ישאיר אותה להתעורר מההרדמה ויקרא לי כשהיא תתעורר. את ההתאוששות היא כבר תעשה בבית שלי.

 

אחרי שעה וחצי הוא התקשר ואמר שסיים את העבודה והיא מתחילה להתעורר.

מייד מיהרתי לחזור אליו, ומצאתי אותה מטושטשת ומבולבלת, אבל ערה.

הוא אמר שהקרע היה מאסיבי ביותר ולקח לא מעט זמן לנקות את הפצע המזוהם ולתפור. הוא השאיר נקז בפצע שיהיה צריך להוציא בהמשך. נתן הוראות טיפול שכוללות שטיפות במי מלח וטיפול אנטיביוטי וחזרה לביקורת בעוד כמה ימים. הוא אמר שהיא תהיה מטושטשת ב24-48 שעות הבאות, עד שחומר ההרדמה יתפנה לה מהגוף. שבטח תעשה צרכים על הרצפה ושצריך לצאת איתה רק בהשגחה עם רצועה עד שהפצע מחלים.

שכחתי להביא איתי את כרטיס האשראי, לכן סיכמנו שאשלם בהמשך את החשבון שעומד כרגע על כ900 ש"ח אבל עוד עשוי לגדול.

 

לקחתי אותה הביתה והשכבתי אותה על המיטה שלה.

מאז היא עשתה פיפי פעמיים על הרצפה (תודה לאלמוני/ת שנתן/נה לי את הטיפ של לשטוף רצפה עם מים מעורבים בחומץ, זה באמת מנטרל את ריח השתן. והבית שלי מריח מחומץ שחבל על הזמן, אין ספק שזה עדיף) היא לא רוצה לצאת החוצה, היא חלשה ומבולבלת, אבל הבוקר הסכימה לאכול בפעם הראשונה ואני מאמינה שתתאושש ותצא גם מהמכה הזו.

 

ליל הסדר עצמו היה בסדר גמור ואפילו מהנה.

יצאתי מהבית כשידעתי שהיא בסדר וכל המשפחה דאגה לה ושאלה בשלומה.

מה שכן, אני שואלת את עצמי, אם זה מה שאני מקבלת על היותי צדיקת על שמחליפה חברה בעבודה בערב חג, אולי עדיף לי להשאר אנטיפטית אגואיגטסטית?

 

 

39 תגובות בנושא “ערב חג , הכלבה הזקנה מסכנה

  1. וואו מזעזע לראות ועוד יותר לחשוב על הסבל הנורא שעברה והכאבים.
    ממש מקווה שתחלים ואיזה מזל שיש לך וטרינר קשוב כזה.
    זה לא תמיד מובן מאליו
    בכל זאת מקווה שהחג עדיין שמח ושהכלבה תבריא

    אהבתי

    1. היא לא הוציאה ציוץ מהפה, עד שהרמתי לה את הראש לראש מאיפה הדימום מגיע. וגם אחר כך. מסכנה קטנה.
      היא נראית יותר טוב הבוקר, כך שאני מאמינה שהיא בדרך הנכונה.
      הוטרינר הזה הוא קסם אמיתי, פשוט מדהים.
      הוא גם היה תורן, למזלי, אבל פחות למזלו.
      אחרת הייתי צריכה לנסוע למקום אחר לקבל טיפול.

      אהבתי

    1. תמיד יש וטרינר תורן, צרות של בעלי חיים, כמו של בני אדם, לא מוגבלות לשעות הקבלה הרגילות… למזלי הוטרינר שלנו היה התורן (פחות למזלו, כמובן).

      תודה יקירה וחג שמח.

      אהבתי

  2. אוי,  זה באמת נראה מבהיל.  מקווה ששלומה ישתפר במהירות.  איך זה קרה?

    וכבוד לך על המסירות והתושייה. ושיהיה המשך החג שמח ורגוע!

