תזכורת למה לא כדאי לגור עם בן

לפני כמה ימים קיבלתי הודעה מהמהנדס ודביקתו שהם באיזור ואם לא אכפת לי, הם יקפצו לבקר.

ממש לא היה לי אכפת, להיפך, אפילו שמחתי.

וצרפתי שלל סימני קריאה נלהבים, אייקונים עולצים ומה לא.

מאחר והשעה היתה מאוחרת החלטתי שעוגיות השוקולד צ'יפס שהכנתי לפני מספר ימים יספיקו לארוח.

אחרי הכל, הם באים מהאבא של הדביקה והוא בדרך כלל מאכיל אותם.

 

הם הגיעו, נכנסו ברוב המולה, הכלבה התולעת נבהלה ונבחה עליהם, הדביקה נעלבה ושאלה אותה איך זה שהיא נובחת עליהם, מה היא לא מכירה אותם? ואני התנצלתי בשמה של התולעת, הגיל עושה את שלו וזה…

אחר כך הלכנו למטבח להכין קפה והמהנדס נזכר שהוא מוזמן מחר לבדיקות דם ושהוא אמור להיות בצום בכלל, וגם ככה הוא אכל יותר מידי אצל האבא של הדביקה. פחות עבודה בשבילי ויותר עוגיות שישארו, מה אכפת לי?

אז הכנתי קפה לדביקה ולי והצעתי לה עוגיות.

היא אכלה אחת, טענה שהיא מתוקה מידי אבל חיסלה אותה בלי להותיר פירור.

לקחנו את הקפה ועברנו לשבת על הספה.

 

דיברנו על כל מיני דברים ותוך כדי כך הסתכלתי על האינטרקציה בינהם.

נראה שהם אוהבים זה את זה ושאכפת להם אחד מהשני. 

היא מביטה בו במבט מעריץ, קוראת לו יפה (היא ואמא שלו) מדברת עליו כעל – כמעט כל יכול.

הוא פחות מחצין התלהבות, למרות שהוא מגלה סבלנות כמעט על אנושית לטיקים שלה.

זוגיות כהלכתה, מלאת סבלנות וסובלנות זה לחולשותיה האנושיות של זו.

 

הם סיפרו על הטיול שעשו לסקוטלנד, הראו לי תמונות שצילמו. קצת בסגנון ערב שקופיות של פעם. 

שוב ושוב תהיתי על ההתאמה בינהם, על הדרך שבה הם משלימים זה עם שגיונותיה של זו, על התמיכה ועל ההנאות המשותפות שהם מוצאים. דברים שאני הייתי יוצאת בגללם מדעתי, עוברים בינהם ומתקבלים בשיוויון נפש.

תהיתי לעצמי האם אני איבדתי את היכולת הזו. האם איבדתי את היכולת לשאת אדם אחר בצורה כל כך קרובה,האם אני מפסידה משהו חשוב ומשמעותי ומספרת לעצמי סיפורים על כמה אני אוהבת להיות לבד. לרגע הרגשתי צער וחרטה על כך שאלך לישון גם היום לבד, בעוד שהם יסעו יחד באוטו החמים. הוא ינהג, והיא תנמנם עד הבית. כמו תמיד.

 

בסופו של דבר, קרוב לחצות הם הלכו ואני שמחתי שאוכל ללכת לישון סוף סוף.

כשהלכתי לשירותים, גיליתי שלולית מסביב לאסלה, עם טיפטופי שתן על האסלה וסביבה.

מיד נגעלתי עד עמקי נשמתי והודיתי לאלוהים שאני לא צריכה לסבול את זה ביום יום.

רק המחשבה על כך שבאופן היפותטי הייתי יכולה לדרוך בזה באמצע הלילה מעוררת בי חלחלה מעורבת בגועל ובהכרת תודה על כך שאני לא נמצאת בסכנה כזו .

עזבו אותי מהבנה חמימה וזוגיות מנחמת, כנראה שמגורים משותפים זה ממש לא בשבילי.

