הכלבה משתפרת וBCC

הכדורים עשו את העבודה, לפחות את חלקה.

היא מצליחה להעמד לבד, במאמץ מסויים, וגם ללכת.היא חזרה לכשכש בזנב ובעיקר חזרה אליה שמחת החיים.

היא לא מצליחה לעלות בשלוש המדרגות לבית, אבל היא נהנית להתגלגל בדשא, רואים שממש נעים לה.

קניתי חבילה של נקניקיות ובכל בוקר ובכל ערב אני בוצעת כשליש נקניקיה, חורצת את החלק הפנימי שלה וטומנת בה את הכדור. תופעת הלוואי המבורכת היא שהכלבה זורחת באושר כשהיא רואה שאני לוקחת ליד את השקית שמכילה את הכדורים. תופעת הלוואי השלילית היא שנזכרתי כמה נקניקיות זה דבר מסריח.

בנתיים אני מטיילת איתה ומשגיחה שלא תאכל שטויות, כי דיאטה היא חלק מהטיפול. כיוון שאני לא קושרת אותה לרצועה, אלא רק הולכת אחריה גיליתי את המסלולים הקבועים שלה למקומות שבהם יש סיכוי שתמצא אוכל, לא להאמין איזה מסלולים קבועים של זקנה יש לכלבה הזאת, טוב שהיא לא כללה את קופת חולים בסיבוב הקבוע. היא לא אוהבת שאני הולכת אחריה ומביטה אחורה באשמה לראות אם אני עדיין עוקבת, מדי פעם מנסה תרגילי חמיקה והעלמות. קשה לי להגביל אותה בחופש שהיא רגילה אליו ואני שואלת את עצמי האם החופש הזה הוא לא חלק מאיכות החיים שלה.

בעוד יומיים אוריד את מינון הכדורים לחצי למשך עוד שבועיים ואז נשקול את המשך הטיפול.

לוטרינר, אגב, נולד בנתיים התינוק שבגינו בילה בחדר הלידה.

 

לפני כשבועיים ביקרתי את הפלסטיקאי שלי כביקורת אחרי הניתוחון הקודם והראיתי לו את גידולונים החדשים שצריכים הסרה. 

ביקשתי שיסיר את שניהם בבת אחת בשביל שלא אצטרך לעבור שתי תקופות החלמה, מספיקה לי אחת חופפת. הוא הסכים והמזכירה שלו קבעה לי תור ליום שישי האחרון. כיוון שיוגה ליוותה אותי לביקורת והביעה רצון ללוות אותי גם לניתוח עצמו, אמרתי לה לשריין את התאריך. בחצי פה אמרתי, מבטיחה לעצמי שזה לא נורא שתלווה אותי חברה שרוצה לבוא.

אבל ככל שהתקרב היום ככה רציתי פחות שהיא תבוא איתי, ולא רק היא, כולם.

לא יכולתי להעלות על דעתי מישהו שרציתי שיהיה איתי. ככל שהתקרב היום והמתח גבר, כך קיויתי שהיא שכחה את התאריך והניתוח. בשיחות שהיו ביננו הקפדתי לא להזכיר כלום, והיא, שקועה בעניניה, שכחה לגמרי כנראה, כי לא הזכירה ולא שאלה על הניתוח.

וכך משוחררת מליווי נסעתי לי ביום שישי לבד, עברתי את הניתוחון לבד, חבשתי את המטפחת לבד וחזרתי הביתה לבד, בהקלה גדולה. אמנם רגע לפני שחתך, אמר המנתח שזה נראה לו שונה מהפעם הקודמת ואולי זה לא BCC, אבל שאין דרך לדעת, אלא דרך בדיקה פתולגית, אז יאללה.

יש הבדל משמעותי בתחושה ובכאב בין החתך בחלק הקדמי של הראש לחתך בחלק האחורי, אבל אפילו החלק הכואב, משתפר לאיטו.

אין לי  מושג למה אני לא רוצה או צריכה ליידי אנשים ברגעיים כאלה. אבל ברור לגמרי שכל שיותר קשה ומפחיד ככה אני פחות רוצה שיהיו ליידי.

