הנסיעה למילגה בתל אביב

היתה הכי הפוכה שרק אפשר למה שחשבתי שתהיה.

 

היא התחילה בנסיעה שהיתה ארוכה ומייגעת מאד.

בעבר נסיעה לתל אביב היתה אורכת כשעה וחצי, אבל אתמול, עם הפקקים של הבוקר ועודף המכוניות על הכבישים , הנסיעה ארכה שעתיים ועשרים, כמעט שעתיים וארבעים אם מחשיבים את הזמן שלקח לי למצוא חניון עם מקום פנוי לחנות בו. יצאתי מהבית בשש ורבע ויצאתי מהאוטו בעשרה לתשע.

דווקא ההליכה מהחניון למקום המפגש היתה קלה, ולמרות כושר ההתמצאות הלקוי שלי הצלחתי להגיע בקלילות. גם לא היה דביק ולח כמו שחששתי, ובטח לא חם כמו במקום שאני גרה בו.

בדרך צילמתי שמות של רחובות במצלמת הטלפון כדי לזכור לאן לחזור, ולמדתי בעיניים את הבנינים הבולטים (כולם בולטים!) ואת הפניות והכניסות לשימוש חוזר מאוחר יותר.

 

התחושה בהליכה ברחוב היתה אותה תחושה שיש לי תמיד כשאני מגיעה לתל אביב.

תחושה שאני לא רוצה לחיות במקום הזה.

המדרכות האפורות, הבנינים העצומים והצפופים שגורמים לי להרגיש קטנה, אבודה, מנוכרת ולא שייכת. העצים שנראים לי כאילו הם נאבקים באספלט שעוטף להם את הגזע, הכל מלוכלך, צפוף, רועש, סואן, מסריח.

האנשים ציבעוניים.

הולכים בבטחון של בית ברחובות, עוצרים בנון שלאנטיות מול מעברי חציה, ממהרים, שקועים בטלפון, באוזניות, בהליכה מהירה לאן שהוא. ראיתי אמא הולכת עם שניים, תינוק במנשא ופעוט רכוב על סוג של קורקינט. תשים לב, היא אמרה לו כשהגיעו למעבר החציה, יש אור אדום. הפעוט אפילו לא הרים את הראש, רק עצר וזמזם לעצמו. חשבתי שהוא שולט בהתנהלות ברחוב טוב יותר ממני.

 

עצרתי לייד מישהו שפרק סחורה מרכב ושאלתי אותו איך להגיע לאן שרציתי והוא ענה לי בשמחה ובאריכות. זה היה קשר העין היחיד שנוצר בכל ההליכה ברחוב.

 

אחר כך הגעתי, נכנסתי ומצאתי את המקום. היה קפה חופשי ועוגיות והכי חשוב, שירותים.

[בחיי שאין לי מושג למה, במשך היום אני יכולה להעביר כמה שעות בלי ללכת לעשות פיפי , אני יכולה לשתות חופשי כמה שאני רוצה ועדיין אני אפילו לא חושבת על השירותים., אבל איך שאני נכנסת לאוטו, לא משנה לכמה זמן ולאיזה מרחק, מייד אני צריכה פיפי ולא משנה כמה שתיתי לפני, אם שתיתי קפה או לא, אם שתיתי מים או לא. זה סיוט]

 

יום העיון עצמו שחשבתי שיהיה בין משעמם למוחק מוח לחלוטין, כיוון שעינינו רחוק ממני, התברר כרלוונטי לגבי בדרכים שלא העליתי על דעתי, והיה מעניין ברמות של לראות את האור, כמעט. אמנם הייתי כנראה המבוגרת שבין המשתתפים, אך לא היחידה במבוגרים, למרות הרוב של הצעירים. זה איפשר לי להתנשא טיפה במעגלי השיחה האישיים (מושג מעורר חלחלה בעיני, ובמציאות היווה מפגש מדהים עם אנשים ורעיונות מיוחדים וקוסמים)ולהגיד שבדיוק סיימתי תואר שני, בעוד השאר מדשדשים בתחילת התואר הראשון, זה והעובדה שיש לי מספיק קילומטרז' לדעת לענות על השאלות החצי רטוריות המתחכמות של המרצים במהלך היום. (איפה יושבת גורילה של 500 קילו?*) יצא לי לדבר עם אנשים שלא הייתי מדברת איתם בשום סיטואציה אחרת, לא הייתי פוגשת אותם כנראה, והשיחות היו מעשירות ומענינות עד כדי שהצטערנו שהפסיקו אותנו על מנת לעבור לעוד סבב. הרגשתי מועשרת ופקוחת עיניים עוד לפני טקס חלוקת המלגות שהיה קצר ורק חצי רשמי ובסופו קיבלתי צ'ק על שמי בסכום שלא יזיק לי בכלל.

