בסבך הבירוקרטיה הצבאית

המילגה היחידה שאני יכולה לבקש לאור גילי, מוצאי , מקום מגורי ומקומי הכללי בחיים, היא מלגת דיקן במכללה.

אי לכך רשמתי לפני ביומן הטלפון את עשר הדקות המדוייקות בהן ניתן להגיש את המלגה, שלא אפספס.

הוצאתי את הטפסים מראש, רפרפתי עליהם והחלטתי שאני מתחילה לטפל בהשגת כל הניירת הדרושה מבעוד מועד.

 

צילום תעודת זהות – צ'ק.

צילום רשיון רכב – צ'ק.

צילום תלושי משכורת משלושה חודשים אחרונים – צ'ק, אמנם בהמתנה קלה, כי תאריך הוצאת התלוש של החודש הממש אחרון נושק לתאריך הגשת המלגה. אבל בסדר, בדקתי כל יום, עד שקיבלתי אותו.

עכשיו נשאר רק אישור על שירות צבאי. כן כן, גם שלושים שנה אחרי אני עדיין נדרשת להוכיח ששרתתי בצבא.

 

עכשיו, עד לפני כמה שנים הלכתי עם אישור השחרור מהצבא שקיבלתי בבקו'ם בשחרור.

העברתי אותו מארנק לארנק לאורך השנים.

בשנים הראשונות הייתי מחייכת בתחושת נצחון, הא! אני משוחררת ולא חוזרת לצבא.

בשנים שאחר כך הייתי מחייכת בנוסטלגיה, הו, השנים ההן…

ואחר כך הייתי מציצה באישור ותוהה כמה שנים הוא עוד יהיה רלוונטי עבורי.

אמרו לי שאני צריכה אותו למקרה שאצא מהארץ ויבקשו. מעט מאד יצאתי ואף פעם לא ביקשו.

 

הוא היה רלוונטי כשהוצאתי רשיון נשק.

הוא היה רלוונטי כשהתקבלתי לאיזו עבודה והשירות הצבאי הוסיף לי ותק משום מה.

הוא היה רלוונטי כשביקשתי מלגה בלימודים לתואר הראשון.

 

ולפני כמה שנים החלטתי שדי, מספיק, אני כבר לא צריכה לשאת אותו בארנק ולהוכיח משהו למישהו.

וכשהחלפתי ארנק באמת הוצאתי אותו.

 

ועכשיו, פתאום אני צריכה אישור שירות בצבא, כמעט שלושים שנה אחרי.

התקשרתי למשרד הדיקן ושאלתי אם זה באמת רלוונטי עדיין. אמרה לי המזכירה – רלוונטי.

אמרתי לה, תראי.. אני לא בטוחה שיש לי את האישור הזה אחרי כל השנים.

אמרה לי – לא נורא, תוציאי מקצין העיר.

 

חיפשתי את האישור הישן בארנק, בארנק הקודם, בתיק , בתיק הקודם, בעוד שלושה תיקים קודמים, במגירה של כל הדברים שמחכים לטיפולי, בתיקיה של הדברים שטיפלתי בהם , שוב בארנק, שוב במגירה. כלום.

 

לכן הלכתי לבדוק את עניין הוצאת האישור החדש.

קודם כל בדקתי את האפשרות האינטרנטית, מסתבר שיש כזו. אפשר להזמין מסמכים וטפסים בטופס מקוון.

הזמנתי וקיבלתי מייד הודעה למייל שהבקשה נקלטה. כעבור שלושה ימים, הבקשה עדיין היתה בסטטוס – הבקשה נקלטה. מאחר ואמרו שיכול לקחת עד עשרה ימים עש שישלח האישור בדואר החלטתי לזרז את העניין.

התקשרתי לקצין העיר. המענה הקולי האוטומטי הודיע לי שאני צריכה לפנות לפניות הציבור ושאין מענה פיזי או טלפוני.(במילים אלו ממש). התקשרתי לפניות הציבור. הפקידה הנחמדה אמרה לי שרק בקצין העיר יכולים להוציא לי אישור כזה. ושכן, באמת אין מענה בקצין העיר כי סגרו אותו. ואני יכולה לפנות לאחד בעיר אחרת.
ואני יכולה להתקשר גם, אולי ישלחו לי בפקס.

 

רק שלא.

הפקידה בקצין העיר השאירה אותי בהמתנה על הקו במשך עשר וחצי דקות.

אחר כך ביקשה ממני מספר אישי (אני זוכרת!) ונקבה בשם נעורי. ואמרה, אין בעיה אני אשלח לך לדואר שרשום פה, ונקבה במקום מגורי בתקופת הצבא.

אני לא גרה שם יותר, אמרתי לה.

אבל אני יכולה לשלוח לך רק לאן שרשום לי, היא אמרה.

