תקציר השבוע האחרון

בשבוע שעבר התחלתי את העבודה החדשה באופן רשמי. נקרא לה קל"בוש.

כמו כל התחלה חדשה, הכל קצת קליידוסקופי ומעורבל בימים הראשונים, בעיקר בגלל שאני לומדת דברים חדשים בשני תחומים ויש המון פרטים קטנים וחשובים שצריך לזכור ולדעת ולבצע. והם מתערבבים זה בזה , דורכים אחד לשני על הרגליים ועושים המון רעש רקע מבלבל.

אני יודעת שאחר כך הם ישקעו ויופנמו ויהפכו לחלק ממני, אבל עכשו צריך ללכוד כל אחד מהם ולשייך אותו אלי.

כמו בכל התחלה חדשה אני עייפה יותר, כי אני משקיעה המון אנרגיה בדברים שאחר כך יעבדו באוטומט.

אני מנחמת את עצמי שללמוד דברים חדשים זו אחלה התעמלות למוח וחשוב לאמץ אותו מידי פעם ולאתגר אותו. כן, אני יודעת שעשיתי את זה גם בלימודים, אבל פה זה אינטנסיבי יותר.

 

זה היה גם השבוע הראשון שבו לא נסעתי לעבודה הפנינה. אני עדיין מתגעגעת אליה קצת, בעיקר לאנשים שם, ועדיין מרגישה אחריות לגבי מה שקורה שם (הרופה מעדכנת אותי) אבל זו היתה הקלה אדירה לא לנסוע לשם. ממש הרגשתי את שבוע העבודה מתקצר. למרות שיש ימים שאני עובדת עד שבע בערב, אלה ימים שגם מתחילים מאוחר יותר בהתאם, ולפתע אין לי ימים של 12 שעות רצופות, מדהים.

גם מד בדלק באוטו שלי לא מאמין למה שקורה לו. שבוע שלם של נסיעות ועדיין לא נגמר אפילו חצי מיכל דלק. 

בגלל שהייתי כל החודש במעין לימבו כזה שמקום אחד לא שחרר אותי והשני קלט אותי כבר, עבדתי למעשה במשרה מלאה באופן רשמיף במקום 3/4 המשרה הרשמית הרגילה וקיבלתי תלוש משכורת שאני יכולה רק להצטער שאני לא מקבלת כמותו כל חודש. כמובן שעבדתי ביותר ממשרה מלאה, כי באופן לא רשמי אני עובדת משרה מלאה ואפילו יותר, בחודש הזה והיו לי כמה וכמה ימים ארוכים מאד, אבל הכסף… שווה ביותר.

בנתיים הממונה בקלבוש כבר רוצה למצוא דרכים להעביד אותי עוד קצת והציעה לי תפקיד שכולל הדרכה בשעות נוספות בתשלום של מרצה. אני צריכה לברר מה זה אומר, אבל יכול להיות נחמד להגדיל את המשכורת פעם בחודשיים שלושה בסכום נאה. ואני גם מאד אוהבת להדריך. יש מצב שאני מורה מפוספסת ושעולם החינוך הפסיד אותי בגדול.

 

חוץ מזה היה היום יום שבת יפיפה ונהדר שבו קמתי שמחה, בלי סיבה מיוחדת ונשארתי שמחה מהמון סיבות טובות.

עבדתי בגינה ואפילו בניתי איזו גדר טיפוס לאפונה שגדלה מהר. מצאתי שאריות של גדר בנויה ממקלות דקים וחצי שבורים של עץ, שמשיהו השליך מלפני שנה והקמתי אותה מחדש. היא מעט רעועה ורופפת, אבל אני אחזק בהמשך. בנתיים עישבתי לפני הגשם הצפוי בשבוע הקרוב וצפיתי מקרוב בשתילים והנבטים הקטנים שגדלים ומתפתחים לאיטם.

אחר כך נסעתי עם יוגה למשתלה וקניתי עציצי רקפות, נענע ולואיזה ועוד קצת פרחי עונה כדי לתחזק את השמחה. אין כמו עציצים פורחים ומלבלבים כדי לשמח את הלב. והמרפסת שלי שטופה בצבעי ורוד של רקפות יפות.

בעצם יש, למשל טלפון מהגמל, כשהוא עצמו נשמע מאושר, בדיוק אחרי שסיימתי לשתול את הצמחים ולתלות את המתלה של העציץ שנפל בגשמים האחרונים.

וארוחת צהריים בחברה טובה. 

וכשרגוע וטוב בלב.

וסדרה במחשב.

ולצאת בערב החוצה פעם אחרונה להגיד לילה טוב לעציצים ולהתפעל פעם אחרונה ליום זה מהיופי שלהם.

