לא יודעת לפענח אנשים

נראה לי שאני צריכה פה עזרה.

מאחר ואני סובלת מאוטיזם חברתי קל, טוב, אולי לא אוטיזם, אבל מבחינה חברתית אני על הרצף, כנראה.

זה קשור לילדות שלי שברובה הייתי מבודדת ומוחרמת ולא באמת למדתי איך נכון להתנהג בחברה, כי כל מה שעשיתי נתקל בתגובות של דחיה ולגלוג, במקרה הטוב. כנראה שלא למדתי לפענח סיגנלים חברתיים כי ההבנה שלי שובשה אז, בתקופה שהייתי אמורה ללמוד, כל מה שעשיתי נתפס כלא נכון ולא מתאים. או לפחות קיבל פידבק כזה מהסביבה. לא למדתי אף פעם להתחבב על אנשים או להגיד את הדבר הנכון, או המקובל חברתית.

ויש דברים שאני פשוט לא מצליחה להבין.

כלומר קל לי להבין דברים פשוטים וברורים, ישר בפנים, וקשה לי להבין דברים חמקמקים ופתלתלים ודו פרצופיים.

קשה לי לדעת מתי מישהו חורש רעה נגדי כשהוא מחייך לי בפנים ומתנהג בחביבות.

קשה לי לדעת מתי מישהו באמת שינה דרכיו ורצה בחברתי לאחר שעשה דברים נגדי.

אני לא סובלת אנשים שמשקרים כי אני לא יכולה לסמוך עליהם אחר כך. זה או שחור או לבן אצלי. שיקרת פעם אחת? מי אמר שלא תשקר שוב ואיך אוכל לסמוך עליך שזה לא יקרה?

 

הקושי הזה שהיה לי בעבודה?

היתה איזו מישהי שהחליטה לצאת נגדי. אבל מה זה לצאת נגדי? זה ללכת כמו בקמפיין בחירות ולהסית אחד אחד, אנשי מפתח לדעתה שיכולים להשפיע על המשך ההעסקה שלי. זה אומר להחתים נגדי על עצומה או לנסות להחתים (לא כולם הסכימו להשתתף). זה אומר לספר בכל פורום איזה בן אדם נורא אני ואיזה עוולות איומות עשיתי לה. זה לדבר בקול רם שכולם ישמעו, ואוי למי שלא יסכים איתה.

לא עשיתי לה עוולות איומות, אפילו לא עוולות שוליות, ועיקר ההסתה שלה נבע מגורמים שלא באמת היו קשורים אלי, אובייקטיבית, אלא מדברים שנבעו מתוכה.

 

כשהבנתי מה קורה, עשיתי פעולות טיפול ומניעה וצמצום היקף הנזקים, וכנראה שהצלחתי כי השטח נרגע והתסיסה פחתה ואולי גם נגמרה לחלוטין.

 

מאז ההסתה היא עשתה מאמץ לא להגיע לקבל ממני שירות. היא התכווננה להגיע לזאת שמחליפה אותי ביום שאני בלימודים. וזה היה בסדר גמור מבחינתי. כי אני, כשאני לא מחבבת מישהו, רואים את זה על הפנים שלי. כמו שאני לא טובה בלזהות דו פרצופיות, אני לא מסוגלת לה בעצמי. ואיך אפשר לחבב מישהו שמנסה לחבל בעבודה שלך ובהעסקה שלך? איך אפשר לחייך למישהו שמנסה לפגוע באושיות חייך?

 

רק שבוקר אחד השבוע היא פתאום הגיעה. על הבוקר , חייכנית ועליזה כאילו לא היו דברים מעולם.

למרות שהיתה לה אפשרות, גם השבוע, לבוא למחליפה שלי.

אני הייתי עניינית, אמרתי בוקר טוב, אבל לא יכולה להגיד שחייכתי אליה במיוחד. עשיתי את כל מה שצריך היה להעשות, אמרתי את כל המילים הנדרשות, וכל הזמן תהיתי מה עומד מאחורי הפרצוף שלה הפעם, נסיון פיוס או נסיון לחפש פגמים בהתנהלות שלי על מנת לספק דלק מחודש למתקפה שלה?

 

כיוון שההתנהלות הקודמת שלה לא היתה מבוססת על אירועים אמיתיים, אלא על אירועים שפורשו על ידה ונופחו מעבר לכל פרופורציה, לא ממש מרגיש לי נכון לדבר איתה על זה. התחושה שלי היא שמה שלא אעשה אני עלולה ליפול למלכודת הפירוש הסובייקטיבי הלא מאוזן שלה. וגם, אני לא בטוחה שאני יכולה להאמין ולסמוך על ההתנהגות שלה. כלומר, גם אם תתנהל שיחה כזו היא יכולה להמשיך להתנהל כאילו הכל בסדר ולהמשיך לבחוש מאחורי הגב שלי.

 

אז מה אני שואלת?

מה אתם הייתם עושים, איך נראה לכם נכון להתנהל עם אחת כזאת, בהנתן הפרצוף הלא מחייך שלי וחוסר היכולת שלי לעשות כאילו?

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s