התעוררות

כשהתעוררתי הבוקר, היה קצת יותר מידי אור בחדר השינה ולכן המחשבות העירניות יחסית הראשונות שלי היו- האם השחר מקדים עד כדי כך או שזה יום בהיר יותר מהקודמים או שאולי השעון לא צלצל ונורא מאוחר עכשיו?

כמובן שזה היה וילון מספר שלוש. הצצה מהירה לטלפון גילתה לי שהשעה היא 6:42 שזו בדיוק השעה שבה אני יוצאת מהבית לעבודה בימים כתיקונם. אני אוהבת להגיע כמה דקות מוקדם משעת הפתיחה הרשמית, לפתוח בנחת ולהתארגן בשקט, עם כוס קפה ראשונה של בוקר.

 

אין לתאר את מערבולת הרגשות שהציפה אותי עם ההבנה שאני מאחרת. זה זה היה בערך ככה, אני לא מתחייבת על הסדר הנכון:

אוי לא!

אני צריכה להיות מוכנה כבר לעבודה!

אני לא מאמינה, הייתי אמורה להיות באוטו עכשיו.

אוףףףףףף, אני שונאת שזה קורה לי.

למה זה קורה לי?

מה קרה לשעון המחורבן בטלפון, למה הוא לא צלצל?

אני חייבת לבדוק למה הוא לא צלצל.

אולי הוא צלצל ולא שמעתי? לא יכול להיות.

לא חשוב, זו השעה ועם זה אני חייבת להתמודד.

זה משהו שקורה, שקרה. 

אין מה לבכות על חלב שנשפך, חבל על הזמן.

אני אספיק להתקלח?

אני חייבת להתקלח.

לא יכולה בלי, לא יוצאת מהבית בלי.

כמה אאחר אם אתקלח?

לא חשוב, אני אעשה מקלחת קצרה.

כן, אני חייבת לקצר הליכים.

תתעודדי פועה, היו ימים שבהם ידעת להיות מוכנה בעשר דקות מהיקיצה.

אין סיכוי.

לא היום.

קומי כבר.

אז תאחרי בכמה דקות, לא יקרה כלום.

אם יחכו לך בדלת, תתנצלי, אנשים יבינו.

זה קורה לכולם.

אני בטוחה שזה קרה לכולם מידי פעם.

טוב יש סדר פעולות ודברים שאני לא יכולה לוותר עליהם.

אז אם אני אקצר הליכים כמה זמן זה יקח לי?

אוף, אני שונאת לאחר, שונאת שונאת שונאת.

לפחות ישנתי ממש טוב…

מה זה משנה עכשיו אם אני מאחרת?

 

בסופו של דבר יצאתי מהבית אחרי מקלחת והכל,בקיצור נמרץ ב6:57, והגעתי לעבודה באיחור של ארבע דקות בלבד. ואף אחד לא חיכה לי בדלת , ככה שלא הייתי צריכה להתנצל.

אבל תחושת הדחיפות לא עזבה אותי כל היום והעומס החריג בעובדה לא עזר לה בכלל.

 

לפחות אני יכולה להתנחם שאני עדיין שומרת על זמני התארגנות מעולים, כמעט כמו פעם.

21 תגובות בנושא “התעוררות

  1. אין משהו מעצבן יותר מלא להתעורר בזמן
    ואז צריך להספיק לעשות את כל הדברים שרגילים לעשות בנחת יחסית במהירות (או אם בכלל, אולי צריך לוותר עליהם)
    גילית למה השעון המעורר לא צילצל?

    אהבתי

    1. אני חושבת שהסיבה שהוא ל אצלצל היתה שבאחת הפעמים שהמסך היה פעיל לחצתי מבלי לשים לב על האייקון של השעון המעורר והזזתי אותו, כי כשנכנסתי לשעון המעורר הוא היה כאילו באמצע כיוון. כאילו התחלתי לכוון אותו ויצאתי באמצע…

      יש דברים שאני לא יכולה לוותר עליהם בבוקר ואז נשאר רק למהר…לא כזה כייף.

      אהבתי

  2. וואו את באמת שיאנית! גם אני התעוררתי באיחור לפני כמה ימים, ואפילו גדול יותר. אז אצלי יצא שהילדים אחרו, אבל לפחות למדתי שהם מסוגלים לזנק מהמיטות ולהתארגן בזמן שיא דומה לשלך (לא כולל מקלחת…)

    אהבתי

    1. הכל עניין של סדר וארגון
      בצבא למדתי את ערכן של דקות בודדות, ולמרות שאני ממש נהנית להתחיל את הבוקר רגוע, אני מצליחה לדחוס – אם אין ברירה- 40 דקות התארגנות לתוך 15.
      מקלחת זה יהרג ובל יעבור,לא יכולה בלי מקלחת בבוקר…

