זקנה בלה

הכלבה התולעת מזדקנת.

היא כבר מבוגרת, עוד מעט בת חמש עשרה, גיל מכובד ביותר.

 

כמו קשישה מכובדת, יש לה עודף משקל שאין אפשרות להשתלט עליו, כי יש לה את הדרכים שלה להשיג אוכל נוסף על זה שהיא מקבלת בבית.

יש לה סדר יום מדוקדק וקבוע, שבתוכו נכלל סיבוב בתחנות ההאכלה של החתולים.

יש לה מערכת יחסים של חיה ותן לחיות עם האשה שמאכילה חתולים ועם החתולים עצמם.

היא יודעת בדיוק מה הן שעות ההאכלה הקבועות ומתייצבת בדייקנות בשעות אלו ללקק את השאריות שנשארות אחרי החתולים.

 

היא מכירה את הדרך לבית חמי וחמותי והולכת לשם באופן עצמאי, יושבת על המדרגות ומחכה שמישהו יצא , יראה אותה ויתן לה לאכול.

כמובן שתמיד נותנים לה, לפעמים גם פעמיים ביום. 

היא לא תובעת ודורשת , היא יושבת בשקט ומחכה.

 

הכלבה התולעת מזדקנת.

היא כבר לא רואה טוב ולא שומעת טוב.

אני כבר לא יודעת מתי היא לא שומעת אותי, ומתי היא מסננת אותי כשלא בא לה לעשות מה שאני מבקשת.

לפעמים היא לא שומעת כשאני באה מאחוריה וקופצת בבהלה כשאני נגלית לעניה או נוגעת בה בליטוף על הפרווה.

כשהיא רואה אותי מתקרבת על המדרכה היא עומדת ומכשכשת בזנב בהססנות, מתלבטת בינה לבינה אם זו אני או לא.

 

הכלבה התולעת מזדקנת.

היא צולעת יותר מהרגיל.

מתקשה בקימה משכיבה, כאילו הרגליים האחוריות נחלשו לה. היא מתאמצת לקום משכיבה, לוקחת תנופה שוב ושוב , עד שמצליחה להניף  את החלק האחורי שלה לעמידה. 

הכי קשה לה לקפוץ ולעלות בשלוש המדרגות בכניסה לבית.

רצף המדרגות מקשה עליה ולעיתים היא עומדת בתחתיתן מביטה למעלה ומייבבת לאחר נסיונות כושלים לעלות. אני מתלבטת אם לא להרשות לה להשאר בחוץ, כמו שהיא אוהבת, לשבת בכניסה לבית ולנבוח על דברים שהיא כבר לא רואה או שומעת. אני מחליטה שבכל זאת אכניס אותה הביתה.

גם לספה שלה ושל הדוגמנית היא עולה במאמץ לאחר התרכזות ,אחר כך היא יורדת כי נעים לה עכשיו יותר על הרצפה הקרירה.

 

הכלבה התולעת שוברת לי את הלב.

קשה לי לראות את ההזדקנות שלה. את בגידת הגוף שלה.

כלבה שקטה עם כל כך מעט דרישות מהחיים, רק רוצה לחיות את החיים הקטנים והשקטים שלה.

 

היום ניסתה להעמד ובמשך דקות ארוכות לא הצליחה ליישר את הרגל האחורית לכלל עמידה וכשלה במעגלים.

היא לא נראתה סובלת מכאבים, אבל בכל זאת עלו לי דמעות בעיניים בגלל חוסר האונים והבהלה שלה.

 

יש לה הדרת כבוד של הגיל המכובד, היא כבר מכירה את העולם ואת הדרך שבה הוא מתנהל מולה.

סבתא קטנה, ארוכת פרווה וצולעת.

בעלת פנים לבנות של שיבה. קצת קצרת רואי קצת כבדת שמיעה ועדיין בעלת שמחת חיים ותאבון.

 

 

 

 

מביטה בי ממורד המדרגות, בודקת אם צריך להתאמץ ולקום או שאפשר להשאר לשכב.

 

 

לא צריך לקום? מביטה בונשלאנטיות לצד שני.

44 תגובות בנושא “זקנה בלה

  1. יש לי חתולה שבאפריל תהיה בת 22
    עד לפני 3 שנים היא עדיין צדה עכברים אצלינו בגינה
    בשנתיים האחרונות אני חושבת שהיא לא שומעת
    לא חושבת יודעת שהיא לא שומעת
    אמרו לנו שזה נורמלי בגיל הזה
    היא דווקא אוכלת פחות
    וישנה יותר, הרבה יותר

    אהבתי

    1. בסך הכל, חוץ מזה שהיא שומעת פחות טוב, רואה פחות טובה , החולשה של הרגליים והעובדה שהיא נוקשה יותר בהליכה, היא במצב רוח טוב ומאת חיים.
      אני מתלבטת איך להקל עליה את העליה במדרגות הביתה….

