סיכום ביניים בסיום הלימודים

רק עכשיו אני מתחילה להרגיש עד כמה הלימודים שיבשו את השגרה שלי ועד כמה התגעגעתי אליה.

בסך הכל למדתי שנה ושלושה, כמעט ארבעה חודשים, במקום שנתיים. למדתי רצוף, בלי חופשת קיץ ובלי חופשות סמסטר של יותר משבועיים. 

בזמו הזה גם העברתי שעות עבודה מימי הלימודים לימים אחרים שבהם לא למדתי על מנת להפחית מעט את הפגיעה הכלכלית של אבדן ימי עבודה. בסופי שבוע, חגים ושבתות ישבתי ללמוד, לקדם עבודות ולהתכונן למבחנים וכך קרה שלא נשאר לי זמן פנוי.

בשני הסמסטרים הראשונים למדתי יום וחצי, וכשאני אומרת יום אני מתכוונת לכאחת עשרה שעות, אמיתות ומלאות, לא לשעות אקדמאיות. בשני הסימסטרים האחרונים נחסך מאיתנו החצי יום הנוסף, אבל בתמורה היום הארוך התארך בעוד כשעה.

 

מבחינה כלכלית הפסדתי המון כסף, כשלושים אלף שקלים של שכר לימוד, לא כולל נסיעות, אוכל, שתיה ושאר הוצאות אינספיות על חומרי לימוד, אישור חניה ואבדן ימי עבודה.

חשבון החסכון שלי הצטמק בצורה קיצונית, אחרי שהתרגל להשמין באיטיות לאורך השנים. סכום החסכון החודשי אמנם המשיך להכנס אליו מידי חודש, אבל ההוצאות היו גדולות ממנו. כבר כמעט שכחתי איך זה מרגיש לבדוק את חשבון החסכון ולראות שיש ממנו פחות,ולא יותר. אני לא מתה על צביטת הבהלה הקבועה של הגילוי הזה.

חישוב פשוט של הערכת התוספת למשכורת שיתן לי התואר, מלמד אותי שזה עניין של כמעט 13 שנים עד שאחזיר את שכר הלימוד, לא כולל שאר ההוצאות. עוד חישוב פשוט מראה שזה יקרה לפני שאצא לפנסיה, ממש רגע לפני, אם לא יעלו שוב את גיל הפרישה.

 

מה הרווחתי?

תואר שני שאני לא בטוחה במה יועיל לי מקצועית, אבל זה בסדר, כי ממילא לא בניתי על זה. לא בגלל זה הלכתי ללמוד. 

תוספת קטנטנה למשכורת. כאמור לא ממש משתלם כלכלית וכנראה לא יחזיר את כל עלות הלימודים לעולם.

הכרות עם אנשים ויצירת קשרים מקצועיים חדשים, זה כבר הועיל לי. כשהייתי במקום מסויים ופגישה מקרית עם מישהו מהשנה שאחרי, שעובד במקום, זיהה אותי וקיצר בשבילי הליכים.

יציאה מהשגרה והרחבת אופקים. כן, זה בהחלט קרה וזה גם שווה יותר מכסף. כנראה. אחרת למה אני חוזרת ללמוד כל פעם מחדש?

 

הלימודים הסתיימו בתחילת יולי.

לקח לי זמן עד שהתחלתי להרגיש שנחתי מספיק וצפיתי במספיק סדרות מטמטמות מוח שלא דורשות חשיבה ושהגיע הזמן לחזור לעצמי. לא לחצתי על עצמי, נתתי לדברים לקרות מעצמם.

לפני קצת יותר מחודש חזרתי להליכות. התחלתי לאט ועדיין לא חזרתי לכושר טוב. אני הולכת מסלול שבעבר לקח לי ארבעים וחמש דקות, בחמישים וחמש דקות. השרירים כואבים לי אחרי ההליכה ואני מרגישה עייפה ומותשת.