      אהבתי

  3. לפני המון שנים הבנתי שהשעון מלחיץ אותי. בעיקר הדקות (כמו שכתבת שיצאת מהבית ב-6:57). אז הסרתי את השעון מהיד ומאז אני קצת יותר רגוע
    ולא שהפכתי מאחר כרוני. ההיפך. אני מקדים ברבע שעה, חצי שעה. בנחת. 
    פשוט עברתי מדקות לחלקי שעות…

    אהבתי

    1. לא זוכרת מה זה שעון על היד… הסרתי אותו לפני יותר מ15 שנים,כי שפוט לא היה לי נוח, אבל היום אין דרך להתחמק מהדקות, יש שעון בטלפון הנייד ועל הקיר במטבח, ובאוטו…
      גם אנימעדיפה להגיע מוקדם ולחכות, מאשר שיחכו לי

      אהבתי

  4. קודם כל אני מורידה בפניך את הכובע הוירטואלי: אני לא טובה בשעות האלה ולכן אף פעם לא הייתי מוכנה לעבוד במסגרות שדורשות ממני קימה בשעות בלתי אנושיות שכאלה. אבל גם אני יכולה להתארגן באפס זמן, וזוכרת מקלחות של פחות מחמש דקות. לא מאלה שמתפנקים תחת המים הרותחים עד שהם נגמרים…
    ובסוף יצא שהחוויה חיזקה אותך. את גדולה. 

    אהבתי

    1. אני דווקא מוכנה להתקלח מקלחות של דוד שלם, אם רק ניתן. אני מתה על מים חמים, בעיקר בחורף. אבל אני חוסכת במים וחומלת על חשבון החשמל, כך שיוצא שגם אני, סופו של דבר לא מתקלחת שעות.

      לגבי שעת הקימה…כן, אלה דרישות התפקיד. אבל לפחות אני לא אופה שמתחילה את היום בארבע בבוקר…

      אהבתי

    1. אם לא היו מים חמים, הייתי נאלצתלהתקלח בקרים והיום היה נהרס לי באופן רשמי. אם האוטו לא היה מניע, זה כבר מעלה את האיחור לדרגה אחרת שבה אני מתקשרת למי שיכול להועיל ומבקשת שיודיעו על שעת פתיחה מאוחרת יותר, שאלה שמחכים ליד הדלת יפסיקו לחכות…
      באופן עקרוני, אם היה ניתן, ימים כאלה כמו שאת מתארת צריכים להסתיים בחזרה מהירה למיטה ובהתכסות מעל הראש בהמתנה שהיום הגרוע יחלוף 

      אהבתי

    1. כן ההתעוררות הלחוצה בהחלט השפיעה על שאר היום שלי, שממילא היה עמוס מהרגיל. ואני מבינה על מה את מדברת כי תחושת הסטרס לא עוזבת כל כך מהר.

      לא אכפת לי אם יודעים. רוב האנשים מבינים שדברים כאלה יכולים לקרות לכל אחד. אני שונאת לאחר בכל מקרה ולכל מקום ומעדיפה להקדים ולחכות אז בעצם ההתחשבנות שלי היא עם עצמי.
      בסופו של דר היום נגמר וחזרתי הביתה שזה תמיד טוב. והיום פיציתי את עצמי ביום כייפי במיוחד 

      אהבתי

  5. כל כך מזדהה עם ההרגשה הזאת, כשאת מבינה שהיתה תקלה ולא התעוררת בזמן…..וגם עם ההתארגנות הזריזה, וכל זאת בלי לוותר על הדברים החיוניים להתחלת יום חדש
    פעם גם אני הייתי מזנקת ומוכנה תוך 10 דקות. עם השנים למדתי להאט את הקצב, אבל עדיין פשוט קמתי שעה קודם כדי לעשות את הכל בנחת – כולל מקלחת, כוס קפה…שירותים כמו שצריך. 
    מאז שעזבתי את מקום העבודה שלי, ולא צריכה כמעט אף פעם לקום בשעה מסוימת (פרט לימי לימודים, או נסיעות) חיי עברו שדרוג נוסף. הכל באיזי…

    אהבתי

    1. אני קמה בדרך כלל 35-40 דקות לפני שאני צריכה לצאת, בעיקר מאז שעברתי לעבוד קרוב, אני מוותרת על קפה בבית ושותה אותו בעבודה בנחת,תוך כדי שאני מארגנת את המקום התארגנות של בוקר.

      איזה כייף לך שאת לא צריכה לקום בשעה מסויימת 

      אהבתי

  6. גם אני כבר לא צריכה לקום בשעה מוקדמת …
    אבל את ממש ’קשוחה’ עם עצמך
    מותר פעם לאחר לא ?
    הרי אף אחד לא יעשה את העבודה במקומך ?…
    ואני כותבת  בנימה חיובית
    כי גם אני שונאת לאחר ובד"כ  מקדימה .

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s