קטעים קטועים

בזמן האחרון אני לא מצליחה לכתוב.

כלומר כותבת ושומרת לטיוטא, יש לי יותר טיוטות מפוסטים מפורסמים בזמן האחרון.

לא מצליחה לבטא את עצמי. כאילו אני חושפת יותר מידי או פחות מידי או סתם לא ברורה.

כותבת ומרגישה שזה פשוט לא נכון.

 

אתמול תמללתי ראיונות שערכתי לפרויקט הסיום, ברקע הטלויזיה שידרה את מגנוליות מפלדה, ואפילו בלי לצפות ממש, התערפלו לי העיניים בדמעות.

נזלו על הלחיים בלי שליטה. לא ניסיתי אפילו לעצור אותן. שינזלו, מה אכפת לי. המשכתי לתמלל.

ידעתי שזו תגובה מאוחרת לתחושת ההקלה שחשתי באותו הבוקר כשקיבלתי עדכון מרגיע יחסית.

במקום להרגיש קלה ומאושרת הרגשתי עייפה. מאד מאד עייפה. מותשת. אחר כך הגיעו גם הדמעות.

 

לפנות ערב מצאתי באחת המגירות זוג מסרגות שלא זכרתי שיש לי.

הצלחתי להשיג כדור צמר תכול ורך והתחלתי לסרוג.

להפתעתי, למרות שנסיון הסריגה שלי מתמצה בצעיף אחד ארוך מאד שסרגתי לפני יותר מעשרים שנה, האצבעות שלי זכרו את התנועות. ובקלילות יצרתי סריג ארוך ותכול שאולי יהיה גם הוא צעיף ארוך מאד בסופו של דבר.

ימים יגידו.

 

השבוע אני חוזרת ללמוד, סמסטר אחרון, תודה לאל על חסדיה הקטנים.

המנחה נזכרה כהרגלה לשלוח הנחיות לעבודה מעכשיו לעכשיו והכניסה את כל המונחים שלה לסחרחרת מבוהלת של בלבול.

אני אדישה למדי, לא אכפת לי אם אגיש לה בזמן את מה שהיא דורשת. לא סביר לדרוש שמשהו יוגש לה בתוך פחות משלושה ימים, כשהיו לה יותר מחודשיים לדרוש את אותו הדבר בדיוק.

אני מתקדמת לאיטי בראיונות, די נהנית מהמפגשים האלו עם אנשים ומתפיסות העולם השונות כל כך שיש להם על אותו נושא בדיוק.

זה די מרתק להציץ לתוך ראשיהם של אנשים ולהבין כמה שונה כל אחד מהם מתקתק.

 

נשאר לי לדאוג למחליפה למחליפה העוזבת, אחרת שלושת החודשים האחרונים של הלימודים יהיו גהינום.

החלטתי לקחת על עצמי את העבודה החלקית של מכינת הקובות. אני חושבת על השכר שעלי לדרוש ומוסיפה מייד עוד חמישה שקלים לשעה לסכום הראשון שעליו חשבתי ותוספת על נסיעות. פחות מזה פשוט לא יהיה לי שווה.

 

אני מדמיינת את הימים שאחרי הלימודים שבהם שבת יהיה יום שלא צריך לעשות בו כלום.

כן, יש למה לחכות.

 

 

 

14 תגובות בנושא “קטעים קטועים

  1. אשכרה להכין קובות?מה,במסעדה? זה בטח הרבה עבודה ואת ודאי צריכה לבקש סכום נאה. בהצלחה במטלות וובלימודים ויופי שיש בשורות טובות

    אהבתי

    1. הו לא מכינת הקובות, אכן מכינה קובות כעבודה צדדית נוספת. זה לא התחום שבו היא עובדת אצלי ולא התחום שבו אצטרך להחליף אותה.
      למרות שזה קוסם לי ברגע זה, עבודה פשוטה בלי אחריות, כנראה שאתחרפן אחרי השעה השניה לעבודה כזו…

      אהבתי

  2. מאוד מוכר הבכי הזה של ההתפרקות, אחרי שהחזקת את עצמך חזק חזק. זה בכי משחרר, כי הוא מאפשר לך להפנות את המבט לרגע ל’מה זה עושה לי’ במקום הדאגה ההיא העניינית שתפסה את כל תשומת הלב. מעניין גם ניסיון הסריגה: סוג של בריחה למחוז לא מוכר (כמעט), ופיזי, טכני כמעט, רך ונעים. אולי תתחילי לסרוג סוודרים לתולעת ולדוגמנית?
    ואני קוראת בחיוך את ההנאה שלך מהראיונות. כל פן של הלימודים שלך שמתגמל אותך נשמע לי נהדר. 

    אהבתי

    1. אי קוראת לזה בכי מתגנב, תופס אותי כשאני לא עומדת על המשמר. בגלל זה לא נלחמתי בו, כנראה שהוא היה צריך לקרות.

      נתת לי רעיון מעולה, אולי אני אנסה לסרוג לדוגמנית. התולעת לא צריכה סוודרים יש לה פרווה מהעבותות שנצפו על פני הגלובוס, לדעתי היא היתה שורדת בקלילות בקוטב הדרומי.

      ואנשים, תשמעי,, לא להאמין מה אנשים מחזיקים בראש שלהם. לא היית חושדת בהם. רעיונות ודעות שלא ברור מאיפה הגיעו. זה מצחיק ומשעשע ומעשיר.

