יום לא משהו

אחרי יום קשה בעבודה, פתאום בא לי לבכות.

 

חזרתי הביתה תוך חילופי הודעות עם שתי בנות מהכיתה.

אחת המרצות ראתה אותי לפני שבוע במכללה ואמרה שהיא צריכה את עזרתי להרים איזה פרוייקט בקורס הקרוב שלה. היא ביקשה שאחשוב על שמות של עוד שני אנשים רציניים ואחרי שנתתי שמות ביקשה שאלח לה מייל עם כתובות המייל של שתיהן ושאבקש מאחת מהן להתקשר אליה. היא הסבירה שהיא עוד לא יודעת מה דורש הפורייקט כי היא עוד לא נפגשה עם הועדה המיוחדת אבל שהעזרה שלנו תהיה כרוכה בתשלום סמלי כלשהו.

 

היום הבנתי שהיא מינתה את זו שאיתה ביקשה לדבר בטלפון לרכזת הפרוייקט ואותי ואת השניה לעוזרות מתנדבות.

שהעזרה שלנו תהיה לעזור להתאים את תכני הקורס לפרוייקט ולהנחות את הכיתה בקבוצות במשך שלושה שיעורים.

בסוף הפרוייקט נקבל, כך אמרה, שי צנוע מהתאחדות הסטודנטים.

 

היום הקשה בעבודה, הוא יום שכזה, של כעס של מישהו עלי, למרות שלא אני הכתובת. בלאגן שעשתה המחליפה שלי, שאני צריכה לנקות. מאד לא נעים. וגם כעס מהסוג שלא ניתן להרגיע במילים, ואלוהים עדתי שניסיתי. בסוף נותרתי בתחושה של חוסר אונים ותסכול שאני לא יכולה לתקן.

 

ויש את הדברים הרגילים.

הלחץ של הלימודים, עם פרוייקט הגמר שמועד הסיום שלו מתקרב מהר מידי והוא מתקדם לאט מידי.

הענינים עם הגמל שקשורים אליו וטורדים את רוחי מאד.

העובדה שגם המחליפה וגם מישהי שעושה אצלי עבודה חלקית הודיעו בבת אחת על עזיבה. המחליפה ממש מקשה עלי את החיים כי אין לי מי שיכנס לשלושה ארבעה חודשים ליום וחצי שלה. והעבודה החלקית? כנראה שאני אצטרך לקחת על עצמי את העבודה שלה מה שלא יעשה לי חיים קלים.

ואז הגיע המייל של המרצה שגרם לי להרגיש מנוצלת. אני מנסה להבין אם זה נושא התשלום שהפך לשי סמלי או נושא ההדחה מתפקיד משמעותי למתנדבת מסייעת. כנראה ששניהם.

 

האגו שלי שברירי היום ובא לי לבכות.

וזה רק יום ראשון.

 

25 תגובות בנושא “יום לא משהו

  1. באמת נשמע יום קשה למדי. וטוב שישבת וכתבת על זה….מקווה שזה עזר להרגיע במשהו. עצם הכתיבה. כשמישהו כועס ככה, בכלל לא בגללי אבל עלי – זה מאד מטלטל אותי. כמובן שהדבר הנכון הוא להקשיב, לומר "אני מבינה שאת כועסת על זה וזה וזה " וזהו. אין מעבר לכך מה לעשות, כי לא את גרמת לזה ולא את יכולה לתקן את זה. או לוודא שזה לא יקרה שוב. 
    ולגבי המרצה – אני מבינה שזה פוגע – היא פנתה אליך, כביכול לעזור לה להרים פרויקט, לגייס עוד אנשים – הבטיחה שכר צנוע כלשהו, ובסוף גם השכר התפוגג לו וגם התפקיד הוקטן…בהחלט הגיוני ונכון להיפגע מזה. ואחר כך אולי לחשוב שממילא אין לך עודף זמן להקדיש למשהו כזה ועוד ללא תמורה הולמת…אבל זה אחר כך. כרגע מותר להתבאס!

    אהבתי

    1. הצד החיובי הוא שעכשיו כבר לא אכפת לי שהמחליפה תלך, היא עשתה נזקים לאורך כל הדרך, את רובם הצלחתי לתקן, אבל זה ממש התפוצץ לי בפנים. זה בעיקר מרגיז כי זה לא תלוי בי ולא בשליטתי ובכל זאת אני מואשמת כאילועשיתי הכל בכוונה.

