בסוף השיעור

קולות מהוסים הגיעו לאזני, אותם הקולות ששומעים בדרך כלל ממבשרי בשורה רעה.

"פועה, הוא קורא לך…"

"פועה , הוא מבקש שתבואי אליו, הוא רוצה לדבר איתך"

 

ה-הוא, היה מכוון לפרופסור המכובד, כמובן.

בסוף השיעור שלו, שבו שתקתי והקשבתי וקצת החזקתי את התינוקת הכיתתית.

וגם אחרי השיעור של הבוקר המשותף עם ראש החוג שעסק בפרוייקט הסיום ורובו התבזבז על שיחה שבה הביעו כמה אמיצים את דעתם הישירה ודאגתם הכנה מאי הסדר וחוסר הבהירות באשר לדרישות האקדמיות ולהתקדמות שלנו בתואר. כמובן שגם אני אמרתי את שלי והתייחסתי לחוסר ההתייחסות שלו למייל ששלחתי ולתהיות (שהועלו פה, בלי להזכיר איפה הועלו) לגבי עמידה שלו בדרישות הקורס שלו, עקב ההעדרות הממושכת. לאי הבהירות שיש לגבי הדרישות מאיתנו ולאי השקט שזה מעורר.

הוא, שועל תשובות משופשף, ענה כמו כל פוליטיקאי טוב, תשובות שלא ענו על השאלות. וזה הרגיז אותי, לכן שתקתי בזעף בשיעור שלו.

 

עמדתי באחורי הכיתה – תמיד אני יושבת בסוף – והבטתי קדימה , לכיוון הלוח, לחפש בעיני את המכובד. אבל הוא נסתר מעיני, כנראה בגלל גובהו שאינו מצטיין בעודף סנטימטרים. לכן נשמתי עמוק והתקדמתי לכיוון קידמת הכיתה.

ים הסטודנטים נחצה ואיפשר לי מעבר נוח. טוב, לא ים, יותר שלולית דביקה וסקרנית, כרויית אוזניים. אין דבר שאנשים אוהבים יותר מסקנדלים, ותלמיד סורר שנקרא למנהל, מגלם את הסקנדל האולטימטיבי בכיתה.

 

הוא אכן חיכה לי, וכשראה אותי אמר שאכן הוא רוצה לדבר איתי, אם אפשר. אולי אבוא לחדרו.

אמרתי שזו תהיה בעיה, כיוון שהשיעור הבא כבר עומד להתחיל ואני לא אספיק להגיע בזמן.

אז אולי נשב פה בצד, הוא אמר.

ישבנו על שני כסאות מחוץ לכיתה והוא החל לדבר.

הוא מרגיש את אי שביעות הרצון שלי ורוצה לדעת איך יוכל לעזור לי להפסיק להרגיש ככה.

הוא ביקש שאעזור לו להבין איפה הבעיה או הבעיות כי הוא חדש, וחשוב לו לשמוע ולהבין מהשטח איך לעשות את הדברים טוב יותר.

 

הבנתי את שיטת הגיוס שלו, את הנסיון שלו להעביר אותי לצידו על ידי מחמאה עקיפה להשפעתי על הכיתה, לדעה שלי ולעצתי, אבל לא היה לי מה להפסיד משיתוף פעולה איתו. לכן אמרתי לו ,שוב, איפה הנקודות הבעיתיות, לדעתי, מה רצוי להבהיר ולתקן ואפילו הצבעתי על המרצה לסטטיסטיקה, שהיא אשת הוראה מחוננת לדעתי, שיש מה ללמוד מההתנהלות שלה מול כיתה, מהדרך בה היא מעבירה את החומר הלימודי, את הציפיות והדרישות ומהדרך בה היא מקטינה את הבלתי נודע ככל שרק ניתן ושומרת על כיתה רגועה ומרוצה ועל ציונים טובים יחסית במקצוע קשה ומתסכל. ושהיא בוודאי תדע יותר על התנהלות מול כיתה, בטח שיותר ממני.

הוא ביקש שאבחר עוד שני אנשים מייצגים מהכיתה על מנת שנשטח את טיעוני הכיתה כולה בצורה ברורה, זה לא צריך להיות הועד, הוא אמר.

נו, עוד מחמאה עקיפה, והפרד ומשול קטן, כי הועד והקמתו שייכים לראש החוג, לדעתו.

 

רק כשסיימנו את השיחה הבנתי כמה הוא מתוח, הוא קם במהירות ומיהר להתרחק, נזכר להודות לי על השיחה רק לאחר שהודיתי לו אני עליה.

 

היום התקשרה אלי ראש החוג (לנייד שלי) וביקשה לזמן אותי , יחד עם הועד של הכיתה ויחד עם ועד הסטודנטים של שנה א' החדשים , אחר כך קיבלתי גם זימון דרך המייל לפגישה משותפת איתה ועם המכובד.

 

לא יודעת מה מתבשל, אבל אפשר להרגיש את הטמפרטורה עולה.

אני רק מקווה שלא אגלה, מאוחר מידי, שאני נמצאת במרכז הקלחת.