      אהבתי

  3. שיעבור לך הסמסטר האחרון הזה מהר ובקלות.  ואני לגמרי מזדהה בעניין הסריגה.  אחד הדברים הכי רגועים ומרגיעים שיש. רק למרבה הצער לא מתאים לאקלים של הקיץ אצלנו.

    אהבתי

    1. בחורף אני דווקא מאד אוהבת סריגים. אם אתמיד בזה, אוכל לסרוג לי לחורף הבא. אף פעם לא עשיתי את זה, זה יכול להיות נחמד.
      אני כמעט לא הולכת עם מעיל , אבל עם סריגים דווקא כן. אבל בטח לא אתמיד עד כדי כך …

      אהבתי

      1. באזור שבו אני גרה אי אפשר בלי מזגן בקיץ, אבל אני מניחה שכשיתחמם אולי זה לא יתאים בתור פעילות לשעות הפנאי 

        אהבתי

  4. טוב שאת כותבת, אפילו אם זה לטיוטות. מאד מזדהה עם התחושה הזאת של "לא מצליחה לכתוב" – אבל עדיף לכתוב גם אם זה לא ברור, גם אם זה מעורפל מדי או חושפני מדי (תמיד אפשר גם לחסום תגובות)…יש בזה הרי משהו תרפויטי לגמרי!
    ממש משמח אותי שאת נהנית מהראיונות האלה, לפחות פן אחד של הלימודים שמסב לך הנאה גמורה. זו הרי היתה התכלית שלך, בנוסף כמובן להשגת התואר הנוסף. מאחלת המשך הנאה צרופה! 
    שמחה שיצאו הדמעות האלה, דמעות ההקלה. גם אני תמיד עייפה אחרי שחרור כזה, הגוף פשוט עבד מאד קשה עם הדאגה קודם לכן, ועם השחרור הוא מרשה לעצמו לחוש את התשישות המתוקה הזאת. ואיזה כיף על הסריגה. כידוע לך גם אני סרגתי החורף הזה (רק צעיפים, אבל הספקתי 5!) – אבל הפסקתי כשהבנתי שזה עושה לי דלקת בזרוע ימין… ובהצלחה בעבודה החלקית הנוספת, מקווה שהעומס לא יכביד יתר על המידה….והחודשים יחלפו מהר

    אהבתי

    1. הכתיבה לטיוטות טובה כמעט כמו הכתיבה שמקבלת תגובות. התגובות לפעמים חשובות יותר מהכתיבה עצמה או לפחות באותה מידה, עבורי. הן עוזרות לי לעבד את הדברים ולטפל בהם.

      אני מקווה שהסריגה תהיה נעימה לי. אני לא מאמינה שאצליח להתמיד לאורך זמן, אבל זה נחמד לחזור למשהו ולגלות שלא שכחתי אותו ועוד יותר נחמד לראות את היצירה מתגשמתבמהירות מתחת לאצבעות. אני אוהבת את התיגמול המהיר הזה.

      אהבתי

  5. מכירה היטב את ההרגשה
    נראה לי שעד שאני אסיים את התואר לא תהיה לי מנוחה מזה
    אולי רק בסימסטר קיץ… אין כמעט קורסים בתואר שלי שאפשר לעשות בקיץ

    חוץ מזה, זה כייף ללמוד (טוב לפחות חלק מהזמן)
    בדיוק אתמול דיברתי על זה עם גיסתי שאמרה לי שהיא מתגעגעת ללמוד והיא מתכננת תואר שני בקרוב…

    אהבתי

    1. אף פעם לא אהבתי ללמוד, ואחד הדברים שלא אהבתי זה שאני נאלצת לעשות משהו שלא על פי בחירתי בשבת.
      בתואר הזה, בתחילתו לא היה אכפת לי להיות עסוקה שלימודים בשבת כי זה היה מעניין ומאתגר. בנתיים הלימודים יצאו לי מהאף ואני כבר לא ממש נהנית מהם, אז לא כייף לי גם הלימודים בשבת.
      כנראה שאלה הלימודים האקדמאים האחרונים שלי, מיציתי לחלוטין את הרעיון.

      אבל כמו שאני מכירה את עצמי, בעוד כמה זמן אשתעמם מספיק ואחליט ללמוד עוד משהו.

      אהבתי

  6. אני זוכרת שפעם כתבת לי שהכתיבה באה בגלים. לפעמים אין חשק לכתוב, ולפעמים כותבים כל יום. בקיצור, עכשיו את במקטע הזה של הגל. עוד מעט זה ישתנה. 
    שיהיה בהצלחה בסמסטר האחרון ללימודים (הכנת כבר טבלת ייאוש?)
    ותתחדשי על הצעיף! (אם תצטרכי עזרה את יודעת למי לפנות 🙂

    אהבתי

    1. לא הכנתי טבלת יאוש, אני מתעצלת לעמול עליה, בסוף ממילא אשכח לסמן בזמן, אבל מצד שני, לשמחה (שאני לוקחת טרמפ ללימודים ובחזרה) ולי יש נוהג, כשהיא יוצאת מהרכב בערב, אחת מאיתנו מונה בקול רם עוד יום לימודים שנגמר וכמה נשארו עד לסיום הסמסטר .
       
      בנתיים נגמר לי הצמר ואני צריכה לקנות עוד 2-3 , הצעיף הארוך מידי שלי עדיין קצר מידי.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s