אבל אני מרגישה שיש שיפור. אני פחות עייפה ממקודם, השרירים כואבים לזמן קצר יותר ואני מצליחה לעשות מסלולים מאתגרים יותר, עם עליות ממושכות שדורשות סיבולת.

 

ונרשמתי לגינה הקהילתית.

אחרי שניסיתי לעבוד בה בסימסטר הראשון של הלימודים וגיליתי שאני לא פנויה, בכלל לא נרשמתי בשנה שעברה. היה לי עצוב לעבור לייד הגינה ולדעת שאין לי חלקה בה. וקינאתי באלה שחזרו עמוסי יבול מהגינה שלהם המוצלחת.

מאחר וקצת איבדתי אמון בעצמי ביקשתי השנה ערוגה קטנה, חצי מהערוגות הקודמות שהיו לי. ליתר בטחון. לא מתחשק לי להתקל בתחושת הכשלון הקודמת. 

 

אני עדיין ממתינה לציון של פרוייקט הגמר בלימודים. אחריו אני מתכננת לעשות קעקוע. אני כבר יודעת בערך מה אני רוצה ואיפה אני רוצה.

אולי אכתוב את זה למנחת הפרוייקט, אני בטוחה שזה ידרבן אותה לתת את הציונים, מה לא?

18 תגובות בנושא “סיכום ביניים בסיום הלימודים

  1. תואר שני עשוי לפתוח בפנייך אפשרויות טובות יותר למשרה נחשבת
    לדעתי הקעקוע לא קשור לעבודת הגמר, רוצה קעקוע? אותי רוצי לעשותו
    המשך שבוע מקסים שיהיה לך

    אהבתי

    1. הקעקוע הוא בהחלט קשור לעבודת הגמר. חיב להיות קשור כי אחרת מה יעצור אותי מלעשות עוד אחד ועוד אחד?
      זו הסיבה שאני מגבילה את עצמי לקעקוע אחרי הישג משמעותי , כמו סיום תואר שני. גם דחיית סיפוקים היא דבר חשוב. בעיקר בדברים שנשארים לכל החיים אחר כך.

      אהבתי

  2. רשימה לא רעה, אבל מבחינתי העיקר חסר (ואני לא מופתעת, כי הייתי עדה לתהליך בזמן אמת): קבלת כלים חדשים לניתוח ולחשיבה, הריגוש שבמפגש עם חומרים חדשים מרחיבי מוח (ולא כימיים), ושבמפגש עם אנשים פותחי דלתות אינטלקטיות.
    חזרה לגינה ולהליכות נשמע נפלא. וגם ההמתנה לקעקוע. נדמה לי שההמתנה לא פחות חשובה מהקעקוע עצמו, אבל את זה לא נגיד למנחת הפרוייקט. 

    אהבתי

    1. לא קיבלתי כלים חדשים לניתוח וחשיבה, החומרים החדשים היחידים שנתקלתי בהם היו בתחום שלא ריגש אותי במיוחד, אלא אם עצבים מוגזמים הם סוג של ריגוש, חשבונאות זה ממש לא אני…וכמו שכתבתי אצלך, את חיה בעולם אחר לחלוטין מזה שלי בכל מה שקשור לאקדמיה

      ההליכות נהדרות, סבל נפלא.
      הגינה, אני מחכה לפתיחתה בהתרגשות מעורבת בחשש. אני מקווה שהשנה תהיה חויה מתקנת.

      והקעקוע, אני מחכה לו מ2008 בערך, מאז הקעקוע הקודם. אבל ההמתנה טובה, היא מאפשרת להחליט בצורה איטית ובטוחה מה אני רוצה ואיפה וזה חשוב כי זה נשאר לתמיד, כמעט.

      אהבתי

    1. אני מקווה שהגינה תהיה נהדרת כמו שהיתה בפעם הראשונה.

