המבורגר עדשים והמבורגר פטריות

כי מידי פעם מתרגש עלי איזה מישהו שלא אוכל בשר או שסובל מטבעונות של ממש וצריך לתת מענה גם לחלכאים ונדכאים של עולמנו. וכיוון שהם סובליםפ מספיק ממחסור בבשר, רצוי שיהיה להם טעים.

מצאתי מתכון, ניסיתי, שיפרתי שדרגתי והנה הוא לפניכם:

 

המבורגר עדשים

 

1 כוס עדשים ירוקות או שחורות או תערובת של שני הסוגים – לבשל כעשרים דקות עד שמתרככים למדי.

1/2 כוס שיבולת שועל, עדיף מאלה הטחונות דק.

1/2 כוס פטרוזילים קצוצה.

גזר אחד מגורד על פומפיה.

1 בצל גדול קצוץ דק, אפשר חי, אבל רצוי מטוגן היטב ואפשר גם בצל מטוגן משקית.

2-3 שיני שום מרוסקות.

1/4 כוס אגוזי מלך קצוצים דק

1/4 כוס צנוברים

3 כפות טחינה גולמית או רסק עגבניות

מלח, פלפל, פפריקה

4 כפות מים

 

מערבבים הכל, עדיף במעבד מזון ונותנים לעיסה לעמוד קצת ולנוח.

אחר כך יוצרים קציצות עגולות ושטוחות. אפשר באמצעות רינג יעודי, או במקרה ואין אחד כזה (לי אין, כמובן), אני השתמשתי במכסה מתכת בגודל המתאים. משמנים כדי להקל על החילוץ ויוצרים את ההמבורגר.

אפשר לטגן ואפשר לאפות. תנחשו מה אני עשיתי.

אחר כך אפשר לשמור בהקפאה ולחמם לפני האכילה.

 

לפני האפיה

 

 

אחרי האפיה

 

הן יוצאות כל כך טובות שגם קרניבורים מושבעים נהנו מהן (בנוסף לבשר, לא במקום).

אפשר לחמם במיקרוגל, בתנור או בטיגון. ניסיתי הכל והכל מוצלח רק דרגת ההתפוררות של ההמבורגר משתנה מעט משיטה לשיטה.

 

 

 

המבורגר פטריות, טעים אפילו יותר.

 

2 סלסלות פטריות, רצוי משני סוגים או יותר, זה מעשיר את הטעם

בצל אחד קצוץ דק ומטוגן עד להזהבה

1-2 שיני שום

2 כפות סויה

מלח פלפל פפריקה

חופן צנוברים

 

מטגנים את הבצל עד להזהבה וריכוך מלא, מוסיפים את הפטריות חתוכות קטן וממשיכים לטגן עד שהפטריות מתרככות לגמרי, מוסיפים שום כתוש וסויה וממשיכים לטגן עוד 2-3 דקות. מוסיפים את התיבול והצנוברים לערבוב קצר.

מורידים מהאש ומעבירים למסננת, על מנת שהתערובת תגיר עודפי נוזלים אם יש.

 

1 כף קמח

1/2-3/4 כוס שיבולת שועל אינסטנט

2 כפות שמן זית

 

מוסיפים חצי כוס שיבולת שועל, קמח ושמן זית לתערובת הפטריות ולשים לעיסה אחידה.

נותנים לעיסה לעמוד קצת, על מנת שתתיצב.

אחר כך צרים ממנה את קציצות ההמבורגר ומחליטים אם לאפות, לטגן או להכניס למקפיא לשימוש מאוחר יותר.

אם מקפיאים, כדאי להקפיא על צלחת כך שהקציצות לא ידבקו זו לזו ואחר כך לאחד אותן לשקית.

אפשר להוציא מההקפאה ישר לתנור לאפיה או להפשרה קלה ואחר כך לטיגון.

 

טעים מאד, לא חייבים להיות טבעונים כדי ליהנות מהפטריות שהתחפשו.

 

אין לי תמונות,שלהן, הכנתי אותן לפני ששיכללתי את שיטת הצורה היפה והן יצא כמו קציצות קטנות ולא יפות במיוחד 

 

יש תמונות, אלה מהפעם השניה שהכנתי, הפעם שכללתי את יצירת הצורה שלהן על ידי עיצוב באמצעות מכסה של צנצנת בגודל המתאים.

