אני רוצה לדעת, המתח הורג אותי.

אני מעדיפה לא לדעת. מרגע הידיעה החיים יראו אחרת. קשים ועצבים יותר.

אני רוצה להפסיק לטמון את הראש בחול ולקבל כבר אישור לחששות שלי.

אני לא רוצה לדעת כי אם אני לא יודעת זה לא קורה.

אומרים שהכי גרוע זה הלא נודע, אבל אני לא בטוחה, כרגע הנודע נראה לי איום פי אלף.

 

אז אני לא שואלת ישרות. כן שואלת בעקיפין, שאלות פתוחות ורחבות שקל להתחמק מהן.

שואלת ומתפללת לדעת ולא לדעת.

לא בידי לפתור את הדילמה ואולי טוב לי ככה.

או לפחות פחות נורא.

כי אחרת הייתי דורשת לקבל תשובה חד משמעית.

ואני לא.

 

אני זוכרת בוקר של שבת בבוקר, שבא אחרי לילה שבו כיביתי הטלפון,

כי ידעתי שארצה לישון ולהתנתק. כי היה לי טוב ורגוע. אי של שלווה ועונג.

הטלפון של הבית צלצל וצלצל ואני התעלמתי.

אחר כך, משהמשיך לצלצל, הדלקתי את הטלפון שלי וראיתי 14 שיחות שלא נענו,

לכן עניתי לצלצול הבא.

 

קרה דבר נורא, אמרה לי האשה מהצד השני,

קרה אסון…

הבת של…

ואני שמעתי קול אומר

לא, לא , לא, לא ,לא,לא, לא! בקול הולך וגובר ,הקול שלי, הבנתי פתאום, הולך ומתגבר כאילו תבוטל ככה רוע הגזירה, כאילו ככה לא אשמע את המילים,

כאילו אם לא אשמע זה לא יקרה.

ותוך כדי כך, רציתי להיות רגע לפני, לפני הידיעה,

בתמימות של שבת שקטה ומאושרת בבוקר.

 

אני אף פעם לא רודפת אחרי בשורות רעות.

אני יודעת שבשורות רעות תמיד מגיעות בסופו של דבר אל המען שלהן, ואם אפשר להרוויח עוד כמה דקות, שעות, ימים של חסד,לפני שהעולם נחרב…

אז אני מרוויחה לי עוד יום של חוסר ידיעה, שהיא אולי קשה מכל, אבל הידיעה לפעמים קשה ממנה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s