      אהבתי

      1. יש לך אופציה לשים משטח על המדרגות ככה שהיא תוכל לעלות בשיפוע ולא לקפץ על המדרגות? יש מצב שזה יוכל לעזור…

        וזה שבעל חיים מזדקן זה לא גורם לו להיות עם פחות שמחת חיים
        הם פשוט נעשים זקנים… זה הכל

        אהבתי

      2. פניתי לשני נגרים , בנתיים אף אחד לא התפנה לבוא לראות מה אפשר לבנות במחיר לא היסטרי.
        פניתי גם לגמל, אולי הוא יחסוך לי את התכנון של השיפוע עם הראש ההנדסי שלו.
        אני חייבת לעשות משהו, היא לא תצליח להמשיך לעלות לאורך זמן.

        אהבתי

  2. צובט לב, מה שעושה הזמן לכל היצורים החיים. אני יכולה לכתוב פה כל מיני קלישאות על כך שהיא עדיין נהנית וממה, אבל זה לא יעשה את התהליך קל יותר, לה או לך. 

    אהבתי

    1. היא באמת נהנית מהחיים. היא לא סובלת מכאבים, לא רע לה כרגע.
      רק לראות אותה מתאמצת לעלות במדרגות ומייבבת אחרי שהחליקה ולא הצליחה , זה קשה לי.
      אני אנסה למצוא דרך לעזור לה לעלות את המדרגות.

      אהבתי

    1. זה קורה וזה החלק הקשה בגידול בעלי חיים, בעיני. העובדה שלאורך שנים אנחנו נאלצים לחזות בהזדקנות ובמוות של אלה שמהווים חלק גדול כל כך בחיים שלנו.

      אהבתי

  3.  ליבי איתך ועם התולעת הזקנה. קשה לראות אהוב שלנו מזדקן, ואובדן של חיית מחמד אהובה היא שבר ללב. אומרים שכל עוד הם ממשיכים לאכול זה סימן שהם רוצים לחיות. נשמע שהיא לא סובלת, אבל תמיד קשה לי עם חוסר הידיעה – איך אפשר לדעת אם היא סובלת או לא. עצוב. לפחות את יודעת שאת נותנת לה אהבה ובית חם, והיא גם יודעת לקבל פינוקים מאחרים. היא כנראה יודעת להזדקן בנחת, לחיות עם המגבלות המתעצמות עם הזמן….שולחת לך ולה חום ואהבה

    אהבתי

    1. היא כנראה לא סובלת מכאבים כלשהם. יש לה תאבון ואפילו חשק לרדוף אחרי חתולים וכלבים שמתקרבים לבית. היא אף פעם לא היתה כלבה שהעליצות שלה מתפרצת, אבל בדרך שלה השקטה היא מרוצה מהחיים. עדיין.

      כשהיא כבר עומדת על הרגליים , היא מצליחה אפילו לרוץ קצת. אבל לקום ולהעמד ויותר מזה לעלות במדרגות – זו משימה שהולכת והופכת לקשה עד בלתי אפשרית. בעיקר אחרי ששכבה בחוץ.

      אהבתי

  4. אם את איתה, את כל עולמה. וזכיתן שתיכן.

    כלבה זקנה, מה יש לה בחייה?
    היא קמה בבוקר, ובוקר בה לא קם
    היא מכשכשת בזנבה, וזנבנבה מכשכש בה
    היא מדשדשת אל המטבח, ושם המים הפושרים יזכירו לה
    שבגילה… שבגילה…
    (דוד אבידן, פחות או יותר)

    אהבתי

    1. להבדיל מהכלבה השניה (הדוגמנית) זאתי, אני לא כל עולמה. אני בהחלט חלק נכבד ממנו , אחד מעמודי התווך ובעלת משמעות קריטית לקיום. אבל כל עולמה, לא.
      יש לכלבה הזאת סדר יום והתנהלות משלה. מערכת יחסים ואג’נדה שלמה (שמושתתת על : כמה שיותר אוכל, כמה שפחות אנשים רעים, כמה שפחות מקלחות ותספורות, מידי פעם ליטוף וקצת תשומי, ושיעזבו אותה בשקט).