 

החזרה לאוטו היתה קלה מהצפוי.

מייד אחרי הכניסה לחניון, בבוקר, פנגו פלוס יצר איתי קשר, מה שהפתיע אותי, כי לא הספקתי להוריד את האפליקציה לטלפון החדש, והודיע לי שאני יכולה לשלם על החניון דרך האפליקציה . הסכמתי ועשתי מה שצריך, כך שביציאה מהחניון רק הייתי צריכה להעביר את כרטיס החניה. המידע הועבר והשער נפתח לי ללא ענינים נוספים. זה היה נוח , אבל מטריד במקצת. איך פנגו שאני אמנם מנויה שלהם ידעו שנכנסתי לחניון? האח הגדול כבר כאן.

 

שוב הסתמכתי יותר מידי על הטכנולוגיה וביקשתי מוויז שיוביל אותי הביתה.
לא בדקתי את המסלולים המוצעים כי כבר הגדרתי את ההעדפות שלי (בלי כבישי עפר, בלי כבישי אגרה וכו') ואז שמתי לב שבמקום לכביש החוף, הוייז מוביל אותי לכיוון פתח תקווה, שזה ממש לא הדרך שאני חושבת שאני רוצה לנסוע בה הביתה. כיוון שכך, נזכרתי שבנסיעה אחת לגמל, הוויז הוביל אותי בערב חשוך דרך כפרים ערביים והחלטתי שאני לא רוצה ליפול במלכודת דומה, עצרתי בצד הדרך במקום שבו השוליים היו רחבים ובדקתי לאן הוא מוביל אותי. אכן צדקתי, הוא התכוון לקחת אותי הביתה דרך מקומות שלא בא לי לנסוע בהם. יותר קצר בשלושת רבעי שעה מהמסלול של כביש החוף, ואני מבלה על הכביש כבר יותר מחצי שעה….
הסברתי לוויז שאני רוצה הביתה בדרך הבטוחה, אפילו אם היא ארוכה והוא מצידו עשה לי פרצוף חמוץ והודיע לי שהנסיעה תארך מהנקודה שבה אני נמצאת כרגע שעתיים וחצי. אהההההההההההההההההההההההה.

 

הסתובבתי ונסעתי. מנסה ללא הצלחה להכנס להלך רוח שליו ורגוע. לשכוח שאני כבר כמעט שעה על הכביש ויש לפני עוד יותר משעתיים עד שאגיע לשירותים, שאני מתחילה להיות רעבה ושמסביבי יש נהגים שרוצים להרוג אותי. אחרת אני לא יכולה להסביר את הנהיגה הפרועה שלהם.

נסעתי ונסעתי ונסעתי ונסעתי שעתיים וחצי ארוכות ומייגעות.

 

הגעתי הביתה ואת פני קיבלו הדוגמנית והתולעת.

התולעת רוקדת ריקודי רעב, כי הזמן לאכול הגיע ועבר כבר.

והדוגמנית מתפלשת בחנופה מתרפסת על הרצפה. עוד שני צעדים פנימה והבנתי למה.

היא הצליחה לפרוץ את דלת הארון שמתחת לכיור והפכה את הפח על הרצפה. הכל מפוזר, קרוע ומסריח עד לשמיים.

אכן, קבלת פנים ראויה אחרי 12 שעות מחוץ לבית.

 

ובכל זאת, אני מסכמת את היום הזה כמוצלח מאד.

