מסיבות שאינן תלויות בי, כי אני עושה כל מאמץ לא להיות בקשר בכלל, נאלצתי להיות בקשר עם הגרוש.

רק בהודעות SMS (אפילו בווטסאפ הוא חסום אצלי) וגם אז, בחירת המילים שלו, הטון שנקרא מתוך המילים הבודדות מחזיר אותי לתקופות האפלות של אחרי הגירושין.

מייד אני מרגישה את הכעס, זעם רצחני, הרסני. שנאה ממש. שעולה בי.

תחושת הדחקות לפינה , מצוקה ופחד.

הדופק שלי עולה ותחשוות של סטרס פיזי.

 

אני מנסה לקרוא את ההודעה ששלח מתוך המקום שבו אולי הוא נמצא, מתוך הכעס ומצוקה שלו, אבל אני לא מצליחה להיות עד כדי כך אמפתית כלפיו. אז אני מנסה שוב, בשביל עצמי. כי אם אצליח לראות את המצוקה שלו, אולי לא ארגיש מאויימת כל כך.

קשה, מאד מאד קשה. אני יכולה להבין בראש, אבל לא להרגיש.

אין לי שום חמלה כלפיו. שום רצון טוב. אפילו לא שמץ של תחושה שאינה שלילית ואפלה ומייחלת רע.

אפילו עכשיו כשאני כותבת אני מרגישה את הלחץ,  הכמעט בחילה בתחתית הגרון.

 

גם התקופה הזו תעבור והקשר יתנתק שוב והשקט יחזור.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s