      והקעקוע, אני מניחה שאפילו אצלם לכם אותו , כשיהיה

      אהבתי

  3. לימודים זה לא זול בכלל
    תמיד יש הרבה יותר הוצאות מסביב

    זה גם מבאס כשלא נהנים מהלימודים

    אבל לפחות עכשיו יש תקופה חדשה
    ובקרוב גם קעקוע חדש 🙂

    ואני בטוחה שתשקיעי בגינה ותהיה לך גינת ירק לתפארת

    אהבתי

    1. את מאמינה שאני מפנטזת על איזה צמחים אגדל בגינה? יש לי כבר נסיון מסויים ואני יודעת במה אני משתמשת יותר ובמה פחות וממש מתחשק לי להתחיל.

      וגם על הקעקוע אני מפנטזת כבר

      אהבתי

    1. לא כל בוקר, דווקא אחר הצהריים ולא כל יום, רק ארבע פעמים בשבוע. עדיין יש לי ימים ארוכים שח עבודה ואני לא יכולה כל יום 

      הדוגמנית באה איתי וחוזרת מעולפת, אבל גם הכושר שלה משתפר לאיטו. התולעת כבר לא יכולה לעשות טיולים כאלה, אף פעם היא לא אהבה, העצלנית, ועכשיו יש לה פטור בשל גילה המופלג 

      אהבתי

  4. הפוסט העציב אותי. מבאס שאדם בעשור החמישי לחייו צריך להקריב כל כך הרבה כדי ללמוד, ושהלימודים עצמם הם לא מה שנחזו להיות. ואת כותבת וכתבת את זה לאורך כל התואר די בהשלמה. כי איכשהו ברור שהתארים האלה הפכו לתעשיה שאולי משרתת את המערכת, ואת המרצים, אבל בטח שלא את הסטודנטים. אז לא פלא שמצב ההשכלה הגבוהה בארץ הוא על הפנים. לא הכי מפתה להיות חלק מהמשחק הזה ועוד להתרושש בשביל זה.

    יש ודאי תארים ומרצים מזן אחר, כמו שעולה גם כאן בישרא. אבל החויה שלך שכיחה למדי.

    בכל זאת טוב שאת אחרי, ההליכות והגינה הקהילתית נשמעים כדרך מהנה בהרבה למילוי הזמן שהתפנה.

    אהבתי

    1. התארים הפכו לתעשיה ברמה שאי אפשר להבין. בן זוג של שמחה שלמדה איתי, עובד בשירות המדינה ועשה עכשיו תואר שני שבו כל המבחנים היו ידועים מראש עם תשובות מסודרות וידועות מראש… תואר שני בשיטת הכאילו. העיקר שיהיה ויוכלו לתת לו את התוספת במשכורת.
       
      אין לי ספק שסיימתי עם האקדמיה ואם ארצה ללמוד זה יהיה במסגרות אחרות לא אקדמיות. בנתיים אהנה מהחזרה לטבע, בהליכות ובגינה

      אהבתי

  5. אני חייב להודות, שלא הצלחתי להבין מדוע הלכת ללמוד.
    זאת אומרת, ברור שטוב להרחיב אופקים. וברור שתעודה של תואר שני –  טובה לתלוש המשכורת. אבל, מצד שני, אישה שכבר מתקרבת לגיל חמישים, צריכה לעשות את הדברים ממקום אחר. לדעתי, כמובן. בראש ובראשונה – כדי ליהנות. אני יודע, זה נשמע דבילי, אבל זו באמת דעתי. כי, לטעמי, את כבר לא צריכה להוכיח לעצמך שאת יכולה, את כבר יודעת. ואם המחיר (גם הכלכלי) כה גבוה, ואם ההנאה ממך והלאה – אז למה? אם את לא שותפה לאותה אורגזמה מתמשכת מהממסד האקדמי – למה לסבול?
    אני חושב, שלימודים אקדמיים הם אחלה – בגיל הנכון. אני חושב, שהם אחלה – כשהם מהווים את העיסוק העתידי של הבנאדם, את הייעוד שלו, נגיד מרצה וחוקר באוניברסיטה. אני חושב, שהם אחלה – כשהם מאפשרים לאדם להיות מה שהוא רוצה להיות, נניח עו"ד, או רופא. אני חושב, שהם אחלה – כשהם מוסיפים למשכורת סכום כסף משמעותי לאורך שנים. אני חושב, שהם אחלה – כשנהנים.
    סליחה, אבל נותרתי עם השאלה: מדוע התעקשת ללמוד?