 

 

 

*איפה שהיא רוצה (הייתי היחידה שענתה).

33 תגובות בנושא “הנסיעה למילגה בתל אביב

  1. בטח שמוצלח. שיחקת אותה, הפגנת ידע וסמכות, וחשוב מכך, למדת – ברמה של ’מועשרת ופקוחת עיניים’ שלא לדבר על הצ’ק הנחמד שלקחת הביתה. וקבלת הפנים של הדוגמנית רק מראה לך כמה צריך אותך. אני חושבת שזה בהחלט שווה שש שעות נסיעה, פיפי והכל. 

    אהבתי

    1. הפגנת ידע וסמכות לא היו מרכיב חשוב, אפילו ההתנשאות זוטא שלי היתה רק בשביל להחזיר לעצמי קצת את התחושה הטובה אחרי שגיליתי שאני זקנת השבט. וגם היא נעשתה ביני לביני בלבד. אבל הלימודים עצמם… חשבתי שאני צינית מכדי לגלות ככה דברים חדשים, באמת לא חשבתי שאתלהב ככה. הרס לי את כל הפאסון.
      הדוגמנית הנבלה, לא דיברתי איתה עד שהלכנו לישון, אני יודעת שזה אדיוטי, אבל כעסתי עליה רצח. די, היא עוד מעט בת שבע, עד איזה גיל היא תתנהג כמו גורה טיפשה?
       
      אבל כן, היה שווה אפילו למרות זאת.

      אהבתי

  2. פח אשפה ממתכת עם מכסה. הדבר הראשון שקניתי אחרי שעוגי הביא את לוקה ואני לא מאמינה שרק את ידעת את התשובה לשאלה העתיקה ההיא, אכן הולך ופוחת הדור.
     
    ותל אביב אכן מקום נתעב, לא מבינה אנשים שמוכנים לשלם הון כדי לגור שם.

    אהבתי

    1. היה לי פח אשפה מתכתי עם מכסה , גדול כזה , מהסוג שדורש שקיות פח ענקיות של חצר. הוא עמד מחוץ לארון שמתחת לכיור והדוגמנית למדה להפוך אותו. כל יום הייתי חוזרת הביתה לפח מפוזר.
      העפתיח אותו החוצה וקניתי פח רגיל שדנכנס לארוך שמתחת לכיור… עכשיו היא למדה לפתוח את דלת הארון, הנבלה.
       
      אני יכולה להבין את המשיכה לחיים בעיר, אבל לא מסוגלת להזדהות איתה.
       
       

      אהבתי

  3. פוסט משמים, מלא בלוחות זמנים טרחניים.

    מזל שירדנו מהרעיון של להיפגש במוטל זול לפי שעה. לא נראה לי שהיית מצליחה לשלב את כל ההתרגשויות ביחד, ובטח היית מתזמנת גם אותי 

    אהבתי

  4. גרתי בצל אביב 10 שנים ושנתיים אחרי שעזבתי חזרתי לעבוד בה וכבר 22 שנה שאני נמצא בה יום יום.
    אני כמובן לא רואה מה שאת ראית,לי יש חוויות אחרות אבל כגילוי נאות אומר שאני עובד בשכונה מזרחית בתל אביב,לא במרכז וכשאני מסיים תוך 10 דקות אני בבית.בגלל העבודות על הרכבת הקלה והשינויים בתחבורה אני ממעט להכנס למרכז תל אביב או לאזורי מסחר שאני יודע שקשה למצוא בהם חניה  גם בחניון. להגיע פעם ב לתל אביב באמת יכול להיות סוג של הלם מכל הבחינות,העיקר שזה מאחורייך