 

 

 

59 תגובות בנושא “תזכורת למה לא כדאי לגור עם בן

    1. אכן דוחה ברמות, חברותי שאוחזות בזכרים בבתיהן מדווחות על אירועים כאלה ברמות שונות כל הזמן…

      יוגה טוענת שהצליחה לאלף את בני ביתה לנקות אריהם ואני מאמינה לה, היא משליטה משטר ברזל בבית שלה.

      אהבתי

      1. בתור אחת שגדלה עם 2 זכרים בבית (אבא ואח) אני לא זוכרת תופעות מהסוג הזה
        גם לא כשגרתי עם  עוד 2 שותפים גברים בדירה אחת (הם אולי היו מטנפים את המטבח, אבל לא את השירותים)
        אז זה כנראה עניין אישי מאוד של חינוך ומודעות עצמית של לנקות אחרייך

        אהבתי

      2. יכול להיות שזה היה פספוס חד פעמי, אני לא יודעת. זו לא הפעם הראשונה שהוא מתארח אצלי ואני לא זוכרת קטסטרופה כזו מהעבר. מצד שני, טפטופים על האסלה היו גם היו כשבאו להתארח כל מיני זכרים…

        בכל מקרה המחשבה על לדרוך על פספוס כזה, חד פעמי ככל שיהיה, באמצע הלילה… שאלוהים תשמור.

        אהבתי

      3. כן, למרות שלשטוף את רצפת המקלחת ואת האסלה לא היה איזה אושר גדול בחצות…החלופה היתה גרועה יותר

        אהבתי

  1. מוזר… מאז שסבא שלי זכרונו לברכה בא לבקר אצלנו אחרי שמלאו לו תשעים לא נרשמו אצלי תופעות מהסוג הזה.
    פתאום הבלגן של הזכרים במשפחה שלי לא נראה נוראי כל כך.
    יכול להיות שהוא פשוט לא רואה טוב ועדיין לא מודע לזה?

    אהבתי

    1. אני באמת לא יודעת, בדרך כלל התקלות הזכריות מסתכמות בטיפטוף על קרש האסלה או על החרסינה, אם טרחו להרים את הקרש, שלולית קולוסלית כזו באמת היא לא אירוע שכיח.

      יכול להיות שהוא פשוט לא שם לב ולא טרח לבדוק מה השאיר אחריו. על כל פנים, איכס.

      אהבתי

  2. איכס. זה ממש דוחה. אבל איך את יודעת שזה הוא ולא היא?
    אני חולקת תא שירותים עם 2 הגברים שגרים איתי בבית והשלוליות היחידות שיש אצלנו הן רק מהגשם שחודר לפעמים דרך הצוהר בתקרה.

    אהבתי

    1. אני חושבת שבנות מרטיבות את הרצפה רק כאשר הן נמצאות בשירותים ציבוריים והן לא יושבות על האסלה.
      אני מניחה שבנות איסטניסיות במיוחד לא תשבנה על האסלה גם בבית שהוא לא שלהן, אבל אני מכירה אותה היטב, איסטניסית היא לא.

      זה נכון ששניהם הלכו לשירותים בזמן שהיו אצלי. אבל השירותים שלי היו נקיים ורק לו יש צינור שהוא יכול להשפריץ איתו ביתר קלות.

      אהבתי

  3. אם תרשי לי אני אברח מהשלולית המפלילה לאינצידנט העוגיה המתוקה:
    זה שהיא אמרה לך שהיא מתוקה מדי תוך שהיא מלקקת את האצבעות מעיד שזה בכלל דיבור לעצמה, אולי סוג של שכנוע שלא כדאי לה לקחת עוגיה נוספת .
    ועוד הערת אגב: לא מתה על זוגות שהאינטראקציה שלהם כוללת הערצה. איך קראת לה? דביקה. זה נראה לי תמיד ילדי, לא בוגר, בקיצור, לא כוס התה שלי. 

    אהבתי

    1. שניהם נושאים עליהם משקל עודף לא מועט שמעיד על אהבתם לאוכל וחוסר היכולת לעצור את עצמם בזמן יותר מידי פעמים.