 

 

בשבת הייתי אצל הגמל, הכנתי לו פרגיות ממולאות בבשר וצנוברים (גם פטריות הוספתי הפעם) הוא עדיין חושב שזה מאכל גאוני ומופלא, אז אני לא מתווכחת, למרות שיש דברים שאני אוהבת יותר, למשל כשהוא מכין לי צלעות טלה. מה שכן, הסחת הדעת איתו העלימה את כל הכאבים לכמה שעות, ככה שכולם יצאו מרוצים. 

30 תגובות בנושא “הכלבה משתפרת וBCC

  1. בתור אמא לכלבונת ואוהבת כלבים בכל נימי ואיבריי, אני עוקבת בנשימה עצורה אחר העדכונים שלך והתיאורים, ומאוד שמחתי לקרוא שהכדורים משפיעים ושחוזרת לה שמחת החיים.
    אני מסכימה שאיכות החיים זה דבר חשוב, אבל קצת פיקוח בזמן טיול זה לא הרעה כל כך דרמטית. זה אפילו מומלץ.

    לגבי ה-BCC, גם אבא שלי סובל מזה ואני זוכרת את סיפורי האימה של האחים שלי כשבאו לבקר את אותו בבית החולים והוא היה עטוף כמו מומיה. זה לגיטימי שלא תרצי שיהיו איתך בזמן הזה, ולגמרי תלוי ברצונך. קצת עצוב לי שאת נותנת ליוגה כל כך הרבה ועזרת בתקופה הרפואית שלה, והצרכים שלך טיפה נשכחים.
    אבל מכיוון שזה תאם את רצונותייך, ניחא.

    תרגישו טוב!

    אהבתי

    1. הכלבה הזאת היא כלבת חופש, היא לא יודעת מה זה להיות בפיקוח, היא מרגישה בעונש כל הזמן, כאילו היא מפחדת שאני כועסת עליה. נראה כמה אצליח להחזיק מעמד אם המבטים המאשימים שלה.

      בדרך BCC הם גידולים קטנים בעור, לעיתים רחוקות הם מצריכים אשפוז בבית חולים, לרוב הניתוחים להוצאתם נעשים במסגרת מרפאה או אשפוז יום. התיאור של מומיה נשמע לי קצת מופרז

      בכל מקרה הצרכים שלי לא נשכחו, אני השתדלתי שיוגה תשכח וקויתי שתשכח, כי הצורך האמיתי שלי היה להיות לבד. בדיוק כמו ששלה היה להיות מוקפת באנשים.

      אהבתי

  2. שמחה לשמוע שהכדורים השפיעו, ושהיא חזרה להסתובב ולהנות מהחיים. כל דיאטה זו הפרעה באיכות החיים ובחופש לאכול מה שרוצים, אבל מה לעשות ולפעמים צריך. תבלשי אחריה בלב שקט, את עושה לה טובה 🙂

    אהבתי

    1. היא מסתכלת עלי בעינים כלות. נראה לי שהיקף הכרס המשתפלת שלה כבר קטן במעט, אז אני מקשיחה את ליבי, אבל אני כבר יודעת שזה לא יחזיק לאורך זמן. בעיקר אחרי שבשישי בבוקר רצתי אחריה טרוטת עיניים, פרועת שיער, יחפה, בסמרטוטי השינה הקרועים שלי והכי גרוע, בלי חזיה. ורצתי אחריה כי במקום לעשות פיפי ולחזור הביתה כמו שהיתה אמורה, פתחה בדהרה פראית קדימה על המדרכה הראשית ואני אחריה, רודפת אחריה כדי להחזיר אותה הביתה. בשבע בבוקר לא היו המוני אנשים בחוץ, אבל היו מספיק

      אהבתי

      1. דהרה קדימה נשמעת לי כמו חלק מהדיאטה גם כן . ומי שיוצא החוצה בשבע בבוקר אמור לצפות לראות מחזות אימה. איזו שעה איומה זו? 

