הכלבה משתפרת וBCC

הכדורים עשו את העבודה, לפחות את חלקה.

היא מצליחה להעמד לבד, במאמץ מסויים, וגם ללכת.היא חזרה לכשכש בזנב ובעיקר חזרה אליה שמחת החיים.

היא לא מצליחה לעלות בשלוש המדרגות לבית, אבל היא נהנית להתגלגל בדשא, רואים שממש נעים לה.

קניתי חבילה של נקניקיות ובכל בוקר ובכל ערב אני בוצעת כשליש נקניקיה, חורצת את החלק הפנימי שלה וטומנת בה את הכדור. תופעת הלוואי המבורכת היא שהכלבה זורחת באושר כשהיא רואה שאני לוקחת ליד את השקית שמכילה את הכדורים. תופעת הלוואי השלילית היא שנזכרתי כמה נקניקיות זה דבר מסריח.

בנתיים אני מטיילת איתה ומשגיחה שלא תאכל שטויות, כי דיאטה היא חלק מהטיפול. כיוון שאני לא קושרת אותה לרצועה, אלא רק הולכת אחריה גיליתי את המסלולים הקבועים שלה למקומות שבהם יש סיכוי שתמצא אוכל, לא להאמין איזה מסלולים קבועים של זקנה יש לכלבה הזאת, טוב שהיא לא כללה את קופת חולים בסיבוב הקבוע. היא לא אוהבת שאני הולכת אחריה ומביטה אחורה באשמה לראות אם אני עדיין עוקבת, מדי פעם מנסה תרגילי חמיקה והעלמות. קשה לי להגביל אותה בחופש שהיא רגילה אליו ואני שואלת את עצמי האם החופש הזה הוא לא חלק מאיכות החיים שלה.

בעוד יומיים אוריד את מינון הכדורים לחצי למשך עוד שבועיים ואז נשקול את המשך הטיפול.

לוטרינר, אגב, נולד בנתיים התינוק שבגינו בילה בחדר הלידה.

 

לפני כשבועיים ביקרתי את הפלסטיקאי שלי כביקורת אחרי הניתוחון הקודם והראיתי לו את גידולונים החדשים שצריכים הסרה. 

ביקשתי שיסיר את שניהם בבת אחת בשביל שלא אצטרך לעבור שתי תקופות החלמה, מספיקה לי אחת חופפת. הוא הסכים והמזכירה שלו קבעה לי תור ליום שישי האחרון. כיוון שיוגה ליוותה אותי לביקורת והביעה רצון ללוות אותי גם לניתוח עצמו, אמרתי לה לשריין את התאריך. בחצי פה אמרתי, מבטיחה לעצמי שזה לא נורא שתלווה אותי חברה שרוצה לבוא.

אבל ככל שהתקרב היום ככה רציתי פחות שהיא תבוא איתי, ולא רק היא, כולם.

לא יכולתי להעלות על דעתי מישהו שרציתי שיהיה איתי. ככל שהתקרב היום והמתח גבר, כך קיויתי שהיא שכחה את התאריך והניתוח. בשיחות שהיו ביננו הקפדתי לא להזכיר כלום, והיא, שקועה בעניניה, שכחה לגמרי כנראה, כי לא הזכירה ולא שאלה על הניתוח.

וכך משוחררת מליווי נסעתי לי ביום שישי לבד, עברתי את הניתוחון לבד, חבשתי את המטפחת לבד וחזרתי הביתה לבד, בהקלה גדולה. אמנם רגע לפני שחתך, אמר המנתח שזה נראה לו שונה מהפעם הקודמת ואולי זה לא BCC, אבל שאין דרך לדעת, אלא דרך בדיקה פתולגית, אז יאללה.

יש הבדל משמעותי בתחושה ובכאב בין החתך בחלק הקדמי של הראש לחתך בחלק האחורי, אבל אפילו החלק הכואב, משתפר לאיטו.

אין לי  מושג למה אני לא רוצה או צריכה ליידי אנשים ברגעיים כאלה. אבל ברור לגמרי שכל שיותר קשה ומפחיד ככה אני פחות רוצה שיהיו ליידי.

 

 

בשבת הייתי אצל הגמל, הכנתי לו פרגיות ממולאות בבשר וצנוברים (גם פטריות הוספתי הפעם) הוא עדיין חושב שזה מאכל גאוני ומופלא, אז אני לא מתווכחת, למרות שיש דברים שאני אוהבת יותר, למשל כשהוא מכין לי צלעות טלה. מה שכן, הסחת הדעת איתו העלימה את כל הכאבים לכמה שעות, ככה שכולם יצאו מרוצים.