      לא היה אכפת לי להקדיש קצת זמן שאין לי לפרויקט כזה, אם היה שכר בצידו, גם ברמה הכספית וגם ברמה ההכרתית.  אבל לא בא לי לבזבז את זמני וכספי (למשל על נסיעות) ובסוף לא להיות מתוגמלת בשום דרך. וזה לא שאני רואה את עצמי עושה קריירה שניה באקדמיה.
      דיסקסתי את הנושא עם המתנדבת השניה והחלטתי לדחות את ההצעה בעדינות. כתבתי למרצה מייל שבו ביקשתי לדעת מה ידרש מאיתנו מבחינת זמן והוצאות כמו הגעה למכללה שלא בימי לימודים. כפתח ליציאה מכובדת מהעסק ביש הזה.

      אהבתי

  2. Fuck them,שלחי אותם לעזזאל
    יש לך מספיק על הראש,אם אין להם כסף לשלם ולך אין זמן או ראש להתנדבויות ,תגידי להם שלא מתאים לך
    באת ללמוד ,לא לחפש שיחשבו שאת נחמדה או חביבה או וואטאבר ואין לך זמן בין הלימודים העבודה החיים והגמל.
     חלאס זמן לחשוב על עצמך.

    אהבתי

    1. או במילים אחרות, תפסיקי להיות פאריירית.
      ואני מסכימה עם כל מילה כי ככה אני מרגישה עכשיו.

      היא קצת הציגה לי מצג שווא כדי לפתות אותי לעזור לה, וההבטחות התמסמסו ברובן, כך שאני לא מרגישה מאד אשמה שאני דוחה את ההצעה. בכל זאת אני אנסה להיות דיפלומטית, אחרי הכל היא עוד צריכה לתת לי ציון בקורס הזה.

      אהבתי

      1. סליחה??? את חוששת שהיא תתנכל לך על רקע הסרוב שלך לסייע, בלי כסף למרות שהיא ביקשה שתעזרי ואמרה שיהיה תשלום ואז חזרה בה? אני מציע שתקליטי את השיחה ותגרמי לה לומר שוב שאין כסף בעזרה למרות שבהתחלה הציעה  ואז תגידי שזה מאכזב אותך ואין לך כוונה לעזור. אם היא תיתן לך ציון  רע תיפני לגורמים המוסמכים במכללה. יש גבול לניצול

        אהבתי

      2. אני לא מכירה אותה מספיק טוב כדי לדעת אם היא מסוג האנשים שנוטרים טינה. ממה שאני מכירה אותה מהקורס הקודם שלמדתי איתה זה שהיא זוכרת היטב את אלו שלא שהפריעו לה בכיתה. על הציון של המבחן היא לא באמת יכולה להשפיע, אבל על הציון של הפרזנטציה שהי מבקשת ועוד חלק ציון על השתתפות בכיתה, על זה היא יכולה להשפיע ועוד איך. 
        אני חושבת שכוונותיה טובות, אבל אני מעדיפה להיות זהירה. סתם כי אני לא סומכת במיוחד על טוב ליבם של אנשים.

        אהבתי

  3. קודם כל חיבוק!
    דבר שני – אם בא לך לבכות, אז תבכי. זה משחרר ומנקז את כל החרא מבפנים. 
    אחרי שתצליחי להוציא את כל הגועל אולי תוכלי להירגע ולתכנן איך את מתמודדת עם כל הזבלים שעומדים בדרכך. 

    אהבתי

    1. טוב, קודם כל תובנה. היום כשראיתי קשת בבוקר וכמעט בכיתי הבנתי שאני צריכה לבדוק ביומן אם המחזור קרוב, תנחשי מה התשובה? 
       
      הדברים יכנסו לפרופורציה בקרוב ויהיה לי קל יותר להתמודד איתם. לגבי ההתנדבות במכללה, כבר החלטתי שהם יכולים לשכוח ממני בתנאים האלה וכנראה שבכל מקרה.
       
      ואין, אין על חיבוקים

      אהבתי

      1. יש בעיות שאני חייבת למצוא להן פתרון, הקושי הוא הימים שאני מרגישה שהכל גדול עלי.
        הם עוברים בסופו של דבר. הקושי נשאר, אבל הוא כבר לא מפלצתי.