בתמונה הראשונה הן קפואות, בשניה אחרי אפיה של עשרים דקות בתנור.

הטעם, מדהים.

 

אי אפשר ללמד כלב זקן טריקים חדשים?

ספרו את זה לכלבה התולעת שלמדה לדבר בגיל 15 וחצי המופלג.

 

עד עכשיו היא היתה הכלבה השקטה ביקום.

מיום שהגיעה אלי ואימצה אותי היתה כמעט בלתי מורגשת. לא תובענית במיוחד, ולא מביעה במיוחד.

מה שהבאתי לה, קיבלה. כולל שלושה חתולים ושני כלבים שהצטרפו לבית לאורך השנים.

בשקט בשקט היתה מקבלת עליה את הדין, הולכת לפינה שלה ורק חושפת שיניים באיום חרישי אם בעל החיים החדש התורן היה מתקרב יותר מידי. אם נותנים אוכל, היא באה לאכול, אם חסרים מים בכלי היא עומדת ליידו וממתינה בסבלנות שאשים לב. אם היא רוצה לצאת, היא עומדת ליד הדלת ואם היא רוצה להכנס, היא שוכבת בסבלנות על מפתן הדלת ומחכה שהדלת תפתח.

 

כשאני נכנסת הביתה היא מכשכשת בזנב, לפעמים אפילו מחייכת את החיוך המטופש שחלק מהכלבים יודעים לחייך עם הרמת השפתיים. שזה פחות או יותר הדבר הכי מצחיק שכלב יודע לעשות.

 

לעומתה הדוגמנית מקבלת את פני בשירה וריקודים.

היא נעמדת על המיטה שלה ומרימה את הראש בהתמתחות, אחר כך מדלגת מהמיטה אלי ונמתחת שוב, הפעם עם רגליים קדמיות ישרות, ישבן למעלה וראש למטה, ואז מפהקת קצת, קופצת עלי, מכשכשת בגדם הזנבנב שלה, מפהקת שוב בקול, רצה לפה ולשם, נוחרת ומתנשפת, ובאופן כללי נותנת את התחושה שהיא מאושרת לאין שיעור מהעובדה שחזרתי הביתה.

התולעת שוכבת במקומה בזמן הזה ומכשכשת קצת בזנב תוך הנמכת אוזניים מחייכת. יחי ההבדל הקטן.

 

זה לא שהיא לא יודעת לנבוח. בנביחות התולעת מכניסה את הדוגמנית לכיס הקטן. יש לה קול נוקב והיא משתמשת בו בלי להתבייש. היא נובחת על כלבים אחרים שעוברים לייד הבית, על קולות חשודים, צללים ותנועות לא מוכרים וכמובן על גברים. היא לא אוהבת גברים. לפעמים גם על נשים ועל כל האורחים שבאים הביתה, ככה, שיהיה.

בדרך כלל כשהיא מתחילה לנבוח, קשה לה להפסיק. גם אם גוערים בה, היא מביטה במבט מלוכסן רווי אשמה, ונובחת, כאילו נפלט לה בלי שליטה.

הדוגמנית אוחזת בקול נביחה חנוק משהו שיש ללא מעט מבני מינה פחוסי האף שהגנטיקה לא היטיבה עם דרכי הנשימה שלהם. היא מתקשרת עם העולם בדרכים רבות ומגוונות אחרות.

 

מלבד נביחות התולעת היתה שקטה מאד, עד עכשיו.

בימים שחלתה וכאבה, התולעת יללה מידי פעם מכאב וחוסר אונים, והנה היא שמה לב שיש תגובה מיידית ליללות הללו.

ומאז, למרות שהשתפרה פלאים, היא מיילללת בכל פעם שהיא רוצה משהו. כשהיא רוצה לאכול, כשהיא רוצה לצאת, כשהיא רוצה תשומת לב. פתאום היא רוצה תשומת לב! והיא מייללת ללא ליאות באותה עקשנות כלבית שעד כה היתה שקטה.

כשהיא עומדת בתחתית המדרגות ומבקשת שאבוא לעזור לה לעלות, היא נובחת. נביחות חדות ודחופות שאני כבר יודעת לזהות.