    אהבתי

    1. התעלומה הגדולה היא איך זה קרה.
      זה קרה כשלא הייתי איתה ואף אחד לא בא לספר לי שהוא ראה שקרה לה משהו. הוטרינר חושב שהיא נתפסה עם הפה על איזה מוט ברזל , נבהלה וברחה ותוךך כדי כך קרעה את העור. לי אין מושג.
      זו לא נראית כמו פציעה שמישהו גרם לה. למרות שקשה לי לדמיין אותה נכנסת לסיטואציה כמו שתאר הוטרינר.

      היא גיבורה כמו שהאבולוציה מכריחה כלבים להיות. 
      הוטרינר הציע להניח לה בשקט עד כמה שאפשר בפינה שלה, כמה שפחות להסתובב סביבה. 

      אהבתי

    1. בקשר לסבתוש, אני בעיקר מרגישה  אשמה. ואני אפילו לא יודעת למה אני מרגישה אשמה. הייתי צריכה לשמור עליה טוב יותר כנראה.

      אהבתי

      1. מצד שני, כמו עם אנשים מבוגרים, את לא יכולה להתחיל להגביל את צעדיה כי זה פוגם באיכות החיים שלה, ובאמת שהיא לא תבין מה את רוצה ממנה.

        כאב של ילד או כלב זה פשוט הדבר הכי מחורבן שיש. לא מגיע להם.

        אהבתי

      2. בדיוק מה שכתבתי לn lee ,יש לה הרגלים של זקנה והיא לא תבין מה אני רוצה ממנה אם אגביל אותה.

        ממש לא מגיע לה, קשישה חסרת מנוח שכמוה.

        אהבתי

  3. איך כואב הלב לראות ככה את סבתוש
    רואים אפילו את המבט המבוהל שלה בעיניים במתמונה שהעלית
    אחרי תאונה כזאת זה מרגיש לי כאילו כבר לא בטוח להשאיר אותה לבד בחוץ

    מזל שהוטרינר שלך היה תורן וטיפל בה בצורה הטובה ביותר שניתן
    מעניין איך הדבר הזה קרה לה בכלל…
    החלמה מהירה לסבתוש
    בטוחה שאת דואגת לה לטיפול הטוב ביותר

    אגב, שמעתי שיש רפידות מיוחדות ששמים על הרצפה בשביל גורים עד שאפשר להוריד אותם למטה, אולי זה יכול להתאים גם לצב הנוכחי

    אהבתי

    1. אני לא חושבת שזה מבט מבוהל, זה רק האופן שהוטרינר החזיק את הראש שלה, היא היתה די רדומה בשלב הצילום הזה. באמת לא בטוח שהיא צריכה להסתובב לבד. אבל כל 15 השנים שהיא אצלי היא עצמאית והיא לא מבינה מה אני רוצה ממנה כשאני מגבילה אותה (למשל בתקופה אחרי הכאבים באגן שלא הרשיתי לה לצאת לבד) וזה מאמלל אותה.

      כתבתי לעדה למעלה לגבי איך זה קרה, או יותר נכון לגבי זה שאין לי מושג איך זה קרה.

      יש סדיניות ששמים לגורים על הרצפה, חשבתי על זה הבוקר כששטפתי רצפה בפעם השלישית, אבל אני לא בטוחה שהיא תדע לעשות על זה פיפי. אולי אחת מיוגה, נשאר לה מהתקופה שהכלב שלה היה גור ואנסה.
      בכל מקרה החלטתי להוציא אותה לטיול עם רצועה. אולי זה יפתור את חרדת היציאה מהבית.

      אהבתי

      1. לא מכירה מישהו (אנשים או בעלי חיים) שאוהב שמשנים לו הרגלים

        יש באמת פדים כאלה לכלבים שמחנכים אותם לא לעשות צרכים בבית (בדר"כ לגורים)

        אולי באמת סיבוב קצר (ובקצב שלה) עם מנוחה באמצע
        כשאת נמצאת שם לידה
        כן יעזור לה להתגבר על הפחד לצאת מהבית

        אהבתי

      2. יצאתי איתה היום, שברנו את מחסום הפחד והיא באמת עשתה כל מה שאפשר לעשות בחוץ ונהנתה מהשמש קצת.

        בימים הקרובים היא תהיה תחת השגחה יותר קפדנית, אחרי שתחלים נחזור לשגרה.