    אהבתי

    1. העניין הוא שאני ממש יכולה להבין את המשיכה של אנשים לעיר הזאת שמרגישה אחרת לגמרי מכל עיר אחרת בארץ. הקירבה והשפע של הפעילויות, המוזיאונים, המסעדות, התיאטראות, זה מדהים.
      רק שהרעש, הלכלוך, האספלט, הריח, העומס והגודל לא בשבילי. פעם אהבתי לבוא לבילוי של יום בתל אביב, היום אפילו זה קצת יותר מידי. אולי אי צריכה לבוא בסתיו או בחורף, זה בטח זמן טוב יותר.
      הייתי לא רחוק מעזריאלי, לא רחוק מהתאטרון הקאמרי, כלומר עברתי ליידם וחניתי קרוב אליהם, אני לא יודעת אם זה נחשב למרכז העיר וכמה האיזור מושפע מהרכבת הקלה. אבל היה עמוס מאד 

      אהבתי

  5. אוי, אני כל כך מזדהה עם התחושות שלך לגבי העיר תל אביב! 
    והפקקים האלה (אני מצפון ואת כנראה מדרום או לפחות מזרח) יכולים לגרום לי לאשפז את עצמי.
    לא סתם כשעבדתי בת"א ובאזור יצאתי מהבית בשש ורבע כדי להיות במשרד (ובחניה) לפני שבע (אזור השרון בכל זאת יותר קרוב כנראה מהאזור שלך).
    שמחה לפחות שנענית בשמחה ובאריכות כששאלת עובר אורח איך להגיע. 
    שמחה גם שחווית המפגש הפתיעה אותך לטובה. ככה זה הרבה פעמים כשמגיעים ללא ציפיות. הפנגו, אגב, מזהה את הרכב לפי המספר שלו – בלי קשר אם הורדת את האפליקציה לטלפון או לא. זה נמצא אצלו בבסיס הנתונים. כן, האח הגדול במיטבו. 
    לאחרונה אני (שבד"כ מאד סומכת על וייז) בודקת את המסלולים שהוא מציע לפני שאני מתחילה לנסוע (ולפעמים בודקת שוב תוך כדי למקרה שיש שינוי כלשהו). 
    לגבי הצורך בפיפי – גם כן מזדהה, למרות שאצלי זה במהלך כל היממה בלי קשר אם אני ברכב או לא. 
    ולגבי הדוגמנית: גם איתה מאד מזדהה. מה זה שאמא עוזבת את הבית בכל פעם לכל כך הרבה זמן, חצופה האמא הזאת! כנראה צריך סוגר בטיחותי כזה כמו שעושים כשיש פעוטות בבית 😉

    אהבתי

    1. לגבי האמא והילדים, התחושה שעיקרית שלי היתה שלא ככה ילד צריך לגדול. האמת היא שזו היתה התחושה הכימשמעותית שעלתה לי מההליכה ברחוב.
      איזה סיוט זה לקום כל כך מוקדם רק בשביל להקדים אתה פקקים. אני בשביל להיות בעבודה בשבע, יוצאת מהבית רבע שעה קודם ומתמרמרת אם איזה נהג מנומנם נוסע רק שמונים
      המפגש היה הדבר הכי קרוב להתגלות רוחנית שהיה לי בשנים האחרונות. ממש התגלו לי אמיתות חדשות והתחדדו לי ידיעות קודמות, פתאום הכל קיבל תבנית ומשמעות, מדהים זה היה.
      הדוגמנית ממש חצופה, אבל למזלה היא גם חמודה. היום כבר סלחתי לה 

      אהבתי

  6. פיכס, תל אביב.

    לפני כמה ימים עליתי על כביש חמש בכוונה לרדת ממנו בסופו, בגלילות. הייתי פוסט-סטלה, עייף ועצוב, ולא ממש הקדשתי תשומת לב לדרך. חשבתי לעצמי שאם אני נוסע בכיוון ההפוך, וויז בטח יודיע לי. נסעתי, נסעתי, ובסוף, כשכבר היה ברור שמשהו לא בסדר, טרחתי להתבונן בשלטים. צומת תפוח? לעזאזל.
    בדקתי את הטלפו. הוויז פשוט נכבה מתישהו. נסיעה של עשר דקות הפכה לארבעים דקות. שלא לדבר על הדלק…

    כלב שמתחנף אליך כשאתה חוזר הביתה זה כמו ראש הגנב שעליו בוער הכובע 🙂

    אהבתי

    1. אוי זה מרגיז, גם אני חשבתי שבטח יש כביש חדש שאני לא מכירה, כי כל כך הרבה השתנה מאז הביקור האחרון שלי בתל אביב, רק כשראיתי את פתח תקווה באופק הבנתי שמשהו פה לא מריח טוב.
      ארבעים דקות זה לצאת בזול, במצטבר ביליתי על הכביש כמעט שש שעות ביום ההוא

      וכן, כשאני מגיעה הביתה והיא זוחלת לקראתי, אני יודעת שהיא עשתה משהו שאסור לה.