      העוגיות אכן היו מתוקות יותר מהרגיל כי ניסיתי להשתמש בשוקולד צ’יפס לבן (איכס) במקום המריר הרגיל. אבל עדיין הן היו טובות מאד, כי זה מתכון גאוני.

      לא סתם אני קוראת לה דביקה, יש בה משהו אינפנטילי, כמו שההערות החבויות שלי לאורך הפוסט רומזות, שהיה עולה לי על העצבים אם הייתי צריכה לגור איתה. התגובות שלה לדברים הן כמו של ילדה קטנה שלא התבגרה, כולל הלקרוא לו יפה . הוא לא יפה. הוא חכם, והוא מוכשר בלא מעט תחומים, יש לו חוש הומור נפלא והוא חבר טוב (חוץ ממעידה אחת) אבל יפה הוא לא.

      אהבתי

      1. נו ברור. אם הוא היה יפה, היא היתה קוראת לו חכם . זו הדרך שלה להראות לו כמה הוא מיוחד בעיניה וזה דווקא יפה בעיני.
        זה כמו הסיפור עם העוגיה. מה שהיא אומרת ומה שהיא מתכוונת לא מיושרים בצורה המקובלת. יש לה הגיון משל עצמה. 

        אהבתי

      2. בהחלט יש לה הגיון משל עצמה, עקום משהו  אני מכירה אותה מאז שהיינו ילדות והיא לא ממש התבגרה מבחינת דפוסי החשיבה וההתנהגות.
        דווקא החיבור עם המהנדס שהוא שקול ורגוע עושה לה טוב. מבסס אותה ומקרב את הרגליים שלה לקרקע.

        היא קוראת לו יפה ומעריצה אותו , וזו התגובה שלה , ברמה זו או אחרת לכל הגברים שהיו בחייה, היא מאד מפחדת להיות לבד. לא ממש מסתדרת לבד. היא זקוקה לגבר לידה. 

        וברוכה הבאה 

        אהבתי

  4. לכל אורך הפוסט תהיהתי על פירוש הכותרת,  ורק כשהגעתי לסופו הבנתי 🙂
    לעצם העניין,  מבינה לגמרי את הרתיעה,  אבל בכל זאת,  אולי לא צריך להסיק מזה מסקנות גורפות מדי.

    אהבתי

    1. יש במגורים משותפת חשיפה הכרחית לחלקים פחות פוטוגנים של הפרטנר או הפרטנרית. זה רק אחד אופציונלי . ובשבילי זו תזכורת

      אהבתי

  5. גברים מבוגרים (אני ) נוטים לטפטף ולהשתין בתפזורת מהאיבר השמוט והמתדלדל שלהם.
    גברים צעירים (חובן ) נוטים להתלהב ולהשפריץ בעוצמה כזאת שיש ריקושטים.
    גברים בכלל, כידוע, הם יצורים גסים ולא נקיים שנהנים מהריחות המצחינים של עצמם, בין אם זה שתן, זיעה או תוצרי מעיים כאלה ואחרים.

    כנראה שבגלל זה רובנו מעדיפים נשים 

    אהבתי

  6. שמחה לדווח שהגברים שאצלי בבית (כולל הבן שכבר לא בבית, החתן שבא פעם בשבוע ואפילו הנכדים בני החמש והשלוש) לא משאירים טיפות ושלוליות על/מסביב לאסלה, אז המהנדס הוא באמת לא מדגם מייצג! איכס
    גם אני, בדומה לכמו מניפה, לא התפעלתי מסגנון הזוגיות שלהם – למרות שאני שמחה בשבילם שטוב להם כך. אוהבת יותר איזון, פחות הערצה והתפעלות, אבל זו רק אני. בכל מקרה לא חושבת שזה כשרון כזה או אחר שיש לך או אין לך. כאשר את מאוהבת לאורך זמן, יש דברים שאת מקבלת באהבה, יש דברים שאת פועלת לשנות ולשפר, ויש דברים שאת משלימה איתם כי הבנת שאין מה לעשות וככה זה. 