        אהבתי

  4. אשמה או לא. את כן צדקת!
    מסכנה שכזו, מקווה שתחלים במהרה.
    לגבי החומץ, את יכולה להוסיף צמח ארומטי כמו לבנדר שינטרל את ריח החומץ.
    חג שמח 🙂

    אהבתי

    1. שדות! מה שלומך? חשבתי עלייך אתמול.

      האמת היא שיש לי שמנים ארומטיים, כאלה ששמים מעל נר, שיתחממו ויפיצו ריח. אני יכולה לנסות אם עוד פעם תעשה בבית. בנתיים הצלחתי להוציא אותה לטיול.

      חג שמח, אני מקווה שאתה בטוב.

      אהבתי

    1. אין לתאר את הזעזוע שלי כשראיתי את הקרע (חסכתי מכם את התמונה המחרידה של לפני התפירה) כל כך הייתי מזועזעת שעד שהגעתי לוטרינר, כמעט הצלחתי לשכנע את עצמי שסתם היה נדמה לי ושזה הרבה פחות ושסתם קראתי לוטרינר בצהרי ערב החג…

      ואין מה להגיד הוא עובד בתחום מהסיבת הנכונות, הוא מקסים.

      תודה יקירה  היא משתפרת והולכת

      אהבתי

    1. הזהרתי בראש הפוסט שהתמונה קשה. ניחשתי שאף אחד לא יוותר על ההזדעזעות.
      חסכתי לכם את התמונה של לפני התפירה, זו באמת תמונה קשה.

      מסכנה סבתוש, היום הפרצןף הקטן שלה נפוח

      אהבתי

    1. היא אוכלת ואפילו נבחה היום על כלב עובר אורח כשהיינו בחוץ, כלומר היא מתאוששת.
      אין פגיעה בשרירים של הלסת למרבה המזל.
      אצל כלבים העור לא צמוד לרקמה שמתחתיו כמו אצל בני אדם והפגיעה היתה עורית וכנראה לא נגעה בשריר, למרבה המזל.
      אבל הלחי שלה נפוחה והשפה גם והיא נראית מוזר (אם מתרגלים לנקז שתקוע לה בראש ולא מתייחסים אליו כמוזר).

      אני בהחלט מתחברת לרחמים ולהקלה. 

      אהבתי

  5. רגשי האשמה שלך הם חלק מהתגובה על מה שקרה, אבל מה זה היה משנה אילו היית בבית. הרי היא יוצאת לבד החוצה ומה שלא גרם לה את הפצע הזה היה יכול לקרות בין אם היית שם ובין אם לאוו. בכל מקרה טוב שנראה שהיא תצא מזה בסדר. אני תוהה אם אין חיתולים לכלבים.

    אהבתי

    1. את צודקת, כנראה שהתוצאה היתה זהה בין אם הייתי בבית ובין אם לא.
      התגברנו על עניין הצרכים בבית, היום בבוקר היא כבר יצאה כתמיד בבוקר וחזרה בשלום.
      למזלה היא כלבה מעורבת והיא יותר עמידה לטלטלות החיים מכלב גזעי עדין, נראה שלמרות גילה המתקדם היא תתאושש ותתגבר גם על התקלה הזו.
       
      אני בטוחה שיש חיתולים לכלבים, אבל זה אחד הקווים האדומים שלי. כלב שלא מצליח לעשות צרכים לבד, או שלא שולט על הצרכים שלו יותר…זו עילה להמתת חסד בגלל האומללות הכרוכה באי השליטה.

      אהבתי

    1. בלי התפירה שלו זה לא היה עובד… 
      והיא קצת מפחדת עכשיו, היא רוצה שאלטף אותה אבל חוששת שאכאיב לה. ככה זה כשאני מנקה לה את הפצע פעמיים ביום.
      מקווה שיעבור לה כמה שיותר מהר.

