רגע לפני הסערה

הלכתי לגינה לראות מה שלום הערוגה, לנכש קצת עשבים שוטים ולראות מה שלום התיונוקות.

אז מסתבר שחלק ממה שחשבתי שהוא נביטה של שום, הוא למעשה נביטה של אפונה, ומסתבר ששתלתי יותר ממה שחשבתי, ולמה אכפת לי כל כך? כי אצטרך אחר כך לבנות לאפונה איזה סולם לטפס עליו.

כבר עכשיו אפשר לראות את הקנוקנות החמודות הקטנות שלה.

 

ואלה השומים, שגדלו ממש יפה מאז הפעם הקודמת. איזה אלופים. עדיין נמוכים מספיק כדי שיוכלו הלתמודד עם רוחות חזקות ויציבים מספיק להתמודד עם מטחי גשם. ככה אני מקווה.

חסה! היו עוד שתיים, אבל הן לא הצליחו לשרוד את היובש, כי צינורות ההשקיה היו רחוקים מהן יותר מידי. אין על היופי הרענן הירוק בהיר שלה היא כל כך חושנית. (זו רק אני או שעוד מישהו מרגיש ככה??)אפשר לראות את הסלט שהיא תיצור.

 

הודיעו שיהיו זרעים של צנונית ושל קולרבי בחינם בארון המתכת הקהילתי, ובאמת מצאתי שני סוגי זרעים. על אחד היה כתוב צנונית וזה הסוג השני. נראים לי יותר כמו חרוזים להשחלה למחרוזת יפה, טורקיזית.

אבל כיוון שלא אנסה לשזור מהן מחרוזת, זרעתי כמה מהם באדמה, בתקווה שלא בלבלו את השלטים ושזו לא צנונית. היתה שנה אחת שגידלתי צנוניות וגיליתי שהן נשארות במקרר לנצח, בלתי נאכלות ובלתי נרקבות.

 

הברוקולי גדל לאיטו, לא נורא, עדיף ככה לפני הרוחות והגשמים שכבר יומיים מפחידים אותנו בקשר אליהם. לפי החורים שעל העלים, לא רק אני חושבת שהשתילים יפים…

 

ומה אלה? בחיי שאני לא מצליחה להבין. הם לא גזר כי הגזר גדל  יפה בצד השני של הערוגה. כנראה שאאלץ להמתין בסבלנות ולראות מה יוצא מהם, בעיקר בגלל שנראה שהם נענים ועולים יפה מהקרקע.


 

זהו, בימים הקורבים הגינה תהפוך לביצה דביקה וחלקלקה ולא אוכל לבקר בה. נקווה שהעשבים לא ינצלו את ההזדמנות יותר מידי ושהשתילים הקטנים שלי ינצלו גם ינצלו. כולל הפלפל שסובל מהצקות של ציפורים ואולי יצליח לגדול מספיק שיפסיקו להתעלל בו.