אבל אני לא שם. לא יעזור לך ולא יעזור לי אם תשלחי לכתובת שאני לא גרה בה יותר.

אבל זה מה שאני יכולה.. מלמלה הפקידה.

תשלחי לי בפקס, ביקשתי, או מייל.

לא יכולה, אמרה הפקידה, יכולה רק לכתובת שרשומה אצלי.

אבל. אני. לא. גרה. שם.  אמרתי בסבלנות הולכת ופוקעת, אין טעם לשלוח למקום שאני לא נמצאת בו. בואי, אני אתן לך את הכתובת הנוכחית שלי, את המייל שלי, את מספר הפקס שלי, את השובך של יונת הדואר שלי, משהו.

תגידי, שאלה הפקידה, יש לך ווטסאפ?

יש לי.

אז תשלחי לי את הספח של תעודת הזהות עם הכתובת שלך, ואני אשנה את זה פה במחשב.

מעולה.

 

צילמתי, שלחתי לה בתוספת תחינה שתטפל בזה בהקדם, כי נשאר לי שבוע להגשת הניירת.

כעבור חמש דקות דנדן הטלפון בהודעת דואר חדש נכנס – ובהודעה, השתנה הסטטוס של בקשתך לקבל אישור דרך האתר, האישור הוצא לפני שלושה ימים וישלח בהקדם.

כעבור עוד שלוש דקות, בדפדוף אגבי חוזר במגירה, מצאתי גם את האישור הישן והטוב.

 

אני לא מתלוננת, באמת שלא.

אם אקבל את המילגה, זה יהיה שווה הכל.

 

 

36 תגובות בנושא “בסבך הבירוקרטיה הצבאית

  1. את רוצה סיפורים על בירוקרטיה צבאית??? יש לי ילד שהוא שנתיים וחצי בצבא וילד שטורטר בבירוקרטיה כבר בצו הראשון ! שאגב עוד לא הגיע לסיומו,ומי ישמע הוא רק בכיתה יא’ זה לא שהוא מתגייס מחר.
    מצחיק הקטע עם הכתובת,אבל זה הראש הקשה של הצבא שאי אפשר לזוז מהנהלים עלק ,לא ימינה ולא שמאלה
    בהצלחה עם המילגה

    אהבתי

    1. האופציה הנוספת למשלוח שהיא הציעה לי היתה – בואי לקצין העיר ותקבלי במקום.
      אמרתי לה – קצין העיר נמצא במרחק שלושת רבעי שעה ממני וקצין העיר השני שהצעת לי במרחק שעה ורבע. יש גבול לכל תעלול, זה בסך הכל טופס שמוצאיים מהמחשב בדקה ושולחים בעוד דקה. למה לסבך הכל?

      אהבתי

    1. תודה יקירתי, לדעתי איפה שהוא לקראת הימים האחרונים של הסמסטר האחרון אני אקבל הודעה אם קיבלתי מילגה או לא

      העיקר שסיימתי לאסוף את כל המסמכים ושלחתי בדואר רשום.
      עכשיו צריך רק לשכוח מזה לגמרי ולהיות מופתעת באמת , אם וכאשר.

      אהבתי

      1. זו תמיד הפתעה טובה. 
        את כמעט כל שנות הלימודים שלי – תואר ראשון, לימודי תעודה, תואר שני – עשיתי בעזרת מלגות. בתחום המלגות יש לי דוקטורט 😉

        אהבתי

      2. המלגות היחידות שהצלחתי להוציא, הן מלגת דיקן ומלגת נעמת, הפעם גם מלגת נעמת לא הצליחה לי. אי לא לומדת בתחום הנכון, לא מהמוצא הנכון, לא בגיל הנכון, לא גרה במקום הנכון…

        אהבתי

    1. כן, זה הרס אותי לגמרי. פקס לא, מייל לא, אבל וואטסאפ, זה בטח.
      בנוסף, הפרטים שלי (שם משפחה וכתובת) היו מעודכנים בפניות הציבור, אבל לא בקצין העיר.

      מצחיק שהאישור הזה שרד כל השנים

      אהבתי

  2. אני מחכה לאותו אישור, ואותו סיפור. תוך ימים "הופק האישור", ומאז – חודשיים וכלום.
    רגע, אז בוואטספ הגיע האישור, או רק שוב הודעה שהאישור נשלח ?

    אהבתי

    1. בווטסאפ רק שלחתי לה את הספח שבו כתובה הכתובת הנוכחית שלי… זה לא אומר שהיא באמת תזיז את עצמה וממש תוציא לי אישור. בעצם די ברור שכן, כיוון שמצאתי את האישור המקורי צילמתי ושלחתי אותו.
      הרי עכשיו כשאני כבר לא צריכה את האישור הזה , אבני בטח אקבל את כל האישורים ביחד מחר, או משהו כזה…

      מה שלומך?