    אהבתי

    1. להבדיל ממך , אני לא חושבת שיש גיל נכון או לא נכון ללימודים. אם הייתי מתחילה ללמוד מיד אחרי הצבא, אולי הייתי עושה את המסלול הזה מוקדם יותר, אבל את התואר הראשון (ההכרחי מבחינת העבודה) התחלתי רק ב2006.
      גם לא הייתי המבוגרת בלימודים כשליש מהכיתה היו בסביבות הגיל שלי והחריגים היו שניים בגילאי העשרים המאחרות. כל השאר היו בסוף שנות השלושים עד אמצע שנות החמישים.
      לא יכולתי לדעת שלא אהנה מהלימודים, למעשה נהניתי מהחצי הראשון שלהם.ואני נהנית מאד מהקשרים שנרקמו וההכירויות עם אנשים חדשים. והמחיר, תקשיב, יש תחביבים שעולים יותר מאלף שקלים לחודש…זה לפחות מחזיר את עצמו חלקית. לא לכל דבר יש תועלת מעשית.
      למה התעקשתי ללמוד? מאותה סיבה שתוציא אותי לחפש עוד משהו לעשות בעוד שנה, שנתים שלוש, אולי אלה יהיו לימודים ואולי לא. לאן שיקח אותי הלב אז.

      אהבתי

  6. אני שמחה שהגעת לשלב הסיכומים, חיכיתי די בנשימה (וירטואלית) עצורה לשמוע ממך איך את מרגישה אחרי סיום התואר. ליויתי אותך לאורך הלימודים ובאמת הם לא היו כפי שהיו אמורים להיות, מהרבה בחינות. שמחה שבכל זאת כן היו דברים טובים, מעבר לעובדה שאת עכשיו בעלת תואר שני – שזה מכובד בפני עצמו – ואת העלות באמת אי אפשר למדוד רק בכסף כי יש הרבה לימודים וגם באמת תחביבים שעולים מאות שקלים בחודש ולא מוסיפים דבר לתלוש המשכורת. 
    נשמע מצוין שתטפחי שוב ערוגה בגינה הקהילתית, נראה לי שתיהני מזה מאד, ושמחה שאת והדוגמנית שוב הולכות, לאט לאט יגבר הכושר ותגבר ההנאה. ברוכה השבה לשגרה ואני יודעת שעוד מעט כבר תחפשי מה הלאה….

    אהבתי

    1. אני לא יכולה להגיד שאני מצטערת על הלימודים, כי בסופו של דבר הרווחתי מהם דברים שלא ניתן למדוד בכסף. אז כן, הם עלו הון קטן ולוו במצוקות ובכעסים ומתחים מיותרים, אבל כשמסתכלים אחורה, זה בסך הכל חלף מהר ואפשר כבר להביט הלאה ולהתחיל לחשוב על הדבר הבא.
      בנתיים החזרה לפעילויות כמו הליכה (ועוד מעט הגינה) נראות לי מספיקות. אני נהנית להיות מוקדם יחסית בבית ולעשות דברים לא חשובים במיוחד, כמו לבשל, לראות סדרות מטופשות, לקרוא, לפגוש חברים…לא היה לי הרבה זמן לדברים האלה בשנה וחצי האחרונות וטוב לחזור לזה.
      ביום מן הימים גם זה ימאס ואז אחפש משהו חדש לעשות.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s