כי אם אין לי יכולת או אפשרות לכתוב על הדברים האמיתיים, אני כותבת מתכון.
אז מה עושים?
לבשל חצי חבילת ספגטי ולסנן ממים.
לטגן בצל עד שקיפות במעט שמן זית
להוסיף סלסלת פטריות חתוכות ולהמשיך לטגן עד שמתרככות.
להוסיף קופסת טונה ולערבב,
כוס אפונה עדינה קפואה לערבב פנימה.
שמנת מתוקה אחת, לערבב הכל ולתבל במלח ופלפל.
להוריד מהאש ולהוסיף קופסת קוטג',
לערבב עם האטריות,
לשבור פנימה שלוש ביצים וכחצי כוס גבינה צהובה מגורדת, ולערבב היטב.
למזוג לתבנית משומנת ו
לאפות 45 דקות בתנור שחומם למאה ושמונים מעלות.
מתחילה לצאת מאיזה בור אפל, לאט לאט מרימה את הראש ומתחילה ליזום ולעשות דברים שעושים לי טוב.
אמנם יודעת שלא הכל שחור, אבל סוף סוף מתחילה גם להרגיש ככה.
מייצרת אלטרנטיבות. אף פעם לא שמה את כל הביצים בסל אחד וגם הפעם קולעת את הסל הבא.
לא תמיד מלאכת הקליעה עולה יפה, נראה מה יהיה הפעם.
עצם העשיה עוזר, גם אם התוצר אינו שימושי לבסוף.
אולי בקרוב אפרט על מה ולמה, כרגע עוד לא יכולה. לא מסוגלת.
בקרוב גם אחזור להגיב בבלוגים ולא רק לקרוא.
כך או אחרת, לאכול צריך, גם אם אין תאבון, ועדיף משהו טעים.
והנסיון לעורר את החשק לאכול הוליד את הפשטידה הזו, המנחמת והטובה.
על קצות האצבעות 