אין מה להגיד, הכלבה התולעת הפכה לכלבה דברנית. מי אמר שאי אפשר ללמד כלב זקן טריקים חדשים? כי זאת מרגע שלמדה לדבר, לא סותמת את הפה לרגע…

תיק תיק

ימים עמוסים, מעייפים ומלאים עוברים עלי בתחומים הלא מדווחים לבלוג של חיי.

עומס שלא השאיר לי זמן או רצון לעשות משהו מעבר לדרישות השוטפות של החיים. לא נכנסתי לעדכן או לקרוא, לא עשיתי כמעט כלום בכלל מעבר לדרישות השוטפות של החיים.

אני עדיין עמוסה ועדיין עייפה, אבל מתחילה להרים את הראש ולראות שיש עוד דברים בעולם.

ומאחר ואני לא יכולה לכתוב כלום על הדברים הרציניים, אני אכתוב על התיק החדש שקניתי.

 

קודם כל למה בכלל תיק חדש?

יש לי תיק שקניתי לפני שלוש או ארבע שנים בEBAY , תיק קנווס גדול וחזק, שאפשר להכניס לתוכו בערך את כל הבית, מה שאני אכן עושה. אני מניחה שאם אזרק לאמצע המדבר, אוכל לשרוד בערך שבוע עם מה שיש בתיק. כי יש שם בערך הכל. זה מאד נוח שיש כל מה שאני רוצה, אבל זה כבד מאד והשרירים בעורף הימני ובכתף ימין תפוסים באופן תמידי וכואב. לקח לי זמן לעשות את החיבור ולהבין שהתיק הכבד שאני סוחבת לכל מקום אחראי לחלק הארי של גוש השרירים התפוסים. לכן החלטתי שאין ברירה צריך לוותר באומץ על כל מה שנכנס לתיק, לחפש תיק קטן יותר ולהזהר לא למלא אותו. כי ידוע שגורלו של תיק להתמלא, לא חשוב אם הוא תיק ערב קטנטן או קיטבג צבאי.

 

מחמותי קיבלתי ליום ההולדת תווי שי של איזו חנות מפונפנת ויקרה מידי, בסך שלוש מאות שקלים.

הם אמנם שכבו אצלי מעל חודש, אבל ידעתי מהרגע שקיבלתי אותם שאלך לחנות הזו ואקנה באמצעותם תיק חדש שיעלה בדיוק את הסכום הזה של הכסף שנמצא בתווים.

בתוך הבלאגן והעומס, הייתי חייבת לצאת קצת ולהתאוורר, אז לקחתי את תווי השי והלכתי לחנות המפונפנת ההיא. במבט הראשון תפס את עיני התיק שאחר כך הפך להיות שלי. לא שלא הורדתי את כל התיקים מהקולב ומדדתי אותם, בהחלט כן, אבל זה היה יותר בשביל הפרוטוקול מאשר מסיבה אמיתית טובה. בסופו של דבר בחרתי את התיק הראשון שראיתי, שהוא קטן בהרבה, ובצבע תכול מקסים . התיק עלה לי שלוש מאות ועשרים שקלים. שילמתי עליו עשרים שקלים למעשה. וחזרתי הביתה שמחה, אך סקפטית.

 

בבית התחלתי בחלק הקשה יותר:

פירקתי ואיחדתי שלושה צרורות מפתחות לשניים- אחד של האוטו והבית ואחד של מקומות העבודה על שלל דלתותיהם. את המפתחות האבודים שאני לא יודעת למה הם שייכים והיו תלויים על מחזיקי המפתחות שנים, תליתי בצד, כי מי יודע, אולי יום אחד אגלה את מה הם פותחים.

הוצאתי מהתיק הישן את הארנק, את פנקס הצ'קים, את נרתיק משקפי השמש ואת התיק שבו אני מחזיקה כדורים, והעברתי לחדש.

העברתי גם את המפתחות, את מגן השפתיים ואת המסרק.

 

וזהו.

 

שאר הדברים, הרבים מספור נשארו בתיק הישן ואני החלטתי שאני חייבת לראות איך אני מסתדרת עם המינימום הנדרש שהכנסתי לתיק.

בנתיים אני מסתדרת.