    אהבתי

    1. גם אני לא אוהדת נלהבת של סוג הקשר הזוגי הזה, אבל כידוע , מה שטוב לאחד יהיה גהינום עבור האחר. ונראה שלהם זה טוב, אז מי אני כי אלין?

      בעבר גרתי עם בן זוג תקופה ארוכה מאד, כמו שאני מרגישה היום, אני לא אחזור לזה. אין לי צורך לגור עם מישהו, באמת שטוב לי ככה.
      אולי זה ישתנה עם הזמן, אבל כרגע השינוי היחיד שקורה הוא שאני מבינה כמה שזה מתאים לי ככה.

      אהבתי

  7. לא כולם חייבים את יודעת,אבל אני מוכרח לומר שזה שהנישואין הראשונים שלך לא צלחו לא אומר שאם היית מחליטה לנסות שוב זה היה כושל שוב,יצרת לך חיים בצורה שונה וטוב לך בהם ואני מבין את זה אבל כמה טיפות פיפי בשרותים ואת כבר מברכת על הבחירות שעשית. דחילק פועה את גדולה וחזקה מהטיפות האלה!

    אהבתי

    1. הנישואין הראשונים שלי רק איפשרו לי להתבגר ולהודות בכך שאני לא אדם שמתאים לחיים זוגיים. או לחיים באותו בית בכל אופן.
      אם היית שואל אותי כשהתחתנתי, בכלל לא העליתי בדעתי שאפשר אחרת, אפילו פחדתי היות לבד. הגירושין איפשרו לי לחוות ממקום בוגר משהו אחר וראיתי כי טוב.
      שלולית השתן רק הזכירה לי כמה לא אהבתי לחיות ביחד ולהתחכך ולהתקל בדברים שלא רציתי להתקל בהם.

      באמת שאני אוהבת את המרחב שלי ולו היה נגזר עלי לחיות עם מישהו באותו הבית, היינו ישנים בחדרים נפרדים.

      אהבתי

  8. אהבתי את המעבר שלך מביקורתיות – להכלה ופירגון לזוגיות, גם אם את לא מזדהה איתה לגמרי.
    ואני מרגיש שהמשפט – מספרת לעצמי סיפורים על כמה אני אוהבת להיות לבד מסתיר חלק מהרצון לחלוק, גם אם בסוף המשכנע סוגר כביכול את השאלה.
    אבל אולי אני טועה.

    אהבתי

    1. אני מפרגנת לזוגיות שלהם, איזו שאלה , טוב להם- טוב לי. הם אוהבים את אותם דברים, גם אם הדברים האלה הם לא כוס התה שלי.

      בחיים אין שחור ולבן, אני רוצה זוגיות, אבל אני לא רוצה לגור באותו הבית עם בן הזוג שלי. וכמה שאני אוהבת להיות לבד, ואני באמת אוהבת, יש רגעים שזה פחות מתאים לי. בדיוק כמו שמי שגר ביחד מייחל לפעמים לברוח מהבית. הייתי בזוגיות הרבה שנים ורק כשיצאתי ממנה הבנתי כמה שהיא לא היתה טובה לי. רק שלא העליתי בדעתי שאני יכולה לחיות לבד, זה כל כך מנוגד לתפיסות החברתיות המקובלות. 
      חדר השינה שלי הוא המבצר שלי ואני לא רוצה שאף אחד יפלוש אליו. שנאתי את העובדה שהמיטה לא שלי לבדי, גם כשהייתי נשואה. רק שלא ידעתי לנסח את זה אפילו לעצמי.
      חוץ מנושא הפרטיות שחשובה לי והמרחב האישי היקר שלי, אני שונאת את ההתחככות והחיכוכים היומיומיים שיש בזוגיות, הם שוחקים ומוציאים את הטעם. לא כולם חייבים לרצות את אותו הדבר…

      אהבתי

  9. אוקי, זו התיאוריה שלי למה שקרה:
    הדביקה אוססבית למהנדס ברמות, וכדי להבטיח שלא יבואו לך מחשבות נלוזות לגביו, טפטפה לה על האסלה ומסביב כי ידעה שתחשבי שזה הוא, וכמה שזה יגעיל אותך.

