איכס

אחרי שהתגרשתי נכנסתי לאתרי הכרויות שונים ומשונים.

המשונים מתייחס יותר למשתמשים ופחות לאתרים עצמם, כמובן. הייתי תמימה כמו כפית, מאמינה באופן בסיסי בטוב לב האדם ובכך שאנשים אומרים למה הם מתכוונים וגם מתכוונים למה שהם אומרים. טוב הייתי צעירה אז. יחסית, הכל יחסי.

מהר מאד גיליתי שזה לא בדיוק עובד ככה, דישדשתי בביצה עמוקה ומסריחה עד שהרגשתי שאני טובעת. הגועל היה כל כך מוחשי שעד היום אני חוטפת בחילה (ממשית, פיזית) רק מלחשוב על כניסה לאחד האתרים האלו.

מה שכן, למדתי להתגבר על התמימות הבסיסית שלי ולזהות באופן מיידי את המחפשים זיון המתהדרים באצטלת חיפוש ידידות או אהבה, שהם הדוחים מכל, כי אני שונאת שקרים ודו פרצופיות. בחיי שאני מעדיפה את הדוחים ששלחו לי תמונה של הזין שלהם, לפחות אמרו בגלוי מה מעניין אותם. (לא, אני לא מעדיפה אותם, אבל הם דוחים ברבע מילימטר פחות מהשקרנים המתיפיפים).

 

לא קשה לזהות את המחפשי הזיון המתחזים – נקראים להם מז"מים.

1.אין להם עניין באשה שמולם, אז הם לא טורחים לקרוא או להתייחס  לפרטים שטרחה לכתוב על עצמה. לכן הם יפנו לכל מי שמופיעה תחת המין הנכון, עם תמונה, בלי תמונה, בין אם הם מתאימים לקריטריונים שהציבה או לא.

2.הם שולחים עשרות פניות, לכן הם לא משקיעים אנרגיה בלכתוב יותר ממילה או שתיים, או משפט של העתק הדבק שאותו שולחים לכל מי שפונים אליה. בדרך כלל הם מטריחים עצמם בלא יותר מלכתוב היי, או הייתי שמח להכיר או משהו כזה.

3.בדרך כלל הם לא טורחים לנדב על עצמם מידע, שוב, כנראה מטעמי חיסכון באנרגיה.

4.אם כבר טעיתי ונכנסתי איתם לשיחת צ'ט , הם מבקשים מייד לעבור לשיחת טלפון ואם זה לא קורה, הם מנווטים את השיחה לסקס בשורה השלישית לכל היותר.

 

המז"ם הארצישראלי המצוי מופיע בכל הגדלים ובכל הצבעים, בכל רמות ההשכלה, מכל המוצאים ובכל גיל. קל לזהות אותו, אבל פגיעתו רעה גם בחשיפה מינימלית, לשכמותי. התחושה של רפש שדבק לי בקרסוליים לא עוזבת אותי זמן רב אחרי כל תקשורת איתם.

לכן הפסקתי להכנס לאתרים האלה לחלוטין, כי כמו שלא חייבים לראות את כל הדיווחים בטלויזיה על פיגוע ולהשחית תוך כדי כך את הנפש, לא חייבים גם לרמוס את האמון באדם ממין זכר ואת תחושת הנקיון של הנפש על ידי כניסה אתרי הכרויות.

עד כאן הכל טוב ויפה, אבל מה לעשות כשהאיכס רודף אחרייך?

 

זה מה שמצאתי במייל שלי:

המז"מ הנוכחי פנה אלי אחרי שראה את הבלוג שלי. אני לא אומרת קרא, כי ברור שלא קרא. כותרת המייל, פגשתי אותך בבלוג שלך, מטופשת ורדודה. הוא פגש כמה מהמילים שלי, וגם כמה תמונות אם להסתמך על הפוסט הקודם והחליט שזה מספיק לו כדי להגיד שפגש אותי.

כמובן שהוא לא מתייחס למה שקרא, כנראה בגלל שלא קרא, ומייד הוא מזמין אותי "לקשקש".

למה זה עורר בי כזה גועל מיידי? כי מייד זיהיתי את המז"מ. עוד לפני שגמרתי לקרוא את הכותרת למען האמת.

 

עכשיו, אני אעדן את המילים ואגיד בעדינות: למה, לעזאזל שאני ארצה לקשקש איתך? על סמך מה ועל איזה רקע? 

אם אתה רוצה לקשקש, יש אופציה של תגובות מתחת לכל פוסט ושם כל אחד מקשקש כמה שהוא רוצה. 

למה אתה פונה אלי במייל? 

 

מאחר ואני מנומסת עד רמה מסויימת וגם, נותנת לאנשים להינות מהספק ומניחה את חפותם עד שלא יוכח אחרת, שאלתי על מה המז"מ רוצה לקשקש. 

תשובתו מאירת העיניים לא משאירה מקום לספקות, כבר בשורה השניה הוא אומר – על חיים, יחסים, מין.

אני מרגישה מחוללת. איזה גועל.

 

עכשיו אני פונה אלייך ישירות מר איכס:

אין שום סיבה בעולם שאני ארצה לדבר על חיים, יחסים ומין עם בן אדם שאני לא מכירה, עם מישהו שאין לי איתו שום בסיס של היכרות, קשר או שיחה. גם עם חלק מחברי לאורך שנים רבות אני לא מדברת על מין ועם חלקם גם לא על יחסים. אז בטח ובטח שלא ארצה לדבר איתך. כמו שלא תפנה ברחוב לאשה אקראית ותציע לדבר על חיים יחסים ומין, אל תפנה אלי במייל שלי ותציע לי דברים כאלה. זה מטריד, זה מכוער וזה דוחה.

אני בטוחה שאני לא היחידה שפנית אליה, כי ככה עובדים המז"מים בני מינך, שולחים לחמם הדוחה על פני המים בשיטת מצליח. מנסים ואם מצליח, מצליח. אין לי ספק שפנית פה לעוד כמה וכמה כותבות , כי היה נדמה לך שמצאת מקום חדש לפרוש בו רשת.

אני מגיבה בחריפות כזו כי נכנסת למקום שלי, שהוא סוג של בית וליכלכת לי את הרצפה ברפש שאתה סוחב איתך. בחרתי להתרחק מסוג כזה של אנשים ואתה הבאת את הגועל שממנו אני מתרחקת למקום שהוא לגמרי שלי.

אין שום דבר תמים ונקי בפניה שלך ושום כוונה טובה. יש אטימות וטיפשות יהירה של מי שחושב שהכל מותר לו.