 

 

22 תגובות בנושא “תקציר השבוע האחרון

  1. אני קוראת אותך ובראש רץ לי <a target=_blank href="https://www.youtube.com/watch?v=lHkrpKYehcI&quot;>השיר הזה של דייויד בואי ז"ל. התחלות הם זמן גבולי ולכן מלחיצות אבל באמת שהן אכן גורמות לך לגדול וזה ממש בריא למוח וגם לשאר הגוף. ואת השבת שלך ממש אהבתי. נשמעת נהדרת 

    אהבתי

    1. אפשר להוסיף לרשימת השמחה את השיר של בואי, ובעיקר עם המילים, כי אני מאד אוהבת לקרוא את המילים של השיר ולהבין סוף סוף מה זאת השורה הזאת שהוא שר שם  איזה כייף עשית לי עם השיר הזה.

      אהבתי

  2. מצאתי עצמי צוחקת מהמשפט הראשון. 
    זה באמת חשוב ללמוד דברים חדשים! מסתבר שזאת תרופת מנע מצוינת לאלציימר ורעיו. 
    בינתיים עושה רושם שלעבודה החדשה, למרות השם הלא סימפטי שהכתרת אותה בה, יש רק יתרונות. שימשיך ככה. 

    אהבתי

    1. השם שנבחר מייצג את העובדה שהעבודה היא קרוב לבית – קל"ב – להבדיל מהפנינה שהיתה ממש רחוקה, תוספת- ’וש’ בסוף, היא התוספת העכשיות  ביותר  והמילה כולה מעידה על החששות שיש לי מהבלתי נודע של מקום חדש 

      אני מקווה שאני רחוקה ממחלות הדמנציה, אבל כמו התעמלות , אף פעם לא מוקדם מידי להתחיל

      אגב, בהחלט אפשר להוסיף את התגובה שלך שעדכנה על הצלחת הארוחה עם חמותך לשמחה שלי על הבוקר אתמול 

      אהבתי

  3. המון פרטים קטנים בעבודה החדשה
    אבל את רושמת אותם כדי שיהיה קל לזכור  אותם ?
    אהבתי מאוד את המרפסת בצבע וורוד של רקפות
    הרקפת פרח יפהפה  

    אהבתי

    1. רושמת גם רושמת. יש לי פנקס בכריכה נוקשה שבו אני מנסה לרשום הכל, אבל בדרך כלל לא מספיקה בזמן אמת. כי זו שחופפת אותי,מאמינה בלעשות דברים ולא בצפיה בהם, לכן מיד מהתחלה היא נתנה לי לעשות הכל תוך כדי שהיא מלווה מהצד, כך שלא נשאר לי הרבה זמן לכתוב. 
      אבל אני משתדלת לסכם הכל אחר כך כדי לסדר את הדברים בראש.

      את יודעת שיש עכשיו רקפות עם שני צבעים בעלי הכותרת, הן מקסימות במיוחד.

      אהבתי

  4. השם שנתת לעבודה החדשה שלך קצת הלחיץ אותי, את יודעת שקלבוש זה כלא?
    מזל שהמשך הפוסט היה כל כך נעים ומעודד, ואחרי שאני קוראת אצלך כבר כמה שנים אני בטוחה שמשרד החינוך הפסיד מורה נהדרת 

    אהבתי

    1. בטח שאני יודעת  את הסיבה לבחירת השם פירטתי בתגובה לג’יין, למעלה.

      האמת היא שילדים, בעיקר כשהם באים במסה גדולה, ממש מפחידים אותי אני לא מבינה איך מורות שורדות ימים שלמים עם ילדים, שלא לדברי על בני נוער. צריך כוחות נפש גדולים משלי כדי להתמודד יום יום עם החבורות הרועשות של הילדים.

      אהבתי

    1. אחת הסיבות שאני כותבת על האושר זה כדי להפוך אותו למוחשי ועוד אחת, כדי לזכור אחר כך את הימים האלו. זה נותן פרספקטיבה בימים פחות מוצלחים 

      תודה 

      אהבתי

  5. מתה על הכינויים שאת נותנת לדברים ואנשים (סליחה שאני חוזרת על עצמי בעניין הזה). קלבוש אכן נשמע כמו כלא אבל מצד שני סיומת ה"וש" תואמת את התקופה (עם היוש וביוש של הצעירים). עבודה חדשה מלחיצה ללא ספק, הרבה פרטים לזכור וממונה שיושבת לך על הווריד – אבל בטוחה שבקרוב מאד הכל יופנם ויהפוך אוטומטי. גם ההדרכה הצפויה נשמעת מרגשת (ללא ספק משרד החינוך הפסיד מורה בחסד) ולא תזיק תוספת השכר. מזדהה עם שמחתו של מיכל הדלק. ימים ארוכים ונסיעות רחוקות זה מתיש בדרכים שלא תמיד מודעים אליהן בזמן אמיתי, אלא רק בדיעבד. אבל הכי הכי כיף השבת הנהדרת הזאת, השמחות הקטנות, הפרחים, הערוגה, הטלפון מהגמל…..טוב שתיעדת ושיש לאן לחזור בזמנים פחות שמחים 

    אהבתי

    1. לאור הסטרס שהכינוי גרם לכמה מהקוראים, שיניתי לקל"בוש
       
      אני רוצה לדחות את ההתעסקות עם ההדרכה למועד מאוחר יותר, אחרי שדברים אחרים יפסיקו להיות כל כך מעמיסים, אבל הממונה, אצה לה הדרך… נראה, נדחה את זה כל פעם קצת, עד שיתאים לי.
       בכל זאת לא הדרכתי בקצובות כבר הרבה זמן, שנים אפילו ואני צריכה לחזור ולהזכר מה זה אומר.
       
