יום ים

בשישי בערב היה נראה כאילו הפגישה שלנו לא תצא לפועל.

דיברנו והוא השאיר את זה בידי. אבל היו כמה מכשולים. לפחות ככה אני חשבתי, לכן סיכמנו שאתקשר בבוקר ונחליט סופית.

 

הבוקר שלי התחיל בשלוש לפנות בוקר כשהתעוררתי והתחלתי להתווכח עם עצמי אם לנסוע או לא.

בלילה, כידוע, הכל נראה אחרת, הפרופורציות אחרות לגמרי, והכל נראה גרוע יותר.

בחמש בבוקר החלטתי בפעם החמישים בערך שאני לא נוסעת וזהו, והתחלתי למצוא לעצמי תוכניות ישימות ליום שבת, כאלה שיהיה שווה בגללן לא לנסוע לגמל, או לפחות שלא יהיה נורא כל כך.

בשבע שלחתי לו הודעה שכנראה לא אגיע.
הוא התקשר מייד, ביטל את כל טענותי והודיע לי שאני פשוט צריכה להתלבש ולבוא.

הוא נשמע כל כך משוכנע ומשכנע, וגם השמש כבר עלתה והלילה על כל הפרופורציות הלקויות שלו כבר לא היה בנמצא… השתכנעתי ונסעתי.

 

איך שנכנסתי לבית שלו הוא אמר שאין חלב ואת הקפה של הבוקר נקח מבית קפה בדרך לים, כי אנחנו הולכים לים ממש עכשיו.

הנחתי את התיק והסוודר הדק על כסא, הכנסתי את הטלפון לכיס האחורי ויצאנו.

 

לא הייתי כבר המון זמן בים, בטח שנים כבר.
אני לא הולכת למקומות כאלה באור יום מחמת העור האשכנזי השקוף שלי שאין לו שום סיכוי להגיב טוב לשמש. אחר הצהריים ולפנות ערב הן שעות שיותר סביר שאתרצה ללכת לים. לא שזה קורה.

בכל אופן, תשע בבוקר בחורף נראה לי כמו זמן סביר ושמש מתקבלת על הדעת. פחות או יותר.

 

את הקפה קנינו בבית קפה, שתינו באוטו, והגענו לחוף כשנשבה רוח קרירה והשמש עוד לא ממש חיממה. קצת הצטערתי שהשארתי את הסוודר הדק בבית שלו. לא נורא, אמרתי לו, אני אתחמם בהליכה.

יצאנו מהאוטו וירדנו לחוף. ראיתי מישהי חוזרת עם שקית מלאת צדפים ומייד נזכרתי כמה שאני אוהבת לאסוף צדפים על החוף, מצאתי איזו שקית זרוקה ולקחתי אותה איתי, בתוכה אספתי לאורך ההליכה אבנים וצדפים. 
יש קסם בליקוט ואיסוף של פריטים נבחרים. של הרמת האבן, בחינתה מכל צדדיה, שקילתה בכף היד ובחינת התאמתה לאיזו יצירה ערטילאית עתידית שאולי תשמש בה בעתיד. ואולי לא. כנראה שלא. לאור נסיון העבר, לא. אבל מה זה חשוב?

הגמל הציע לי לאסוף את הצדפים והאבנים בדרך חזרה , כדי לא לסחוב שקית כבדה כל הדרך, לא הבין בכלל שתשעים אחוז מההנאה של הטיול זה המציאה והאיסוף, ושלהסחב עם שקית שלתוכה אפשר לאסוף את האבן היפה או הצדף המיוחד זה כייף. ואם לא תהיה לי השקית אתבאס אם אראה אבן או צדף יפה ולא יהיה לי איפה לשמור אותו. כעבור זמן מה התחיל גם הוא לאסוף צדפים מיוחדים שמצא והוסיף אותם לשקית שלי. על אבנים הוא ויתר כי לא הבין את הקריטריונים המכלילים .

 

הלכנו על חול רטוב, על ערימות של צדפים ועל סלעים גדולים, מוצאים את נקודת שווי המשקל ומתקדמים לסלע הבא.