        אהבתי

      2. למצער, קל לה יותר לדהור מאשר ללכת, כנראה בגלל פחות תנועות במפרק הירך.
        שבע בבוקר זה השעה שבה אני פותחת את יום העבודה שלי בימות השבוע

        אהבתי

      3. הזכרת לי, פועה,  את הסיפור שליהיא לפיד מספרת שבבוקר לאחר שבעלה נבחר היא פתחה את הדלת בטרינינג הכי ישן שהיה לה ( ושכנראה יש לכל אשה) ולא ידעה שיש כבר עתינואים ליד ביתם  וצלמו אותה…

        אהבתי

      4. זה הסיפור של ליהיא לפיד? אני יודעת שזה קרה במציאות לאשתו של ראש ממשלת אנגליה דויד קמרון ביום הראשון לכהונתו , זה גם צולם לכל עיתוני העולם, אני תוהה אם היא לא העתיקה את הסיפור…
        לפחות לא היה מי שיצלם אותי וטוב שכך

        אהבתי

      5. נכון פועה את צודקת !!
        הסיפור המקורי של אשת ראש ממשלת אנגליה שפתחה את הדלת רק כדי לקחת את העיתון …

        אהבתי

  3. שמחה לשמוע שהכלבה מרגישה טוב יותר.
    מעציב אותי הצורך שלך להיות לבד דווקא ברגעים קשים. האם זה רצון לא לחשוף חולשה או חשש מרחמים? לא ברור אבל זה בטח מתיש 

    אהבתי

    1. אל תהיי עצובה, אותי זה בעיקר מתמיה. אני חושבת שיש לזה קשר לחוסר רצון לחשוף חולשה, אבל לא פחות מזה, יש את הצורך להיות מסוגלת להתמקד בעצמי ובצרכים שלי, בלי לדאוג למישהו אחר שיושב ומחכה לי. ומבחינתי זה משחרר, הרבה יותר מתיש מבחינתי זה לחשוב על מישהו אחר כשאני צריכה לחשוב על עצמי.

      אהבתי

  4. הקלה רבה על השיפור במצבה של התולעת, נראה מה יהיה כשתפחיתי את המינון. מחזיקה לשתיכן אצבעות. 
    לגבי יוגה, ובכלל חברות/ים ובני משפחה שסומכים עלייך שתהיי שם איתם ובשבילם בעת הצורך, אני מבינה שאת דווקא לא רוצה שהם יהיו איתך….. באמת מבינה, ובכל זאת זה שטף אותי בעצב ותחושת בדידות איומה. במיוחד שזה לא שאמרת לה: אני בעצם מעדיפה לבד. את קיווית וסמכת על זה שהיא תשכח… והיא באמת שכחה. זה עשה לי עצוב… 

    אהבתי

    1. אם היא היתה שואלת הייתי כנראה אומרת לה שאני מעדיפה לבד, אבל העובדה שלא שאלה חסכה ממני את הצורך להתנצל ולהסביר את עצמי.
      אני דווקא מבינה מאד את השכחה שלה, היא שקועה במצב נפשי לא פשוט, סמי דכאוני אחרי ארוע הלב שלה והיא הרבה פחות פנויה לחשוב על אחרים.
      היא דווקא מאד ניסתה להפגש איתי בסוף השבוע, אבל אני הייתי זו שלא היה לה זמן.
      אני מניחה שנושא הניתוח ולמה לא הזכרתי לה יעלה ביננו ברגע שתגלה שעברתי את הניתוח בלעדיה, ואז אגיד לה שהעדפתי ככה.

      אהבתי

  5. שמחתי לקרוא על השיפור במצבה של התולעת
    טוב לדעת שהכדורים עושים את העבודה

    אני פחות או יותר אחראית על הטיפול בחתולה הקשישה שיש להורים שלי בבית
    אני קונה לה אוכל רטוב עם רוטב (כי היא אוהבת רוטב) ומערבבת לה אותו עם אוכל רגיל ככה כמה פעמים ביום (למרות שאמא שלי אומרת שהיא אוכלת אוכל יבש בבוקר בלי שום בעיה).

    אבא שלי גם הולך לניתוחים מהסוג שאת מתארת
    והוא תמיד הולך לבד (ונוהג חזרה הבייתה לבד בלי שום בעיה)
    ואני יכולה להבין למה את לא מעוניינת בחברה של עוד בן אדם איתך במעמד כזה שהוא לא הכי נעים בעולם וכל מה שאת רוצה זה שייגמר כבר ולחזור הבייתה לשקט שלך

    אהבתי

    1. בקשישים צריך לטפל אחרת, אין מה לעשות, יש להם פריוילגיות שאין לצעירים יותר. עכשיו היא רק רוצה לצאת החוצה וללכת לבית של חמי, היא יודעת שהוא יאכיל אותה. הוא לא מסוגל להתאפק למרות שאמרתי לו שאסור, הוא מהווה את הבעיה הכי גדולה.