      אהבתי

  3. לי יש תיקייה במחשב עם כל המסמכים סרוקים (תעודות זהות, דרכונים, רשיונות נהיגה וכו’) של כל בני הבית. בשעת הצורך אני פשוט מדפיסה או שולחת במייל. 
    אגב, היום כבר לא צריך סורק, אפשר לצלם בטלפון או למהדרין להוריד אפליקציה של סורק 🙂

    אהבתי

    1. את צודקת, זה הדבר הנכון לעשות. גם לי יש תיקיה עם תצלום תעודת זהות וקורת חיים.

      אבל באמת שלא חשבתי שאצטרך שוב אישור על שירות צבאי. בכל מקרה, עכשיו, כשאקבל אותו בדואר, אשמור אותו גם 

      אהבתי

  4. אל תוותרי, פועה! הקטעים הבירוקרטיים האלה כשאומרים לך ’זה מה יש’ ואת יודעת שלא, אין מצב, אני תמיד אומרת: אפשר לדבר עם האחראי/ת עליך? בדרך כלל זה עובד. 
    וגם הקטע הזה שהאישור המשומש התחבא במגירה עד שמצאת דרך להסתדר בלעדיו ורק אז גילה את מקומו, כשזה כבר לא קריטי. החפצים האלה כל הזמן רוצים צומי 

    אהבתי

    1. ריחמתי על הילדונת החיילת הזאת, נשמעה לי די אומללה בסך הכל. 
      בסופו של דבר היא הצליחה למצוא פתרון (אני מקווה שאכן אקבל אישור בדואר בעקבות זה) מחוץ לקופסא.

      אבל האישור המתחבא..חצוף. לא האמנתי שזרקתי אותו, כי אני לא זורקת כאלה דברים בדרך כלל ולו בגלל הערך הנוסטלגי שלהם והוא התחבא היטב, ורק כשכבר לא ממש חיפשתי, התגלה לי באגביות כזו שזה היה מביך.

      אהבתי

    1. הלוואי שאקבל אותה, למרות שאני לא ממש בונה עליה כתמיכה , אני מניחה שגם אם אקבל אותה היא לא תהיה גדולה במיוחד. אבל אני לא אתנגד לכל עזרה שאקבל 

      אהבתי

  5. שמתי לב שעצרתי את נשימתי בכל הזמן שקראתי את הפוסט…..איזו חלמאות! באמת הכי קורע היה הקטע של לשלוח לך לכתובת שרשומה לה למרות שמזמן לא רלוונטית! ופתאום בתוך כל הארכאיות הזאת וואטסאפ זה תקין? גיחוך קל! אבל מה שכן, היתה לי תחושה שאחרי כל זה תמצאי את האישור המקורי 🙂
    מאחלת לך שתזכי במילגה הנכספת 🙂

    אהבתי

    1. מה שהיה מצחיק באמת, היתה העובדה שבזמן שהיא אמרהלי שהיא יכולה לשלוח רק לכתובת הישנה, אני ניסיתי לחשוב איך אני מצליחה להתארגן כך שהמכתב יגיע לכתובת הישנה, וממנה אלי. עד שהחלטתי, עד כאן. יש גבול לכמה אני יכולה להטרטר בעקבות זה.

      ואת יודת מה, כנראה שגם אני האמנתי שאמצא את האישור המקורי, אחרת לא הייתי ממשיכה לחפש בהיסח הדעת , הלוואי שאצליח לקבל מילגה אחרי כל הטרטרת הזו 

      אהבתי

  6. ראש קשה לפקידה שם מה?
    למרות שהיא הייתה יצירתית, מה היה עושה הצבא לולא הוואטסאפ???
    אני חושב שלא היית צריכה להוכיח משהו לאף אחד. עשית את הכי טוב שיכולת וזה בטח יותר ממה שאחרים עושים, או לא עושים.
    כשאני לובש את המדים ויוצא למילואים או למקום אחר ומסתכל במראה לראות את עצמי, אני יודע שהוכחתי לעצמי את הכל, לאחרים, ממש לא איכפת לי למרות מבטי הערצה על הדרגות והסיכות השונות, אני עשיתי קודם כל בשביל עצמי.
    מאחל לך מילגה שמנה ככל האפשר 

    אהבתי

    1. מצחיק שבני הדור הזה מתחברים ליצירתיות בתחום ה"חדש" של הוואטסאפ ואין להם שמץ של חשיבה מחוץ לקופסא במה שקשור להתנהלות הישנה של דואר…
       
      בעניין של להוכיח לאחרים, זה נושא בפני עצמו. אם בעבר חשבתי שמה שחשוב זה רק מה שאני חושבת ועושה, ושאני צריכה לתת דין וחשבון רק לעצמי, אני מבינה היום שלמרבה הצער החיים שלי תלויים וקשורים גם באחרים בסביבה שלי. ושאני לא יכולה לעשות מה שאני רוצה בלי התחשבות בדעת הסביבה.
       