        אהבתי

  4. אני מגלה שהכעס יכול להיות מעורר גדול, סוג של מכה בראש שמזכירה לך שאת חשובה, ושאם את לא תדאגי לעצמך אף אחד לא יעשה את זה במקומך. עם כל הכבוד לכך שהיא פנתה אליך, וזה אומר שהיא מעריכה אותך, ושאת נחשבת רצינית וחכמה בעיניה, את לא חייבת לה כלום. כלום. עם שכר או בלי או עם שי צנוע – זכותך המלאה להחליט מה ואם ומתי. וגם לדחות את העניין על הסף. אני לא מאמינה שהיא תפגע בך. ניסוח מחודש: היא לא תעז לפגוע בך. את תקבלי את הציון שמגיע לך לפי ההישגים שלך. ולהיפך. לדעתי תזכי בהערכה שלה על כך שאת לא נותנת לה לדרוך עליך ולנגב בך את הרצפה.
    לגבי העבודה, מבינה איך הכל הצטבר. כל כך מוכר. כשאת חלשה יש תחושה שכל מכה קטנה יכולה לגרום לאוניה כולה לשקוע. אבל זו באמת מכה קטנה בכנף או אפילו בבטן הרכה, ואני יודעת שאת תותחית על. ובינתיים אנחנו פה. חיבוק גדול. 

    אהבתי

    1. הו, אפילו לא כעסתי אתמול, בעיקר הייתי מדוכאת עד עפר. אבל הבוקר, כשכמעט בכיתי כראיתי קשת בנסיעה לעבודה הבנתי שאני כנראה לפני מחזור ולכן האובר רגישות. זה מזעזע כמה שזה משפיע.
      החלטתי כבר שאני לא אעשה את ההתנדבות הזו, כך או אחרת. כתבתי לה מייל שבו ביקשתי לדעת במה כרוכה ההשתתפות בפרוייקט שלה, כפתח להתאדות מהירה מההשתתפות.
      לגבי העבודה, באמת שאני לא יודעת איך אמצא מחליפה חדשה עכשיו וזו הבעיה האמיתית, אפילו יותר מלהחליף בעצמי את העובדת החלקית (מה שיעמיס עלי בטירוף בסימסטר האחרון והלחוץ ממילא) .
      עכשיו אני בשלב של הראיונות והבוקר התחלתי סוף סוף למצוא אנשים ולהזמין אותם, אז זה כבר נותן תחושה טובה יותר של תנועה.
      ומזל שאתם פה

      אהבתי

    1. בסולם של מאחד ועד געל נפש, מה שהכי דוחק כרגע זה למצוא מחליפה למחליפה המתפטרת. כל השאר יסתדר פחות או יותר או שאין לי יכולת להשפיע.
       

      אהבתי

  5. באמת נשמע מרגיז מה שהיא עשתה   –  גם להציע לך משהו,  ואז לתת את זה למישהי אחרת שבכלל את המלצת עליה.  מעצבנים אלה 😦

    בימים אלה אני מבינה ללבו של  כל מי שמתעצבן:  יש לנו תקלה גדולה באינטרנט,  השירות על הפנים,  לא ברור מתי יסתדר  –  וגלישה דרך הסלולר,  בעיקר לצורך עבודה,  היא מכה.  אוף.  

    אז בואי נתעצבן ביחד. ותחזיקי מעמד.

    אהבתי

    1. בסופו של דבר כתבתי לה בצורה נעימה שלא הבנתי את גודל המעורבות הנדרשת ושלאחר מחשבה מרובה החלטתי לא לקחת על עצמי מחוייבות משמעותית כל כך ותודה שחשבה ופנתה אלי.
      היא אפילו החזירה לי תשובה שבה היא כותבת שהיא בטוחה שנשתף פפעולה בעתיד ומאחלת לי הצלחה בהמשך הסימסטר.
      נו שויין.
       
      הסתדרה התקלה אצלכם?

      אהבתי

  6. מרגיז מרגיז!
    ולעומת זאת מראה לך את ערך עצמך שהיא כן פנתה אלייך…
    והכל אולי, כמו שאת כותבת, רגישות הורמונלית.
    מקווה שבמהרה תשובי לעצמך…

    אהבתי

    1. לא הכל הורמונלי, זה רק מחריף את הסיטואציה ומקצין את התחושות.
      תחשוב על מצב שאתה הרוס מעייפות, כל הגוף כואב לך ואתה עדיין צריך לעשות איזה שלוש מטלות שדורשות המון אנרגיה וכוחות.
      זה לא שאתה לא תוכל לבצע את המשימות, זה רק יהיה לך קשה הרבה הרבה יותר וכל מה שמתחשק לך זה לזרוק הכל וללכת הצידה לבכות קצת.
       
