ימים לא טובים עוברים עלי.

אני חושדת שאולי אני בדכאון, או משהו כזה, כי אובייקטיבית יש עומס יתר בחיים שלי בעיות וקשיים שאני לא מצליחה להתמודד איתם.

כל הסיפור הזה של הלימודים לא צריך להיות כל כך קשה לי. והוא קשה מאד.

חשבתי שאצליח לקחת צעד אחורה ולהתמודד ואז נוספה בעיה גדולה בעבודה, כשמישהי מנסה לעשות לי סיכול ממוקד. 

בימים האחחרונים אני כל הזמן עייפה. ישנה גרוע מאד ואין לי חשק וכוח לעשות כלום.

אני עושה כי אין ברירה , מידי פעם אפילו מצליחה להסיח את דעתי עד שאני מרגישה טוב. בערך. יותר ציפוי של הרגשה טובה שנמס ונעלם מייד כשאני חוזרת להיות לבד ולא מוסחת.

אין לי חשק לאכול. לא בא לי לאכול שום דבר. וכשאני נעשית רעבה ממש אני אוכלת את הדבר הראשון שאני מוצאתף כדי להפסיק את הקירקורים בבטן ואחר כך מרגישה בחילה נוראית שאני מצטערת שאכלתי.

אין לי כוח להגיב או לבלוג שלי או לאחרים. אין לי כוח לכלום.

אני רוצה ללכת לישון ולקוםם בעוד חצי שנה או לפחות אחרי שכל הבעיות המיידיות שלי יפתרו. הן גדולות עלי.

אשת הברזל קורסת.

כבר הייתי בעבר במקומות אפלים כאלו ואני יודכת שאנייכולה לעבור את זה, אבל כרגע אני במקום לא טוב ורע לי.