      זה כמובן קשור רק חלקית למה שכתבת אתה. אבל ישמשמעות למה חושבים עלייך אחרים. בדיוק אותם מבטי הערצה שהופכים אותך לנחשב ולבעל סמכות, ומכאן עשויות להפתח דלתות והזדמנויות שלא יפתחו בעיני מישהו שהסביבה מחשיבה פחות.

      אהבתי

  7. האמת שחוץ מפעם אחת בחיי (כשעשיתי מכינה להנדסה) לא הגשתי בקשה למלגה
    מה גם שלאו"פ אין מי יודע מה אופציות של מלגות
    וכמובן שיש פה פונקציה של גיל שהופכת דברים לבעייתיים יותר
    (ועל עדה בכלל אין מה לדבר כי אני ילידת הארץ וכך גם הורי)

    מקווה שתקבלי את המלגה המיוחלת

    אהבתי

    1. אם תדפדפי באתרי מלגות תגלי שיש מאות מלגות, ליוצאי עדות, לגרים בערים מסויימות או מועצות מקומיות, ללומדים תחום מסויים , למתחייבים לפעילות קהילתית, לנשים, לחיילים משוחררים ללומדים בתחום מסויים ועוד ועוד ועוד…
      אני לא נופלת בשום קטגוריה ותאמיני לי שבדקתי את הנידחות שבקטגוריות 

      אגב, תנסי במועצה המקומית שלכם, לפעמים יש מלגות לסטודנטים במועצות המקומיות.

      אהבתי

      1. טוב אני לא ממש עונה על הקריטריונים של המועצה (איזורית)
        וגם הזמן להגיש בקשה למלגה עבר…

        בעקרון הם מאפשרים להגיש בקשה למלגה רק לשנה ראשונה ושניה של הלימודים (לא לשלישית) וצריך תוכנית לימודים של לא פחות מ18 שעות שבועיות (שאין לי את זה)

        יש בעיה לממן לימודים בפתוחה עם מלגות
        בדר"כ אפשר לנסות רק מלגות של האוניברסיטה עצמה

        אהבתי

      2. בפתוחה בקושי יש אופציות לבקשות למלגות
        הרוב זה לחיילים משוחררים, או חבר’ה צעירים עד גיל 30

        אהבתי

      3. לגמרי
        הדבר היחיד שאיכשהו היה רלוונטי אלי זה מלגת סיוע כלכלי
        אבל איך יתנו לי סיוע כלכלי אם אין לי גרעון בבנק?
        (צריך לתת להם תדפיס של 3 חודשים…)

        אהבתי

      4. לא בטוח שנותנים רק במקרה של מינוס בבנק, גם במקרים של השתכרות לא מספקת נותנים לפעמים.
        אבל כאמור, אני לא מהמוצלחות בקבלת מלגות…

        אהבתי

    1. באמת שאני לא יודעת. אולי בגלל שרוב הסטודנטים הם בשנות העשרים שלהם.
      המזכירה אמרה שזה יוסיף לי נקודות, ומה אני לא אעשה בשבילך נקודות שיקרבו אלי את המילגה (כולל מכתב תחנונים בסוף טופס הבקשה, איכס )

      אהבתי

  8. מלגה זה תמיד חרא.
    הם רוצים שתעשה שעות התנדבות בתמורה למלגה כך שיוצא שבסוף אתה עובד במקרה הטוב בשכר מינימום. חארות.

    אהבתי

    1. יש מלגות ויש מלגות… ויש אנשים שמצליחים לשלם את כל הלימודים שלהם או את רובם ממלגות. אני לא אחת מהם 
      כל מלגות פר"ח ודומותיה זה לא משהו שאני יכולה לעשות מפאת קוצר זמן וחוסר רצון מוחלט. אבל בחיים לא חשבתי על זה כעל עבודה בשכר מינימום, ויש בזה משהו. הרעיון יפה, הביצוע קצת פחות…

      ברוך הבא

      אהבתי

  9. איך אני אוהבת שהם יריבו איתך חצי שעה. ובסוף כאילו הם אומרים לעצמם. ״טוב רק בגלל שהיא לא מוותרת אני אמצא פתרון יצירתי״. כמה אנרגיות יכלו להיחסך בחצי שעה ראשונה של ויכוח ללא תחלית.
    נו טוב.
    בהצלחה =]

    אהבתי

    1. אנשים שבויים בדרך כלל בתפיסות ומסגרות, לפעמים רק מישהו עקשן, או איזה ניעורעוזר להם להרים ראש ולנסות למצוא פתרון מחוץלקופסא…

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s