    ואם כבר העלינו את סוגיית ההשתנות הדוחות, יש כזה קטע בשירותים ציבוריים שאתה נכנס ורואה שזה שהיה לפניך לא טרח להרים את הקרש לפני שהשתין. ואני שואל את עצמי, מה בדיוק קרה שם? כל כך לחצה לו השלפוחית שהוא לא היה יכול לחכות ולו את חצי השניה הזאת שזה היה לוקח לו להרים? או שאולי הוא סובל מפחד חיזרים היסטרי, ופשוט לא מסוגל להביא את עצמו לגעת? כי האלטרנטיבה היא שהוא בן זונה מניאק, ואני באמת מנסה שלא לחשוב רעות על אנשים שלא פגשתי.

    אהבתי

    1. הדביקה יודעת שאני לא מעונינת במהנדס, אני מניחה. זה אף פעם לא היה על הפרק מבחינתי.
      כמו כן, אפשר להגיד עליה הרבה דברים, אבל לחשוב להשחיר את דמותו כדי שלא ארצה אותו, זה משהו לא משהו שהמוח שלה יכול להגות, לדעתי. (גם לא שלי, למען האמת)
       
      לגברים אין משתנות להשתין בהן?
      מילא נשים שכל מה שיש להן זה אסלות מרובבות ודוחות ואין להן ברירה אלא לא לשבת עליהן ומתוך כך להרטיב את האסלה וסביבותיה.
       

      אהבתי

  10. זו לא הסיבה באמת.
    כי יש גם בנים (אנשים) אחרים.
    כל מי שמגלה דביקות יתר הוא חשוד בעיניי על עוללתיו בשירותים.
    זכרי לפעם הבאה שכנראה לא תהיה…

    אהבתי

  11. קודם כל יתכן ואת באמת אל מתאימה לחיות בזוגיות, את זה רק את יודעת ולא תמיד זה רע.
    אני מכיר גברים שיודעים להרים את מושב האסלה והם נקיים לא כולם כאלו.

    אהבתי

    1. ברור שיש גברים שמרימים את קרש האסלה, לא היתה פה האשמה גורפת כלפי המין הגברי 

      וכנראה שבאמת לא מתאים לי לגור עם עוד מישהו באותו הבית….

      אהבתי

  12. ממ כן. תתפלאי אבל יש גברים שמטיבים לכוון. ואם לא אפשר לכוון אותם לשבת יפה על האסלה או לחלופין לקחת סמרטוט ואקונומיקה ולנקות יפה.
    כל הפוסט הזה הזכיר לי איך בתקופה בה האקס שלי ניסה לייצר בינינו משבר בכוח מתוך איזה רגש נחיתות מוקדם הוא תיאר לי איך הזזוג הזה, הלקוחות שלו, הוא מסתכל ורואה בינם התאמה כזאת מושלמת, שהם בדיוק באותה רמה ושזה חסר לו איתי. אידיוט. סליחה.

    אהבתי

    1. זה לא שאני באמת חושבת שכל הגברים בעולם משתינים ככה, אבל התקלות האלה עשויות לקרות להם יותר מאשר לנשים. כמובן שבבית סביר, הגבר ילמד להתחשב ולבדוק אחרי עצמו אם השאיר טיפטופי שתן , ואם כן, כמובן שהוא ינקה אחריו.

      אין ספק שהאקס שלך היה אדיוט. מי שאומר כזה דבר הוא טמבל.

      אהבתי

      1. לשמחתי רוב הגברים שהכרתי לא חשפו אותי לזוועות כאלה.
        גם טיפטופים זה גועל נפש. כמה קשה להעביר ניגוב? זה ממש ברמת עילה לגירושין(פעם שמעתי שביפן אם לאישה יש כפות רגליים קרות במיטה זו עילה, אז זה לא?)