      זה בחודשים שאני מדוכאת, יש חודשים שאני כועסת עד רצחנית, לא יותר קל להתמודדות, אבל לפחות יש אנרגיה לעבוד איתה

      אהבתי

  7. אני מאד מאמינה בלא לעשות דברים שלא מתוך רצון מלא,
    לפחות לא כשיש ברירה. כאילו, אין מה לעשו, אם יש לך עבודה להגיש, אז אני לא אגיד "אל תעשי את זה אם אין לך רצון מלא", אבל כשמדובר בדברים כאלה, כמו התנדבות, זה לא נכון לעשות אותם שלא באמת, מתוך הנפש. 
    גם לגיטימי לומר, חשבתי שאוכל, אבל אני רואה שזה לא מתאים, אז תוותרי.
    בקשר לאנשים שמתרגזים עלייך בגלל דברים שלא את עשית, 
    זה לא את, זה הם. 
    נכון, לא נעים שזה יוצא עלייך, אבל לפחות לי זה עוזר לזכור שזה הם, שזה משחרר להם קיטור, שזה לא באמת מכוון אלי ואם כן- זה מזיק להם ולא לי.

    חיבוק, בכל זאת.. 
    אני יותר בטוב עכשיו אז יש לי קצת ספייס לאהדה בשביל אחרים 🙂

    אהבתי

    1. העולם מתחלק לדברים שחייבים לעשות ודברים שלא חייבים.
      את ההתנדבות המסויימת הזו אני לא חייבת וגם הודעתי למרצה שאני לא אשתתף. היא ענתה במייל מבין, אני חושבת.
      יש לי תחושה שהמייל נכתב לאחר דיון מאחורי הקלעים עם הסטודנטית שמונתה לתפקיד שהיא הציעה לי. כי הסטודנטית ניסתה לברר איתי מה קרה…
      אוחחחח כמה שאני שונאת משחקים כאלו.
       
      האלה שכועסים עלי שלא באשמתי, בכל זאת מנסים לפגוע בי. לא מעניין אותם באשמת מי זה. אני מקווה שזה ירגע בקרוב כי אין לי כבר כוח לשטויות האלו.
       
      ואני מאד מאד שמחה לשמוע שהשתפר לך.

      אהבתי

  8. לגבי הפרוייקט, אם זה לא חשוב לך, פשוט תרדי מזה
    אין פרוייקט שלא צריך להשקיע בו זמן (ובעולם שלנו זמן זה דבר יקר)
    אני מאמינה שיש לך דברים יותר חשובים לעשות בחיים מלהתנדב למשהו שמלכתחילה לא התכוונת להתנדב אליו (ונראה כאילו נכפה עלייך).

    לגבי העבודה
    אני לא יודעת באיזו עבודה מדובר
    אבל… אולי… זו אופציה לפרסם את זה במקומות של סטודנטים שמחפשים עבודה. כי לסטודנטים לא יהיה אכפת לעבוד יום-יום וחצי (במיוחד כאלה שלא עובדים במשרה מלאה). אם צריך לזה הכשרה אקדמית, את יכולה לפרסם את זה אצל סטודנטים שכבר באמצע-סוף התואר בתחום הזה.

    זה בהחלט היה נשמע כמו יום עמוס בדברים שלא מאירים אותו הרבה

    אהבתי

    1. לצערי אני יכולה להציע את העבודה שלילא רק לאיש מקצוע בתחום שלי, אלא לכזה שמכיר את העבודה הספציפית שלי שדורשת המון בטחון עצמי ונסיון. הרי אני לא אההי שם ללות ביום יום, אז סטודנטים לא באים בחשבון. אני ואחראית המקומית שולחות פניות לכל הכיוונים , אולי נמצא משהו ככה.
      היום ניסיתי לשכנע את העוזבת להשאר לפחות לעוד שלושה חודשים עד שאסיים את הלימודים, אבל היא לא היתה מוכנה בשום פנים ואופן.
      אני מקווה שבחודש הנותר נצליח למצוא מישהו.

      אהבתי

    1. אני לא מצליחה לבכות כל כך בקלות, לצערי.
      מצד שני אני מפסיקה לישון טוב ומסתובבת עם בחילה תמידית כך שגם קשה לי לאכול.
       
      כל אלה יחלפו עם חלוף הסטרס.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s