אמנם כבר יודעת שחייבת להכניס קרם ידיים, עפרון עיניים, מסקרה, קוצץ ציפורניים, פינצטה, פלסטרים ועוד כמה קשקושים לתיק, אבל אני אנסה לאגד את כל אלה לתיק קטנטן, שיהיה סדר ולא יכביד.

 

איך, איך גברים יוצאים מהבית עם ארנק, מפתחות ותו לא?

 

 

תמונות של התכלכל.

 

להחליף בושם

אני משתמשת באותו בושם כבר די הרבה שנים, בטח מעל חמש עשרה. בחישוב לאחור, את הבושם הראשון שבר הגרוש כשעוד לא היה גרוש, כלומר מעל שש עשרה שנים.

זה התחיל כשהרחתי אותו על מישהי והריח היה כל כך טוב בעיני שמייד חיפשתי וגיליתי שהוא עולה הון, מעל שש מאות שקלים בסופר פארם.

כמובן שזה היה לפני שגיליתי ולפני שהתקיימו הפארמים האינטרנטים שמאפשרים לקנות את הבשמים בשליש מהמחיר החנותי שלהם. קניתי בתשלומים ובמבצעים, הריח הפך להיות כל כך מזוהה איתי שיותר מפעם אחת אמר לי מישהו שהוא הריח את הריח שלי והסתובב לחפש אותי.

ריח טוב זה ריח טוב, אבל באיזה שהוא שלב הוא מתחיל לשעמם. ושש עשרה שנה טומנות בחובן כמה וכמה שלבים כאלה.

לכן מידי פעם אני מנסה.

מנסה בשמים של חברות שמריחים עליהן מצוין, מנסה בשמים שקיבלתי במתנה, מנסה בשמים שקניתי באינטרנט כי נראה לי שאוהב אותם וכי נדמה לי שהרחתי אותם פעם. בשמים ירוקים וכחולים, חמצמצים ורעננים.

עד היום אף אחת מהשיטות לא עבדה.

 

לכן החלטתי לנקוט בטקטיקה חדשה ולתקוף את העניין ממקום שונה.

הלכתי לספור פארם, ותוך התעלמות עזת מצח מדיילת הבשמים ניסיתי כמה וכמה בשמים. שמה כל אחד מהם על מקום אחר כדי שאדע לשייך את המקום לריח ולבושם. אבל קצת נסחפתי ואחרי חמישה בשמים, גם לא הצלחתי כבר להבין מה אני מריחה ואם זה טוב וגם לא זכרתי איזה בושם מונח על גב כף היד, איזה על שורש כף היד ואיזה על האמה.

 

עד שחזרתי הביתה נרגע קצת חוש הריח שלי וגב כף היד התחיל להתבלט כריח שהוא גם טוב יותר מכל האחרים וגם עמיד יותר.

רק בעיה אחת קטנה, לא זכרתי איזה בושם זה היה.

בכל מקרה זכרתי רק שם אחד מכל הבשמים שניסיתי,לכן נכנסתי לחנות האינטרנטית וחיפשתי את הבושם האמור.

אין ספק שהוא זול יותר מאשר בסופרפארם, אבל עדיין מאתיים חמישים שקלים זה ניחוש יקר.

ככל שחלפו השעות כך שכנעתי את עצמי שזה הבושם וששווה לנסות.

בסוף נכנעתי והשתכנעתי והזמנתי את הבושם.

היום הוא הגיע ואני שמחה לומר שצדקתי. כנראה, עד כמה שזכרון הריח שלי מצליח לשפוט.

אני אנסה אותו כמה ימים ואראה איך הוא מריח עלי ואיך מגיבים אליו אנשים.

אולי זה יצליח, אבל קשה לי להאמין, הוא אמנם מריח טוב, אבל הוא פשוט לא הריח שלי. הריח שאליו אני רגילה. 

הכלבה משתפרת וBCC

הכדורים עשו את העבודה, לפחות את חלקה.

היא מצליחה להעמד לבד, במאמץ מסויים, וגם ללכת.היא חזרה לכשכש בזנב ובעיקר חזרה אליה שמחת החיים.

היא לא מצליחה לעלות בשלוש המדרגות לבית, אבל היא נהנית להתגלגל בדשא, רואים שממש נעים לה.