        הוא לא בדיוק התכוון לזה כמו שזה יכול להשמע, אני יודעת כי שוחחנו על כך – ’אותה רמה’ מבחינת אותן שאיפות ומטרות. אבל הוא אידיוט על הניסיון חסר הלאות להטיל עליי את כל האחריות על טיב הזוגיות בינינו(ואכן מילאתי את חלקי – בכך גם הוא מודה. באיחור). במובן הזה הוא גם אגואיסט. אם יש לך טענות תראה מה אתה יכול לעשות במקום להטיל עליי משימות בלתי אפשריות.
        אבל לפחות הוא היה טיפוס נקי מאוד, אולי בדברים מסויימים אפילו קפדן ממני(למשל ניגוב הרצפה במקלחת אחרי הרחצה – אני הייתי עוזבת אחריי צונאמי) ובטח בבטח בכל מה שנוגע לבית שימוש.

        אהבתי

      2. מה שמפתיע אותי בכל פעם מחדש, זה ששמוקים כמו זה שתארת, מוצאים בסופו של דבר (בדרך כלל) מישהי שחושבת שהשמש זורחת להם מהתחת והם חיים באושר אובססיבי קומפולסיבי עד עצם היום הזה…

        עם כל הכבוד לגברים ששומרים על נקיון, תמיד תחשדי בגברים שמקפידים על נקיון יותר ממך (אם את לא ג’יפה איומה כמובן) בדרך כלל העודף הקפדה מבטאת איזו הפרעה.

        אהבתי

  13. איכס. זה לא משקף באמת, השלולית. אולי בנים קטנים כן, אבל זה לא חלק הכרחי מחיים עם בן מבוגר. אני חושבת שהנקודה הלא פשוטה היא השיתוף היומיומי, הביחד, הצפיפות האנושית זו שיש בזוגיות ובמשפחה. זה הקטע המאתגר שלא קל לכל אחד. 

    אני חושבת שאנחנו נראים טוב מאוד מבחוץ, תמיד אמרו לנו את זה, ומבפנים זה לא פשוט בכלל. כי זוגיות זה לא פשוט. אבל זאת הזוגיות שאני מכירה ואני לא אדם הכי קל, אז אולי יש זוגות שאצלם הזרימה יותר פשוטה. אצלנו יש הרבה חיבור מאוד חזק עם הרבה מאוד רגשות ואש, שלפעמים קצת שורפים אותנו. אולי זוגיות של מים יותר זורמת.

    אהבתי

    1. האינצידנט הזה הוא רק תזכורת לתקלות שקורות בחיים משותפים. 
      את צודקת החיכוכים הנובעים מציפות החיים המשותפים הם הם הבעיה האמיתית. טפטוף של שתן על האסלה והרצפה, כלים שהושארו בכיור, חלב שלא נקנה ועוד ועוד, הם הם מקורות החיכוך האינסופיים שיש בחיים ביחד.

      מבחוץ תמיד הדברים נראים אחרת מכפי שהם נראים בפנים.
      הזוגיות שלי, כשהיתה, נראתה מאד אידילית לאנשים מבחוץ, ומבפנים הכל היה רקוב. בן הזוג לשעבר היה כאילו נורא קל וזורם, אבל בתכלס הוא היה פאסיב אגרסיב בטירוף והיה קשה מאד להצליח לחיות יחד כי גם הדברים הכי קטנים הפכו למלחמה נסתרת.

      אהבתי

  14. אני גרה כבר שנתיים עם "בנים" שלא הם קרובי משפחה, ולפני זה 25 שנה עם ארבעה גברים קרובי משפחה (3 אחים ואבא). לא ראיתי מעולם תופעה כזאת, רק שמעתי מאמא שהיא נזכרת בילדות של אחיי (הגעתי זמן מה אחריהם) וצוחקת שהיו משתינים מסביב לאסלה בתור משחק מוזר של ילדים (ובתוך המגירה מתוך שינה). אולי זה הגיל?

    אהבתי

    1. אני מניחה שזו היתה איזו התחלקות לא מכוונת, יכול לקרות לטובים שביננו.
      לא נורא, כבר שכחתי מזה 🙂

      אבל זו סיבה מעולה ללמה לא לגור עם בנים 🙂

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s