לרגע שכחתי שגם הגמל שם והלכתי בקצב שלי, המהיר משלו , הגוף שלי נזכר בטיולי הילדות שבהם אהבתי לטפס על סלעים ולחפש שבילים נסתרים בהר. התנועה המוכרת החזירה אותי לתחושות הישנות.

בקצה החוף מצאנו פינה מוסתרת מרוח וישבנו שם , צופים בים, מריחים ומקשיבים לו.

עישנו קצת , הסתדרנו בנוחות בנקודה של חצי שמש חצי צל ונחנו.

תחושה של שלווה ושקט. המקצב של הגלים והצבע שלהם משרה רגיעה עמוקה.

אחרי חצי שעה אמרתי לו שכדאי לא להשאר יותר מידי כי העור שלי לא יגיב טוב לעודף שמש.

הגמל, הכהה מלידה,לא הבין על מה אני מדברת, אבל האמין לי.

חזרנו לאוטו, מהלכים בזהירות על אבנים גדולות ועל חולות רטובים וערימות של צדפים.

הפעם ההליכה על הסלעים היתה מאגרת מעט יותר.

 

 

כן בטח שנשרפתי, איזו שאלה.

אבל היה שווה ביותר.

מזמן לא נהניתי ככה.

 

28 תגובות בנושא “יום ים

    1. בנתיים יש לי בבית שקית עם אבנים וצדפים, נראה מתי יהיה לי הזמן לבצע את מה שבא לי לעשות 🙂

      אכן, סופ’ש שווה ביותר. ממש פסק זמן זוטא מהחיים.

      אהבתי

  1. כמו שמניפה כתבה למעלה
    זה כייף להתחיל ככה את השבוע
    אין כמו הליכה לאורך חוף הים
    איכשהו תמיד יש לו דרך להרגיע אנשים
    הריח של הים, והנינוחות שהוא משרה
    פשוט כייף 🙂

    אהבתי

    1. המקצב של הים, התנועה והצבע עושים אותו לתרפוייטי לגמרי.

      באמת כייף ללכת לאורך החוף , למרות שכנראה שגם את, כמוני לא יכולה ללכת בשעות השמש…

      אהבתי

      1. ובכן אני והשמש לא חברות טובות כל כך
        האמת שאין לי מושג איך בתור ילדה טיילתי כ"כ הרבה ולא הייתי חוזרת עם כוויות שמש
        אצלי אחרי רבע שעה בשמש מתחילה אדמומיות

        או זה מה שקורה שיורשים מאבא (שלי) את העור הג’ינג’י שלו (אבא שלי ג’ינג’י, טוב ג’ינג’י דהוי היום, אבל העור הוא מהזן שנשרף בקלות)

        אהבתי

      2. בגלל שכבת האוזון שהיתה עבה יותר בילדות, השמש היתה פחות מסוכנת. מישהו אמר לי ששעה בשמש בילדות שלי שווה היום לעשר דקות בשמש.

        גם לי יש עור ג’ינג’י מתנה מסבתא שלי שהיתה ג’ינג’ית-בלונדינית כחולת עיניים  (אני ירשתי רק החרא עור שלה)

        אהבתי

      3. תאמין לי שסוג העוד הזה חינני בנערות , אולי, אבל בטח לא מקסים בגיל מבוגר יותר.
        תמיד שנאתי את הכתפיים המנומשות שלי 

        אהבתי

  2. שמחה מאד מאד שבסוף הפגישה כן יצאה לפועל, למרות כל ההסתייגויות (אגב כמה זמן נסיעה ממך לגמל? ) ויום ים זה אחד הדברים הכי שווים שיש. גם אני כמוך לבנה וקצת מנומשת וחייבת להישמר מהשמש (וכבר הורידו לי BCC אחד) אבל בשביל מה המציאו כובעים רחבי שוליים וקרם הגנה 50++? אז לא בקטע של להתחרדן שעות בטן גב בשמש אבל לא מוותרים על טיול מרגיע, יפהפה ונושא פרסים בצורך צדפים ואבנים מיוחדות 

    אהבתי

    1. מהבית שלי לגמל- שעה ורבע-שעה וחצי, תלוי בתנועה.
      לא חשבתי לקחת כובע ולא קרם הגנה , חבל כי אחרת היינו יכולים להשאר עוד קצת. היה כל כך נעים על החוף.