קניתי חבילה של נקניקיות ובכל בוקר ובכל ערב אני בוצעת כשליש נקניקיה, חורצת את החלק הפנימי שלה וטומנת בה את הכדור. תופעת הלוואי המבורכת היא שהכלבה זורחת באושר כשהיא רואה שאני לוקחת ליד את השקית שמכילה את הכדורים. תופעת הלוואי השלילית היא שנזכרתי כמה נקניקיות זה דבר מסריח.

בנתיים אני מטיילת איתה ומשגיחה שלא תאכל שטויות, כי דיאטה היא חלק מהטיפול. כיוון שאני לא קושרת אותה לרצועה, אלא רק הולכת אחריה גיליתי את המסלולים הקבועים שלה למקומות שבהם יש סיכוי שתמצא אוכל, לא להאמין איזה מסלולים קבועים של זקנה יש לכלבה הזאת, טוב שהיא לא כללה את קופת חולים בסיבוב הקבוע. היא לא אוהבת שאני הולכת אחריה ומביטה אחורה באשמה לראות אם אני עדיין עוקבת, מדי פעם מנסה תרגילי חמיקה והעלמות. קשה לי להגביל אותה בחופש שהיא רגילה אליו ואני שואלת את עצמי האם החופש הזה הוא לא חלק מאיכות החיים שלה.

בעוד יומיים אוריד את מינון הכדורים לחצי למשך עוד שבועיים ואז נשקול את המשך הטיפול.

לוטרינר, אגב, נולד בנתיים התינוק שבגינו בילה בחדר הלידה.

 

לפני כשבועיים ביקרתי את הפלסטיקאי שלי כביקורת אחרי הניתוחון הקודם והראיתי לו את גידולונים החדשים שצריכים הסרה. 

ביקשתי שיסיר את שניהם בבת אחת בשביל שלא אצטרך לעבור שתי תקופות החלמה, מספיקה לי אחת חופפת. הוא הסכים והמזכירה שלו קבעה לי תור ליום שישי האחרון. כיוון שיוגה ליוותה אותי לביקורת והביעה רצון ללוות אותי גם לניתוח עצמו, אמרתי לה לשריין את התאריך. בחצי פה אמרתי, מבטיחה לעצמי שזה לא נורא שתלווה אותי חברה שרוצה לבוא.

אבל ככל שהתקרב היום ככה רציתי פחות שהיא תבוא איתי, ולא רק היא, כולם.

לא יכולתי להעלות על דעתי מישהו שרציתי שיהיה איתי. ככל שהתקרב היום והמתח גבר, כך קיויתי שהיא שכחה את התאריך והניתוח. בשיחות שהיו ביננו הקפדתי לא להזכיר כלום, והיא, שקועה בעניניה, שכחה לגמרי כנראה, כי לא הזכירה ולא שאלה על הניתוח.

וכך משוחררת מליווי נסעתי לי ביום שישי לבד, עברתי את הניתוחון לבד, חבשתי את המטפחת לבד וחזרתי הביתה לבד, בהקלה גדולה. אמנם רגע לפני שחתך, אמר המנתח שזה נראה לו שונה מהפעם הקודמת ואולי זה לא BCC, אבל שאין דרך לדעת, אלא דרך בדיקה פתולגית, אז יאללה.

יש הבדל משמעותי בתחושה ובכאב בין החתך בחלק הקדמי של הראש לחתך בחלק האחורי, אבל אפילו החלק הכואב, משתפר לאיטו.

אין לי  מושג למה אני לא רוצה או צריכה ליידי אנשים ברגעיים כאלה. אבל ברור לגמרי שכל שיותר קשה ומפחיד ככה אני פחות רוצה שיהיו ליידי.

 

 

בשבת הייתי אצל הגמל, הכנתי לו פרגיות ממולאות בבשר וצנוברים (גם פטריות הוספתי הפעם) הוא עדיין חושב שזה מאכל גאוני ומופלא, אז אני לא מתווכחת, למרות שיש דברים שאני אוהבת יותר, למשל כשהוא מכין לי צלעות טלה. מה שכן, הסחת הדעת איתו העלימה את כל הכאבים לכמה שעות, ככה שכולם יצאו מרוצים.