      אהבתי

      1. נשמע כמו מתכון לשיבה טובה

        ואפרופו שאריות האוכל מהחתולים. אצלינו בכפר זה לא היה קורה. אין מצב שהם היו משאירים משהו בצלחת. אצלינו הם היו אוכלים *גם* את הצלחת, אם הם היו מצליחים.

        אהבתי

      2. החתולים שפה, מואכלים פעמיים ביום, משהו כמו שש וחצי בבוקר ושש בערב, אוכלים יותר טוב מכמה אנשים שאתה מכיר, כנראה.
        הם לא משאירים הרבה, אבל סמוך על אופורטוניסטית כמו התולעת שהיא תוציא מהמצב את המיטב….

        אהבתי

      3. אצלנו בכפר טודרא, שבלב הרי האטלס,
        החתולים נובחים על כל מי שלשכונה נכנס
        אצלנו בכפר טודרא, החתולים על הגגות,
        צדים ציפורים, מפחידים את המכוניות.
        לכל חתול תשע נשמות, והם מנצלים את כולן בלי שום הנחות.

        חתול שהגיע לגיל חמש, עם שתי עיניים וזנב מכשכש,
        זוכה לארוחת מלכים – סרדינים, ברבוניות ורבע עוף
        את הכל מורחים בדבש ואומרים לו חביבי, טרוף

        אהבתי

  5. איזו מהממת!…
    הכלבה שלי מתה דווקא כשהיא בריאה מאוד, רק שנה קודם טופלו בעיות שיניים שהתדרדרו והשתלטנו על המשקל העודף שהעלתה בדיאטה קפדנית שאני בעיקר הנהגתי – שאר בני משפחתי רחומים מידיי שלא לטובתה אבל הרבצתי בהם הגיון. התחלתי להקפיד יותר להפעיל אותה, היא שבה להיות עליזה כמו גורה ולא הפסיקה לתת אהבה והוקרת תודה על שיפור בריאותה, למדה פקודות חדשות והשתפרה בביצוע הישנות, בקיצור נהנתה מהחיים. המוות שלה נגרם ככל הנראה מהרעלה מחומר כלשהו, אולי ’תפסה חטיף’ באחד הטיולים על בני המשפחה האחרים, בד"כ אני הוצאתי אותה אבל סביב אותו יום הייתי עסוקה והם פחות הקפידו איתה על משמעת… זה היה מאוד פתאומי, כואב וטראגי. הדבר היחיד שמנחם אותי הוא שהיא הייתה במצב כל כך טוב עד היום הארור ההוא, קשה לראות בע"ח מזדקן, עצוב כל כך. יש פה בחצר גבר עם כלב זקן ודי מרוט, כלב גדול למדיי, כבר שנתיים אני מביטה בפליאה בדישדוש האיטי שלו לצד בעליו, קצת בעצב וקצת בחמלה לכלב החביב הזה שלא מפסיק לנסות. נדמה לי שהוא הבחין שאני מחבבת אותו, הוא מקשקש קלות בזנבו, מקוה שאראה אותו עוד הרבה.

    אהבתי

    1. הכלבה הקודמת שלי מתה בגיל ארבע עשרה וחצי אחרי שחלתה בסרטן והתדרדרה למצב מזעזע בשבועות ספורים. החלטתי שמותר הכלב מן האדם והלכתי לוטרינר להמתת חסד, היא באמת היתה אומללה מאד.
      זה היה מצב חד משמעי, לא היססתי והיה ברור לי שאני גואלת אותה מחיים של ייסורים.
       
      אבל התולעת המתוקה…יש אמנם התדרדרות ממשית בימים האחרונים, של יכולת התנועה וחולשת רגליים אחוריות, אבל בסך הכל היא כל כך בסדר שאצטרך למצוא לה פתרונות לגיל המתקדם ואמשיך לראות אותה מתדרדרת באיטיות.
      זה קשה, ממש קשה לראות אותה ככה.
       

      אהבתי

      1. היתרון היחיד בלאבד את כלב בפתאומיות הוא שלא צריך להתמודד עם כל הדילמות קורעות הלב האלה… אבל באמת שהייתי הופכת עולמות שזה לא יקרה, עשיתי ה-כ-ל שתהיה בריאה ושמחה, זה הרגיש כל כך לא הוגן… עד עכשיו לא מסוגלת לקחת כלב אחר, היא הייתה נורא מיוחדת.