      כבר שנים שאני לא נצלית בשמש, הבנתי בגיל מסויים שאין לי סיכוי להשתזף, וממילא גם לפני כן לא אהבתי לשכב סתם ככה בשמש.זה משעמם נורא.
      איזה כייף זה לאסוף צדפים בחוף, נכון?

      אהבתי

  3. איסוף צדפים ואבנים שוות זה כיף,  וזה גם מדבק.  אני אוהבת לבחור כמה בודדים ולהביא הביתה,  ואחר כך להסתכל עליהם שוב,  אחרי שבועות וחודשים.  הזכרונות נשארים דבוקים עליהם ולא מתפוגגים 🙂

    אהבתי

    1. אני אוספת אותן ומדמיינת מה אכין מהן (הפעם אני מתכננת מובייל אבנים וצדפים) לפי זה אני גם יודעת מה אני רוצה לאסוף.
      בדרך כלל התוכניות שלי לא יוצאות לפועל ממליון סיבות, אולי הפעם אני אפתיע את עצמי.

      אהבתי

  4. הים הכי טוב עכשיו, לפני שמתחיל הקיץ באמת.
    חולקת אתך את הסלידה משמש ומשיזוף שתמיד מתקלף וכואב. אולי אצליח לשכנע את הבעל לקחת את הכלבים ולטייל קצת בים. זה יהיה כיף לנו ולהם.

    אהבתי

    1. אחר הצהריים זה הכי טוב, כשהמש כמו לא צורבת ולא חם ולא קר מידי ועדיין יש מספיק אור למצוא צדפים יפים.
      איך הכלבים שלך עם הים? לא כל הכלבים אוהבים את המים הזזים המלוחים האלה… היתה לי פעם כלבה שפחדה מהים פחד מוות , היא היתה בטוחה שהגלים מנסים להתנקש בה.

      אהבתי

  5. הצדפים השוות ביותר הן אלה ששומעים בהן את הים ואת הרוח הנושבת.  וזה הכי קרוב שאני אוהב להיות אל הים.  כי אני לא אוהב את המים המלוחים, ושונא את החול.  רק את הצדפים אני אוהב. וגם זה במידה.  אולי גם את האוניות שבאופק. אבל זהו. 

    אהבתי

    1. ואת הצבע של המים וקול הגלים אתה לא אוהב?

      החול הוא באמת תקלה רצינית, ולכן יש להקפיד ללכת לחופים שיש בהם דרך להמנע מנושא החול . אגב, חול רטוב מגלים לא נבדק ומתפורר ומציק כמו חול יבש ולא לוהט בשמש כמו היבש.

      ויש גם אבנים יפות ביום, לפעמים גם זכוכיות שלוטשו לעיגולים חלקים ירוקים. ואם אתה יודע לאיזה חופים ללכת (חוף קרית חיים בזמנו היה אחד) אתה מוצא, מלבד צדפים יפים ומיוחדים, לפעמים צב ים ענק מת או גווית פרה נפוחה תקועה בחול והפתעות מהפתעות שונות…

      אהבתי

  6. לא חשבתי על רעש הגלים וצבע המים.  החול והמלח כיסו על הכל. 
    ופגר של פרה נפוחה זה הכי הכי.  אולי גם יש לה פתק באוזן, במקום פתק בבקבוק.  פתק מנסיכה על אי בודד.  פתק ששחה דרך ארוכה עם הפרה עד שהגיע אל החוף, ביחד עם הגלים הנשברים, החול שנדבק ברגליים והמים המלוחים.

    אהבתי

    1. אני יכולה לדמיין את הנסיכה העדינה, הרכה והרחומה דוחפת פתק לאוזן הפרה ומורה לה – שחי פרה, שחי עד שתגיעי לחוף!
      בועטת לה בתחת בעדינות נסיכותית ודוחפת אותה לגלים.

      הו כן, אין כמו נסיכות על איים בודדים.

      אהבתי

      1. כשהאי הולך לפסיכולוגית שלו, הוא שוכב על הספה ומספר כמה הוא בודד , ושום נסיכה ושום עצי קוקוס לא ממלאים את החלל ולא מעלימים את הבדידות.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s