      אהבתי

  7. אם אי פעם תאלצי לנסוע שוב למדינת תל אביב עדיף לנסוע לתחנת הרכבת הקרובה ומשם ברכבת לכיוון הנכון
    מתחנת הרכבת סעי במונית ליעד (אולי תקבלי שוב מילגה… )
    תבלי פחות זמן בדרכים ולא יתעורר בך רצון עז להגיע לשרותים..

    אהבתי

    1. תחנת הרכבת הקרובה נמצאת במרחק שעה נסיעה מהבית שלי, ככה שזה כבר פחות רלוונטי לגבי.
      ומונית, מה אם אגיד לך שמעולם לא נסעתי במונית כאדם מבוגר? כשהייתי צעירה לא היה לי מספיק כסף למונית ואחר כך כבר היה לי אוטו. זה לחלוטין לא משהו שאני יודעת לעשות

      אהבתי

      1. אולי זה פחות רלוונתי אבל הרבה יותר נוח מלנסוע בפקקים בכניסה למדינת תל אביב ולחפש שם חניה 20 דקות..

        אהבתי

      2. תראה, אם אני אסע שעה לרכבת ועוד שעה ברכבת ועוד אחפש מונית או דרך להגיע לאן שאני צריכה בתל אביב, אני עומדת על אותו לוח זמנים שלקח לי לנסוע ברכב הפרטי שלי. אולי אם היתה לי רכבת קרובה יותר זה היה רלוונטי. פשוט לא סביר לנסוע את אותו זמן ברכב פרטי או בתחבורה ציבורית. זה לא חוסך לי כלום. ובנוסף אני תלויה בלוחות הזמנים של הרכבת ובמונית/אוטובוס שיעצור או לא …

        אהבתי

  8. אני תמיד טוען ש"כשמדליקים את הווייז (או כל אפליקציית ניווט אחרת) לא מכבים את המוח"…תמיד טוב לקרוא שלטים ולראות מה קורה מסביב ולא להסתמך רק על טכנולוגיה ותהייה הכי טובה שיש, אין תחליף לתחושה האנושית, בינתיים.
    גם אני לא אוהב את תל אביב, לא מתחבר רועש לי מדי, לא נקי, מלא מכוניות ואין חניה ועד שמצאת אתה משלם גם כאילו אתה חי בתל כאביב (יקר מדי יחסית)

    אהבתי

    1. הבעיה העיקרית היא שאני לא מכירה את הכבישים האלה מספיק טוב (אחרת הייתי מבינה הרבה לפני פתח תקווה שאני בכיוון הלא נכון) חשבתי שיש כביש או מעקף חדש שיקח אותי לדרך מהירה יותר. הוויז מבחינתו באמת הוביל אותי לכיוון שבו הייתי מגיעה הביתה כמעט שעה קודם, רק שהוא לא לקח בחשבון את העובדה שלא רציתי לנסוע דרך שם

      החניה באמת יקרה בטירוף והעיר עצמה ממש לא לטעמי. לא מבינה את האנשים שחושבים שלגור שם זו פסגת החלומות…

      אהבתי

  9. לא יודעת מה זה עם הגורילות,  שתמיד כשהן מככבות באיזו בדיחה זה יוצא מצחיק 🙂

    דווקא חבל בעיניי שהתרשמת לרעה מתל אביב.  כמובן,  היא עיר מאוד גדולה, עם מזג אוויר איום,   ותלוי באיזה חלק שלה היית,  אבל אני דווקא אוהבת אותה.  לא גרה בה,  רק אוהבת מרחוק.

    ותיהני מהצ’ק!  