      יש אנשים שלא אוהבים שמקיפים אותם אנשים כל הזמן,אני אחת מהם.

      אהבתי

  6. בעניין הכלבה  –  חדשות משמחות.  בעניין השני,  מקווה שעכשיו נגמר ולא יציקו יותר.  ואני דווקא מבינה את הצורך שלך ללכת לבד.  יש מצב שהייתי עושה כמוך.  יש בזה איזו הקלה,  בעיניי,  ואני גם מחזיקה מעמד  יותר טוב בלי קהל.

    כך או כך  –  תחלימי מהר.

    אהבתי

    1. אני שמחה שאני לא לבד בתחושה שלי של הצורך בלבד. אולי באמת זה גם עניין של להחזיק מעמד במצב של פחד וכאב, לי קל יותר כשאני לא צריכה להתעסק עם עוד מישהו, וממש לא בא לי לדבר על זה, בזמן אמת.

      אני משתפרת, תודה 

      אהבתי

  7. אני חושב שדרוש לווי כלשהוא לניתוחון כזה רק בגלל שיש חשש מתופעות כאלה ואחרות או אפילו מכאב שיפריע לך לנהוג. אבל טוב שהסתדרת.
    מאוד משמח מה שכתבת על הכלבה,מי שלא גידל כלב מעודו לא יבין זאת.
    שרק תיהיה בריאה ככל האפשר

    אהבתי

    1. מאחר וכבר עשיתי את זה בעבר, בצורה לא מכוונת וראיתי שטוב… החלטתי שהפעם אעשה את זה במכוון. אני מרגישה טוב בסך הכל ומבחינת כאבים, הכל ממילא מורדם ולמעשה הכי פחות כואב שאפשר.
       
      הכלבה, מנסה לחמוק לבית של חמי ולקבל שם אוכל. אני לא מצליחה לגרום לו להבין שהוא עושה לה נזקים בהאכלת היתר הזאת…

      אהבתי

  8. שמחה לשמוע שמצב הכלבה משתפר !
    מקווה שאצלך עבר הכל בסדר, וגם תוצאות הבדיקות
    יש מצב שבו רוצים להיות לבד …אולי הנהיגה חזרה קצת מפחידה .

    אהבתי

    1. הכלבה הרבה יותר טוב, נקווה שימשיך ככה גם אחרי הורדת המינון של הכדורים.
       
      הנהיגה הביתה היתה נהדרת, מאד רגועה ומשוחררת.
       

      אהבתי

  9. אני כמו הגמל, בטוח שפרגיות ממולאות בבשר וצנוברים ופטריות, זה מאכל גאוני.  עוד יותר אם אזכה במתכון שלו.
    קודם כל אנמאחל לך מכל לב שהתוצאות יהיו שליליות!
    אני לעומתך, דואג שתמיד יהיה איתי מלווה, כי חוויתי פעם סיבוך שלא היה טוב ללא מלווה.
    מקווה רק לטוב {}

    אהבתי

    1. אתה יכול להציץ בצד השמאלי של הבלוג, יש שם רשימה של מתכונים וגם הפרגיות הממולאות נמצאות שם , לגבי תוספת הפטריות, פשוט מוסיפים סלסלת פטריות חתוכות לפני הוספת הצנוברים.
       
      מאחר ומדובר בהרדמה מקומית בלבד שאחריה אני מרגישה טוב, אני שמחה שאני לא חייבת מלווה.
      תודה

      אהבתי

    1. עולם הדימויים שלך ע"ז, מחוץ לתחום ההבנה שלי, בחיי.
      איך יולדת ועוד יותר מזה, איך כושית?
      אתה לא זוכר שאני לבנה כמו סיד? (עכשיו שאני נמנעת משמש אפילו יותר).
       
      ועוד משהו, אם כל מה שצד בעלה זו חולדה, כדאי לה לכושית שתתגרש.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s