        אהבתי

      2. אני מבינה אותך מאד. אחרי שמתה הכלבה הראשונה שלי, לא הייתי מסוגלת אפילו לחשוב על כלב אחר. היא היתה חלק ממני ולא יכולתי לדמיין כלב שיתפוס את מקומה.
        אחרי שנתיים באה התולעת, התיישבה על המרפסת של חמותי, אחרי שמישהו זרק אותה והביטה בעינים חומות ועצובות מאד. לא רציתי לקחת כלב, אבל לא יכולתי לעמוד בפני המבט שלה. טוב, אמרתי, אם היא תלך אחרי כשאלך הביתה, היא יכולה להשאר. היא הלכה אחרי.
        מאז היא אצלי, כבר כמעט ארבע עשרה שנים. לא תפסה את מקומה של הכלבה הראשונה, זו אהבה אחרת לגמרי, שקטה ולא תובענית. אבל בדרכה שלה, היא נכנסה לי ללב והפכה לחלק ממני.

        אהבתי

      3. לא מן הנמנע שזה יקרה גם לי, יש לי סופט-סייד לכלבים… כבר הספקתי לארח אצלי שניים שמצאתי משוטטים עד שאיתרתי את הבעלים, למרות שזה היה די בלגאן.
        ממש ככה אני מרגישה – שהיא הייתה חלק ממני.

        אהבתי

      4. הכלב הראשון הוא חוויה מיוחדת במינה, שלא חוזרת על עצמה באותו אופן בדיוק. התולעת תפסה מקום אחר לגמרי בלב שלי וחשבתי שאף פעם לא אוהב כלב כמו הכלבה הראשונה שלי. ואז באה הדוגמנית וכבשה אותי בסערה. יש לה אופי – למות. היא פשוט הורסת. אני אוהבת אותה בצורה אחרת לגמרי מאשר את התולעת.
        וטוב שכך, לכל אחת יש המקום שלה בלב 

        אהבתי

      5. בטוחה שאין לה תחליף, מקוה שאמצא כלב שיוכל להסתפק בזה שחלק מהלב שלי כבר תפוס…

        אהבתי

    1. כלב זקן סובל ממחלות וקשיי זקנה כמו אדם. אבל להבדיל מאדם, הם לא מרחמים על עצמם שהם כבר לא מה שהיו, הם פשוט חיים את הרגע, ואם לא כואב להם, אם יש להם מספיק אוכל ואהבה, הם מרוצים מהחיים.

      הכלבה של יוגה חברתי אפילו הרוויחה מהזקנה, היא היתה חירשת והפסיקה לשמוע רעמים שהפחידו אותה עד מוות..

      תודה יקירה, כלב זו אחריות ומחוייבות מלאה , בעיני.

      אהבתי

  6. מכירה את זה מקרוב, כולל את ההידרדרות בשמיעה ובראייה שאיפשר לחמודה הכלבית לסנן דברים שלא היה בא לה לשמוע. זה נוגה, אבל גם מאוד חמוד, כי למרות הקשישות נותר בהם משהו שובבי, ילדותי וחמוד.
    משהו שעזר לכלבה שלי היה שטיח מחוספס, שעזר לה לקום (לא החליקה עם הרגליים האחוריות) ובמדרגות פשוט היינו מחזיקים לה את הרגליים האחוריות (מכניסים מתחתיה את הזרוע ומרימים מעט את כל האגן) והיא הייתה מטפסת עם הקדמיות. אני חושבת שזה האגן, שעושה בעיות לכלבים מבוגרים בגודל בינוני. 

    אהבתי

    1. הכלבה הקודמת שלי אמנם היתה זקנה , אבל מתה מסרטן ולא הספיקה לסבול את תלאות הזקנה. בעצם הזקנה כן השפיעה עליה, אבל הסרטן היה מהיר יותר.

      התולעת היא תערובת של האש פאפי (באסט) עם כלב שועלי כלשהו, היא נמוכה, ארוכת גוף , נקניקית ובעיקר קצרת רגליים, תסתכלי בצילום שלה, יש לה רגליים קדמיות קצרצרות. זה מקשה עליה לעלות במדרגות. היא בדרך כלל קופצת אותן אחת אחרי השניה, אבל עכשיו זה קשה לה.
      אני לא יכולה להרים אותה או לתמוך בה, כי זה מפחיד אותה. יש לה טראומות קשות מהעבר של לפני שהגיעה אלי.. יש לה רגל קדמית שנשברה והתאחתה עקום וצלקת סביב הצוואר שמעידות על התעללות. כשאני מנסה לעזור לה, היא מייללת בבהלה. ואחר כך מכשכשכת בהתתנצלות מתחפנת. שוברת לי את הלב זאתי.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s