    אהבתי

    1. אני חושבת שחלק גדול מהאוכלוסיה אוהב את תל אביב ואני יכולה להבין את הסיבה לכך. יש תחושה אחרת בעיר הזו.
      אבל זה לא עובד בשבילי, אני ממש מרגישה מצוקה אחרי זמן קצר והולך של הסתובבות.
      הכי אני אוהבת את שוק הפשפשים, את הנמל והטיילת (את הים ולא את החנויות והמסעדות). כן, בשביל שוק הפשפשים אני מוכנה לנסוע שוב לתל אביב.

      אהבתי

  10. הרגת אותי מצחוק עם שאלת הגורילה

    זה תמיד קצת מוזר להיות המבוגרת בחבורה של סטודנטים
    בקורסים שאני עושה בגלל שאני נראית צעירה אף אחד לא חושב על הגיל שלי
    אבל ידיד שלי שהוא בן 40 תמיד אומר לי שמפריע לו במקום מסויים שהוא לפעמים אפילו יותר מבוגר מהמרצים שלנו

    היום אני לא מבינה מה אנשים מתלהבים מתל אביב
    כי זו עיר שמושכת אליה כל כך הרבה אנשים, אבל היא כל כך מוזנחת
    הכל שם מפוייח (ומסריח) והמזג אוויר שם בקיץ נוראי
    גרתי בת"א מספיק זמן בשביל לדעת שזה לא המקום בשבילי

    מאידך יש דברים שאותם יש רק בעיר הזאת…

    תהני מהצ’ק 🙂

    אהבתי

    1. בתואר השני לא הייתי הכי מבוגרת, אבל הייתי בשלישי העליון של הגיל בכיתה, לא היו אינו צעירים מאד, מן הסתם.
      באופן עקרוני לא מפריע לי נושא הגיל, זה הפריע לי קצת בקבלת המלגה , רק בגלל שהרגשתי קצת לא שייכת, הזמינו לשם קבוצה מגובשת שלומדת יחיד ועוד אנשים כמוני, לא קשורים, אז אולי תחושת הזרות היתה בגלל זה.

      לא הייתי צריכה לגור בתל אביב כדי לדעת שהיא לא בשבילי. כשהייתי בצבא יצא לי לישון בתל אביב אצל חברות כמה פעמים, וזו אף פעם לא היתה חויה טובה, לא משנה אם זו היתה דירה בדרום העיר או בכיכר מלכי ישראל…

      אהבתי

  11. מזדהה איתך בתחושותיך לגבי תל אביב. כל פעם שאני מגיעה לשם אני מרגישה חנוקה. 
    יכול להיות שפנגו ידעו איפה את בגלל שירותי המיקום שלהם?

    וברכות על קבל המלגה!

    אהבתי

      1. הבנתי עוד בהודעה הקודמת 

        אני לא יודעת איך פנגו ידעו, אני מניחה שהם מקושרים לחניון ומספר הרכב שלי זוהה ונשלח לפנגו, כי לא הספקתי להתקין את האפליקציה על הטלפון, אז לא נראה לי הגיוני שזה קשור אליו ולשירותי המיקום.

        את יודעת שיש אנשים שלא סובלים את החיים בכפר?

        אהבתי

  12. ת״א נהדרת. יש לה קצב אחר שצריך להטמיע ולא כל אחד יכול אבל מי שמצליח, לא יכול להגמל. אני גם לא רואה איך אפשר לגדל ילדים בישוב קטן. זה הרי מצמצם להם את האפשרויות ומקטין אותם. במיוחד ילדים שחורגים מהנורמה…

    אהבתי

    1. טוב, תפיסת העולם שלנו שונה פה לחלוטין, אבל זה בסדר גמור, זה מעולה שלא כולם רוצים ואוהבים אותו דבר.
      אין ספק שמקום קטן מציע פחות אפשרויות, אבל לפעמים עודף אפשרויות לא יותר טוב.
      יש יתרונות לגודל ולקוטן. של עיר. להכירות ולאינטימיות מול האנונימיות והפרטיות. בכל אופן תל אביב, יותר מכל עיר אחרת לא עושה לי טוב

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s