      אהבתי

    1. אני מסכימה איתך באופן חלקי.
      לכאב יש משמעות אדירה באומללות שלהם, אבל גם בהעדרו הם מפחדים וסובלים. אולי המנעד הרגשי שלהם לא מפותח כמו של בני אדם, אבל הם בהחלט לא חיים את הרגע בלבד.
      סבתוש המסכנה פחדה לצאת החוצה אחרי האירוע והייתי צריכה לצאת יחד איתה לטיול קטן כדי לעזור לה להתגבר על הפחד. ועכשיו כשהפנים שלה נפוחות זה מאד מפריע לה. אני לא יודעת עד כמה כואב לה עכשיו, אבל אני מנחשת שעדיין כואב לה, הפצע עוד לא החלים.
       
      בכל מקרה היא שמחה לאכול, לשתות ולצאת לעשות צרכים, היא אוהבת לקבל אנטיביוטיקה, כיוון שהכדור חבוי בתוך נקניקיה, והיא מאד מסכנה כשאני מתקרבת אליה עם פד טבול במי מלח לניקוי הפצע, או כשהיא רואה את המברשת ביד שלי, כי היא ממש לא אוהבת להסתרק.
       
       

      אהבתי

      1. כמעט כמו חדשה 
        הוטרינר הוציא את הנקז והיא מייד השתפרה פלאים. עוד יומיים יוציאו את התפרים ונראה שבזאת תסתיים הסאגה הנוכחית.
        תודה על ההתענינות

        אהבתי

  6. אויש מתוקה קטנה, מקווה שתחלים במהרה!
    השאלה שלך בסוף לגיטימית לחלוטין, שאולי אם לא היית מחליפה אותה זה לא היה קורה, אבל מה שצריך לקרות קורה לצערנו ואין לנו את הכוח לעצור את זה, זה פשוט צריך להגיע תודה שהיא מתחזקת ותהיה בסדר!

    חג שמח והמון מחשבות חיוביות! 

    <a title="כרטיסי אשראי" href="http://www.unionbank.co.il/192-he/UnionBank.aspx"><span style="font-size: xx-small;">כרטיסי אשראי 
    <a title="הלוואה" href="http://www.unionbank.co.il/234-he/UnionBank.aspx"><span style="font-size: xx-small;">הלוואה
    <a title="הלוואות" href="http://www.unionbank.co.il/234-he/UnionBank.aspx"><span style="font-size: xx-small;">הלוואות

    אהבתי

    1. תודה על האיחולים , אני מקווה שאכן תחלים במהרה
       
       
       
       
       
       
       
      אני מבקשת לא לפרסם בבלוג בלי לבקש רשות קודם.

      אהבתי

  7. אוי סבתוש מסכנונת! רחמנות עליה. מי יודע איך זה קרה לה, היא לא יכולה לספר. איזו "אמא" נהדרת את, שמייד זיהית ולקחת וטיפלת….
    אגב לקחתי את טיפ ה"חומץ" שלך – כשאחד מחתולי (כנראה הקטנה) החליט/ה "להראות לי" מה זה לנסוע לחו"ל כל שני וחמישי והשאיר/ה לי שלולית של שתן על השיש של המטבח ומלא חתיכות צואה על הריצפה לא רחוק משם (ואת זה היא/הוא עשה/תה בבוקר שאחרי שחזרנו, כל זמן שלא היינו הכל היה בסדר)
    חג שמח והחלמה מלאה לסבתוש

    אהבתי

    1. אתמול היינו אצל הוטרינר והוא הוציא את הנקז, הוא היה מאד מרוצה מההחלמה שלה ואמר שצפה שההחלמה תהיה קשה יותר בגלל גילה המתקדם.
      היא נראית מצויין ובמצב רוח מעולה.

      טיפ החומץ הגיע ממגיב אנונימי פה, שאני בהחלט מודה לו על השיתוף.
      זה ולכבס את סמרטוט הרצפה אחרי כל  פעם שמנקים איתו שתן מהרצפה…
      מקווה שמחאת החתול תהיה חד פעמית.

      אהבתי

  8. אוי!!!  איזו חוויה מבהילה וממלאת חרדה. 

    שמחה לקרוא בתגובה האחרונה לאמפי שהכלבתא-קשישא מחלימה יפה וגם שמצב רוחה מתעודד.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s