      רק שתקבלי מושג על ההקלה שהירידה בנסיעות, במשך כל השבוע כולו, על שלל נסיעותיו, נסעתי אותו המרחק שהייתי נוסעת רק לעבודה הפנינה בשבוע.
      זה בדיוק מסוג הדברים שרק אחר כך לא מאמינים שזה מה שעשינו

      אהבתי

    1. עכשיו רק צריך שיגיע הגשם המדובר סוף סוף. השמיים פה אפורים וקר בחוץ, יש הרגשה שתיכף ירד גשם, אבל בנתיים לא יורד.
       
      לגדל צמחים ובעלי חיים זה אושר אמיתי. ולמזלי יש לי גם את אלה וגם את אלה.

      אהבתי

  6. לפעמים אנחנו לא יודעים כמה חסר לנו ירוק בעיניים… עד שאנחנו רואים אותו

    משרד החינוך מפסיד הרבה אנשים טובים בגלל שלעבוד בהוראה זה לרוב מאוד לא משתלם (לעומת עבודות אחרות)
    עבודה בהדרכה יכולה להיות הכנסה נוספת יפה, וזה משהו שכדאי לשקול אותו

    לנסוע פחות, בטוחה שזו הקלה עצומה עבורך
    לא רק בגלל זמני הנסיעות וכו’, אלא גם בגלל שדלק זה לא דבר זול בכלל בימינו
    חוץ מזה את מרוויחה יותר זמן לדברים משלך, וזה שווה הרבה יותר מכסף

    אהבתי

    1. אני יודעת גם יודעת כמה חסר לי ירוק בעיניים, בגלל זה אני מקיפה את עצמי בו.
      קשה לי לשהות בעיר יותר מכמה שעות, כי אני מרגישה חנוקה בבטון ובאספלט.
       
      צחקתי לגבי משרד החינוך, לא הייתי שורדת יומיים בבית ספר. גם ככה בקושי שרדתי כתלמידה…
       
      לא להאמין כמה זה משנה לנסוע פחות, ועוד לא מדובר בכמות מטורפםת של שעות, בסך הכל ארבע שעוות בשבוע, יש כאלה שנוסעים כל יום שעה-שעה וחצי לכל כיוון, לא מבינה איך הם עומדים בזה. וכמובן שאין מקום עבודה שמחזיר הוצאות ריאליות של דלק ואחזקת רכב. אצלנו משלמים נסיעות לפי מחיר נסיעות באוטובוס, אם יש אוטובוס, ואם לא איזה תשלום לפי קילומטר, אבל יש תקרה לתשלום ואני עברתי אותה ממילא.

      אהבתי

      1. כשגרתי בתל אביב, לא ידעתי כמה חסר לי הירוק הזה, עד שחזרתי לגור במושב
        לא שאין שכונות ירוקות בתל אביב, אבל רוב תל אביב היא אספלט ובטון בלי יותר מדיי ירוק

        לי דווקא לא הייתה בעיה עם בית הספר
        אולי בגלל שלמדתי בביה"ס קיבוצי
        ואולי בגלל שהאווירה שם למרות שזה היה בתקופתי ביח"ר לציונים השפיעה על רוב התלמידים (היום אין לי מושג איך למדתי אז כל כך הרבה שעות ועדיין היה לי זמן למלא דברים אחרי הלימודים).

        בתקופה שעבדתי, נסיעה לעבודה או חזרה משם הייתה לוקחת בין שעה לשעה וחצי, תלוי בפקקים
        זו בעיה, באיזור שאני גרה בו, ולא רק, שנוצר מצב שריכוז מקומות העבודה נמצא בגושדן אז כולם נוסעים לשם בבוקר וחוזרים משם בערב

        אהבתי

      2. וכן מכירה את העניין של התשלום לפי נסיעות באוטובוס, זה האמת מה שמחייב החוק. יש מעט חברות שעושות מעבר, אבל הרוב משלמות רק את המינימום שהחוק מחייב

        ההבדל בנסיעות, זה שיש לך עוד זמן לעצמך, זה מטורף
        להעביר זמן בפקקים, במיוחד בתור נהגת, זה נוראי וגם מתסכל
        כשאני נוסעת באוטובוס אני יכולה לעשות דברים אחרים (טוב לא הרבה כי לקרוא ספר בנסיעה עושה לי בחילה, ואותו כנ"ל גם לגבי שיטוט בסמראטפון, אז לרוב אני מנצלת את הזמן לשמוע מוזיקה ולישון, ושינה של 30-40 דקות אחרי יום עבודה זה נותן כוח להמשיך את היום)

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s